הכביש אשם: מתי הרשות תשלם לכם?

כתב: עו"ד שמעון צור     איור: Gemini AI

מתוך מגזין מוטו 459 – מאי 2026

תקשיבו, לפני חודש וחצי התקשר אליי חבר ותיק. רוכב הארלי עשרים שנה, מהסוג שלא נופל. עבר בצומת בלילה, הגלגל האחורי חצה ציור של חץ לבן שהיה רטוב מטפטוף מזגן של חנות ממול, וההארלי עף ממנו כאילו הוא על קרח. הוא קם, הסתכל על האופנוע המעוך, התקשר אליי ואמר לי את המשפט שכל רוכב אומר: "עו״ד צור, זה אני אשם. לא שמתי לב."
עצרתי אותו. אמרתי לו משפט אחד, ואני רוצה להגיד אותו עכשיו גם לכם: אתם לא אשמים. והעירייה הולכת לשלם לכם.

רוב הרוכבים חושבים שתביעה נגד רשות זה רק ״נפלתי לבור״. זו טעות שעולה הרבה כסף. אני רוצה שנבין היום מה זה באמת "תשתית סלחנית", איפה נגמרת האחריות שלכם ומתחילה זו של הרשות, ואיך לא לדפוק את התיק ב-10 הדקות הראשונות אחרי הנפילה.

הבסיס המשפטי, בעברית של בני אדם
פקודת העיריות מטילה על הרשות המקומית חובה מפורשת לתחזק את הדרכים שבתחומה. נתיבי ישראל ומע״צ כפופים לאותה חובה על הכבישים הבין-עירוניים. וזה לפני שדיברנו על עוולת הרשלנות בפקודת הנזיקין, שמאז הלכת ועקנין (ע״א 145/80) היא הקרקע שעליה נשענת כל תביעה נזיקית בישראל.
המשוואה המשפטית פשוטה. כדי לחייב את הרשות, צריך להוכיח שלושה דברים:
חובת זהירות – קיימת, זה כבר לא ויכוח. רשות חייבת חובת זהירות למשתמשי הדרך.

הפרת החובה – הרשות התרשלה. לא תיקנה, לא סימנה, לא הזהירה, או השתמשה בחומר לא מתאים.
קשר סיבתי – ההתרשלות היא זו שגרמה לנפילה.
הנקודה הקריטית שרבים מפספסים: הרשות לא צריכה לדעת על הסכנה באופן ודאי – מספיק שהיא הייתה צריכה לדעת. זו ״ידיעה קונסטרוקטיבית״, והיא מה שמפילה רשויות מקומיות בבתי משפט כבר עשרות שנים.
שלוש מלכודות שרובכם לא יודעים שהן עילת תביעה

1. צבע מחליק (המלכודת של הלקוח שלי)
מעברי חצייה, חצים, פסי האטה צבועים. לצבעי כביש יש תקן ישראלי מחייב שקובע מקדם חיכוך מינימלי. כשהצבע רטוב, המקדם יורד, אבל לא מתחת לסף שנקבע. אם הרשות השתמשה בצבע זול שלא עומד בתקן, או שהצבע התבלה ולא חודש – זו רשלנות קלאסית. בוודאי לגבי אופנוע, שהקשר שלו לכביש הוא שני טלאים בגודל גלוית דואר.

2. מעקות הגיליוטינה
זה הנושא שמרגיז אותי הכי הרבה. מעקות ה-W-beam הסטנדרטיים (אתם מכירים – עמוד אנכי ועליו פח גלי) תוכננו לעצור רכב, לא רוכב. כשרוכב נזרק לתוכם, העמוד האנכי פשוט גוזר. באירופה כבר מחייבים מזה שנים הוספת רכיב תחתון – MPS (Motorcyclist Protection System), מעוגן בתקן האירופי EN 1317-8. בישראל זה מחלחל לאט, ובכבישים רבים אין בכלל התייחסות לרוכבים.
המשמעות המשפטית: בכביש שיש בו עקומה מוכרת כ״נקודה חמה״ לתאונות אופנועים, התקנת מעקה רגיל בלי הגנה לדו-גלגלי יכולה להיחשב תכנון רשלני. יש פסיקה ענפה שמרחיבה את חובת הזהירות גם לעצם בחירת רכיבי התשתית, לא רק לתחזוקתם.

3. שמן, דלק וחצץ שלא פונה
הכלל הוא: הרשות לא אחראית לשמן שנזל לפני חמש דקות. היא כן אחראית לשמן שזלג לפני שעה, דווח למוקד העירוני, והיא לא שלחה צוות. במעגל תנועה שידוע כ"מייצר דליפות" (סביב חניוני משאיות, תחנות דלק), הרף של הרשות עולה – היא מצופה לניטור יזום, לא רק לתגובה.
הדבר שרוב עורכי הדין לא מדגישים – פלת״ד ותביעת רשות במקביל

הקשיבו טוב, זה שווה אלפי שקלים. כשאתם נופלים עם האופנוע, חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (פלת״ד) מכסה אתכם דרך ביטוח החובה גם בתאונה עצמית, ובלי צורך להוכיח אשמה של אף אחד. מצוין לנזקי גוף.
אבל – ושימו לב – פלת״ד לא מכסה נזק לרכב. אם האופנוע שלכם בן ה-80,000 ₪ הפך לגרוטאה, חוק הפלת״ד לא ייתן לכם שקל עליו.
איך מקבלים? תביעה נזיקית נפרדת נגד הרשות, במקביל לתביעת הפלת״ד. שני מסלולים שרצים זה לצד זה. התביעה נגד הרשות היא זו שמשיבה לכם את האופנוע, את הציוד (קסדה, ז'קט, מגנים – הכול שווה כסף), ואת ימי העבודה, שהפסדתם על מוסכים, שלא מכוסים בפלת״ד.

עשר הדקות שמצילות את התיק שלכם
אם נפלתם ואתם חושבים שיש פה נגיעה של תשתית לקויה – לפני שאתם מתקשרים למבטח, עשו את זה:
– צלמו הכול. לא רק את האופנוע. את הכתם, הצבע, המעקה, הבור. כולל תאריך ושעה (השאירו את המטה-דאטה בתמונות).
– סרטון וידאו בסיבוב של 360 מעלות של הזירה. צילום של הזירה מעלה פרטים שהעין מפספסת.
– התרחקו 20 מטר אחורה וצלמו – תיאור סיטואציה רחב חשוב כדי להוכיח העדר שלטי אזהרה.
– עדים. שם, טלפון, לא רק ״הנה מישהו ראה״. פרטים.
– דווחו למוקד 106 (עירוני) ו-100 (משטרה) – שיחת דיווח שווה רישום שווה תאריך ידיעה של הרשות. זה זהב לתיק.
– אל תזיזו את האופנוע עד שצילמתם את המיקום המדויק ביחס למפגע.
– אל תגידו "אני אשם" לאף אחד. לא לעדים, לא למוקדן, בטח לא לשוטר. תגידו ״נפלתי״. זהו.

לסיכום,
חבר'ה, הכביש מתוחזק על ידי אנשים. אנשים עושים טעויות ולעיתים גם מתרשלים. זה לא ״מזל רע״ – זו עוולה. הרשות לא נותנת לכם את הכסף ברוב טובה, היא מחוייבת לו בדין.
תוציאו את הטלפון. תצלמו. תשמרו את ההוכחות. ואז תרימו טלפון.
ובחזרה לחבר שלי ההוא שם בתחילת הטור – בסוף קיבלנו הסדר יפה. ההארלי חזר לכביש, וה-״לא שמתי לב" התברר כ"העירייה לא שמה לב״.

כל האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי וכל המידע המצוי במאמר זה הינו מידע כללי בלבד. אין בדברים האמורים בכדי להחליף מידע הניתן על ידי עו"ד, ועל הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו"ד העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת. כל המסתמך על האמור לעיל בכל דרך שהיא, עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד.

עו"ד שמעון צור עם ניסיון של כ־24 שנה בתחום התעבורה עם התמחות במקרים מורכבים בתחום תאונות הדרכים ותביעות לפי תקנות התעבורה.
לפרטים ושאלות: 050-8461977 או במייל [email protected]