מוטו פוגש: מרקו בזקי

תמי גורלי | צילום: Mooney VR46 Racing Team, MotoGP.com

איך אפשר שלא לאהוב את מרקו בזקי? זו שאלה העולה בראשי מדי פעם ובעיקר בעת הכנת הכתבה על הכוכב העולה באליפות העולם. מספר סיפורים על הרוכב בן ה־24 מדגימים אולי עד כמה פשוט להפוך לאוהד של רוכב האקדמיה של ולנטינו רוסי, קבוצת Mooney VR46 ודוקאטי – חוץ מהרכיבה הנפלאה שלו על המסלול.

יש לו את זה. יש לו את הכריזמה הזו, הסוחפת. יש לו את הקסם. יש בו את התעוזה, הקרביות, האומץ. יש בו את האהבה למשחק על המסלול (גם מול חבריו הטובים ביותר), אבל יש בו גם חום ותמימות וזה מאפשר לו לרכך סיטואציות לא נעימות. הוא לא מתבייש לומר את דבריו, אבל מתחבק המון. ראיתם עוד רוכב שבהודעה לעיתונות על הארכת החוזה שלו מצורפת תמונה בה הוא מחבק חיבוק גדול ועוטף את מנכ"ל הקבוצה? תיקיית התמונות של הקבוצה כוללת עשרות תמונות שלו מתחבק, אף פעם לא ראיתי דבר כזה.

הרוכב האיטלקי מרימיני גם לא מפסיק להפתיע, חוץ מישירות מרעננת בדבריו כאשר הוא נשאל לדעתו, הוא גם מפליא בתשובות לא צפויות. בראיונות שעשיתי עם כל רוכבי האליפות לפני תחילת העונה השחלתי גם שאלות לא סטנדרטיות כדי לשבור את רצף הראיון. כששאלתי את בז האם בסרט 'טיטאניק' היה מקום על הדלת לג'ק, הרוכב – שנולד אחרי שהסרט יצא – פתח בהסבר מעמיק וגם סיפר שצפה בסרט דוקומנטרי. וכן, לדבריו היה שם מקום.

אך אולי מהדברים הבולטים בו היא התחושה שהוא לפעמים עדיין לא מאמין שכל זה אמיתי. רגע לפני שהפך רוכב בקטגוריה הבכירה, אחרי שכבר ניצח מרוצים במוטו3 ובמוטו2 וכבר בחן את הדוקאטי של המוטוGP, הוא השתתף יחד עם רוכבי האקדמיה באירוע גדול. עמדתי שם בקהל לצד אישה נחמדה כשבז צעד לעברינו. היה מפתיע להבין שהוא לא סידר לאמו אישור VIP ורק אחרי שדחקנו בו הוא הלך לבקש את הפס ושלף אותה מתוך הקהל.

גם כיום נראה שהוא מעריך כל רגע, כל מילה טובה וכל הזדמנות ללמוד משהו חדש. כששאלתי את האנשים סביבו מה הם חושבים על הרוכב, ענה לי אחד המכונאים של דוקאטי: "הוא טהור". כששאלתי את אוצ'יו (אליסיו סאלוצ'י, יד ימינו של ולנטינו רוסי ומנכ"ל הקבוצה) למה בחרו להחתים את בזקי לאקדמיה הוא השיב "שמתי לב לעיניים, הן טובות. יש לו מבט חזק, יש לו עיניים של רוכב מרוצים, יש בהן אור".

למרות שזו העונה השנייה שלו במוטוGP והוא רוכב באקדמיה VR46 כמעט עשור, הוא מקרין פליאה והוקרה שמישהו רוצה לשבת איתו לראיון. אחרי שחתם לשני מרשלים בפאדוק, הבחין בי ממתינה מתחת למשאית הקבוצה, שהופכת במעין טרנספורמציה רובוטריקית למשרדי הקבוצה, והוא היה זה שהוביל אותי למשרד בו התקיים הראיון, אחרי שגם קרא ללאורה אשת התקשורת של הקבוצה.

ראיתי אותך למטה עם האוהדים
"זו תחושה מוזרה לפגוש אוהדים, אנשים שאני לא מכיר שרוצים שאני אצליח. זה התחיל בסוף העונה הקודמת, למרות שכבר בעונה האחרונה במוטו2 שמתי לב שיש הרבה אוהדים שלי במסלולים וזה נותן לי תחושה טובה. זה רק הולך וגדל, ועדיין לא כל כך ברור לי למה אוהדים אותי, אני לא עושה שום דבר מטורף, אני רק מנסה להיות אני. זו תחושה טובה, אני אוהב את זה כי במיוחד ברגעים קשים הרגשתי את התמיכה. אחרי כל התרסקות יש רגע רע – או תקופות גרועות, כמו 2019, העונה הראשונה שלי במוטו2, ובחלק מעונת 2021. התקשיתי מאוד והאוהדים נתנו לי הרבה תמיכה. האוהדים היו ממש מגניבים. לפני כמה שנים, אחרי כמה מרוצים טובים במוטו3, בפעם הראשונה כמה אנשים שלא מאזור מגורי עצרו אותי – זה היה נחמד אבל קצת מוזר. עכשיו זה קורה לעתים קרובות יותר וזו תמיד תחושה טובה".

היית צריך לשנות את האופן בו אתה מתנהל בפומבי?
"ברור, קצת, וזה קרה בשלבים, אבל אני לא ממש מפורסם. ברימיני ישנה תשוקה גדולה לספורט מוטורי לכן הרבה אנשים יודעים מי אני, אבל באותה המידה הם מכירים את כל הרוכבים האיטלקים המתחרים באליפות העולם. זה לא היה פרסום בן לילה שחייב אותי לשנות דברים לחלוטין, זה לא היה פתאומי כמו כוכבי ריאליטי".

תמיד חלמת על זה?
"להיות מפורסם? אף אחד לא כאן בשביל זה. רציתי להיות במוטוGP, כאן. זה תמיד היה מרוצי כביש בשבילי. אבא שלי הוא מכונאי, כמו סבא שלי, אז גדלתי עם התשוקה לאופנועים ומנועים. הפעם הראשונה שביקשתי מאבא שלי אופנוע הייתה שבועיים לפני שחגגתי יום הולדת 6. הלכנו לחנות אופנועים כי הוא בדיוק קנה קטנוע והיינו צריכים למצוא לי קסדה וכשהגענו לשם רציתי קסדה ספציפית ובעל החנות אמר שזו של הבן שלו והוא לא יכול למכור אותה, כי בנו מתחרה במרוצי אופנועים. מיד שאלתי את אבא שלי אם אני יכול לנסות להתחרות. מאותו רגע התחלתי".

היה קשה לשכנע את ההורים?
"לא היה קשה! קיבלתי במתנה ליום ההולדת את האופנוע הראשון שלי (מיני מוטו בצביעה של ולנטינו). הלכנו לחניון ויצרנו מסלול עם קונוסי פלסטיק, והאמת? בהתחלה לא הייתי ממש טוב. לא פחדתי, אבל ברגע שהרגשתי מישהו מאחור, זזתי מהדרך כדי לתת להם לעבור! אפילו אמא שלי לא ממש השתכנעה שזה בשבילי. אבל כל הזמן ביקשתי לנסוע להתחרות, אבא אף פעם לא דחף אותי בימי ראשון ללכת למסלול. תמיד שאלתי 'אפשר? אנחנו יכולים ללכת?' אז הוא המשיך לקחת אותי, ככל שגדלתי השתפרתי".

הצלחת לסיים את בית הספר?
"הצלחתי לסיים את הלימודים. בשנתיים האחרונות ללימודים נאלצתי להחליף בית ספר כי הקודם היה נוקשה איתי, לא קיבלתי שום תמיכה מהצוות החינוכי. כשחיים חיים של ספורטאי, בכל ענף, כשרוצים לקחת את הספורט ברצינות, צריך באמת לתת 100% לספורט לצד הלימודים. גם בבית הספר השני זה לא היה ממש קל אבל בסוף הצלחתי לסיים".

ילדים יכולים להיות קשים כאשר תלמיד לידם נמצא בכזו סיטואציה
"לשמחתי שאר התלמידים בכיתה תמכו בי תמיד. היה לי מזל גדול כי אני טיפוס שלא רוצה בעיות עם אף אחד, אז הייתי חברותי עם כולם ואני מרוצה שלמרות האתגר בלשמור על קשר עם חיים כמו שלי, יש לי מספר חברים קרובים מבית הספר. אני בר מזל".

יש לך את המשפחה החדשה הזו, איך האקדמיה מצאה אותך?
"ב־2015 התחריתי באליפות איטליה, ניצחתי הרבה, זכיתי בשבעה מרוצים מתוך עשרה בעונה. לפעמים קרלו (מאמן הכושר של האקדמיה), אלבי (מנהל הכספים של VR46), ולה (ולנטינו רוסי) ואוצ'יו הגיעו למספר סבבים כדי לצפות במרוצים. השתתפתי במרוץ במוג'לו כווילד קארד, פגשתי את קרלו ואלבי בכביש השירות, התניידתי על אופנוע מפורסם באיטליה הפיאג'ו צ'או, זה כמו אופניים עם מנוע, מאוד ישן, וקרלו מיד עצר אותי כי הוא שמע את הצליל שלו כשהסתובבתי עם האופנוע הזה מסביב למסלול. הוא שאל אם אני בזקי ואמרתי שכן, וסיפר שהיה לו אותו האופנוע כשהיה צעיר ואמר שאני צריך להביא אותו לחווה, ה'ראנץ' של ולנטינו. מאותו הרגע נשארנו בקשר. נסעתי לחווה, פגשתי את ולה בפעם הראשונה והייתה לי את ההזדמנות להיכרות מעמיקה. בסוף השנה קיבלתי את הבשורה שאני מוזמן להצטרף לאקדמיה".

ולנטינו היה האליל שלך כשגדלת, אז איך זה לפגוש אותו?
"זה היה מדהים, גם כי הוא ידע עליי הרבה! לא ציפיתי לזה, אבל הוא ממש ידע מי אני. הוא הכיר את שמי ואני לא יכולתי אפילו לדמיין את זה. פגשתי אותו לפני כן, אבל רק כדי לבקש ממנו חתימה ומעולם לא דיברנו. בתוך הפאדוק של המוטוGP אי אפשר היה באמת לפגוש אותו ולקבל 5 דקות במחיצתו, אז כשהוזמנתי לחווה ניהלנו שיחה והסתבר שהוא עקב אחרי כבר זמן מה. הוא ידע איזו עונה הייתה לי, איזה סוג של רוכב אני, סגנון הרכיבה שלי, ממש ככה! הוא ידע הכל ואני לא יודע איך. זה היה נחמד, כי הוא היה בדיוק כמו שציפיתי שהוא יהיה".

אז לא התאכזבת. אומרים שאסור לפגוש גיבורים.
"בדיוק כמו בטלוויזיה האיטלקית, הוא תמיד נראה אדם נפלא, משעשע והוא התגלה ככזה גם ביום יום. תמיד תהיתי אם הוא כזה במציאות ואחרי שהכרתי אותו – הוא אולי אפילו טוב יותר משהוא נראה מבעד למסך".

אפשר להגיד שיש לך שתי דמויות חזקות בחייך, אביך ורוסי, ויש להם צל גדול
"אבא שלי הצטרף אלי מההתחלה והדבר הכי טוב בו זה שהוא מעולם לא דחף אותי לעשות משהו שלא הייתי מוכן לעשות. הוא אף פעם לא אמר מה עליי לעשות או נתן עצות רכיבה, הוא נשאר לצידי ונתן לי את התמיכה שהייתי – ועודני – צריך. אחרי שהצטרפתי לאקדמיה אבא שלי המשיך לתמוך בי באותו האופן. אז אני לא יכול להגיד שזה קשה, מכיוון שהוא 'צל' חשוב וחיובי עבורי. בקשר לצל של ולנטינו, נכון, הוא דמות ענקית, כי הוא הטוב ביותר בספורט שלנו, אבל התמזל מזלי לקבל עצות ותמיכה ממנו ומהצוות שלו. יש אולי יותר לחץ, וזה יכול להיות גורם שלילי, אבל אני חושב שיש הרבה יותר דברים חיוביים מהם אי אפשר להתעלם".

האם אתה חושב שהיית בפאדוק המוטוGP לולא האקדמיה?
"אני לא יודע, כי הספורט הזה מסובך בכל הנוגע להזדמנויות. אבא שלי מכונאי, אמא שלי עובדת במשרד, אנחנו משפחה נורמלית. עם הכישרון שלי אולי… רכבתי עבור מהינדרה והם עזרו לי מאוד. לפני האקדמיה, מהינדרה היו אלו שנתנו לי הכי הרבה תמיכה, הייתה להם שיטה טובה לתמוך ברוכבים. מעולם לא הייתי צריך לשלם כדי להתחרות, לא בג'וניורס או באליפות העולם. האופנועים לא היו מושלמים, אבל מהינדרה לא היה אופנוע כל כך רע וכשהם החליטו לפרוש, לשמחתי כבר הייתי באקדמיה. אז כן, אולי המציאות הייתה אחרת".

אמרת שוולנטינו עזר לך
"קודם כל הוא אדיר, ולזה שמתי לב דווקא אחרי שפרש. הוא נהדר כי הוא באמת איתנו כל הזמן – גם אם הוא לא איתנו פיזית. אני מרגיש את התמיכה שלו מרחוק, הוא תמיד שולח הודעות ומתקשר כדי לדעת כיצד דברים מתקדמים. יש לנו מערכת יחסים ממש טובה וזה נפלא, הוא נתן לי הרבה עצות במהלך שמונה השנים האחרונות".

אתה יכול לתת דוגמה לעצה טובה שהוא נתן לך?
"הכל תלוי ברגע או אולי במה שאני שואל אותו – אישי או טכני, בכל נושא. לוולה יש הרבה ניסיון אז לפעמים הוא בא אלי ואומר מה עלי לעשות, איפה ואיך אני יכול לעשות את ההבדל בפנייה זו או אחרת. הוא מורה, לא רק לגבי רכיבה, אלא גם כיצד אני צריך להשתפר בעבודה במוסך, איך להתנהל. ואז גם כשאני בבית ורוצה לראות סרט אני שואל אותו – כי הוא מכיר כל סרט בעולם!"

אתה בן קבוצה של אחיו למחצה של הבעלים, של ולנטינו, שזה יכול היה להוות בעיה, אבל נראה שזה אחרת, גם לפי ההתנהגות של לוקה (מריני)
"הוא חייב להתנהג ככה, אם לא – יכסחו אותו! אני חושב שלוקה מהיר ומגיע לו להיות כאן כי הוא טוב".

אבל גם ולנטינו מוודא שאתה לא מרגיש שיש פער ביחס
"מנקודת המבט שלי זה יתרון שחברי הקבוצה Mooney VR46 מכירים אחד את השני הרבה זמן. בזכות זה אנחנו יודעים מה שיטת העבודה של כל אחד, מה אנחנו אוהבים ולא אוהבים על האופנוע. אני יודע את זה על לוקה ולוקה יודע את זה עלי. אז אני חושב שוולה עשה עבודה טובה מאוד, כי הוא נתן לנו כמה כללים בהתחלה, יחד עם הנהלת האקדמיה, אבל בהמשך ההתנהלות שלנו מחזקת את האווירה הטובה הזו, אני מקווה שזה ישאר ככה".

לא פשוט להילחם בחברים – פקו, מריני ומורבידלי
"בשבילי זה תמיד האיזון. יש לנו יתרון כי אנחנו מתאמנים ביחד, מבלים יחד וזה יוצר מערכת יחסים שלא רק הופכת את הקבוצה לתחרותית והישגית יותר, אלא גם מעמיקה את החברות – אבל, נכון, כשמשהו משתבש מרגישים יותר את הכאב. לדוגמה, אם רוכב שאני לא מכיר עושה מהלך שאני לא אוהב – בסדר, אני כועס, אבל זה נגמר שם. אם חבר שלי עושה משהו שאני לא אוהב, אני סובל קצת יותר. למרבה המזל עד עכשיו אנחנו מצליחים לדון וליישר את ההדורים בשיחה אחר כך, אני ופקו, אני ופרנקי. במיוחד אני ופרנקי, אנחנו מדברים על הכל, גם על אימונים מטופשים. כולנו מודעים לכך שאופיו של כל אחד שונה וזה נורמלי, ואנחנו צריכים להיות חכמים ובוגרים ועל כולנו לנסות לחשוב על הדרך הטובה ביותר לשמור על הקשר, כי כרגע אני לא יכול לדמיין לאבד את מערכות היחסים האלו, אנחנו חברים ממש ממש טובים באקדמיה".

זה כאילו משפחה אמיתית, יש לך את האחים שלך ואתה יכול לפעמים לרצות להרביץ להם, אבל אתה עושה הכל בשבילם
"בדיוק! במיוחד בשלוש השנים האחרונות, מאז פרוץ הקורונה. כי בתקופת הסגרים בילינו כל חברי האקדמיה כל יום יחד, מהבוקר עד הלילה. אני חושב שכולנו לקחנו צעד ענק קדימה בזכות התקופה ההיא".

מה אתה חושב שגרם לכך שאתה מסוגל לעשות את מה שאתה עושה?
"את מתכוונת להיותי רוכב מרוצים? יש לי אופי טוב לזה. יש לי הרבה ביטחון עצמי וזה נותן לי את האפשרות להאמין באמת ביכולות שלי – ועד שלא אגיע לתוצאה שאני רוצה אני לא אוותר, לעולם לא".

אתה חושב שלהיות רוכב מוטוGP זה כישרון או עבודה קשה?
"זה אף פעם לא רק אחד, כי למרבה הצער עכשיו כישרון לא מספיק כדי להגיע לאן שרוצים. צריך להיות מוכשרים, אבל גם צריך באמת לעבוד קשה, כי עכשיו יש כמה רוכבים שאולי יש להם פחות כישרון – אבל הם עובדים יותר והם מפצים על החסרונות. כל רוכב צריך להיות מוכשר כדי לעשות את זה ולכל אחד יש המון כישרון, אבל עם כישרון בלבד לא מגיעים מספיק רחוק, צריך לעבוד קשה".

מי הוא הרוכב המוכשר עכשיו מוטוGP?
"באניאיה".

מי עובד הכי קשה?
"אליקס אספרגרו".

אז על מי מהם אתה מסתכל כהשראה?
"שניהם, ועל כל אחד מהרוכבים על המסלול. אני אוהב ללמוד מכולם".

שאלתי בפאדוק מה חושבים עליך וקיבלתי תשובה מעניינת. מישהו אמר לי שאתה "טהור"
"רוכבים או… ומה הפירוש של טהור?"

אנשים בפאדוק, והמשמעות היא 'ישיר', ללא פילטר, 'ישר', 'נקי'
"אני אוהב להיות ישיר, מבחירה. ואני לא רוצה לשנות את מי שאני. זה תלוי, כי יש אנשים שאוהבים אותי, אבל לפעמים קשה לחברה לקבל אנשים שאומרים הכל… אני מעדיף להיות תמיד כן ולנסות להיות הכי טוב שאני יכול, זה המקסימום שאני יכול לעשות. אם אני חושב עליך משהו לא טוב, בטוח הייתי אומר לך… לא שאני חושב עלייך משהו רע!"

ישנן הרבה שמועות, שאלו אותך על זה לפני כמה ימים, על השמועה ש־Mooney VR46 עוזבים את דוקאטי ועוברים לימאהה.
"שמעתי את זה מהעיתונאים, לא שמעתי את זה מבפנים".

האם אתה חושש מזה? חושב על זה?
"לא, כי זו אינה העבודה שלי. התפקיד שלי הוא לרכוב על האופנוע שהקבוצה נותנת לי. עכשיו לקבוצה שלי יש דוקאטי, אז אני רוכב על דוקאטי".

אז אם אומר לך לבחור בין דוקאטי או הקבוצה, במה היית בוחר?
"להישאר עם דוקאטי. הרגשתי ממש טוב עם דוקאטי, מהרגע הראשון. הם תומכים בי הרבה אז זה מגיע להם".

ספר לי על החיבור לדוקאטי
"קודם כל – הם איטלקים, אז קל לי יותר ליצור מערכת יחסים, ומחמיא לי שהם רוצים לעבוד איתי ועבורי. אני מאוד אוהב את שיטת העבודה שלהם עם כל הרוכבים ועם הרוקיז בפרט והם באמת נתנו לנו כקבוצה הרבה עזרה, אז אני מקווה שהקבוצה תמשיך עם דוקאטי, אבל אני לא יודע, עכשיו זה מוקדם מדי ואני רק רוצה לרכוב".

החלום של כולם הוא קבוצת מפעל. אם אתה רוצה ללכת לדוקאטי אתה צריך להתמודד 'ראש בראש' עם כמה מהחברים הכי קרובים שלך. ניהול החברות על המסלול הוא דבר אחד, אבל כשאתה באמת צריך להילחם על העבודה שלך והעתיד שלך, זה חייב להיות…
"נכון, אבל כרגע זה לא בעיה, כי פקו הוא אלוף העולם והוא באמת מהיר וחזק, אז זה כאילו לא קרב מאוזן. אנחנו חייבים לחכות עוד מספר מרוצים, להיות רגועים, בלי לחץ".

טוב, אפשר לראות למה אתה ופרנקי מסתדרים… יש לך קצת מהסגנון הברזילאי
"בלי פאניקה, לקחת את זה בקלות, אני אוהב את זה. אוהב את זה ככה".

זה תורם לרכיבה?
"בכל דבר קיים החיובי והשלילי, בכל מה שיש לך וכל מה שאתה עושה, אבל אני חושב שלהיות רגוע ולהיות יותר נינוח ברגעים מלחיצים רק יכול לעזור".

מה יש ברכיבה, מה הקסם בזה?
"יש לי הרבה תשוקה לזה, האדרנלין".

יכול להיות קצת יותר מדויק? מה אתה כל כך אוהב?
"קודם כל זו המהירות, המהירות מרגשת אותי, אבל לראות את האספלט ממש קרוב זה מה שמספק לי הרבה אדרנלין. אני אוהב את הרגע שאני חובש את הקסדה ולא יכול לדבר ואף אחד לא מקשיב לי, אף אחד לא רואה את הפנים שלי, את העיניים שלי. אף אחד לא רואה מה אני עושה או מה אני חושב".

איך זה מרגיש, מה קורה לך כשאתה סוגר את המשקף?
"עבורי זה רגע נהדר, כי בספורט הזה, במוטוGP, ישנה התרחשות רבה מהצד: אם זה העיתונאים, הצלמים, חברי הצוות, המעריצים, הרעש, אנשים שנותנים לך עצות ואומרים לך מה לעשות. כשאני על הגריד, מתכונן לזינוק, אני משאיר את אטמי האוזניים אך עדיין רואה ומרגיש הכל, אבל כשאני חובש את הקסדה זה עולם אחר, אני פשוט לבד עם האופנוע. זה רגע טוב מאוד, אני אוהב את החלק הזה של סוף השבוע. גם במוסך מרגישים את ההמולה. מרגישים את המכונאים שעובדים על האופנועים, ראש הצוות, איש הדאטה, המאמנים מדברים, כולם אומרים משהו, אבל כשאני חובש את הקסדה, אני נושם עמוק ואומר "אוקיי, אני יודע מה לעשות עכשיו".

למה אתה מצפה העונה?
"קודם כל ליהנות, כי יש לי מערכת יחסים ממש ממש טובה עם החבר'ה שלי וממש כיף לי על האופנוע. אני רוצה להמשיך לגדול ולנסות לשפר את הרכיבה ואופן העבודה שלי. אני צריך להסתגל קצת לאופנוע החדש, אני עדיין לא רוכב על האופנוע באופן הטוב ביותר, אבל אני מצפה להיות די מהיר בשביל להילחם על תוצאות טובות. אני לא רוצה שתחשבי שאני מתעסק יותר מדי בתוצאה, אבל אני יודע שאני מאמין בעצמי ואני יכול לעשות את זה".

מה החלום שלך?
"לנצח מרוץ".

זה לעכשיו…
"זה החלום לעת עתה, כן".

אתה לוקח את זה צעד, צעד?
"נכון, אם תשאלי אותי את אותה השאלה אחרי שאנצח, אשיב לך משהו אחר".

לא הספקתי לשאול אותו מה החלום החדש אחרי ניצחון הבכורה שלו ושל הקבוצה במוטוGP, חמש שנים אחרי הניצחון הראשון שלו ברמה העולמית, שקרה גם בארגנטינה. בז והקבוצה מנסים להישאר עם הרגליים על הקרקע, למרות שהוא מוביל את האליפות ועמד על הפודיום שלוש פעמים מתוך ארבעה מרוצים. כמו הבוס שלו הוא עמד על הפודיום עם חולצה של אחד מגדולי שחקני הכדורגל. עבור ולנטינו זה היה מראדונה עבור בז זה היה מסי. אבל הרוכב לא יכל להתאפק וכמה רגעים אחרי הזכייה ואחרי שסיפר שהוא חי בחלום, הודה לקבוצה, למשפחה, לוולנטינו, הוסיף ואמר שהוא לא עוקב אחרי כדורגל. אז תגידו, אפשר שלא לאהוב אותו?