fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
קאברג שחורי 205 על 35
cristalino מתחת לתפריט xi
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
תמוז
לרט
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
מוטוטאץ דקר
אישימוטו באנר קוביה שמאל
עופר אבניר קוביה שמאל
סטפן
אודי דגן 140 על 70
MV קוביה
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
voge מוטו24 באנר

מוטו פוגש | רן יוחאי – פורצת דרך

מוטו פוגש | רן יוחאי – פורצת דרך

תמי גורלי | צילומים: Openbank Aspar Team, ניר עמוס, Mauro Stanzani, מיקי יוחאי

נפגשנו בים. היא הגיעה עם שיער פזור, מתבדר ברוח, טי-שירט ותיק יד לבן קטן. אישה צעירה, כבר בת 19, היא לא נראית כמו רוכבת אופנועים, אבל איך באמת צריכה להראות רוכבת? הסטיגמות האלו כבר לא קיימות. מעבר מהיר על עמוד האינסטגרם הפעיל של יוחאי מראה רבדים של הבחורה הצעירה ושבעצם אין כבר מקום לכל הדעות הקדומות והציפיות כשאומרים רוכבת אופנועים. אבל היא כן יוצאת דופן מחברותיה – היא לא שותה, היא במשטר תזונה מתמיד והיא אוהבת להיות במיטה כבר בשעה עשר. ספורטאית מצטיינת.

היא מביטה אל עבר הים, אל השקיעה ואומרת שהיא אוהבת את השקט ולשמוע את הגלים, "יש בים משהו דומה לרכיבה על אופנוע", היא אומרת, "כשאני על האופנוע, זה נראה אולי נורא רועש מבחוץ, אבל בתוך הקסדה זה הכי שליו ורגוע בעולם, כי להיות על האופנוע זה המקום הבטוח שלי. השקט הזה, כאשר קובעים זמן, נמצאים בשיא הריכוז ושום דבר אינו מפריע. בקצב, בזרימה, בפוקוס, זה המקום הכי כיפי, שליו ונעים בשבילי".

ויש בה רוגע, אבל עם סערה, התלהבות וניצוץ בעיניים כאשר היא מסבירה על התחושות שלה כשהיא רוכבת, כשהיא מדברת על אופנועים ועל אנשים שמאמינים בה. לעיתים במהלך השיחה, יוחאי פורקת גם לא מעט תחושות תסכול, משתפת את הקשיים, אבל ישר כאילו תופסת את עצמה – כי בכל זאת היא חיה את החלום של עצמה ושל אחרים רבים כל כך, שרק היו רוצים להיות במגפיה.

זו השנה השניה שהיא מתחרה עונה מלאה בגביע הנשים האירופי, אחרי שני מרוצים בהם השתתפה בעונת 2020, והעונה הראשונה של גביע ה־300 סמ"ק, שנחנך בעת שהעולם למד להתמודד עם נגיף הקורונה, ויוחאי נאלצה להתמודד עם בירוקרטיה בישראל. במקביל יוחאי מתחרה גם בגביע ימאהה R3 האיטלקי תוך שהיא עומדת במחויבויות של כל אזרח צעיר או צעירה במדינת ישראל.

את המעבר לכביש ממוטוקרוס, אנדורו וסופרמוטו עשתה ב־2018 אחרי שעלתה על האופנוע ה־R3 של עופר איתח במסלול פצאל. "למה כביש? הרגשתי שזה הכי אני. כשעליתי על אופנוע כביש בפעם הראשונה זה הרגיש שזה אני, זה מה שאני רוצה לעשות. זה החיבור, זו המהירות, זה אדרנלין שונה מזה של הקפיצות באוויר במוטוקרוס אבל משהו בלהיכנס לפניה מהר, כשמרגישים את הברך ברצפה בפעם הראשונה, זו הרגשה שהיא חיוך מאוזן לאוזן. הרגשה ממכרת. ישר חשבתי איך לא מצאתי את זה קודם, איך אף אחד לא הראה לי את זה קודם?"

הכל קרה אצלה מהר ואילולא הקורונה היא כבר הייתה מתחרה ב־2020 בעונה מלאה של גביע הנשים האירופי. הקפיצה מישראל החוצה מחייבת לסגור פערים. יוחאי מתמודדים מול רוכבים אשר מתחרים כבר מגיל ארבע ומכירים את המסלולים בהם נערכים מרוצי האליפות מגיל צעיר. יוחאי הגיעה עם היכרות של מספר מסלולים בודדים והם אלו בהם רוכבים ישראלים נוסעים לימי רכיבה.

היא מתאמנת באקדמיית הרוכבים של חאווי אקונה בספרד, Gasss74, עם רוכבים המשתתפים באליפויות ספרד והסופרספורט 300 סמ"ק. "אני לומדת מחדש הרבה דברים, מטורף בעיניי שאני רוכבת ומתאמנת עם רוכבים מאליפויות עולם והם אנשים רגילים פתאום. למרות שאני לא יכולה להישאר הקפה שלמה עם הרוכבים החזקים, אני כן יכולה לראות ולחקות אותם בפניה אחת או שתיים ואני יכולה לראות מה הם עושים, מה הקווים שהם לוקחים ואז אני אומרת לעצמי 'וואלה בגלל זה הוא מהיר כל כך!"

באקדמיה, אקונה עובד עם יוחאי בעיקר על בלימה ואיך להיכנס לפניה תוך שמירה על מהירות גבוהה בתוכה, אלמנט הכרחי לאופנועי ה־300 סמ"ק. "מציבים אותי מול רוכבים מהירים בזינוק, כשאני ראשונה על הגריד וצריכה להתמודד ולא לתת להם לעקוף כשהם תוקפים בצורה שהיא "אמאל'ה!" על מסלול קטן עם אופנועי הפיט-בייק (190 סמ"ק). בהתחלה זה מלחיץ, אבל עם הזמן לומדים איך להתמודד עם זה, איך לתקוף וזה היה לי חסר כי במרוצי הכביש בארץ יש אולי שישה רוכבים שמשתתפים".

הזינוקים של רן הם מבין החוזקות שלה, חדים, על המקום. מהירויות הפניה שלה גבוהות ובעיקר ביציאה מהן, שם היא מצליחה לעקוף חזרה במידה ואיבדה מיקומים בתוך הפנייה. "נקודות הבלימה שלי קצת חלשות, במסלולים גדולים, התקשיתי לבלום מיישורת ארוכה ולהיכנס לפניה. מניתוח הנתונים היה לי המון זמן בין הברקס לגז, טווח שעכשיו הצלחנו לקצר". היא לקחה את זה כפרויקט והתאמנה בכל מסלול אליו הגיעה, על כל כלי שלא יהיה, על שחרור הבלם ופתיחת המצערת מיידית "גם אם אני לא פותחת את המצערת 'פול', אלא רק קצת, העיקר לתרגל ולצבור ביטחון בפעולה", היא מספרת על תהליך העבודה.

בין העונה הקודמת לעונה הנוכחית יוחאי החליפה יצרן במרוצי הכביש. KTM, אשר עדיין תומכים ברוכבת בכל מה שקשור למרוצי השטח, אינו היצרן עימו היא עובדת על הכביש. הרוכבת עברה לרכוב על הימאהה R3. "הרכיבה שלי הרבה יותר עגולה ופחות אגרסיבית", היא מספרת. "על הק.ט.מ (RC390) רוכבים מאוד אגרסיבים מצליחים להיות מהירים, אני מאוד לא, אני מנסה לעבוד על האגרסיביות הזו, של להיכנס ולהפיל את האופנוע ולפתוח פול גז. הרכיבה שלי לא פיזית, הימאהה הוא אופנוע הרבה יותר רך, הרבה יותר נעים למשתמש. יותר קל לפנות בפניות המהירות עם מצערת פתוחה. עם הימאהה זה מרגיש סבבה, עם ה־KTM זה כאילו על הקצה, לעצום עיניים ולקוות שהוא יפנה… אופנועים שונים לחלוטין! ה־KTM לאו דווקא אופנוע פחות טוב, כי מבחינת מנוע זה אופנוע מאוד מאוד חזק וביציאה מהפנייה יש לו המון המון כח מלמטה וגם מלמעלה, הרבה כח זמין, אבל זה אופנוע שצריך להיות רוכב מאוד מסוים כדי לרכוב עליו ולי היה מאוד מאוד קשה. עכשיו עם הימאהה הקווים פתאום שונים, הבלימות שונות והכל משתנה – אני מסתגלת".

ככול שהעונה מתקדמת יוחאי חוזרת למסלולים בהם ביקרה כבר בעונה הקודמת, כשאז נאלצה ללמוד מהר כדי לסגור פערים על המסלול. היא נזכרת שבביקור הראשון בוולנסיה, עד כמה המסלול הרגיש ענק, כשהיא המשיכה באזור המאוספלט של אזור הבריחה וסברה לרגע שזה חלק מהמסלול. עכשיו היא אמנם עם אופנוע שסגנון הרכיבה עליו עם קווים עגולים יותר, אבל ההבדל הגדול נמצא בנקודות הבלימה, ורן פשוט מהירה יותר ממה שהייתה.
"זה שאני לא תוקפת ישר את הזמן ורק ככל שמתקדם סוף השבוע אני מתחממת, זו בעיה קשה שלי, בגלל זה אני מרגישה שאין לי זמן בסופ"ש, הזמן קצר לי, כי יש שני מקצי אימון קצרים וישר מקצה דירוג. לפני חודש דיברתי עם אבא על כך שיש לי תחושה שאני מתאמנת המון ולא מתקדמת, ושאני לא רואה את השיפור. במרוץ שהיה בוולנסיה, לראשונה במסלול הגדול הזה מזה שנתיים, מסלול בו כל הרוכבים גדלים ואני רכבתי בו פעם אחת, כל הרוכבים קבעו על ההתחלה זמנים של 01:50-51 ואני עצרתי שעון על 01:56", היא מספרת ואז מוסיפה בהתלהבות, "במקצה הראשון לא ידעתי איזה הילוכים, איפה נקודות הבלימה, והייתי צריכה לקצץ מלא זמן באפס זמן. בסופו של דבר הצלחתי להוריד את הזמנים ל־01:51 וסיימתי רביעית את המרוץ. בוולנסיה הרגשתי את הקפיצה, אני מרגישה שנופל לי האסימון".

בגביע הנשים רן מתמודדת מול 20 רוכבות אחרות, בגביע האיטלקי של ימאהה מדובר על 41 רוכבים ורוכבות. "עם כזו כמות של רוכבים לא רואים את הסוף של הגריד וכשמגיעים לפניה הראשונה – אין אספלט! רואים רק רוכבים, לא רואים פנייה, לא רואים קיר, לא רואים כלום, ועם אופנועי 300 סמ"ק זה בכלל סיפור – כי כולם חייבים להיכנס מהר לפניה, מכיוון אין את 'המנוע' לצאת ואין את 'המנוע' לתקן. רק בהקפת חימום אפשר להבין את המספר הגדול של היריבים, כי במהלך מקצה הדירוג המסלול גדול וכל אחד יוצא בזמן אחר. כל מה שחשבתי לעצמי בפעם הראשונה זה לאן אני הולכת. לבד על הגריד הלב דופק בטירוף, אני מודה שפחדתי, אבל במרוץ הבא הייתי סבבה", רן מבהירה בחיוך ומספרת שאחרי מרוצי ה־R3 האופנוע נראה כמו אחרי התרסקות, שרוט כולו, כאשר פסי הגומי מצמיגי היריבים מעטרים את האופנוע.

כדי להתמודד עם החששות והלחץ יוחאי נעזרת בד"ר איריס אורבך, פסיכולוגית ספורט שמכירה קצת את העולם הדו-גלגלי כי בעלה רוכב אופנועים. "התחלתי ללכת אליה בתום העונה הקודמת. עונה קשה מאוד. כמעט פרשתי. נשברתי מנטלית ולא הצלחתי לרכוב בכלל. כשהולכים למאמן מנטלי או פסיכולוגית ספורט לא מדברים על החיים. אני מדברת על האימון, על המרוץ הקודם, על המרוץ הבא. למשל לפני ואללונגה חששתי, כי בפעם הקודמת קפאתי שם בגשם וחששתי שזה יקרה לי שוב, כי היה צפי לגשם. אז דיברנו על איך להתמודד עם זה, שיטות כדי למנוע או להיות מוכנים. איך להתמודד עם לחץ, להירגע, איך לא להתעצבן. להישאר רגועה כשמדברים עם חברי הצוות, לא משנה מה קרה, כי דרך העצבים קשה לשמוע את הדברים. אי אפשר לשבור את הכלים וללכת, חייבים לשלוט בזה. בשבילי הכי טוב לא לדבר עם אף אחד עשר דקות. יורדת מהאופנוע, שותה מים, יושבת על הכסא שלי, מחליפה בגדים. עשר הדקות שלי עם עצמי. להירגע ולסדר לי בראש מה אני צריכה להעביר הלאה, לצוות".

"לרכוב באליפות העולם זה חלום של המון רוכבים, אבל לא הרבה מבינים מה עומד מאחורי זה והקושי שבזה". "עזבי סופ"ש של מרוץ", היא אומרת, "בין סופ"ש יש טיסות ואימונים, נמצאים רחוק וגם בבית לא יוצאים למסיבות או פוגשים חברים. אני ילדה בת 19, החברות לא יכולות לסבול שאני מבטלת להן, אני לא שותה ועם אוכל הכי קשה לי, אבל אני לא מרגישה שפספסתי דבר. אני חיה חיים שרבים רוצים לחיות ואני יודעת שאני בת מזל. זה נשמע נדוש וקיטשי, אבל אני חיה את החיים הכי נפלאים שיכולתי לבקש. כן, כל הטיסות קשות, אבל כל טיסה היא חוויה, זה לראות עולם, להכיר אנשים ממקומות ותרבויות שונות ואני מספיקה גם לראות חברות".

מבחוץ נראה שהחבר הכי טוב שלה (למרות שיש גם בן זוג, אבל את זה נשאיר לשניהם) הוא אביה מיקי, המלווה אותה מתחילת הדרך ונמצא שם כל הזמן. "אני מבינה מאיפה מגיעה השאלה – האם הרכיבה היא חלום שלי או של אבא", היא מגיבה לשאלה שנראית לגיטימית להפנות לספורטאית צעירה ועונה ללא היסוס, "אבל אבא שלי תמיד נתן לי להוביל את הדרך, הוא תמיד היה שם כדי לתמוך ולתת, ומזכיר לי כל הזמן שבכל רגע שלא כיף לי – שרק אזרוק מילה ושנינו עוצרים. אבא שלי, זה הבן אדם שאני הכי מעריכה בעולם, כי הוא כל כך יוצא דופן, ולמרות כל ההשקעה שלו ברגע שארצה לעצור – זה מה שיקרה. אם הרצון לא יבוא ממני הוא לא ידחוף, אם אני על 100% השקעה, הוא יהיה על 120%".

בסוף העונה רן תקבל תמיכה מההתאחדות המחושבת ע"פ מספר המרוצים בהם השתתפה בחו"ל, אך ברור שזה לא מתקרב להשקעה הכלכלית של הוריה בקריירה שלה, שמוערכת עד היום בכשני מיליון ש"ח וזה על ציוד, נסיעות, אימונים, מאמנים וכו'. היא מתקשה להתמודד עם נקיפות המצפון, "כולם אומרים לי 'איזה אבא יש לך' וברור, אני מעריכה את זה בטירוף, והבאסה היא שאני לא יודעת איך להראות עד כמה אני מעריכה את זה, איך להחזיר בחזרה, לא את הכסף והוויתורים החומריים, כי את זה לעולם אני לא אוכל להחזיר, אלא את הזמן שההורים משקיעים. זה גם היה חלק מהשיקולים לפרישה", רן מסבירה.
"אני מרגישה בת מזל שאני לא יודעת למי אני מודה. אני אומרת תודה כל הזמן, אבל איך אני אתן בחזרה, את זה עוד לא פענחתי – כי זה לא מובן מאליו. מקווה שהם יודעים עד כמה אני מעריכה את זה".

נראה שזו הייתה איזו הקלה עבורה שלא דיברנו על עצם היותה אישה כמעט כל הריאיון והנושא עולה רק אחרי שהיא מציינת את מארקז ומילר כאיידולים שלה. כשאני תוהה מדוע לא הזכירה את הררה או קראסקו, הרוכבות באליפות העולם, היא משיבה "מרגיש לי שבגלל שהן בנות מצפים ממני לציין אותן, אבל לא אני חושבת שזה מחייב".

אנחנו מסמנות ב'וי' מהר את כל הנושאים הקשורים במגדר. כן, היא מודעת לזה שעצם זה שאביה דמות חזקה בענף הספורט הישראלי זה אולי הקל על התגובות שקיבלה בשטח. היא מסכימה שרוכבות מהוות מטרה על המסלול ושאף גבר לא רוצה שאישה תנצח אותו ובטוחה שכאשר רואים את הצמה שלה מבצבצת מהקסדה, בארץ או בחו"ל נדלק ברוכבים אקסטרה דחף לעקוף.

"אני מבינה למה עושים עניין מזה שאני אישה, בעיקר מי שלא מגיע מהענף, ומתעסקים בכך שזה ספורט גברי. סבבה, הבנו, היינו. הספורט המוטורי הוא ספורט בו מתחרים נשים וגברים כאחד, אז למה זה כל כך משנה?".
עם זאת מרגיש שיוחאי קצת בקונפליקט בכל הנוגע להפרדה בין המינים, אחרי שאנחנו מדברות על פערים פיזיולוגיים, על חוסר בפיתוח של ציוד עבור נשים וילדות, על מספר קטן של ילדות המשתתפות בתחרויות, לבסוף היא מבהירה כי היא רואה את האליפויות לנשים רק כצעד ראשון להשתלבות באליפות משותפת ומקווה שהגביע (שהוכרז כאליפות לאחרונה) בו היא משתתפת יהווה מדרגה להשתלב ברמות הגבוהות.

רן גאה להיות השראה לרוכבות צעירות, אבל גם עבור רוכבים, והיא מנצלת את כל הניסיון שהיא ואביה צברו, כדי לסייע לרוכבים הבאים שינסו לפרוץ החוצה, "לא, זה לא מקל", היא מודעת לכך שגיל 19 נחשב כבר מבוגר בעולם הזה. "אני נהנית לתת לרוכבים ולהורים טיפים ועזרה, אבל זה דווקא מדגיש את הפספוס, הלוואי שהייתה לי את האופציה הזו בגילם. בשבילם זה חוג אחרי הגן, כמו שאמא לקחה אותי לחוג ריקוד, אותם לוקחים לחוג אופנוע, בגיל ארבע לא ידעתי שזה קיים. ילדים בני ארבע-חמש, ההורים מרימים אותם עם יד אחת, הם רוכבים על בימבה עם מנוע והם מזנקים יחד, 16-17 רוכבים והם מהירים, נלחמים ועוקפים. אם ככה הם מתאמנים, מה הם יהיו כשהם יהיו בגיל שלי?".

היא רוצה לעזור, להדריך ולייעץ, שתהיה כאן תחרות, יותר עזרה מהרשות, מההתאחדות, ממשרד הספורט וגם מהיבואנים הגדולים שלא עושים מספיק כדי לקדם את הספורט ומדגישה שלפחות היא מצאה כמה שאיתה לאורך כל הדרך כמו KTM ואבזריון. "יש לנו המון כשרונות ורוכבים טובים בלי אמצעים וידע, אז מה יהיה כשיהיה להם את הכלים?", היא תוהה.

"המטרה בעונה הבאה היא להיכנס לאליפות אירופה כאשר אני בפוזיציה לתקוף באופן קבוע את הפודיום ותואר האליפות. שנה שעברה הייתה עונת בלאגן, העונה זו עונת האיפוס והלמידה ובפגרה אני מתכוונת להתאמן בספרד כל שלושת החודשים, וכשתתחיל האליפות לתקוף לניצחון, ואם אנצח – להתחיל לחשוב לגבי העתיד ומה הצעד הבא. ואם לא? לחשוב מה אני רוצה בעתיד", אומרת רן שחולמת גם להיות רופאה מנתחת, אבל חוששת שלא תוכל בגלל זה לרכוב… "אני לא בהזייה שזו הולכת להיות העבודה שלי, אני לא יודעת אם אעשה עוד עונה אחת או שתי עונות. אני בת 19 ואני רוצה להתחיל ללמוד, למצוא עבודה ולהרוויח כסף".

כאשר דגל ישראל התנופף מעל הפודיום במיזאנו בחודש מאי, שמה של רן יוחאי פרץ את גבולות העיתונות המסקרת את הספורט המוטורי, עכשיו היא רוצה לשמוע את ההמנון. "להיות אלופת העולם תמיד היה החלום. אני לא סגורה על זה שאלו החיים שאני רוצה, אבל תמיד יהיה החלום לרכוב באליפות העולם. בסופו של דבר אני מתחרה ואני רוצה להגיע לרמה הכי גבוהה שיש. אני לא יודעת שזה ריאלי או יקרה, אבל אני אנסה".

 

מריה ורן

חשבתי הרבה על מריה הררה כשחשבתי על רן יוחאי, יש להן הרבה מהמשותף.
הררה, הרוכבת בת ה־26 שמתחרה בימים אלו בגביע החשמלי המוטוE, עשתה היסטוריה כאשר בעונת 2013 של אליפות ה־CEV, האליפות הספרדית, היא ניצחה שני מרוצים. היא סיימה את האליפות התחרותית במקום הרביעי, בפער של רק 13 נקודות מהמחזיק בתואר באותה העונה – פאביו קווארטררו. היא הייתה אמורה להשתלב כבר בעונה הבאה במוטו3, אבל אחרי ההתרסקות במרוץ האחרון היא נדחקה הצידה על ידי הקבוצה באופן מפתיע ותמוהה. לכן לרמה העולמית הגיעה תחילה כווילד קארד וכשכבר מצאה קבוצות בהמשך, נאלצה לעבור בין קבוצות במהלך העונה ולהתמודד עם אמצעים נחותים מאלו של רבים מהמתחרים, וגם עם מספר פציעות לא פשוטות. אחרי שתי עונות באליפויות הסופרספורט, מריה חזרה לרמה העולמית, לקבוצתו של חורחה מרטינז, אספר, על אופנוע האנרג'יקה. מריה סבלה מתסמונת היד הכרונית בשנה האחרונה, היא גם סבלה מפגיעת גב שמנעה ממנה להתאמן כרגיל. פציעות לא פשוטות כאשר רוכבים על אופנוע השוקל 260 ק"ג והעונה, לשמחתה, 14 ק"ג פחות.

לכן מספר ימים אחרי הראיון של רן, התקשרתי אליה שוב. הפעם רציתי שרן תשב בכיסא המראיין והיא זו שתשאל את השאלות. יוחאי פגשה את מריה בעבר, היא מגיעה לתמוך לא פעם ברוכבות צעירות באליפויות הספרדיות הצעירות, מדריכה ילדות במיני מוטו והיא ביקרה גם באליפות הנשים האירופית בה רן לוקחת חלק. מריה היא השראה עבור רוכבות צעירות, גם עבור יוחאי.

אבל זו הפעם הראשונה שהן מדברות. רן נראית נרגשת, מריה מחויכת ועונה בסבלנות לשאלות, כשהיא במשרד הקבוצה, רגע לפני סבב מוג'לו, ורן במושב אחרי יום עבודה במסלול פצאל.

רן מתחילה לשאול:

מדוע ואיך התחלת להשתתף במרוצי אופנועים?
"התחלתי לרכוב כאשר הייתי בת ארבע, רכבנו יחד אני והאחים שלי. מאוד אהבתי לבלות את כל סופי השבוע על האופנוע. אבא שלי הבחין בתשוקה שיש בי והוא האמין ביכולות שלי ותמך באהבה שלי לענף הספורט הזה. בגיל שש כבר התחלתי להתחרות, הייתי על פודיומים וזה היה מדהים עבורי ועבור המשפחה. כשהתחלתי הייתי הבת היחידה בקטגוריה במיני מוטו, אבל כל כך נהניתי שהמשכתי להתחרות".

האחים שלך עדיין מתחרים או שהם הפסיקו?
"לא… אחי לומד לרפואה ועומד לסיים את הלימודים בקרוב ואחותי עושה דברים אחרים. אני היחידה במשפחה".

אבא שלך מאמן אותך?
"רק במוטוקרוס או בפלאט-טראק הוא מייעץ והוא זה שלימד אותי לרכוב מההתחלה".

אחד הדברים שהכי מעניינים אותי, הוא באיזה אופן פלאט-טראק, אנדורו או מוטוקרוס עוזרים לך עם הסופרבייק? כי זה ענף שונה לחלוטין, ועדיין הרבה רוכבים משתמשים ברכיבה הזו כאימון
"אלו ענפים שונים מאוד, אבל אם מתאמנים עם מוטוקרוס אז מוכנים פיזית יותר למוטוGP. נכון שהמוטוקרוס לא קשה כמו מוטוGP, אבל זה ענף קצת יותר מאתגר פיזית ממוטו3, מוטו2 או סופרבייק ולכן טוב לשלב 40 דקות של עבודה באימונים עם מוטוקרוס ופלאט-טראק. פלאט-טראק גם טוב לאימונים לתנאי גשם, כי צריך לשלוט בחלק האחורי וזה פחות או יותר אותה התחושה – לכן זה טוב כדי להתכונן למרוצים שלנו".

את סבורה שלהיות אישה הופך את הכל לקשה או קל יותר עבורך?
"קל יותר? לא!", היא אומרת וצוחקת, "אבל קשה? לא תמיד. אני חושבת שאם יש אמונה עצמית ואם מוקפים בקבוצה טובה ואנשים טובים מסביב – זה אפשרי. זה רק עניין של להיות מוכנים מנטלית, בסיוע של פסיכולוג ספורט או עזרה דומה, זה אפשרי. אני האמנתי ביכולות שלי מההתחלה, צריך להתאמן ברצינות, כי אני הצלחתי".

את חושבת שזה קשה יותר עבור נשים להתחרות ברמות הגבוהות?
"לא, זה לא מה שאני חושבת. ברור שזה קשה עבור כולם, עכשיו הרמה מאוד גבוהה והאמצעים דומים מאוד עבור כל המתחרים, לכן צריכים להיות במקום ובזמן הנכון, להיות מושלמים מבחינה פיזית וצריך להתאמן טוב ולהיות מוכנים כאשר ההזדמנות תגיע. כשמתאמנים טוב ונכון ונמצאים בקבוצה טובה, זה אפשרי".

 

יש לך טקסים או פעולות שאת עושה לפני כל מרוץ?
"לא, אין לי אמונה טפלה, אבל אני עושה כל פעם את אותו הדבר… מסתבר שבתת מודע זה כן מה שאני עושה! אני עושה חימום קבוע של ארבעים דקות…", כאן רן עוצרת אותה ומבקשת שתחדד אם אמרה 14 או 40. כאשר מריה מבהירה שהיא עושה חימום של ארבעים דקות רן עונה לה שזה הרבה. "זה הכרחי עבור קטגוריית המוטוE, כי הזרועות כואבות וזה חשוב לחמם את השרירים", מריה מסבירה.

מה שגרת האימונים שלך בשבוע או ביום?
"בדרך כלל לוח הזמנים שלי שונה כל יום ולכן אימון הכושר משתנה, אבל כמעט תמיד אני מתחילה עם אימון HIT בבוקר (High-intensity training), כבר בשעה שש וחצי בבוקר, ארבעים דקות שבהן אני עושה תרגילי סמוך קום, קפיצות, או אופניים. בהמשך היום יש לי אימון נוסף שאורך כשעתיים וחצי בחדר כושר, אופניים, משקולות וכדורים.

במהלך השבוע את מתאמנת עם אופנועים או בעיקר בחדר כושר?
"בזמן האחרון לא, רק בימי שבת אני מתאמנת במוטוקרוס, פלאט-טראק או קארטינג, אבל אני רוצה להוסיף עוד יום כזה בשבוע ולצערי אין מסלול קארטינג קרוב למקום מגורי".

מה המטרה הבאה בקריירה?
"אני רוצה להוכיח שאני יכולה להיות טובה שוב בקטגוריית המוטוE, עם האופנוע הזה. אז אני עובדת לקראת זה, אני רוצה לנצח במרוץ".

שאלה אחרונה, ולא על מרוצים. אני מכירה לא מעט רוכבים – וגם אני, בכל הנוגע לאבא שלי – לפעמים זה קשה, כי האבות נוטים להתערב הרבה בכל מה שקשור למרוצים, אני יודעת שאבא שלך מלווה אותך הרבה וכמו שציינת קודם – כבר מגיל ארבע ועד עכשיו הוא עדיין לצידך. אז אני תוהה, מה טיבה של מערכת היחסים הזו? לא הבין-אישית, אלא האם הוא מאמן אותך? הוא רק בתפקיד האבא, או שהוא עובד עם הקבוצה? איך הוא משתלב?
רן שואלת את השאלה ונוגעת באחד מהמכנים המשותפים לשתיים. לשתיהן אבות דומיננטיים. לרן יש את מיקי כמובן ולמריה יש את אנטוניו. אביה של מריה נמצא כמעט כל הזמן לצידה ורן נוגעת פה בשאלה חשובה עבורה ועבור רוכבים והורים לרוכבים צעירים, שתמיד צריכים לבדוק, כמו בכל תחום אחר, מהו הקו המפריד בין הורות לעבודה.
"בהתחלה אבא שלי היה מעורב יותר בתוך הקבוצה, אפילו יותר מדי, אני חושבת שהוא היה אפילו מתעצבן יותר מדי אם מישהו היה עושה משהו לא בסדר, וזה גרם לי להרגיש לא נח. אבל עכשיו כבר לא. הוא מבין שזו העבודה שלי, הוא נמצא לצידי כדי לעזור לי, רק לצפות מהמסלול, ובגלל שהוא מכיר אותי מצויין הוא יכול לייעץ אם אני עושה משהו לא נכון. הוא בעצם מדריך שלי והוא אינו חלק מהקבוצה. זה טוב שאני יודעת שאבא שלי לצידי, אבל הוא כמו העוזר האישי. הוא עוזר לי עם הקסדה למשל, או אם יש לי מחויבות להגיע אליה בשעה מסויימת. בשבילי זה יותר טוב שישנה הפרדה בין האבא והקבוצה. וזה טוב יותר עבור כולם, כי המשפחה מתנהלת על פי רגשות והרבה יותר קל לעשות טעויות כאשר הלב מעורב בשיקולים. אני רואה לא מעט אבות שהם חלק מהקבוצה והרוכבים אינם יכולים לשמור על אותה רמת ריכוז. אני לא רוצה לציין שמות, אבל אני מכירה רוכב שזה ככה עבורו".

לכן אני שואלת, כי עבורי לפעמים זו אותה הבעיה, כי אבא שלי כל כך רוצה לעזור שלפעמים זה ההפך.
"איך זה עם אבא שלך?", מריה משיבה את השאלה לרן.

הוא היה בעבר מעורב וחלק מהקבוצה, אבל העונה אחרי שדיברנו על זה ארוכות ביקשתי ממנו שפשוט יהיה שם כדי לעזור לי, לא חלק מהקבוצה ולא להגיד לי מה לעשות, כי בכל מה שקשור לטלמטריה למשל או כיצד לכייל את האופנוע, הוא תמיד היה נותן רעיונות, ואני הרוכבת, אז אני זו שיודעת מה לעשות עם האופנוע. עכשיו אני מנסה להזיז אותו הצידה בפן הזה, אבל שימשיך להיות שם, לסייע לי ולתמוך בי. לכן רציתי לדעת איך את מתמודדת עם זה.
"את צריכה לדבר עם אבא שלך ולהסביר שאת רוצה שיהיה שם במסלול, אבל לא חלק מהקבוצה כמכונאי. עוזר אישי זה הרבה יותר נכון".

הן מודות אחת לשנייה רגע לפני שהשיחה נגמרת ומריה חוזרת לעיסוקיה. היה נחמד לצפות בשתיים משוחחות. שתיים שיש להן הרבה מהמשותף וגם לא מעט הבדלים. בתום השיחה רן תעביר עוד מספר ימים במחויבות למדינה ובאימונים ואחר כך תטוס לוואללונגה, לסבב השני של גביע ה־R3 האיטלקי, מריה לעומתה תיכנס לפאדוק של המוטוE להתכונן לשני המרוצים שהיו לה באותו הסופ"ש. מה שבטוח, שתיהן שייכות לקהילת הרוכבים, שתיהן עם חלומות גדולים ושאיפות – ושתיהן עובדות קשה כדי לנצח.

לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Whatsapp לחצו כאן
לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Telegram לחצו כאן

3 תגובות ל מוטו פוגש | רן יוחאי – פורצת דרך

  1. אחלה בית ספר לחיים. רן תצליח בעל אשר תפנה, השיטה כבר טבועה בה. כאשר אני עוקב אחריה ללמוד קווים במסלול אני מלא שמחה וגאווה.

  2. רנצ'ו את הגאווה של כולנו, מיקי אתה איש של מעשים!
    הלוואי שעוד אנשים ירדפו ככה אחרי החלומות שלהם!
    שמח על כך שיש לי את הזכות האישית להכיר אתכם!

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל