עושה את זה בדרכו

תמי גורלי | צילום: MotoGP.com, Trackhouse Racing, Pirelli, IDEMITSU Honda Team Asia

כתבה מתוך מגזין מוטו חודש יוני 2026

איי אוגורה איחר בכעשרים דקות לראיון. הוא מתיישב עם החיוך המעט עקום שלו, כאילו מבויש, והתנצל. בעשרים הדקות בהן התמהמה הרוכב היפני, הוא ניהל שיחה עם הסוכן שלו אחרי שנודע מה תוכניותיו לעתיד – ידיעה שהפתיעה את כל הפאדוק.

זה הפתיע בדיוק כפי הידיעה לפני כשנתיים, כאשר הרוכב בן ה-25, שעדיין נאבק אז על אליפות המוטו2, בחר לחתום עם קבוצת הלוויין של אפריליה בקטגוריה הבכירה, קבוצת טראקהאוס האמריקנית, ולא עם מה שהיה נראה כאילו כבר חתום וסגור בקבוצת LCR והונדה; או המהלך שבחר לעשות כשעזב את קבוצת הונדה אידמיצ'ו במוטו2 ועבר לקבוצה המתחרה MT-MSI.

כל איש תקשורת רדף בחרז אחרי אוגורה. כולם רצו לדעת אם חתם, מה, איך ולמה בחר ללכת לימאהה. האישור לכך שאיי חתם עם היצרן היפני עדיין לא ניתן בעת קיום הראיון, וגם לא עד שכתבה זו נשלחה לדפוס.

האישור היחיד שניתן היה ע״י דוידה בריוויו, מנהל קבוצת טראקהאוס, שאישר שאיי לא ימשיך עם הקבוצה בעונה הבאה. בריוויו היה נשמע עצבני עת אישר את השמועה: ״איי אמר לנו שהוא לא ממשיך איתנו בשנה הבאה; זה לא תפקידי לומר לאן הוא הולך. אז כן, יש לנו אולי מקום פנוי אחד לשנה הבאה.״ מנהל הקבוצה רטן מאוחר יותר שתמיד ידע שיש סיכוי שאיי יעזוב אותם, ונראה שלמרות שבסתר ליבו ידע, בריוויו עדיין מאוד התאכזב ונעלב.

הרוכב היפני בן ה-25 נחשב הבטחה גדולה, פוטנציאל אדיר שעדיין לא הגיע לשיאו. הוא גדל בקיוסה, אזור ירוק ומרענן של טוקיו. אב המשפחה, אוהד גדול של אופנועים, הוא זה שהכניס את האהבה לספורט הביתה. איי החל לרכוב בגיל שלוש ולהתחרות שנה לאחר מכן. אחותו, הגדולה ממנו בשנתיים, הייתה טובה ממנו, ואיי לא אהב להפסיד.

מפוקט-בייק הוא עבר למיני-בייק, וכשהוא רק בן 14 אותר ע״י האליפות שמטרתה לסייע לרוכבים מאסיה להשתלב באליפויות העולם, ה-Asian Talent Cup. אלברטו פוייג' והירושי אאויאמה, שהובילו את האליפות עבור דורנה וה-FIM, דחקו בו לעבור לרד בול רוקיז בעונה שלאחר מכן, כדי שילמד את המסלולים באירופה ויתחרה מול רוכבים מנוסים יותר. אחרי שתי עונות שם, עבר להתחרות באליפות הצעירה ה-CEV, השתתף במרוץ הבכורה במוטו3 וזכה בנקודת אליפות ראשונה.

אוגורה המשיך במסלול שהונדה סייעו לנתב לו. הוא הצטרף לאליפות המוטו3 בקבוצה ייעודית לרוכבים האסייתים תחת אאויאמה – האלוף האחרון מיפן עד שהגיע איי. אותו אאויאמה הפך עם השנים חבר לאביו של איי, לצד היותו מנהל הקבוצה של אוגורה הצעיר גם כשהתקדם לקטגוריית המוטו2.
אבל משבר בין איי לאאויאמה על רקע התנהלות הקבוצה, והסירוב של איי לטפס למוטוGP עם קבוצת LCR וה-RC213V – אופנוע חלש יחסית לעומת שאר היצרנים – הוביל לכך שאחרי שנים של השקעה של הונדה ברוכב, היפני עזב את המסלול שבנו לו וסלל לעצמו דרך חדשה.

״עד המעבר מאידמיצ'ו ל-MT (קבוצת MSI במוטו2) זה הייתי רק אני, אני החלטתי על הכל אז זה היה די קל״, הוא מספר כשאני שואלת איך מתקבלות ההחלטות שלו לגבי הקריירה. ״אבל המעבר מהמוטו2 למוטוGP, והבחירה בין טראקהאוס ואפריליה ל-LCR והונדה הייתה ממש קשה עבורי. במהלך פגרת הקיץ, בזמן שהייתי באוטו המשפחתי, אבי נהג ואני ישבתי לצידו ואמרתי לו: ׳אז המצב הוא כזה ומה אתה חושב׳? זו הייתה הפעם הראשונה ששאלתי את אבא מה דעתו. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה, כי אני מחליט על הכל לבד״.

הוא לא תמיד משדר אסרטיביות או דעתנות, אז ההצהרה הזו וההחלטות עם התעוזה – כמו מה שנראה חוזה ראשון עבור רוכב יפני בקבוצה רשמית של יצרן יפני – נראות עדיין מפתיעות. הוא ישיר ומדבר ללא פילטרים כשהוא מודה בטעויות שעשה, מציין מיוזמתו שרכב פשוט גרוע, או מספר שפשוט שכח שיש לו אופנוע שני במוסך במהלך הספרינט הרטוב בחרז.

אחרי שש שנים שבהן התגורר בספרד, בחר איי לחזור ליפן: ״החלטתי לא לגור יותר בברצלונה, כי כשראיתי את לוח המרוצים של עונת 2026 ושמתי לב שיש שני מרוצים ברצף, סופ״ש אחד מנוחה בין עוד שני המרוצים, ואז עוד דאבל ועוד הפסקה, זה איפשר לי מספיק זמן לחזור ליפן בכל פעם. הסיבה המרכזית שרציתי לחזור הביתה היא שסביבת האימונים שיש לי ביפן הרבה יותר טובה ממה שהייתה לי בספרד, ואני ממש שלם עם ההחלטה הזו״.

הוא צוחק כשאני שואלת אם אמא חזרה לעשות עבורו כביסה ומודה שכן. אחרי שהיה במשך שנים חלק מהפנימייה של הרוכבים האסייתים, הוא בנה לעצמו סביבה בה הוא קובע הכל – מתי ומה הוא עושה.

״בעיקרון אני רוכב, ועל כל סוגי האופנועים: פלאט-טראק, מוטוקרוס, מרוצי כביש וכל מה שבא לי. כל מה שאני מרגיש שיש בזה משמעות עבורי, שום דבר מיוחד, פשוט כדי ליהנות עם האופנועים״.
לא מפריע לו שלא כמו רוכבים רבים, אין לו את קבוצת הרוכבים איתם הוא מתאמן: ״אני פשוט מנסה לשבור את זמן ההקפה שלי בכל פעם, אז ביפן מי שדוחף אותי, אני חושב שזה אני״, הוא מסביר ומוכיח שוב איזה אופי חזק יש לו, אבל אז מוסיף שהרצון שלו להיות מנטור לרוכבים צעירים היה גם חלק מהשיקולים.

״אני מתאמן הרבה עם רוכבים יפנים צעירים שמתחרים ב-Rookies Cup, JuniorGP או Asian Talent Cup, בעיקרון עם הרוכבים שמתחרים באליפויות עולם אבל מבוססים ביפן. זה חשוב לי, אבל יותר חשוב להם כי הם יכולים לראות מה אני עושה על המסלול וזה העיקר. כשהתחרתי באליפות המיניבייקס והייתי בערך בן 8, 9, 10 לא היה שם אף אחד. אאויאמה (*הירושי) לא התאמן ביפן, טקהאשי (*טאקומי) לא התאמן ביפן. ראינו אותם בטלוויזיה אבל לא במציאות, ולא היה לנו מושג מה האירופאים עושים באימונים כדי להתחרות וזה היה הדבר הכי משמעותי שהיה חסר לי בזמני. אני רוצה לתת את זה לצעירים ולכן, אולי בעיקר בגלל זה, אני מתגורר ביפן ומתאמן ביפן״, הוא מספר, ואי אפשר שלא לחשוב שהפטריוטיזם הזה הוא גם הסיבה שימאהה שכנעו אותו ברגע האחרון לנטוש את אפריליה ולחתום איתם לעונה הבאה.

צריך לסחוט מאיי את התשובות. אם הוא עונה יותר ממילה זו נחשבת תשובה ארוכה, אם סיפק יותר משני משפטים זו סיטואציה נדירה, ותמיד יש מרווח של שניות ארוכות בהן לוקח זמן לנסח תשובה.

Host ״אם אני באמת צריך להגיד משהו אני אומר את זה, ואם הם באמת רוצים לדעת משהו אז אני עונה, אבל אני לא בא אליהם בלי שהם ישאלו״, הוא מסביר לי כשאני תוהה אם עם הרוכבים הצעירים הוא מדבר יותר. ״קודם כל הם צריכים לבוא אליי אם הם רוצים ללמוד משהו. אני מפחד לדבר, אבל זה סוג אחר של אימון…״

הוא מודה, אבל אז מתעצבן קצת כשאני מציינת בפניו שהוא מאוד שקט, ולפני שאני מסיימת את המשפט הוא חותך אותי ואומר: ״אתכם (*העיתונאים) אני שקט אבל לא בחיים האמיתיים, עזבי, לא משנה! אני חושב שזה אופי, גם כאשר עיתונאי יפני שואל אותי משהו אני פחות או יותר אותו הדבר, קודם אני אומר ״אאאאאאאאא״ ורק אז אני מתחיל לדבר״.

הוא מסכים שכלפי חוץ יש הרבה כוח בשתיקה ובשקט שלו, באדישות שלו: ״אני מעדיף שכך זה יישאר, אני אוהב שאנשים מרגישים ככה כלפי, אני אוהב שאנשים יישארו סקרנים, אני אוהב להיות בחור מעט מוזר״.

לפני מספר חודשים, כשנודע על מסלול הרחובות שיחליף את הסבב האוסטרלי בפיליפ איילנד, איי אמר לי: ״אם זה לא יהיה בטיחותי אני פשוט לא עולה על המסלול״. כששאלתי אם יילך להגיד את זה בישיבת הבטיחות, השיב שהוא לא מספיק חשוב. חזרתי איתו לשיחה ההיא וביקשתי הסבר.

״כי אז, ועדיין עכשיו, אני לא מאמין שגם אם אגיד משהו, משהו ישתנה, אני חושב שאין משמעות להתבטא. כדי להשיג את האפקט צריך כוח, צריך להיות רוכב צמרת, באמת באמת צמרת, ואני עדיין לא, אז זו הסיבה שאמרתי את זה״, הוא אומר, אבל אז מסביר שבקבוצה ועם אפריליה זה קצת אחרת: ״אם יש משהו שאני ממש ממש צריך אני אדבר וגם אתעקש״.

בתחילת העונה השנייה שלו במוטוGP, השיפור ניכר בתוצאות של אוגורה. הוא סיים בטופ חמש בכל המרוצים למעט במסלול האמריקות, שם היה נראה שהוא בדרכו לפודיום עד התקלה הטכנית שאילצה אותו לפרוש. איי, כמו שאמר לנו אאויאמה בעונת 21, עדיין מתקשה עם הקפה מתפוצצת ובתחילת מרוצים.

״זה נשאר אותו הדבר״, אוגורה אומר ומוסיף: ״זה לא אותו דבר בדיוק כמו בעבר, אבל הבעיה הזאת נשארה גם היום. אם הייתי יודע איך לפתור את הבעיה הזו… את יודעת מה אני הולך להגיד, אני בדרך למצוא את זה אבל זה לוקח זמן״.

הוא משיב מיידית כשנשאל האם זה בתודעה או בגוף: ״הגוף עוקב אחר התודעה, אז זה בראש״, הוא עונה בהחלטיות, אבל קצת פחות החלטי האם זה עניין של רוכבים יפניים באופן ספציפי, למרות שמספר הרוכבים מיפן שאינם מתבלטים במהלך סוף השבוע עד יום המרוץ גבוה יחסית לאלו מאירופה.

״ביפן אפשר למצוא רוכבים שדומים יותר לסוג הרוכבים האירופיים וכאלו לאמריקאים, ויש לנו יותר משני סוגי אנשים ביפן. אבל בהשוואה למדינות אחרות, אולי זה נכון״.

הוא לוקח את ההפסקה הגדולה ביותר במהלך הראיון כשאני מבקשת שיסביר מה ההבדל בעצם בין רוכב יפני לרוכב אירופאי: ״אני רוצה להגיד משהו על זה אבל אף פעם לא הייתי רוכב אירופאי בחיי אז אני לא רוצה לדבר. כי אני יכול להגיד שאני חושב שאולי זה ככה או ככה אבל כנראה שלא, אז אני לא אשיב על זה. סליחה, אבל זה יכול להיות גס רוח כלפיהם״.

רגע לפני שהוא ממשיך את יומו באיחור של עשרים דקות, אני שואלת אותו מה גרם לו לאהוב את עולם המרוצים.

״תשעים וחמישה אחוזים מהזמן אני שונא את זה, רק חמישה אחוזים מהזמן אני אוהב מרוצים. תשעים וחמישה אחוזים מהחיים זו שנאה וזה מאבק וקושי״, הוא משיב, ולאור המבט התוהה שמקבל ממני הוא ממשיך.
״ביפנית אני יכול להסביר הרבה יותר טוב אבל אוקיי, אני אנסה. התחלתי להתחרות כשהייתי בן שלוש ושנאתי מרוצים וגם אופנועים כי כאשר מתחרים חייבים לנצח. להגיע במקום השני, השלישי, הרביעי זה הפסד, ורוב הזמן לא סיימתי במקום הראשון ושמתי לב שהאנשים סביבי לא היו מרוצים. זה כאב לי מאוד לראות את זה אז לא אהבתי להתחרות. לא הבנתי למה לקחתי אחריות כזו וככה פשוט לא נהניתי."

"היה רגע אחד שבאמת נהניתי, ממש נהניתי מהאימונים כי לא הייתי חייב לנצח, זה לא באמת היה משנה איזה זמן הקפה עשיתי, זה היה פנטסטי. אחר כך התחלתי לאהוב את האופנוע ואחרי זה הבנתי איך לשלוט בעצמי וכל זה, אבל אני עדיין שונא שמרוצים זה כל כך הרבה לחץ. לרוכבים יש כל כך הרבה אחריות וזה חלק מהעניין שלא תמיד נחמד להיות מתחרה מקצועי, אבל באותו הזמן כאשר מנצחים את המרוץ השמחה היא עצומה, זו הסיבה שאני עדיין מתחרה."

"אני תמיד מחפש את חמשת האחוזים האלה וממש קשה לעבור את כל שאר החיים שלי במאבק ושנאה וכל זה, אבל אני כבר בן 25 ויש לי רק אופנועים (*בחיי) אז אמשיך להתחרות כמה שיותר זמן, כי כבר מאוחר מדי לחיות בלעדיהם״.

שבוע אחרי קיום הראיון, איי טיפס על הפודיום לראשונה בלה מאן. אוגורה היה בן 11 כשרוכב יפני הגיע לאחרונה אל הפודיום בקטגוריה הבכירה. ״אני מאוד מאוד מרוצה, מאוד רציתי לפחות פודיום אחד אחרי התוצאות שהשגנו העונה. אין לי יותר מה להוסיף״. חוסך במילים כדרכו, בדרך שלו.