fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
מידלנד שחורי 140 על 70
תמוז
מוטוטאץ דקר
לרט
לרט
עופר אבניר קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
MV קוביה
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC
voge מוטו24 באנר
אודי דגן 140 על 70
סטפן

מוטו פוגש | אנדראה דוביציוזו – הרבה יותר מאיש פשוט

מוטו פוגש | אנדראה דוביציוזו – הרבה יותר מאיש פשוט

תמי גורלי | תמונות: MotoGP, WithU Yamaha RNF MotoGP

במשך תקופה ארוכה אנדראה דוביציוזו היה נראה אחד עם הדוקאטי, לא סתם הכינוי שדבק לו היה 'דזמודובי'. הרוכב האיטלקי, שהיה אלוף העולם בקטגוריית ה־125 סמ"ק בעונת 2004 וסגן אלוף פעמיים ב־250 סמ"ק, רכב עבור הונדה ארבע עונות ולמרות שסיים את עונת 2011 כסגן שני שוחרר מקבוצת רפסול ועבר להיות רוכב קבוצת לווין עבור ימאהה וטק3. בזמנו זה היה נראה כמהלך של סוף קריירה, כאשר בתום עונה אחת עם ימאהה הפך לרוכב מפעל של דוקאטי. עם הגעתו של ג'יג'י דלאנייה האמון על פיתוח האופנוע, הרוכב האיטלקי היה לחלק חשוב בפיתוח האופנוע מבולוניה והצלחתו כיום. באמצע העונה השמינית בה רכב עבור דוקאטי, אחרי 14 ניצחונות ושלוש עונות בהן היה סגן האליפות למארק מארקז, דובי הודיע שהוא ודוקאטי לא עוד והכריז על שנת שבתון. "אני אחזור אם אמצא את המקום הנכון", אמר בזמנו.
במהלך העונה הקודמת דובי נקרא על ידי אפריליה לבוא לעזור, הוא הפך לרוכב מבחן זמני עבור אפריליה אך סירב להצעה להתחרות עבורם כאשר הוא מודה שלמרות שהפרויקט מנואלה נהדר, אין לו רצון להיות שוב חלק מתהליך הפיתוח הסיזיפי, בחירה עליה הוא לא מתחרט גם אחרי ההצלחה של אפריליה העונה. המשבר של ימאהה, הפיטורים של ויניאלס והמעבר של מורבידלי לקבוצת המפעל הובילו להצעה של קבוצת פטרונס, רזלאן רזאלי וימאהה להצטרף אליהם למרוצים הסוגרים של העונה ובהמשך גם לקאמבק בעונת 22 כרוכב של הקבוצה, ששינתה את המבנה ואת שמה לקבוצת WithU Yamaha RNF MotoGP Team.

ההשתלבות בקבוצה לא הייתה ועדיין אינה פשוטה עבור הרוכב המבוגר באליפות העולם, שחגג לא מכבר יום הולדת 36. אחרי שנים בדוקאטי דוביציוזו לומד את האופנוע החדש עבורו, אשר דורש סגנון רכיבה שונה, תהליך שמתגלה כהרבה יותר מסובך עבורו, למרות תמיכת המפעל, והוא עובד לצידו של ראש הצוות המנוסה רמון פורקדה.
למרות הקשיים, דובי, שידע מאבקים, מפחי נפש ולא מעט הצלחות, לא מפסיק לחייך על אף האכזבה והקשיים עימם הוא מתמודד. דובי, שהיה הרוכב הראשון במוטוGP שדיבר על העזרה שהוא מקבל מפסיכולוג ספורט ומעולם לא הסתיר את דעותיו, עדיין אהוד כמעט על כולם – למרות שהביקורת, בליווי חיוך מעט סרקסטי, לא תמיד התקבלה בברכה ע"י הסובבים. גם כעת, כשהוא מנסה למצוא את החיבור לאופנוע ה־YZR-M1, הוא מדבר בפתיחות ואריכות על השנה בבית, על השינויים באליפות, ולמה פרישה איננה סוף העולם.

"הרבה קרה במוטוGP מאז 2008, כשהצטרפתי לקטגוריה הבכירה", הוא אומר כשאני שואלת במה העולם הזה נראה אחרת מנקודת מבטו. "חוויתי את העולם הזה של התחרות בסיטואציה שונה לחלוטין בזמנו. אז היו את אותם הרוכבים בטופ, לא משנה האופנוע או אופן הרכיבה, ידעת שתוכל להיות שם כי יש לך את היכולות – גם כאשר כולם התקשו. אבל כעת זה אחרת ואני זה שמתקשה יותר מבעבר, אז בטח שהייתי מעדיף שהסיטואציה הייתה אחרת, אבל זה רק בגלל שבעבר הייתי יותר תחרותי. ישנם בעיקר שני שינויים גדולים. דבר ראשון הוא האופן שבו הקבוצות מאורגנות. כאשר השתלבתי בקטגוריה הבכירה לא היו פערים גדולים כל כך בין הקבוצות בקטגוריית ה־250 סמ"ק (הקטגוריה האמצעית עד עונת 2010) לקטגוריה הבכירה, לפחות מנקודת המבט של המכונאים והיצרנים. כן, הייתה קצת אלקטרוניקה, אבל עדיין המעמד של המכונאים היה דומה בשתי הקטגוריות. שנה אחר שנה האליפות משתנה והוא נראית קצת דומה יותר לפורמולה 1 ולמה שקורה שם. עדיין עולמות שונים אך קצת קרובים יותר".
"זה אומר שהמכונאים יכולים להיכנס לתחומים שבעבר אף אחד לא היה בודק. בזמנו זה היה יותר עניין של תחושת הרוכב וראש הצוות לפיהן קבעו וסדרו את הכיול, בעידן המודרני יש יותר נתונים ידועים לרוכב ולקבוצה. אם זה האופן בו רוכבים והדרך בה הרוכב משתמש ומנהל את הצמיגים, ויש לזה השפעה על הרבה מהרוכבים והקבוצות. לרוכבים בתקופה הזו יש אחריות גדולה יותר ואם יש לרוכב קבוצה טובה אפשר לקבל הרבה פידבק גם במהלך סוף השבוע. אפשר לשנות ולהפוך את המצב והדרך שבה הסופ"ש מתקדם, בעבר זה היה כמעט בלתי אפשרי. כיום ניתן לעשות הרבה יותר דברים עם האלקטרוניקה וגם לחבילה האווירודינמית השפעה רבה יותר, משהו שבעבר לא היה משפיע כלל. כל זה יצר והביא לכך שכיום המוטוGP זו האליפות שהיא עכשיו. כל הרוכבים קרובים מאוד, הרוכבים והיצרנים מהירים ולכן זה עניין של מיזוג העבודה, של הכל ביחד, ולא רק הרוכב והאופנוע. הכל הרבה יותר מורכב, אבל זו הקדמה, וזה הספורט וזה פשוט ככה".

כבר לפני עשור דובי הרגיש כרוכב "אולד-סקול". מאז ומתמיד הוא העדיף את תחושות הרוכב ולא אהב כאשר נרמז שהמחשב מראה אחרת וניתנה חשיבות גדולה יותר לנתונים מאשר לאינפורמציה והפידבק שהוא נתן על האופנוע. "אין צורך ביותר כישורים ויכולות מאשר בעבר, זה תמיד היה חשוב והרוכב תמיד הוא זה שיוצר את ההבדל, זו המציאות בעיקרון, אבל כיום ניתן להשפיע יותר בפרטים הקטנים מאשר בעבר. ההבדל הוא שאם רוכב אינו חלק מחבילה אידיאלית, עם החיבור המושלם, יהיה לו קשה מאוד להישאר בטופ".

"הכל חשוב היום, אבל הראש תמיד חשוב. זה תמיד היה חשוב, זה עדיין חשוב וזה תמיד יהיה חשוב. זה לא ישתנה, אבל הכל הרבה יותר תלוי ונתמך אחד בשני. זה הקשר עם הקבוצה וכיצד היא מאורגנת ואם בעבר כדי להיות אחד הדומיננטיים באליפות היה מספיק רק שניים או שלושה אנשי צוות שחוברים לרוכב הנכון, עכשיו הרוכב צריך שתהיה מאחוריו קבוצה גדולה כדי ליצור את היציבות ואת המהירות. כיום זה כבר לא מספיק רק לדחוף, מאחר והאופנועים הרבה יותר טובים והרבה יותר קלים לרכיבה, אלו אופנועים עליהם כולם יכולים להיות מהירים וכדי לעשות את ההבדל, שזה קשה מאוד, צריך את החבילה המלאה, את החבילה המושלמת. אני לא יודע אם הצלחתי להבהיר את זה", הוא אומר, מחייך ומסתכל לצדדים כאילו משם תגיע העזרה לשים במילים את מחשבותיו. הוא מדבר לאט יחסית, מוודא שמילותיו ברורות, שהמסר לא יסולף או יובן שלא כפי שהתכוון.

הוא תמיד יודע מה הוא רוצה שידעו, עוד לפני שהעונה החלה רמז שזו כנראה תהיה עונתו האחרונה והוא רוכב ללא לחץ והוא אינו מתכחש שלזה הוא התכוון. "כן, זה ככה", אומר הרוכב שעד המרוץ השלישי של העונה צבר רק שתי נקודות. "בעיקר אם התוצאות ישארו כמו שהן עכשיו. אני כאדם, אני לא רוצה להיות כאן, לא רוצה להתחרות עם תוצאות כאלו ולכן אינני מודאג. אם לא אהיה בעמדה בה הכל נמצא ומסתדר כמו שצריך, אני לא רוצה לחוות את הסיטואציה הזאת, לכן אני לא מרגיש את הלחץ. אם כבר, הלחץ מגיע אצלי מבפנים וזה לחץ למצוא את מה שצריך, את המשהו הזה, את מה שאני רוצה וצריך כדי להיות תחרותי, וזה לא בגלל שאני רוצה למצוא קבוצה לעונה הבאה, זה רק כי אני לא רוצה להישאר ככה במקום הזה, כמו שאמרתי מאז ומתמיד".

"הלחץ להצליח קיים, אבל בסופו של דבר צריך להיות רציונליים, לנתח ולהבין מדוע. אם מבינים או לפחות קיים רעיון טוב מה היא הסיבה, צריך להישאר רגועים וראליים, כי כאשר מתעצבנים וכועסים מנסים לדחוף יותר מידי חזק וזו אינה הדרך וזו אינה המציאות, בטח ברמה הגבוהה של הספורט. עלינו להבין יותר מה קורה ויש לי מספר רעיונות מדוע התוצאה כזו או אחרת. צריך סבלנות כדי להבין את הסיטואציה ולקחת את זה בקלות, אמנם קשה להישאר רגוע, אבל בסופו של דבר זו המציאות וצריך לשמור על פוקוס כדי להבין את המצב".

הוא מודה שלמרות שאינו חש את הלחץ כמו רוכבים אחרים באליפות, הוא מאוד לא מצליח ליהנות. "אני לא ממש נהנה לרכוב על האופנוע, כי אני לא מצליח להיות תחרותי. אני מתקשה, מנסה ודוחף בחלק מאספקטים, אבל כולם מהירים יותר. ככה אי אפשר ליהנות ואני לא מעוניין להישאר במוטוGP רק כדי שאוכל להגיד שאני לוקח חלק באליפות. עבורי, אחרי הקריירה שלי, זה נחמד להיות עדיין באליפות העולם, אבל בשביל להילחם עבור תוצאה טובה צריך למצוא את התחושה הנכונה. אם היא קיימת אפשר לקחת סיכונים, אמנם מתקשים כמו כולם, אבל אפשר להיות תחרותיים. במידה ולא, וכאן זה מתקשר לקריירה שהייתה לי עד היום, אז אני לא יכול ליהנות".

הוא אינו הספורטאי היחיד אשר עשה קאמבק. אמנם מענף שונה לחלוטין, אבל השם של טום בריידי, מגדולי שחקני הפוטבול האמריקאי, עולה במהלך הראיון כמי שחזר בו מפרישה לא מזמן. "כל סיפור שונה", דובי מסביר, "חלק מהספורטאים יכולים לחוות את הקריירה כמו בריידי. הוא פרש כשהוא ברמה גבוהה, אך מאחר שהתבגר ואולי התקשה להישאר חלק מהענף שלו. אבל לפעמים, אם קיימת האפשרות לחיות את התשוקה כמו שיש לו, אז אפשר לחזור ולעשות קמבאק. כאשר פורשים אפשר לעשות דברים אחרים, עיסוקים שתמיד רצית ותמיד עברו לך בראש. ולנטינו רוסי אמר שכאשר מפסיקים להתחרות במוטוGP אף פעם לא חווים שוב את אותו האדרנלין, אין את תחושת ההתרגשות ולא את אותם הרגשות, ואת זה יודעים מראש, אז עד שמבינים כיצד למלא את מקומן, קשה להפסיק. בגלל זה לא מעט ספורטאים ממשיכים גם בשלב מאוחר מאוד של הקריירה. זה לא אותו דבר עבור כולם, לעיתים זה מותנה באופן בו חיים את החיים מאחורי הקלעים. ישנן הרבה אמיתות וסיפורים וכולם שונים. די קל לי להבין אותו. הבחירה לפרוש אישית, זו החלטה של הספורטאי עבור עצמו, אבל כאשר מתחרים – במקרה שלי במוטוGP – התוצאות במסלול וכל החגיגה עם האוהדים יצרו משהו מיוחד ותחושה מאוד מאוד יוצאת דופן. כאשר ניתנת הזדמנות להמשיך לחיות את אותה העוצמה זו תחושה שאין שניה לה, היא כל-כך נהדרת התחושה הזו. לחוות אותה זו ההרגשה הטובה בעולם".

ברור שהוא עדיין כמה לתחושה המיוחדת ההיא, כשהדוקאטיסטים היו שואגים את שמו מהיציעים. דובי מנסה להסביר מה חסר כדי להיות יותר תחרותי; "אני כבר לא זוכר מה אמרתי בהקשר של למצוא את הדבר הנכון…", הוא אומר ומחייך חיוך רחב. "הרבה אלמנטים צריכים לחבור יחד כדי שזה ירגיש טוב והכיוון יהיה נכון. אם זה היחסים עם הקבוצה, בקיאות והבנה של נתונים ופרטים של האופנוע, של הרוכב ושל חברי הצוות, וזה לוקח זמן – בעיקר כאשר מחליפים לא רק מוסך, אלא גם אופנוע, כי יש הרבה מה ללמוד וזה קצת קשה למצוא את הדרך כדי להיות מהיר בזמן קצר. כל האנשים מאחוריך, כמו המכונאים, עובדים על כל פרט ופרט והם גם אלו שיכולים לעשות את ההבדל במוטוGP. הרוכב מודע ועובד על הרבה מאוד פרטים ובימים אלו אנחנו עובדים הרבה יותר – וההשפעה של זה היא על כולם. כולם מאוד צמודים ואלו הפרטים הקטנים שעושים את ההבדל. כאשר ישנם 20 רוכבים בהפרש של פחות משניה, הכל קריטי הרבה יותר ממה שהיה בעבר".

הוא אינו מתרפק בערגה על הזיכרונות מדוקאטי, אין רומנטיקה בדבריו למרות שהוא מודה שעם הדזמוסדיצ'י ועם הקבוצה האדומה היה לו את האקס פקטור. "זה רק הגיוני שכאשר מנצחים ונלחמים על האליפות אז הרבה דברים עובדים. אבל כמו בכל מקום יש את הצדדים החיוביים וישנם שליליים, אבל באותו הרגע הספציפי, באותה התקופה, עבדנו נכון ובהרבה תחומים".

לפני תחילת עונת 2020, עונתו האחרונה של דובי עם דוקאטי, הוא הוריד את הכינוי שדבק בו מאז 2013 והחליף את הדזמודובי ב־Undaunted (ללא מורא), אך אומר שזה לא היה חלק מההתנתקות, אלא ניסיון למצוא מה שהיה חסר כדי לא להיות סגן אליפות פעם נוספת, אלא אלוף בעצמו. "לא, לא, לא", הוא אומר אבל אז מספק תשובה שדווקא כן נשמעת כאילו כבר ידע שזה סוף השותפות בינו לבין דוקאטי, "שיניתי את השם, את הכינוי, כי כאשר נלחמים במשך תקופה ארוכה ולא מצליחים למצוא את הדרך לנצח וממשיכים לעבוד באותו אופן, כבר אין את אותה התחושה ואין את אותו החיבור וזה מה שקרה. זו הסיבה מדוע הפסקנו עם השם, כי פשוט לא הייתה סיבה להישאר איתו".
"כן, לפעמים יודעים הרבה דברים…", הוא אומר אחרי שנשאל אם אז כבר ידע אולי שזה תחילתו של הסוף. "אחרי כבר כמעט שמונה שנים של יחסי עבודה, הרבה מאוד מהדברים שקורים אנשים מבחוץ אינם יודעים ואינם מודעים להם. אבל אתה כן יודע שבמשך תקופה ארוכה היחסים הופכים להיות קשים יותר שנה אחר שנה".

דובי לא אומר בפה מלא למה הוא מתכוון, השמועות אומרות שהיה קרע זמן מה לפני ההבנה שעונתו האחרונה בדוקאטי תהיה עונת 2020. הקשר בינו לבין ג'יג'י היה נפיץ, הרוכב מול המכונאי הגאון, כשכל אחד מאמין בדרכו לשפר את הדזמוסדיצ'י ולהפוך אותו תחרותי יותר. המהלך של דובי, העזיבה של הפאדוק, הרגישה פתאומית למרות גילו והישגיו. אך הוא טוען שלא הרגיש ריק כאשר שאר הרוכבים חזרו למסלול והוא נשאר בבית עם הזנקת עונת 2021. "אחרי שעוסקים במשהו כל כך הרבה זמן ובשנה האחרונה זה נעשה יותר גרוע, אז מרגישים טוב יותר כשנמצאים בבית, ולהפסיק לא מרגיש כמהלך שלילי. זה ברור מה הם הדברים שלא רוצים לעשות ולא רוצים להיות חלק מהם. מה שחשוב מאותו הרגע שבו לוקחים צעד הצידה הוא לא לשכוח את כל הדברים השליליים שכבר אינם מחיי היום יום, ישנה תחושת שחרור. היה לי די טוב, עשיתי דברים אחרים. הייתי מעורב בתשוקה אחרת, במוטוקרוס. זה ספורט מאוד מיוחד הדורש הרבה מעורבות ומצריך רכיבה ואימון יומיומיים. הייתי צריך ללמוד הרבה מאוד דברים ושמחתי שלא המשכתי לחיות את הסיטואציה שלא הייתה נוחה לי ולכן הרגשתי טוב. לא הרגשתי כאילו חסר לי משהו וזה נורמלי, כי כבר לא הייתי צריך לחוות את מה שחוויתי בשנה האחרונה, מה שיצר את המצב מהתחלה".

הוא קוטע את השאלה האם היו בקרים שהיה קשה, ואפילו לא שומע את שתי המילים האחרונות שלה לפני שמשיב "לא" ומסביר, "אני לא חי את החיים שלי ככה, אני אפילו הפוך מזה, בגלל שאם אוהבים מאוד לעשות משהו קמים בבוקר מוקדם ועושים את כל מה שצריך עבור זה. אם אני נהנה אז זה ההפך המוחלט.
הייתי יותר מעורב במוטוקרוס מאשר בשנים האחרונות במוטוGP כי כשלא חיים את החיים כפי שרוצים אז לא קמים בבוקר עם האנרגיה שנותנת את הדחיפה, וזו האנרגיה שהרגשתי בשנה שהייתי בבית. זה היה בדיוק ההפך ממה שחושבים כולם, כי כשישנה התשוקה לעשות משהו כמו שהייתה לי, מרגישים אותה מבפנים, כי היא מקיפה מסביב את העיסוקים שרוצים לעשות. זו תחושה נהדרת ונעימה. אני מודע לכך שאני בר מזל שיש לי הזדמנות לחיות שוב את האליפות ולהיות חלק מהעולם הזה פעם נוספת".

"הייתי רגוע מאוד ולא חשבתי על המוטוGP. ידעתי שזה יהיה סופר קשה, כי כדי לחזור רציתי למצוא את המקום הנכון והקבוצה הנכונה. אז הייתי רגוע כי סברתי ב־90% שזה לא יקרה, אז לא חשבתי על זה יותר מידי. התרכזתי בליהנות ועד כמה טוב יותר אני יכול להיות במוטוקרוס, כי כאשר מרגישים טוב על האופנוע אפשר ליהנות מהאופנוע, מהרכיבה ומהתחרות. עקבתי אחרי המרוצים כי אני אוהב את האופנועים ואני אוהב את הספורט וזה משהו שאני לא יכול שלא לעקוב אחריו, אבל הייתי מרוכז בדברים שלי. הייתי עסוק כי השתתפתי באליפות איטליה. אמנם זו איננה אליפות העולם, אבל הייתה לי את האפשרות וההזדמנות להתאמן כמו הרוכבים המקצועיים וגם התאמנתי עם חלקם, אז הייתי עסוק מאוד".

הוא גורם לפרישה להראות פחות מפחידה ומספר על הסרט התיעודי 'משקל הזהב' בו צפה באחת הטיסות האחרונות. "זה סרט על ספורטאים אולימפיים. היה מאוד מעניין לשמוע ספורטאים המשתתפים בענפים שונים באולימפיאדה מדברים על קשיי פרישה וגם על ספורטאים שהתאבדו, כי בעיקר בענף הזה ישנה בעיה מאוד גדולה עם דיכאון. זו המציאות שלהם, זו האמת, כי כאשר מפנים את כל המאמץ בחיים רק עבור דבר אחד, זה לא משנה גם אם מנצחים וזוכים במדליות זהב, כי בסוף זהו שוק גדול – למרות שמודעים לכך שהפרישה מגיעה מתישהו. אבל אני לא חי כך, כי למזלי קיים הבדל גדול מענף הספורט המוטורי, כי אנחנו לא חיים כל יום רק עבור המוטוGP. אחרי שסופ"ש המרוצים נגמר אפשר להתאמן, אפשר להשאיר את העולם קצת מאחור, ולא חיים רק עבור הספורט. אפשר לעשות הרבה מאוד דברים שגם אינם קשורים לענף. אך אם סוגרים את העונה במצב לא כל כך טוב בדירוג האליפות ישנו רצון להישאר ולנסות לבצע את הדברים טוב יותר. לא נכנסתי לדיכאון שלא אהיה יותר באליפות וכעת כשחזרתי אני מבין את מה שוולנטינו (רוסי), שהוא איש מאוד חכם, אמר – את מה שיש במוטוGP לא ניתן למצוא בשום ענף ספורט אחר, כי זו תחושה קיצונית שקיימת רק כאשר ישנה ההזדמנות לנצח והיא שונה כל כך מכל תחושה אחרת שספורטאי יכול להרגיש. כשמבינים שזה בסדר שלא נחווה את התחושה הזו שוב ואת משמעות הדבר, אז הכל הרבה יותר קל – בעיקר אם אתה לא…", הוא לוקח אוויר וחושב רגע כיצד ינסה להסביר את מחיר ההצלחה. "אני מנסה לחיות מחוץ לאור הזרקורים", הוא אומר, "אני לא רוצה להיות כוכב, אני לא מחפש את זה. כולם מבקשים משהו וזה קצת מעייף כשאתה פשוט מנסה לחיות את החיים שלך וכשזו המנטליות, כאשר מפסיקים יש את האספקטים החיוביים שבפרישה. רבים מרוכבי המוטוGP רוצים להיות כוכבים וחשוב להם להישאר שם תמיד וזו יכולה להיות בעיה, ההשלכות של הרצון בכוכבות יכולות להיות הבעיה".

עבורו אחד מהשינויים הגדולים חלו במהלך עונת 2009, כאשר הפך אב לביתו שרה. "המשפחה שינתה הכל עבורי, כשהבת שלי נולדה הייתי צעיר מאוד וכמו כל הורה טרי הייתי צריך ללכת למעשה בעקבותיה. לעשות הכל לכבודה ובשבילה. עם ההורות מפסיקים לחשוב רק על ה"עצמי" והופכים להיות קצת פחות אגואיסטים. לזה היה חלק מהותי בתהליך שעברתי, כי כשאפשר לעשות רק מה שרוצים כל יום בכל רגע, זאת תחושה נפלאה באותו הרגע, אבל זה יוצר מצב לא כל כך טוב. זה לא היה פשוט, אבל זאת הייתה בעצם עזרה גדולה מאוד להתפתחות שלי כאדם וכרוכב. חוץ מזה שאני באמת משתדל לחיות חיים נורמטיביים גם עבורה – אבל גם עבורי. אני מנסה לחיות נורמלי עם החברים הרגילים שלי שעושים כסף רגיל, כי גם מאז שהתחלתי להתחרות ולהצליח אנחנו עדיין רוצים לצאת לחופשות יחד או ללכת לאנשהו ולעשות את הדברים הכי פשוטים מבלי להוציא יותר מידי כסף, כמו כל האנשים הממוצעים. עבורי זה בסדר, זה הרבה יותר מבסדר – ויש לזה השפעה גדולה מאוד עליי ועל תפיסת עולמי".

הוא פורץ בצחוק המוכר שלו כאשר נשאל מתי היה לאחרונה בפגישה עם המורים בבית הספר של שרה "נו… לא הכל נורמלי, כי אי אפשר לשכוח שיצרתי לעצמי שם ואני לא יכול להגיד שאני יכול לעשות הכל נורמלי ככל האדם, בעיקר בשנים האחרונות כאשר התוצאות שלי נעשו טובות יותר ומאז הרבה דברים השתנו. בשבע השנים האחרונות מאז שהתחלתי לנצח עבור דוקאטי הדברים החלו להיראות אחרת, כי אנשים החלו לזהות אותי. קיבלתי הרבה מאוד תמיכה מהאוהדים ומצד אחד זה פשוט נפלא, אבל מהצד השני נאלצתי להפסיק לעשות דברים נורמליים כי פשוט לא יכולתי. אני לא אוהב להיות במרכז העניינים בכל פעם שאנחנו יוצאים וכולם רוצים תמונה או משהו ממני וזה משהו אשר התקשיתי עמו לא פעם".

אפשר להגיד שאני קצת ביישן", הוא מסכים ומוסיף, "כן, אבל לא רק זה. אני פשוט לא אוהב שאני לא יכול לחיות חיים רגילים, ללכת לארוחת ערב עם החברים או סתם פשוט להיות… איש פשוט, אני נהנה 'להיות', סתם להיות עם החברים ולהסתובב. אז חוץ מזה שאני ביישן, לפעמים המציאות היא הבעיה".

לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Whatsapp לחצו כאן
לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Telegram לחצו כאן

תגובה אחת ל מוטו פוגש | אנדראה דוביציוזו – הרבה יותר מאיש פשוט

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל