fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
מוטוטאץ דקר
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
עופר אבניר קוביה שמאל
תמוז
סטפן
HJC
MV קוביה
voge מוטו24 באנר
אודי דגן 140 על 70
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון

מתמודד מספר 9 – מתחילים מהתחלה

מתמודד מספר 9 – מתחילים מהתחלה

גיא יצחק לריאה

צילום: יוני לאביץ, Yoni Photos

כחודש עבר מאפריטיף שקטפתי באליפות מצדה – גביע מקום שני בקטגוריה המקצועית S2. בהחלט היה טעים ומלווה באווירה מגניבה ביותר. שלהי עונת 2012 באליפות ישראל הכניסה בי הרבה מוטיבציה והיא חדרה הישר אל תוך טבלת אקסל כשהאפריליה מקבלת באופן שוטף את אור הזרקורים.  הטבלה נבנתה "ללא שקרים" בדומה לרשימת קניות במכולת, ו"האלמנט" בפנים.  רגע, מה איתי? ברור כשמש שלא אכין עכשיו טבלאות סיכום ובהן פירוט המשכנתא, אוכל, צעצועים ופעוטון לריי ריי, בילויים ו…..יש מבין. לא שנתיים ולא עונתיים.

הנושא היה ברור. הרוכב והאופנוע הוא שטח פרטי שהוא למעשה עסק, והעסק הזה צריך עזרה. פיננסית עדיף וכל עזרה תתקבל בברכה כמו שאומרים. מהעונה שעברה האפריליה עדיין מקושטת בחסותם של דני, כפיר ושחר איתם ערכתי פגישות לגבי העונה החדשה שבפתח. חוזים לא נחתמו, אך שיתוף הפעולה ממשיך. העניין הוא שמצב אידיאלי שזורם בו ישנו תקציב של 40 אלף ש"ח לעונה קיים רק ביבשת אחרת. "אז יאללה צא מלה לה לנד" אמרתי לעצמי ובאותה הנשימה, כשהאפריליה שלי ואני על המפה ואנחנו נשארים על המפה, חברה לציוד מחנאות וספורט לקחה על עצמה את עלות הצמיגים שתידרש העונה. אלו הכינו פאטצ'ים ואילו אני הצמדתי אותם לזרועות החליפה בהרגשה שסלע פיננסי התפורר ברכוּת מעליי.

יורדים לשטח
אמצע היום בעבודה, הטלפון מצלצל וכפיר על הקו. "שומע? אנחנו מקימים קבוצת מירוצים אוקיי". תוך שניות חשבתי ולא חשבתי, הבנתי ולא הבנתי אבל התרגשתי והגיעה התובנה. העניין הוא כזה: בתוך עולם המירוצים קיים מוצר שהוא מעבר לכסף.  משהו בעל ערך מוסף. מישהו? כן מישהו! שלא מתחרה. שלא יושב לי על הזנב או מראה לי גלגל. אלוף בדימוס, שיודע איך זה להיות בתוך חליפה, קסדה ומגפיים מזיע ומפחד בו בעת בזמן האמת. אחד שחווה ומכיר מצבים בלתי פתורים ויודע עכשיו איך לנהל מישהו אחר כשהוא מאבחן רוכב מן הצד. כזה שיודע מה לומר לא כי הוא יודע שצריך אלא יודע מה צריך ואיך לנצח. קוראים לזה מנהל מקצועי וכפיר לוין מ"פרוריידינג" ישמש לי כאחד כזה כשהעונה אתחרה בחסותו ובניהולו.

ירדנו לשטח. כן, לשטח. כידוע, הרוכבים הטובים ביותר למדו קודם את היסודות בשטח בגיל צעיר. המהירות לא גבוהה כמו בכביש ואפשר בקלות יחסית לאבד אחיזה. לאבד את הקדמי והאחורי אבל היעד הוא לא לאבד שליטה ולהיות בריכוז גבוה. עדיין לא מבין איפה אפשר לנוח. במוטוקרוס הם נחים באוויר אבל כאן מבחינתי זה לא ישים. בטח שלא עדיין. שמיניות, האצות, בלימות ואפילו טיפוס על סלעים לטובת שיפור שיווי המשקל. בדיוק כשחוויתי רגע מקסים שבו הרכיבה זרמה בקצב שניגן עד  לשיכרון חושים… טראחחח. נפלתי על סלע מאיבוד שיווי המשקל. נפילה על המרפק וסיבוב מִפרק היד. התחושה ממש לא סימפטית.

האדרנלין המשיך לרכוב איתי עד הבית ורק שם כשפשטתי את הציוד מעליי בזהירות הכאב התגלה לו אט אט. צילום לאחר מכן הראה סדק במרפק הנפוח ומלא שטפי דם. אומנם לא שבר אבל אימפקט מעצבן כזה ועוד בצד ימין. לפעמים המזל מגיע בזמן נכון, ותאריך פתיחת העונה נדחה לחג השבועות וכך "הרווחתי" עוד שבועיים של החלמה. ימים ספורים לפני המירוץ הרצון להתחרות היה חזק מהיכולת. הייתי נאיבי ונחוש להתחרות אך לאור הפגיעה שאלתי את עצמי כל הזמן האם אהיה תחרותי.

הימים עברו וההתארגנות בעיצומה. הכנות ומחשבות, צמיגים, שמנים, טיפולים וסט אפ. ושוב בום. סיבוב מרפק נוסף מאותת שהשתתפותי בסכנה, הפעם בשטח  הג'ימבורי עם בני ריי. כדורי אופטלגין חגו מעל ראשי כמו בסרט מצויר והתחושה דמתה לזרמי חשמל. מיותר אפילו לחשוב על ללחוץ חזק על הברקס. חלמתי על תנועה מלאה נטולת כאב בתוך טווח תנועה מוגבל. חבל על הזמן, זה לא יקרה בקרוב, בטח שלא עד יום המירוץ. נשארתי עדיין אופטימי ובכל זאת נרשמתי ליום האימון ולמירוץ רק כך אראה מאיפה הדג משתין. עד אז השתדלתי לנוח ככל האפשר.

רגע האמת
יום האימון היה שטוף שמש, האפריליה לבושה בסליקסים חדשים ואני בתחבושות אלסטיות משומשות. "להתחרות או להתראות?" זו השאלה. עלינו למקצה בן 20 דקות כשמפת ההצתה לחוצה על SOFT בה המנוע מגיב באופן יותר ליניארי. ידית הבלם כוונה במעלה הרצויה והתשישות המנטאלית שוות ערך לזו לפיזית. הרגשתי זאת בקושי להתמקד איפה ובעיקר איך? המשכתי לעבוד על הגז עם כל היד והמפרק הדי מקובע. מבט אל שיא הפנייה ומיד מבט ליציאה. מחבר את הקווים, האופנוע ואת הגוף לזרימה אחת. משתוקק לסגל לעצמי מרווח תנועה אך הוא לא מזהיר. אין פה קסמים. סגנון הרכיבה הוא שאני מצמיד אליי את האופנוע ועובד במעט עם הגוף. מוריד פה רגל ושם רגל. לוקח פניות רחבות יחסית ובלי דרמות ובלי "כמעטים"  הכול כדי לייצר לעצמי קצב תחרותי.  

במקצה האימון השני שחררו אותנו לעוד כעשרים דקות שגם יקבעו את סדר הזינוק. מי שחוזר לאותה נקודה הכי מהר, מזנק ראשון. הצצה לדף הזמנים ומגלה שאני איטי בחצי שנייה מאיתמר מרון, גם הוא על אפריליה כמו שלי, ו -0.7 שניה מיניב סימסולו על ההוסאברג 570 המשופר לקצה. אומנם אני מזנק רביעי אבל עדין אני תחרותי למרות הכול. לילה לפני המירוץ ואני מקצץ בחלומותיי חצי שנייה מאיתמר. כפיר הלביש עליי את הקווים הנכונים אך אלו הדוקים מכדי שיכולתי הלכה למעשה, אז משכתי אותו לכיוון בניית אסטרטגיית זינוק שצלחה מאוד במירוץ בים המלח.

בבוקר יום המירוץ הגשם שטף את המסלול כהוגן ולאחר כמה שעות של אי וודאות, קרן שמש ראשונה יצאה מבעד לעננים והוחלט לקיים את המירוץ. עולים לתת בראש 25 הקפות. אור אדום ואז ירוק. סימסולו מהפול פוזישיין מזנק גרוע. זה טוב בשבילי. בזינוק החזקתי הרבה את המצמד וגרמתי לעליית סל"ד מיותרת כך שלא האצתי כמו שצריך. התמקמתי שלישי אחרי גלעד ניר על ק.ט.מ 690.  לאחר שלוש הקפות גלעד מוציא רגל ופורש אחרי שכל היום התמודד עם תקלה טכנית. תאוצה ועוד בלימה, שינויי כיוון, ארוכה שמאלה ואז ישורת. נכנסים לטריפל שיקיין ומיד שמאלה לתוך הרפין. הכאב מתחיל להשפיע. סימסולו מגיח אליי ואיתמר מתרחק. עכשיו הקרב עם יניב המנוסה. האיש מתמיד עם ארסנל של תקיפות. ניסיתי לסגור לו את הקווים ולהגן על מקומי ככל האפשר אך זה לא צלח. סימסולו תקף מהפנימי ועוקף אותי בצורה חלקה.

באותו הזמן נותרו 10 הקפות. ואנחנו צמודים, אפילו מאוד. ככל שעברו להן עוד הקפות הרגשתי שאני יכול ללחוץ יותר. החזרתי לעצמי את הקצב הרגיל. נכנסים לשיקיין וקונוס שהתעופף שכב על שיא הפנייה ודפק את כל הקצב. ניסיתי לרכוב בקווים המהירים והבטוחים עבורי יותר, רחבים אבל מהירים. מאית ועוד מאית ואני מצמצם על יניב. מהמרווח הקטן שלנו ו… דגל השחמט מונף. הריכוז השכיח ממני את מספר ההקפות שנותרו. מודה באשמה. עקיפה לא ייצרתי אך מה שכן, העונה עוד ארוכה והסיכון בחזרזירות מיותר. להתחרות פצוע זהו ניסיון וסיכון לא מבוטל. למרות הכל עליתי פעם נוספת לפודיום ואיסוף נקודות ראשונות ביחד עם הנפת גביע מקום שלישי נתן לי תחושת סיפוק ענקית.

להתראות במירוץ הבא,
המהנדס

4 תגובות ל מתמודד מספר 9 – מתחילים מהתחלה

  1. תענוג לקרוא כמו תמיד,מעביר את התחושות וההרגשות.כל הכבוד על ההישג למרות הפציעה.
    תמשיך ותצליח!!

  2. אם עד לפני שקראתי את הכתבות שלך חשבתי שמירוצים מהסוג הזה הם משעממים, אחר שקראתי, הבנתי שטעיתי

  3. מעל שנה שאני מכיר אותך שנה שבה אני זוכה ללמוד מהטוב ביותר!! אני מתענג לקרוא את הפירשון שלך את ההסברים,יאמר לזכותי שיותר מלקרוא אני שומע את זה ממשי פיזי פנים מול מה שהופך את זה למיוחד ומוחשי.

  4. גיא. בשבילנו אתה עדין מקום ראשון. בהצלחה בהמשך.

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל