מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
גיבורים קטנים – אופנוענים גדולים
טל סולומון
צילום: אריק רוזנבלום
חודש אוקטובר הגיע ואיתו האירוע השנתי של עמותת "גיבורים קטנים". זו השנה השלישית בה מערכת דו"גרי לוקחת חלק באירוע, אך בעבורי הייתה זו הפעם הראשונה. בימים שקדמו לאירוע שמעתי סיפורים על ההשתתפות בשנים הקודמות, אך לא היה די בכך כדי לתאר באמת את הלך הרוחות. סמוך לשעה 10:00 בבוקר החלו להתקבץ אופנוענים בשער מתחם אנדרטת תל-חדיד. מקום סמלי כל-כך בו חיילים רבים נשבעו אמונה לצה"ל, בתוכם גם אני. כמות האוטובוסים שהגיעו למקום הייתה בלתי נתפסת. גם כשנדמה היה שירד אחרון הילדים, הגיע אוטובוס נוסף וירדו ממנו ילדים נוספים.
בתוך החברה שלנו ישנם ילדים רבים בעלי מוגבלויות שונות, מי יותר ומי פחות. בתוך המרוץ המטורף של החיים הם הופכים לעיתים לשקופים מכיוון שאינם יכולים לעמוד בקצב החיים המטורף. המודעות שלנו אליהם מתקהה עם הזמן, ומי שלא חי עם אדם בעל צרכים מיוחדים בתוך ביתו, כלל לא שם לב לכך שהם קיימים בחיי היום יום. כנקודת קיצון לכך נוצר האירוע הזה של "עמותת גיבורים קטנים". היום הם היו רבים ואנחנו מעטים. בתוך היקום המקביל שנוצר בתל חדיד הם היו הנורמה ואנחנו היינו שם רק כדי לשרת את צרכיהם ואת מטרתם העליונה – להרגיש חלק מהחברה הישראלית. להרגיש שייכות. זו למעשה מלאכתה של העמותה שנולדה מתוך הצורך לגשר על הפערים שבחברה בין הנורמטיבי, כפי שנוהגים לכנות אותו, לזה שאינו כזה.
לאחר שאחרון האופנוענים הגיע, ניתן האות לחבורה. קפצנו על האופנועים ונכנסנו בשיירה מסודרת אל המתחם, שם חיכו מאות ילדים נרגשים וקידמו את פנינו בחיוכים תוך שהם מנופפים אלינו לשלום. שתי הקפות הראווה הסתיימו, ולאחריהן העמדנו את האופנועים כדי שהילדים הנפלאים יוכלו לשבת עליהם. בתוך הרוכבים שבאו היו גם נציגי בתי עסק ויבואנים. מחמם את הלב לראות שמלבד התמיכה הכספית באירוע הם הגיעו בגופם. ביניהם היו אורן יערי ומיקו שלו שהגיעו מטעם רייכמן, יבואנית ניפוניה; יוסי בן חמו ממוסך "פרפקט אופנועים" שלא מפספס כמעט אירוע קהילתי; אורלי דהן מ"בליץ מוטורס" שבלטה בסבלנותה הרבה ובחיוכה מאיר הפנים.
כל ילד שהגיע קיבל בנדנה שהוכנה על ידינו מבעוד מועד בעזרת התרומות שנאספו, ובהחלט ניתן היה לראות את ההתרגשות על פניהם של הילדים. באירוע לוקחים חלק ילדים מבתי ספר לבעלי צרכים מיוחדים מכל רחבי הארץ. קשת המוגבלויות שלהם היא רחבה מאוד ממקרים קלים ועד מקרים קשים. כולם שמחו וקפצו על גבי האופנועים בהתלהבות. סבלנותם ורגישותם של האופנוענים שלקחו חלק באירוע ראויה לשבח. הילדים לא מוותרים – הם רוצים להיות כמו כולם. להתניע ולצפור, להפעיל מאותתים ולראות איך הגלגל מסתובב. הם יודעים איך נראה הדבר האמיתי והם לא מתפשרים על פחות.
הילדים הבוגרים יותר שהגיעו לגיל גיוס עברו מעין שרשרת חיול כחלק מהחיבור להווי הישראלי. כאן הגיע אות הסיום שלנו לאירוע. שוב עלינו על האופנועים ונסענו בשיירה כאשר הילדים פצחו במצעד "שמאל-ימין" מאחורינו, ליווינו אותם אל רחבת הטקס ומשם יצאנו.
פניהם של הילדים ילוו אותי ימים רבים. קשה לתאר במילים את הרגשת החמימות שמציפה את חלל הבטן לאחר השתתפות באירוע כזה. מלבד פניהם המחייכות של הילדים, זו הזדמנות ענקית בעבורנו להראות שקהילת אופנוענים אינם קבוצה של פורעי חוק, אלא אנשים טובי לב שנרתמים בעת הצורך לקהילה, עם המון רוח גבית ורצון לעזור.
תודות
ברשותכם… תודה מיוחדת ובקצרה – אריק רוזנבלום:
היה לי שוב הכבוד בפעם השלישית להגיע עם החברים שלנו מדו"גרי לעשות טוב לילדי עמותת גיבורים קטנים. אירוע חשוב מאין כמוהו שלדעתי היה עוזר לכל אזרח במדינה שלנו להרגיש את האנרגיות והחום שיש בשעתיים שאתה עוזב הכל ומגיע. אלו הימים שאתה מברך על הטוב והרע, ומקבל פרופורציות לחיים שלך. המון תודה לכל התומכים שמצוינים פה. בלט בהיעדרו השנה יקירנו צח כנען, שאהב מאוד לתרום ולעזור לקהילה. אם לא בגופו לפחות ברוחו היה איתנו. תודה לאמיר מזור מהונדה שתמיד עוזר ותומך גם שנבצר ממנו להגיע ואיחולים והחלמות ובמהרה תשוב לפעילות שלנו ולשני מתנדבים יקרים שריגשו אותי במיוחד – עדי שרון וזאב גרוס, אתם אנשים מיוחדים וחזקים ואני מודה לכם.
תודה ממערכת דו"גרי לבתי העסק והיבואנים שתרמו מכיסם:
מאיר חברה למכוניות בע"מ; רייכמן ניפוניה; בליץ מוטורס; סטפן; רמי ביטוחים; תמוז סוכנות לביטוח; אישימוטו; פרפקט אופנועים; פרפר; קפה רייסר; אוקסיג'ן; דייטונה; לרט; אופנוסנטר; איי. די. מוטורספורט; כלבוטקס; מלוסי ישראל; ברקום (סקאלה ריידר); לוי יצחק; אופנוגרר; לימור אלפלנג.
תודה ממערכת דו"גרי לרוכבים שהשקיעו מזמנם והגיעו לאירוע:
ארז קופרמן; ברוך קרוטמן; עמוס וייס; אילן פארי; חיים גן יבנה; דוד שוהרם; לוי כהן; נאיה נסטרוב; אורן יצחקי; זאב גרוס; יואב שטרית; שחר עמי מזרחי; רונן דבורה;שוקי גיבור ;אורן יערי; מיקו שלו; הילה פנלון; נתנאל בן דור; כהן גדי; שמעי יואב; אורלי דהן; יוסי בן חמו; יורי דוידי, אופיר דואק; דורון וקנין; תומר לשר; אורי קליין; סטפן וניסים ברדה.
ארז קופרמן; ברוך קרוטמן; עמוס וייס; אילן פארי; חיים גן יבנה; דוד שוהרם; לוי כהן; נאיה נסטרוב; אורן יצחקי; זאב גרוס; יואב שטרית; שחר עמי מזרחי; רונן דבורה;שוקי גיבור ;אורן יערי; מיקו שלו; הילה פנלון; נתנאל בן דור; כהן גדי; שמעי יואב; אורלי דהן; יוסי בן חמו; יורי דוידי, אופיר דואק; דורון וקנין; תומר לשר; אורי קליין; סטפן וניסים ברדה.
אנחנו מקווים שלא שכחנו אף אחד. תודה ענקית לכולכם. הייתם גדולים.
רק שראיתי את התמונות פתאום נפל לי האסימון על מה שהלך שם היום. החיוך של הילדים האלה שווה הכל.
כל הכבוד.
אין מצב שלא להגיע בשנה הבאה. אין מצב.
ראשית היה נפלא לראות אופנוענים עם לב פתוח.
מי שאופנוען אמיתי יודע כמה לא טבעי לאופנוען לתת למישהו לטפס על הכלי הפרטי.
אתם וכוווולם פתחתם את הלב והענקתם לילדים המיוחדים רגעי חסד של ישיבה על האופנועים המצוחצחים. ניכר היה לעין האושר ומבטי השמחה של הילדים כשישבו על האופנועים אוחזים בכידון כבמתנה מופלאה. התמונות מראות רק חלק קטן מהאושר.
להילה, אורן (ואילן הצהוב) היה תענוג לחלוק אתכם את היום.
לאנשי "גיבורים קטנים", יישר כח ענק על הנתינה והארגון המופתי.
לנסיכה ולי עשיתם את היום.
נשקו את ילדכם.
המון תודה מכל הלב
היה נהדר לראות את התרומה של כולם היום. האור בפנים של הילדים המקסימים האלה היה שווה את הכל. כן ירבו ארועים שכאלה.
היה מדהים לראות את הרגישות של אלו שהופיעו ונתנו מכל הלב. זו פעם ראשונה שאני חווה ארוע שכזה ותודה לדוגרי שסיפקו לי אפשרות להתנסות בחוויה שכזו. השתתפותי מובטחת גם בשנה הבאה.
חברים! כמוכם גם אני נרגש כל שנה מהמפגש העשייה החיבור והרצון לתת , אני מודה על ההסכמה של הילדים לקבל אותנו, כן רבותי זאת הסכמה ולא חובה ולנו נפלה זכות גדולה שהאנשים עם המוגבלות השכלית, מוכנים לקבל אותנו. המסע הפילוסופי שלי לא יהיה באתר , במס מילים כי זאת תפיסת עולם שהביאה להקמת התנועה. בכל מקרה כל אחד יחשוב מה גרם לו האתמול לקום בבוקר עזוב הכול ולהיות איתנו במסע מרגש של נתינה!!!! תודה לכולם באהבה אחווה ורעות , שימרו על עצמכם בכבישים ובדרכים הקטלניים במדינתנו. ד"ר יריב וינצר, עוד נשיא תנועת גיבורים קטנים
חברים, זה מאד לא מובן מאליו לגרום לילד לחייך, מה עוד שמדובר בילדים עם מוגבלויות. ההתמודדות שלהם עם חיי היום-יום היא שהופכת אותם כל יום מחדש לגיברים קטנים.
החיוך שהעלתם על פניהם בכמה רגעים של נחת, יקר מפז.
בשמם – תודה!!