התחדש משפט שביט

היום, 31.1.2012, התקיים יום הדיונים הרביעי בתיק התביעה נגד חיים בר-עם המואשם בגרימת מוות ברשלנות של טל שביט. יום הדיונים היה סוער והתאפיין בוויכוחים מילוליים רבים בין התובע והסניגור.
תחילה העיד מר אמציה גזית ובפתח עדותו התנגד התובע לבקשת הסניגור להגיש את חוות הדעת של אינג׳  עוזי רז (עליה מסתמך דו"ח אור ירוק) כראייה אך למרות ההתנגדות היא התקבלה, תוך הערה של  השופט כי יינתן לה המשקל המתאים בהכרעת הדין.

גזית הסביר כי הדו״ח שהוגש על ידי אינג׳ רז בשעתו, אינו עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים המקצועיים הנהוגים בענף אולם לא התייחס לה בחוות הדעת שהגיש הוא עצמו שכן הבהיר כי אין מדובר בחוות דעת נגדית. במהלך עדותו פרש את היריעה לגבי הנתונים בהם עשה שימוש בבסיס חוות דעתו, ובין היתר תמונות שצילם, מדידות וכן פרסומים שונים בעיתונות.
לדבריו של גזית לא היה ניתן לקבוע באופן מתמטי את מהירות כלי הרכב המעורבים בעת האירוע, אך הסביר כי ניתן היה לשער זאת, בין השאר בהתבסס על ממצאי בדיקת גוף האופנוע לאחר מכן. לדעתו טל שביט ז"ל לא יכול היה למנוע את האירוע על ידי סטייה לנתיב הימני, כפי שהציע הסניגור באחת משאלותיו.
.
עיקר החקירה נסב סביב מדידות ובדיקות שביצע אמציה גזית, וכן מומחיותו בתחומים שונים כגון מטלורגיה ופיזיקה. לאחר שהבהיר כי בדיקת כלי הרכב נעשתה באישור הפרקליטות ובנוכחות שוטרת הסביר גזית כי הבולמים היו מכונסים עד תומם בעת הפגיעה וכי בית הטלסקופ התעקם מעט מהפגיעה, נתון המעיד על בלימת חירום וכן על מהירות האופנוע, שהייתה נמוכה יחסית לדעתו.
לדבריו, לו הייתה הפגיעה מתרחשת במהירות גבוהה הייתה שילדת האופנוע ממוקמת רחוק יותר מזירת האירוע ועוצמת הפגיעה הייתה גורמת לחדירה עמוקה יותר של גוף האופנוע בתוך הרכב.

עדות בוחן התנועה המשטרתי
עדות נוספת שהחלה היום היא של בוחן התנועה מטעם משטרת ישראל, בני פרידמן שהגיע לזירת התאונה בשעה 14:20 לערך, יחד עם קצין היחידה ובהמשך הגיעו בוחנים נוספים.לדבריו הזירה קטנה במימדיה וזאת בניגוד לתאונות אופייניות בין אופנוע לרכב פרטי, בהן בשל המהירויות הגבוהות המרחק בין כלי הרכב מגיע למאות מטרים.
בעדותו של פרידמן  נדונו מספר נושאים, בין היתר תנוחת הרוכב וכיו"ב. לדבריו של פרדימן אופן השבירה של האופן הקדמי, העשוי סגסוגת קלה ("מגנזיום")  גרם לחריצה המדוברת בכביש, לאחר הפגיעה ברכב הפרטי, הדבר סייע לקביעת מיקום התאונה המדויק.
נקודת הפגיעה הייתה על הנתיב השמאלי, במרכז או בצידו הקרוב לקו המקווקו. נגרם נזק לדופן השמאלית של הרכב הפרטי ונגרם לו נזק בינוני אך עדיין קל הרבה יותר מתאונות אופנועים אופייניות, שכן לו נסע האופנוע מהר יותר, גם נהג הרכב היה נפגע. מד הסל"ד של האופנוע נעצר על כ-7,000 סל"ד אולם לדבר ייתכנו מספר משמעויות, בכל הנוגע להתנהגות האופנוע והאם היה בהאצה, או שייתכן שהרוכב ניסה לעשות שימוש במנוע כדי להאט את מהירות הנסיעה.

לאחר מכן התייחס פרידמן לעדות הנהג הנאשם שטען כי חפץ גרם לנזק כבש קודם לתאונה. הנושא נבדק ונשלל, ויש לציין כי למעט פגיעה קלה בפגוש הרכב לא נמצאו סימני חבלה חיצוניים. לשאלת בית המשפט ענה פרידמן כי נזק שכזה לא היה משפיע על התנהגות הרכב ומדובר בנזק קוסמטי בלבד.
נהג הרכב הפרטי חצה כביש מהיר משול ימין עד לאי תנועה, תמרור 815 (ד׳-14 הישן) ומדובר בתמרון מסובך המשלב האצה והאטה סמוכות זו לזו, תמרון שגם הבוחן התקשה בו מאד. מאוחר מאד בחקירתו העיד הנהג כי עמד טנדר על אי התנועה,נתון שלא הייתה אפשרות לאמתו. בשולי הדברים נעיר כי לא היה הדבר נכון, הנסיבות היו מקשות עוד יותר על התמרון, נתון אשר היה הופך את תהליך קבלת ההחלטות של הנהג לסביר עוד פחות.
עוד העיד הבוחן כי לדעתו, היה לנהג הרכב הפרטי מרווח מספק לעמוד בשול, היכן שעמד בתחילה. הבוחן העיד כי במסגרת שיחזור האירוע, נותח שדה הראיה של נהג הרכב הפרטי במתארים השונים.לדבריו, צורת שבירת האופן הקדמי מצביעה על פגיעה במהירות נמוכה, שכן לו המהירות הייתה גבוהה, האופן היה נשבר לחלקים קטנים יותר שהיו מתפזרים ברדיוס גדול יותר.

למרות כל העדויות והממצאים .לא נקבעה על ידי בוחן התנועה מהירות האופנוע לפני האירוע מאחר ואין בנמצא טכנולוגיה או מתודולוגיה שיכולים לעשות זאת באופן אמין במקרה זה. בכל מקרה בהתאם לממצאים נשללה האפשרות שהפגיעה הליתה על אי התנועה, עת עמד הרכב הפרטי.
השופט שאל את הבוחן, האם לא סביר שרוכב אופנוע שהבחין ברכב הפרטי עומד על שול ימין, לא יוכל לצפות שהרכב ייסע במאונך לעבר אי התנועה כפי שעשה (יש לציין כי זוהי גם אחת המסקנות בדו"ח שהגיש מועדון האופנועים הישראלי בשעתו לעמותת "אור ירוק"). הבוחן ענה כי מדובר בפעולה לא סבירה באופן קיצוני.

מחר יערך יום דיונים נוסף בתיק התביעה. אנחנו נמשיך לעדכן אתכם על הנעשה בבית המשפט.

לסיכום יום הדיונים השלישי במשפט
לסיכום שני ימי הדיונים הראשונים במשפט