מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
מבחן בכורה: ימאהה MT-09 Y-AMT – הרקדן האוטומטי
כתב: אריק רוזנבלום | צילום: יצרן
שורה תחתונה: אותו MT, עכשיו ספורטיבי יותר וקל יותר לתפעול – ומרגש באותה מידה.
בחור אנונימי, ספק אם שמעתם עליו, אחד בשם מייקל שומאכר, אמר לפני משהו כמו 20 שנה שהוא, פאקינג שומאכר, לא מסוגל להעביר הילוכים יותר מהר מהגיר האוטומטי של מרצדס בדגמי ה־AMG. המשפט הזה שינה אצל הרבה אנשים את צורת החשיבה ופתח את מי שעוד היה סגור בפני הטכנולוגיה הזו לנסות ולקבל אותה. היום, אין חובב רכב אחד שעדיין מתעקש שרק ידני זה כיף, ואפילו היצרניות הגדולות ביותר מייצרות רכבי-על אקזוטיים שאת ההילוכים שלהן מעבירים מההגה.
בעולם האופנועים לא היה אף שומאכר שיגיד משפט משנה תודעה שכזה, לכן, בשנת 2007 כשהונדה הייתה הראשונה בעידן המודרני להציג תיבת הילוכים אוטומטית שאינה וריאטור על אופנוע, העולם זעם מלכת. חילול הקודש, החוצפה, החרפה, איך דבר כזה קורה? שומו שמיים וירעדו! אבל המציאות לחוד. אותו DN-01 ("דרייב, ניוטראל, יא אפס אחד!") לא היה דגם סופר מצליח, אבל הוא סלל את הדרך לתיבת המצמדים הכפולה שהגיחה לאוויר העולם עם ה־VFR1200F בשנת 2010. מאז, שולבה אותה תיבה בשלל אופנועים וגם קטנועים גדולים, ומעל ל־230,000 מהם נמכרו באירופה בלבד עד היום.
ובחזרה לשנת 2024, בטווח של חודשיים בלבד שתיים מהיצרניות הגדולות בעולם, ב.מ.וו וימאהה, מודיעות שגם הן נכנסות לקטגוריה עם מערכות פחות מסובכות משלהן, שמשולבות באופנועים הפופולריים ביותר שלהן. בב.מ.וו זה היה ה־R1300GS, ובימאהה באופן די מפתיע, ה־MT-09. אנחנו עתידים לראות מערכות דומות מיצרנים נוספים, ובזמן שאנחנו כותבים את זה KTM מודיעה שגם היא נכנסת לעסק.
המערכת האוטומטית של ימאהה נקראת Y-AMT (ר"ת Yamaha Automated Manual Transmission) והיא עובדת באופן די פשוט – שני מנועים חשמליים מופקדים על תפעול המצמד וההילוכים, ממש כמו שיד ורגל הרוכב עושות, כשאת הפקודות מה לעשות עם המצמד וההילוכים, האם לשלב או להפריד, להעלות או להוריד, נותן המחשב באופן אוטומטי או לבקשתו של הרוכב שרוצה לשלוט בהורדה והעלאה של ההילוכים, בעזרת הכפתורים שעל הכידון. אין רגלית וגם אין ידית, את המצמד מנהל האופנוע באופן מלא וישנם שני מצבי נסיעה: D רגוע יחסית ומשוגע יותר, D+. אז למעשה, התיבה פועלת בדיוק באותה צורה כמו של כל אופנוע אחר, אבל במקום ניהול ידני/רגלי של הרוכב הוא חשמלי – אוטומטי או לבחירת הרוכב. המערכת של ב.מ.וו עובדת בצורה דומה, אבל משמרת את רגלית ההילוכים.
הבחירה של ימאהה דווקא בנייקד הספורטיבי עם התדמית הקשוחה להיות הראשון שמקבל את המערכת הזאת, ולא לדוגמה האח הספורט-תיורי שלו, הטרייסר שחולק איתו מנוע, לא מובנת מאליה. למה הם בחרו כך? לדברי היפנים, הם לקחו את האופנוע הכי 'FUN' שלהם והצמידו לו את המערכת כדי להבהיר לעולם שאוטומטי לא אומר משעמם, יעיל ואפור, אלא מהנה ומרגש – אז מה אם אתם לא מתפעלים בעצמכם את התיבה? היא עדיין פועלת אותו דבר, אפילו מהר יותר – 0.1 שניות להעברה – חלק יותר ואם ממש רוצים מעבירים לבד בעזרת הכפתורים במקום התפעול האוטומטי. למעשה, ימאהה החליפה כאן את שומאכר במיתוג האוטומטיות בתחום האופנועים, כאילו מנסה לגרום לנו לחשוב שוב, האם ההחזקה של ידית המצמד ברמזור או הפיזיותרפיה שבתפעול הרגלית, זה מה שאנחנו אוהבים?
הכל נעשה במחשבה מוקפדת, הם הסתובבו בלב הסצנה, בערים מרכזיות ובכבישי הרכיבה והאזורים הכי מוכרים לחובבי האופנועים והרכב ביפן, מה שנקרא 'Dark Side of Japan', שם חקרו איך ניתן לחדש משהו להארד-קור של האופנוענות היפנית, ומצאו את התשובה ב־Y-AMT. בימאהה מספרים לנו על פילוסופיה שנקראת "Jin-Ki Kanno" ומדברת על ההנאה הטהורה של הרוכב כשהוא מרגיש סימביוזה מלאה עם המכונה. ה־Y-AMT אמורה להעצים את התחושה הזו ע"י חיבור טוב יותר בין הרוכב למכונה, ללא סרבול של התפעול ומבלי לפגוע בריגוש שברכיבה על האופנוע – ואולי להפך, להגביר אותו.
מולנו ניצב ה־MT-09 החדש, הדור הרביעי של הנייקד הפופולרי, שציין בסוף השנה שעברה עשור לתחילת ייצורו. הוא מקבל עיצוב חדש, שונה משמעותית מקודמו, כפי שימאהה נוהגת לעשות עם ה־MT-09 במעבר בין דור לדור, עיצוב מינימליסטי וחד יותר, שכולל שינויים ארגונומיים בצורת מיכל הדלק והמושב, כמו גם בכידון וכל הפקדים שעליו – מנופים (כאן, רק אחד) ומתגים – ומיקום הרגליות. תאורת ה־LED כולה חדשה, עם יחידה ראשית מעוצבת בעלת שני פסים של תאורת יום בתחתית, וגם פנס אחורי חדש, המאותתים בעלי מנגנון ביטול עצמי וגם איתות חירום בבלימה חזקה.
אחד מהשינויים הגדולים בכל הנוגע לחווית הרוכב בדור הרביעי של ה־MT-09 נמצא ממש מתחת לאף, בתיבת האוויר בעלת צמד פתחי היניקה על מיכל הדלק, שנראים כמעט כמו רמקולים, ולמעשה פועלים כמותם – בהדהוד צליל האופנוע לאוזני הרוכב, דבר שמשפר את החוויה מבלי להגביר את צליל המפלט ולהסתכן באי-עמידה בתקני הרעש האירופאים המחמירים. מבחינת אלקטרוניקה יש כאן מערכת בקרת שיוט חדשה, צג TFT חדש בגודל 5 אינץ' עם 4 אפשרויות תצוגה שונות וכמובן קישוריות בלוטוס, מערכת BSR שעושה את תפקידו של הסליפר קלאץ' ויחד עם קוויקשיפטר מהדור החדש משולבת במערכת ה־Y-AMT. סוגרים את רשימת העדכונים לדור הרביעי הם צמיגי ברידג'סטון Battlax Hypersport S23 M, כיוונון שונה למתלים ולינק חדש לבולם האחורי ומשאבת בלם רדיאלית חדשה של ברמבו.
מניפים את הרגל מעל האופנוע, פותחים את הסוויץ' – השלט החכם נשאר בכיס – ומניעים את ה־CP3 הנהדר. עד כאן, הכל כרגיל. רגע לפני ממשיכים נספר לכם איך שולטים על הכל. יש לנו בכידון ימין כפתור Mode להחלפה בין מצב D למצב D פלוס, מעליו, בתפעול האצבע המורה, כפתור AT/MT המשמש להעברה בין מצב אוטומטי לידני. בשביל להשתמש באחד משני הכפתורים האלו המצערת צריכה להיות סגורה לחלוטין. בצד שמאל יש לנו שני כפתורים, פלוס ומינוס, מתג "נדנדה" כפי שימאהה מגדירה אותו, המשמש להעלאה והורדה של הילוכים, כשהניוטרל נמצא מתחת לראשון ובלחיצה על מינוס נגיע אליו – אבל רק בעמידה.
כעת האופנוע מונע, לא זז, המצמד מפריד והתיבה במצב האחרון בו הייתה – אם בניוטרל, בראשון או בהילוך גבוה יותר. אם האופנוע כבר בראשון מהרכיבה הקודמת, כל שצריך לעשות הוא לסובב את המצערת והוא זז מהמקום ממש מהמילימטר הראשון במצערת, אם הוא בניוטרל לוחצים בכידון שמאל על הפלוס ומתחילים בנסיעה. גם מצב התיבה – ידני ואוטומטי, D או D+ – כל זה נשאר איך שהשארתם אותו לפני כן. ברכיבה במצב אוטומטי ניתן להתערב ולדרוש העלאה או הורדה בעזרת המתגים משמאל, אבל התיבה תישאר במצב האוטומטי, כך גם בידני, הדרך היחידה להחליף היא בעזרת כפתור ה־AT/MT. גם אם תגיעו לעצירה מלאה בהילוך גבוה, במצב הידני, המחשב לא יתערב ותישארו בהילוך הזה, כשאתם כמובן יכולים להוריד לראשון בזריזות בעזרת כפתור המינוס. המצמד פועל תמיד באופן אוטומטי, משלב ומפריד כשיש בזה צורך, ומערכת הקוויקשיפטר המשולבת מייצרת העברות מהירות וחלקות בכל מצב, ידני או אוטומטי.
לוקח כמה רגעים להתרגל לאופן התפעול של המערכת ולשכוח את ההרגלים שלנו בכל הנוגע לאופנועים אוטומטיים או ידניים ולהתמסר ל־Y-AMT, גם אחרי רכיבה פתאום מוצאים מקומות בהם צריך רגע לחשוב על התפעול, לדוגמה כשהגענו לתחנת דלק ולא הבנתי למה האופנוע מסרב לזוז, וכשהבנתי שהוא בהילוך הייתי צריך לחשוב רגע איך מוציאים אותו לניוטרל. בימאהה אומרים שהרוכב הממוצע יתרגל לזה ב־10 דקות, אנחנו כנראה פחות ממוצעים ונזקקנו ל־5 דקות נוספות.
יוצאים לדרך. ה־MT-09 השתנה מהדור הקודם עליו רכבנו אז נתעכב רגע על האופנוע שמוצמד למערכת החדשה לפני שנצלול "באוטומט" לדבר על ה… אוטומט. תנוחת הרכיבה מעט יותר רכונה קדימה, הרגליות גבוהות יותר ובכך מעט יותר נוח לחבוק את המיכל עם הברכיים. המיכל גם נמוך ורחב יותר, מרגיש כמו נלקח מסופרבייק, והפתחים האקוסטיים של ימאהה באמת עושים את העבודה ומייתרים את הצורך באגזוז חליפי. התחושה היא שאתם יותר רוכבים עליו ולא בתוכו ויש יותר משקל גוף על הפרונט. במהירות נמוכה זה מעייף די מהר ומרגישים את השרירים שמנסים לייצב את הגוף המוטה קדימה, אבל ככל שהמהירות עולה, התנוחה הופכת נוחה יותר, שימושית אפילו כשהכביש מתפתל, וניכר שעל מזבח הקרביות מוקרבת מעט מהנוחות, לא הרבה, לטובת אופי ספורטיבי יותר.
לוח המחוונים החדש קריא ויעיל. ימאהה שינתה את בית המתגים לצורך שילוב ה־Y-AMT, והוא ברובו מאוד נוח ואינטואיטיבי לשימוש, למעט הצופר, שגרם לכל אחד מהמשתתפים בהשקה לפחות פעם אחת להוריד הילוך במקום לצפור. בנוסף, נראה שיפור ניכר באיכות הגימור, שהעיצוב המינימליסטי מדגיש עוד יותר, והדור החדש מרגיש פחות 'תקציבי' מבעבר.
המתלים זהים לאלה של הדור הקודם – מזלג KYB הפוך בקוטר 41 מ"מ עם מהלך גלגל של 130 מ"מ ואפשרויות כיוונון מלאות ובולם אחורי יחיד עם מנגנון לינקים חדש, מהלך גלגל של 117 מ"מ וכיוונון עומס קפיץ ושיכוך החזרה – אבל כעת בעלי הגדרות סטנדרטיות חדשות שתואמות יותר את השינויים באופנוע. זאת אולי לא חוכמה גדולה עם איכות האספלט בקטלוניה, אבל המתלים סופגים כל מה שקורה תחתיהם תוך שמירה על תקשורת טובה עם הרוכב, גם בעומס של פניות מהירות לא מתרגשים משום דבר עם יציבות ותחושת ביטחון מצוינת. ההתנהגות גם היא מצוינת, עם היגוי קל למרות תחושת המשקל על הפרונט, ומתקשר מאוד, וגם בשינויי כיוון האופנוע מרגיש קל ונמרץ. לכל זה אחראים בין היתר צמיג הברידג'סטון Battlax Hypersport S23 שמפתיעים ביכולותיהם ואחיזתם בקו ישר ועל הצד.
מערכת הבלימה גם היא נותרת ללא הרבה שינויים, למעט משאבת בלם קדמי חדשה, משאבה רדיאלית של ברמבו. מערכת הקורנרינג ABS אוספת מידע בעזרת ה־IMU השש-צירי והחיישנים השונים המותקנים על האופנוע, מאפשרת לבלום עמוק אל תוך הפנייה וגם לתקן מהירות בזווית הטייה, בלי להתיישר ובלי להשפיע יותר מדי על האופנוע, אליה מצטרפות מערכות רבות, כולל בקרת אחיזה רגישה להטייה, מערכת Slide Control המאפשרת להוציא את הזנב מעט החוצה בלי לחתוך באופן מיידי וגס את הגז, מערכת אנטי ווילי ושלושה מצבי רכיבה – כולם בעלי מספר דרגות התערבות, אפשרויות כיוונון ובחלקן גם כיבוי מלא.
תפעול המערכות קל ונגיש, וניתן לרדת לפרטים הקטנים דרך האפליקציה הייעודית. התחלנו את הרכיבה במצב Street, בו תגובת המצערת יותר מתונה וחלקה, לאורך הרכיבה בחרנו בו לרוב, מכיוון שמצב Rain מיועד לסיטואציות של מיעוט אחיזה וכמובן מסרס את האופנוע, ומצב Sport מרגיש מפוצץ וחד ומצריך הרבה דיוק, ולמרות שהוא גם מהיר יותר, מעבר לקטעים טכניים מהירים, ה־Street מרגיש נעים יותר ועדיין מרגש דיו. לא מצאנו צורך לגעת בכיוונון שאר המערכות ברכיבה, שגם במצבן הסטנדרטי עובדות בצורה יעילה מבלי להפריע לנו לעשות כל מה שרצינו. ימאהה פינקה והוסיפה גם בקרת שיוט חדשה שעובדת כמצופה ממנה, קלה לתפעול ויעילה ברכיבה בכבישים מהירים וארוכים.
מנוע ה־CP3 כבר מוכר לנו ולא עבר שינויים מהותיים בדור החדש, וגם לא בהתאמה ל־Y-AMT, הוא חזק וגמיש, חובב סל"ד עם צליל משכר ובלימת מנוע משמעותית, ליניארי וחלק וגם מלא מומנט, יש לו אופי ספורטיבי מובהק – אך עם זאת הוא די סלחן, לא מאיים וניתן לרכוב איתו גם בצורה יותר רגועה ומנהלתית. למנוע המצוין הזה ימאהה משדכת את התיבה החדשה, שלא מורידה גרם אחד של הנאה מהרכיבה בהיעדר ידית מצמד או רגלית הילוכים. במצב הידני, העברות ההילוכים מהירות וחלקות, אולי הכי מהירות וחלקות שחווינו עד היום, ויוצרות תאוצה ליניארית או יותר נכון, שעיטה קדימה, שלא נפסקת ולו למאית שניה, ובתפעול כל כך נוח של כפתורים על הכידון, לא נגזים אם נשווה את זה לתחושה של תיבת טיפטרוניק של מכונית-על וההנאה שכזו יודעת לייצר.
במצב האוטומטי, יש לה שתי דרכי פעולה – חלק ונעים או חלק וקשוח. ב־D האופנוע מחליף הילוכים יחסית מוקדם, אבל עושה את זה בכל מקום שבו אנחנו היינו מחליפים אם היינו בראש של רכיבה מנהלתית – כמו טלפתיה. החגיגה האמיתית קורית כשמעבירים למצב D+, מנמיכים את התערבות הבקרות ושמים את המנוע על המפה הספורטיבית – הנה הוא שומע את המנגינה, מתחבר כמו אוטומט לזרם. ה־MT-09 החדש התחדד והתיבה הזו רק מדגישה כמה הוא ספורטיבי, עם משיכות הילוכים והעברות כמעט בלתי מורגשות, הורדת הילוכים מהירה ששומרת על סל"ד גבוה בבלימה לקראת פניה, מאפשרת לרוכב להתרכז בתקיפת הפניות שלפניו וכמו מפעילה טייס משנה מנוסה שלוקח פיקוד על התיבה, גם כאן הכל מאוד טלפתי בהרגשה והמקום היחיד בו שמנו לב לחוסר תיאום ביננו לבין התיבה היה כשניסינו למשוך עוד קצת את השני בתוך הפניה והיא הרגישה שנכון להעביר לשלישי. במצב כזה פשוט מתקנים אותה – לוחצים על כפתור המינוס וחזרנו לשני, אבל אם תהיו ממש במוד קרבי כנראה תרצו שליטה מלאה – ופשוט תעברו לידני. ואם כל הדיבור הזה על אוטומט העביר בכם רעד וחלחלה, אנחנו מזכירים לכם שבינתיים כל האופנועים האוטומטיים ממשיכים להיות מוצעים בגרסה רגילה.
ימאהה בחרו נכון כשהטמיעו את תיבת ההילוכים האוטומטית שלהם דווקא על הנייקד הספורטיבי עם תדמית הילד הרע, אם היו בוחרים בטרייסר או באופנוע תיור ממושקף אחר, כאילו היו אומרים "אוטומטי, זה יעיל, אפור, לא מרגש, תהנו…", אבל כאן הוכיחו שזה ממש לא ככה, אוטומטי יכול – וצריך – להיות מרגש, מהנה, מהיר, נוח ו… חפשו מילה נרדפת ליעיל עם קונוטציה של פאן – כי ה־MT-09 Y-AMT הוא בדיוק זה. כמובן שבהמשך הדרך התיבה הזו תגיע לדגמים נוספים בליין של ימאהה, ועם איך שזה נראה – לכל יצרן שמכבד את עצמו תהיה אחת כזו בשנים הקרובות.
כל היצרנים פוזלים או עוברים לתיבות אוטומטיות. לאט לאט זה יהיה בכל בית. מעניין מאוד, ממתין כבר לבדוק בעצמי.
מתגעגע לאפריליה מאנה , חבל שהיבואן חירבן את המותג
בבחיים לא ראיתי כזה כלי מכוער 🤮
יגדיל להם את המכירות
וברגע שיכנס לתלת גלגלי ניקן עם רברס או חשמלי
בכלל יהיה בסט סלר..
הדור הצעיר אוהב חדשנות..