מבחן דרכים: E RIDE PRO 3.0

כתב: רון לב | בוחנים: אריק רוזנבלום, רון לב | צילום: דניאל דהרי

שורה תחתונה: חזק, שקט, ואחד שיודע לבעוט לדבורה ישר בכוורת.

אני יודע, אני יודע. שוב אני יושב כאן ומספר לכם על אופנוע חשמלי. לפני שנה הייתי מבטיח ונשבע בכל מה שאני מאמין בו שזה לא יקרה, שהמהפכה החשמלית תעבור כמו טרנד חולף בטיקטוק שלא באמת נוגע ברוכבים אמיתיים שכמותי. גם אצלי, כמו אצל רובנו, ריח של בנזין מעורבב עם שמן מעלה זכרונות ילדות והסמל של טסלה מעלה בחילה, אבל יש רגעים שבהם צריך לדעת לאכול את הכובע או את הקסדה, מה שתבחרו…

על מה אנחנו מדברים בכלל? בזמן שאנחנו נלחמים על כל סמ"ק במנועי הבנזין, השוק הדו-גלגלי החשמלי עובר מהפכה שקטה אך ברוטאלית. זה התחיל עם זירו וסורון שהיו החלוצות ודי הובילו את המהפכה. הן הראו שאפשר להנות מחווית רכיבה בשטח מבלי להחליף בוכנות, לערבב שמן ודלק ולשלם ביטוחים מטורפים על 300 סמ"ק למרות שאנחנו רוכבים עליו רק בסוף השבוע. ובתקופה האחרונה המשיך לסטארק עם הוארג המטורף, טלריה כמתחרה ישירה לסורון ועכשיו E Ride Pro.

E Ride Pro היא לא חברה עם עץ משפחתי עתיק כמו שאנחנו מכירים אצל יצרניות האופנועים המסורתיות. היא שחקנית חדשה, צעירה יחסית שהוקמה מתוך הצורך האמיתי של השוק ותוך זמן קצר הצליחה להפוך לאחת המובילות בתחום האי-בייק האמריקאי. סורון היה כמו האייפון הראשון ששינה את העולם, וטלריה הייתה האנדרואיד שהראה שאפשר לעשות את זה אחרת, E Ride Pro הוקמה במטרה ברורה: לקחת את הפורמולה המצליחה של שני הצדדים ולשים אותה על סטרואידים.

אם עד היום המשוואה הייתה פשוטה: קונים כלי חשמלי "סטוק", ואז מוסיפים עליו עוד עשרות אלפי שקלים בבקרים, סוללות ומנועים כדי להגיע לנחלה, אז עכשיו מגיעה E Ride Pro (די! כמה אני יכול לכתוב את השם שלה פה ומעכשיו נקרא לה אי-רייד) אחרי שהסתכלה על השוק מהצד תוך שהיא בוחנת את כל רשימות השיפורים שהוא דורש: טווח נמוך, מתלים חלשים, כוח חסר. ואומרת בפשטות: "למה שלא נמכור להם את זה ככה מההתחלה?".

ה-פרו 3 הוא הנציג התורן של קטגוריית הפלייבייק. אותם כלים חשמליים קלי משקל שיושבים על הגבול הדק שבין אופניים מחוזקים לאופנוע שטח קטן והוא נראה בדיוק כך. העיצוב שלו רציני וללא "פלאף" כמו אצל המתחרים. הוא נראה בוגר יותר, מינימליסטי. פנס קדמי קטן, שלדה קומפקטית שהקווים שלה מגנים באופן מושלם על הרכיבים הרגישים ומסתירים את החיווט. העיצוב חד ואגרסיבי ובעיקר נראה כמו משהו שנבנה לשכבה בוגרת יותר של רוכבים, פחות צבעוניות וצעקות של מרד נעורים. כבר בהנחת הישבן הראשונה מבינים שבתכנון שמו את הביצועים לפני הפינוק. הארגונומיה הכללית טובה, הכידון רחב ונותן שליטה מצוינת, המושב צר. צר מאוד. הוא מרגיש פחות נוח מהסטנדרט בקטגוריה. במקומות שלהם הוא נועד זה בסדר גמור. סינגלים, ווילי, וטרפת לרוב. כל עוד אנחנו עומדים, זזים, דינאמיים, זה נסבל. אבל אם תכננתם טיול שבילים ארוך תכינו את הישבן או שתחפשו כבר מעכשיו ריפוד חליפי.

החברה התמקדה בפיתוח שלדת אלומיניום שמחזיקה סוללת 72V 50AH כדי לנטרל את הצורך לשדרוג שכל כך מאפיין את המתחרים. מנוע חשמלי חזק עם הספק רציף של 6kW והספק מרבי של 16kW, שזה בתרגום גס כ-21 כוחות סוס בפיק. אם המספר הזה לא נשמע לכם מרשים במיוחד, תנו לי לשים את זה בפרספקטיבה נכונה שתעזור לכם להבין את המשמעות: ה-Surron Light Bee X, שעד לפני לא הרבה זמן היה האבא והמלך הבלתי מעורער של הקטגוריה הזו, מגיע עם 6kW בלבד בפיק. אפילו הסטינג R מבית טלריה שהיווה תחרות למלך הקטגוריה וייצג גרסה משופרת שלו מגיע עם 8kW פיק בלבד. כלומר ה-פרו 3 מציע כמעט פי 3 כוח מהמלך שנרדם בשמירה. זו כנראה הסיבה שהפרו 3 מגיע עם שרשרת מחוזקת, מתוצרת RK, ונספר גם ככה בשושו שיש עוד גרסה שנקראת SR עם 25kW על אותה שלדה, סוללה וכו'… לאן עוד נגיע?

עוד קצת מספרים ונתונים וסיימנו; הסוללה כאן נשלפת ושוקלת כ-20 ק"ג, עם קיבולת של 50 אמפר שעה וזמן טעינה של 4.5 שעות לסוללה מלאה, ואילו הכלי כולו מתהדר במשקל של 76 ק"ג בלבד – הוא מרגיש קליל להפליא, קל יותר מרוב אופנועי השטח עם מנועי בנזין של 125 או 250 סמ"ק. גובה המושב עומד על 830 מ"מ, שזה גובה נגיש לרוב הרוכבים: לא נמוך מדי שתרגישו צפופים ודחוסים, ולא גבוה מדי שיהיה אפשר להגיע לרצפה ברגל שטוחה. בסיס הגלגלים של 1,260 מ"מ מספק יציבות מעולה ברכיבה מהירה ותחושת ביטחון בפניות חדות ובכניסות לעיקולים, התפעול פשוט להפליא, ואני מתכוון לזה! אין הילוכים שצריך להעביר, אין מצמד שצריך לשחרר בעדינות, אין סל"ד מושלם שצריך לחפש, אין טעויות. פשוט עולים על האופנוע, לוחצים על כפתור ההפעלה, מסובבים את יד ימין ויוצאים לדרך. זה מפשט את הרכיבה בצורה משמעותית ומאפשר לרוכבים חדשים להתרכז בשליטה באופנוע ובקו הרכיבה במקום להילחם עם העברות הילוכים ושחרור מצמד.

יש שני מצבי רכיבה עיקריים שאפשר לבחור ביניהם בלחיצת כפתור: Eco ו-Sport. במצב Eco המנוע "מאולף" ומרוסן יותר, התגובה למצערת עדינה והדרגתית, הכוח מגיע בצורה חלקה, והמהירות מוגבלת לכ-70-80 קמ"ש. זה המצב המושלם להיכרות ראשונית עם הכלי, לרכיבה רגועה, או לשמירה על אחוזי הסוללה בימים ארוכים של רכיבה. במצב Sport הכל משתחרר. המצערת הופכת לחדה, התאוצה לממכרת באופן כמעט מפחיד, והמהירות המקסימלית מגיעה ל-92 קמ"ש ובהתאם גם הטווח יורד. הטווח המוצהר הכתוב הוא "עד 140 ק״מ" בפועל הגענו לאיזור ה-100 ברכיבה משולבת של שטח ועיר. זה לא אופנוע לכביש מהיר, אבל לשטח ולעיר זו מהירות יותר ממספיקה לכל מטרה. אם בכל זאת המצבים לא סיפקו אתכם, יש אפליקציה שאפשר לכוון ממנה מפת מצערת, מהירות, וכו' לאלו מבינינו שאוהבים לשחק עם ההגדרות.

בואו לא נשכח איפה הכלי הזה באמת אמור לחיות ולפרוח – בשטח. בין העצים והסלעים, על השבילים הצרים והסינגלים המפותלים. ה-פרו 3 תוכנן מהיסוד לרכיבת שטח אמיתית, וזה מורגש בכל פרט ובכל מכלול. אני יודע בוודאות שהחבר'ה בשולחן המהנדסים הקשיבו לרוכבים בקהילה, קראו את הפורומים, והבינו את הצורך של הרוכבים. זה מורגש כאן בכל המכלולים. המתלים מתוצרת Fast Ace מרגישים טוב, שניהם מגיעים עם כוונון מלא, מה שמאפשר להתאים את המתלים לסגנון הרכיבה שלכם, למשקל שלכם, ולסוג השטח שאתם רוכבים בו. מערכת הבלימה הידראולית כמובן, בעלת דיסקים בקוטר 220 מ"מ מקדימה ומאחורה עם 4 בוכנות. בנוסף יש מערכת בלימת מנוע רגנרטיבית עם שלושה מצבים. שיחקנו איתם במהלך ימי הרכיבה ולא הרגשנו הבדל משמעותי בין 1 ל-2.

ברכיבה בסינגלים ושבילים, מתגלה כלי זריז ומהנה. המשקל הנמוך וחלוקת המשקל המאוזנת מאפשרים תמרון מהיר בין עצים ומכשולים. הגלגל הקדמי קופץ באוויר בכל נגיעה קלה במצערת, ווילי יוצא כמעט מעצמו. והשקט…השקט הוא יתרון אדיר שאי אפשר להמעיט בערכו. אפשר לרכוב באזורי מגורים, ביערות, ואפילו מאחורי הבית בלי שהשכנים יתקשרו למשטרה. נכנסנו לסינגל הראשון. הקצב היה מהיר, הרבה יותר מהיר ממה שתכננתי. המנוע הזה מייצר מומנט זמין בכל רגע נתון. רואים מכשול? נותנים מכת גז קטנה, והקדמי עולה. המשקל הקל מאפשר לתקן קו לא נכון או לזרוק את ה-פרו ימינה, שמאלה או לעבור מתחת לגדר שחוסמת את השטח.

ואולם, לא הכל ורוד. המושב צר ודי קשה, ברכיבות ארוכות הוא מתחיל להרגיש לא נוח. הצמיגים המקוריים עושים עבודה סבירה, אבל לא מתקרבים לביצועים של צמיגי אנדורו טובים שאנחנו מכירים מהעולם שלנו. וג'ק הצד לא מנתק את המצערת כשהוא פתוח (הערה למהנדסים: סדרו את זה בבקשה). אבל הצרות קטנות והיינו חייבים להתלונן על משהו וגם, למרות שהטווח יחסית טוב, זה עדיין כלי חשמלי וצריך לתכנן את המסלול.

אז האם הגיע הזמן לעבור לחשמל? ה-E Ride Pro 3.0 הוא הוכחה חיה לכך שהמהפכה החשמלית בעולם הדו-גלגלי היא כבר לא עניין של זמן רחוק או העתיד. היא כאן ועכשיו. עם 16kW (שזה בעינינו ההספק מנוע המושלם לכלי במשקל הזה). רמת גימור יחסית גבוהה מהמפעל, זה אולי הכלי שיגרום לעוד המון רוכבים כמוני לחשוב מחדש. המחיר עומד על כ-25,990 ₪ שזה מחיר תחרותי לסגמנט. אם אתם מחפשים פלייבייק שטח קליל ומסתכלים על המכלול של הדברים ועל עלויות אחזקה (דלק – שלא קיים, טיפולים, וביטוחים) אפסיות. ה-פרו 3 הוא מועמד רציני.