רכיבה ראשונה: ב.מ.וו F800GS במבחן דרכים

כתב: צורי כהן-ארזי | בחנו: אריק רוזנבלום, מיקי כהן, צורי כהן-ארזי | צילום: דניאל דהרי

שורה תחתונה: שיפור ניכר לעומת קודמו, מציע חבילה ורסטילית ומצוינת במחיר טוב לרמת האבזור.

זה יום שישי חם ודביק, החום בעמק מתיישב עליך כבר מ־9 בבוקר. אנחנו אחרי ארוחת בוקר זוגית של יום שישי, זוג ממוצע שמנסה לשמור על חיים שפויים בטירוף שמסביבו, אני דקה לפני מילואים שיביאו אותי בחישוב כללי ליותר ימי מילואים מימי אזרחות בשנה הזאת. אני נוזל על הספה ואז נוחתת עליי הודעה בוואטסאפ שמזכירה את הפתיח הנדוש של סרטי משימה בלתי אפשרית. "המשימה שלך, אם תבחר לקבל אותה…", אני שונא אותו – את הוואטסאפ, את ההמתנה לתשובה, את האפשרות שהצד השני לא מבין אותך כפי שהתכוונת.

אני מתקשר ובצד השני עונה לי אריק, שמשיל ממנו את מסתורי המשימה הבלתי אפשרית והופך אותה לאפשרית יותר – מבחן ל־F800GS של ב.מ.וו, כן זה דגם חדש, לא זה לא אותו F800GS שהיה עד לפני עשור, זה השדרוג של ה־750 שהיה שדרוג ל־700 שהיה גרסה של ה־800. קיצור, זה עוד שם מהעבר, בערך.

אני שוקע לרגע במחשבה על משבר האופנוענות שלי, כבר די הרבה זמן שהאופנוענות שלי במשבר, אני קורא לזה איבוד מוטורי. זה כמו שאני לא יודע מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, אז אני לא יודע איזה אופנוען אני רוצה להיות, הלכתי לאיבוד. אחרי שהחזרתי את האופנוע הכי מופרע שהיה לי לבעלים הקודם שלו, הלכתי לאיבוד. אז בינתיים אני משחק אותה אופנוען – ככה מחלטר על דו"פ 300 שעלה לי 15,800 ₪. רק כדי שהחיווט הרעוע גם ככה בין המוח שלי ליד ימין לא יתנוון.

תראו, זה לא שחשבתי לסרב. אבל תירוצים למה לוותר כמובן שהיו לי – זה רחוק, ואין זמן, ובכלל מי רוצה ביום כזה לעלות על ציוד מלא ולהזיע עד לעומק התחתונים?! חכו שיהיה לאוויר מזג. אבל לוותר על ההזדמנות הראשונה שלך להוביל מבחן דרכים מלא זה פשע נגד האופנוענות.

זה אומר ללכת בבושת פנים למשרד הרישוי ולהפקיד את הרישיון A שלך עד שתגדל ביצי חופש בשנית. עד שתחזיר את שריר הפיטר פן לכושר. עד שתזכר מה זה להיות אופנוען. קיצור, הבנתם. אין לי שום כוונה כזאת, ואני אקריב את ליטרת הזיעה שלי לטובת מבחן האופנוע הזה! אחרי שעה כבר הייתי בדרך לאריק. אני פוגש אותו עם אופנוע מתודלק. הוא משביע אותי באלף השבעות שהוא לא יצטרך להתקשר לאף אחד כדי להיות זה שמבשר בשורות רעות, נשבעתי.

הוא זורק עלי מבט גרמני וקר. החום והלחות של מרכז הארץ מטפטפים לי בגב, ואני מגרגר איתו בתנועה עצלה של צהריי יום שישי מהביל. המנוע עם שני הצילינדרים מרגיש נהדר בסל"ד נמוך בתוך העיר, ואפילו את הקלאץ' כמעט ולא צריך למעט עצירה מוחלטת, הכל על הגז. נתחיל מהסוף, או כמו שאומרים אצלנו – שורה תחתונה: תשמעו זה בווארי מדאפקר, זה אופנוע מחייב. הסמל הכחול-לבן מרים לך את הציפיות. במבט ראשון, בקלות אפשר לשכוח שזו הגרסה הבסיסית והפשוטה של משפחת ה־GS שהגיעה ארצה. אבל בסופו של דבר מדובר באופנוע שארוז בחבילה מעולה, ועובד מעולה כחבילה – המנוע, הבולמים, הבלמים, הגיר והנוחות. אופנוע נהדר עם כוכבית גדולה על מיגון הרוח. בעיניי חבל שהוא לא בא לדבר גם לשטח עם חישוקי שפיצים, מיגון בגחון וקצת יותר מרווח שם למטה. מי שירצה את זה יצטרך לשלם על הגרסאות הקרביות והיקרות יותר. הוא אופנוע יום-יום נהדר, בעיר וגם ברכיבות בינעירוניות, אפילו ארוכות. תל אביב חיפה בלי למצמץ.

רכיבה בתנועה ופקקים, צ'ק! הוא לא כבד, כאילו, כן – 227 ק"ג, כולל 15 ליטר דלק, זה לא צחוק. אבל הוא לא מרגיש כבד והוא משתחל מדהים בין קופסה לקופסה ובין רמזור לרמזור. תנוחת הרכיבה שמה אתכם בול במקום כדי לצפות את גחמות הנהגים הבוהים בטלפון. המושב בעל תמיכה נהדרת, הרגליים על הרגליות מחבקות את המיכל בצורה טבעית ובאפס מאמץ. אפילו את תנועת התיקון עם האגן קדימה, שסיגלתי עם השנים, לא הייתי צריך, אני כבר שם. הידיים נופלות בדיוק למקום, ורק הכפתורים על הכידון קצת רחוקים ודורשים אצבעות של פסנתרן בשביל תפעול נוח.

חם בתנועה העירונית, חם. הלחות מייצרת לי מפל ניאגרה קטן מהעורף, דרך הגב ועד לחריץ. חייב אוויר, חייב אוויר, חייב אוויר. שם את האף של הבווארי לכיוון כללי אוויר צח, ועולה על כביש מספר אחת. מושך לו במצערת והוא לא מתרגש בכלל – לא יאומן שהדבר הזה נחשב לקטגוריית ביניים. כאן נציין שגם האופנוע פולט כמות די גבוהה של חום על הרוכב, בעיר, בקיץ, לא הכי נעים.

המנוע הוא טווין מקבילי בנפח 895 סמ"ק, לעומת 853 סמ"ק בדגם הקודם F750GS, משותף גם לאחים הגדולים F900GS ו־F900GS Adventure, וכאן מפיק 87 כ"ס ו־9.2 קג"מ ב־6,750 סל"ד (יש גם גרסת A1). הוא מושך נהדר כבר מסל"ד נמוך, מרגיש הרבה יותר חזק ממה שהוא באמת, גמיש ויסלח גם אם הייתם בהילוך לא נכון. הקוויקשיפטר המגניב הזה ששמו לו שם למטה דוחף אותי דרך ששת ההילוכים למהירות שיוט גבוהה יחסית עד שהרוח עוצרת אותי. אם יש במפעל שם בגרמניה מחלקת מיגון רוח, ויושב איזה מהנדס רוחות, אני מקווה שמישהו פיטר אותו. מיגון הרוח המקורי הסימבולי לא עושה כלום. אני מניח שזה עניין שקל לפתור בעזרת קטלוג האביזרים המקוריים או באפטרמרקט וכמה שקלים, אבל זה לא הדיוק הגרמני המצופה.

שואלים מה כן? המצערת! ניסיתי, בחיי שניסיתי להוציא אותה מאיזון ולקבל איזו מכה בשרשרת, או השהייה קטנה. כלום! המצערת האלקטרונית הזאת מאפשרת לחבר את הגז בפניות בדיוק מטריף. יש לו גם שני מצבי רכיבה, מערכת ABS Pro ובקרת אחיזה רגישה להטייה. אמרנו כיוון כללי אוויר צח – וה־F800GS מושך אותנו לכיוון מחלף בית שמש בואכה העלייה להר טייסים. שם על ההר נמצאה מנת אוויר, ועצרנו למשהו קר. זאת פעם ראשונה שאני עושה סיבוב מעמיק לבחון את המכונה הזאת. אוקיי, זה אופנוע תקציב בווארי. המחיר שלו בהתאם, ונראה שב.מ.וו לא החליטו לגמרי איפה מתחיל ואיפה נגמר התקציב.

מסך TFT מתקדם, מקושר בלוטוס ושופע אינפורמציה – בגודל 6.5 אינץ' – שרק ללמוד אותו ואת הפונקציות נדרש חצי יום. קוויקשיפטר מגניב ממש, אם כי דורש דיוק, וכשלא מדייקים – נותן התראה על המסך שכדאי להשתמש בקלאץ'. רגלית ההילוכים מתכווננת, יש לו מגני ידיים וסבל מקורי. הבולמים טובים, עושים את העבודה ביום יום וגם יחיו בשלום עם הכבישים המחורבנים שלנו. אבל אם תדחפו קצת יותר, האחורי יאותת בנדנוד קטן שהוא החלק עליו נחסך התקציב. דווקא הקדמי הקונבנציונאלי – לא הפוך – בקוטר 41 מ"מ, הרשים אותנו בעבודתו. ביחד עם צמיגי הברידג'סטון שמגיעים עם האופנוע – 90% כביש במידות 110/60-19 ו־150/70-17 – היה ה־F800GS נטוע באספלט ולא הראה סימני גמגום אפילו כשהאחורי יוצא לטייל לצדדים על אספלט חלקלק או מעבר חציה מבעית. למרות גלגל 19 אינץ' מקדימה מקבלים הרבה מאוד פידבק בפרונט. הפידבק מייצר ביטחון, והביטחון מאפשר לסחוט את הבלם הקדמי של ברמבו – שני דיסקים בקוטר 305 מ"מ וקליפר דו-בוכנתי מקדימה ודיסק בקוטר 265 מ"מ מאחור – שעושה עבודה מצויינת, אפילו טובה משציפינו, עם ערימות של רגש ועוצמה מספקת.

אני נותן לו להוביל, מכאן כבר אין לי מסלול – אני מפליק אותו דרך ה־S של כיכר עין כרם ומקבל תזכורת מהשלדה והבולמים שהוא לא אוהב שדוחפים אותו לקצה. הוא מושך אותי דרך הר הרצל והשכונות הירשלמיות ששקועות בנימנום של שישי, תוך שאני מעיר אותם בעצירות ברמזורים עם גרגור של הורדת הילוכים בקוויקשיפטר, קומו מהשלאפשטונדה! זה ממכר הקוויקשיפטר הזה – רק להישאר מדויקים. כשאני מגיע למחסום חיזמא אני מרגיש שהגלגלים החדשים שתחתיי מובילים אותי למקומות ישנים. אני תופר את כביש 60 במהירות שהיא חוקית ברשות הפלסטינית, מישהו אמר לי שהוא ראה F800GS שנישק את ה־200 מלמעלה באחת היישורות של כביש 60. זה בטוח לא אני – אבל השמועות בחו"ל אומרות שהוא יכול. בוואדי חרמייה אני פונה שמאלה לכיוון נווה צוף – האוויר שנכנס למעיל כבר נמוך מ־30 מעלות, וזה כמו כוסות רוח לאופנוען מטפטף. אני זורם איתו דרך הפניות המפוקפקות של כביש 465 והוא נהנה להיות על הצד! הוא שומר על קו ושום דבר לא יזיז אותו, הוא משרה בטחון, שהוא כאן איתנו עד הסוף! והסוף עוד רחוק, יש עוד קצת לרדת. אני רואה את גוש דן נפתח מולי ואני גולש חזרה אל הלחות של שיא הקיץ דרך הפניות של בית אריה. תענוג לגלגלים.

מה לגבי שטח אתם שואלים? זה נכון שהוא מוגדר אדוונצ'ר, נראה אדוונצ'ר וגם נוח לעמוד עליו, אבל גיחה קטנה לשביל קק"ל נתנה לנו את התשובה. הוא לא נועד לשם, ולכך התכוונו המהנדסים. למרות שגלגלי שפיצים במידות הנכונות, צמיגי שטח וקצת מיגון גחון יכולים להפוך אותו להרבה יותר טוב בשטח, לא ברמה התחרותית הגבוהה ביותר, אבל ברמת ירידה לכל שביל או יער שתראו בדרך. במצבו המקורי הוא ייקח אתכם בבטחה לרכיבת שטח קלה, אולי קצת יותר משביל לבן. הגלגלים הייצוקים שלובשים צמיגי כביש, מרווח הגחון הקטן וחוסר המיגון המטריד של הסעפת והגחון לא נועדו לחצות מדבריות. בהרכבה בעיר או בכביש האופנוע נשאר נוח ונעים, יש מספיק מרווח לשניים, המושב למורכב רחב ונוח והוא יכול להחזיק את הסבל.

יש משהו באופנוע תקציב – תקציב, תקציב, בואו, זה בכל זאת ב.מ.וו די מפנק – שהוא לא מושלם, שהוא לא "הכי הכי" באף סעיף, אבל הוא הכי אופנוע. הדבר הזה שיש באופנועי תקציב מאפשר לחזור קצת לבסיס האופנוענות. הוא קצת קשוח, אבל קצת לא, הוא עושה הכל, אבל גם לא. יש לאן לשאוף איתו, אבל זה לא מפריע לאהוב אותו. בעיקר בגלל שהוא יכול לעשות איתכם כל מה שתרצו, ביחד. הוא לא רק בשטח, או רק בכביש, או רק לסופ"ש, או רק לעיר. הוא שם תמיד. כחבר, הוא גם יודע לנדנד בזנב כשמגזימים.

בסופו של דבר ה־F800GS, למרות שהוא חולק את שמו עם אחד מהאדוונצ'רים הקרביים הראשונים של העת המודרנית, הוא בסך הכל אדוונצ'ר יום-יומי, ידידותי, חובב אספלט, קל ונעים לרכיבה. יש לו מנוע בריא ורמת אבזור גבוהה, תג מחיר שאפשר לקטלג כתקציבי (86,000 ₪), איכות בנייה טובה וייחוס משפחתי לאצולת אדוונצ'ר. יש לו שתי רמות גימור גבוהות יותר – Sport ו־Triple Black – שמוסיפות במחיר של כ־3,000 ₪ מערכת לניטור לחץ אוויר בצמיגים, שרשרת M Endurance, התנעה ללא מפתח, בקרת שיוט ותושבות לארגזי צד.

ה־F800GS הוא דגם הכניסה למשפחת ה־GS של ב.מ.וו, שמהווה עליית מדרגה מקודמו בכל סעיף וסעיף, ולמרות שהוא לא החזק ביותר בקטגוריה שלו, לא הזול ביותר או בעל יכולות השטח הטובות ביותר, הוא אחד מהכלים המהנים, הטכנולוגיים והידידותיים ביותר בה.

מעוניינים ברכיבת מבחן?

קראתי והסכמתי לתנאי השימוש באתר.

לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Whatsapp לחצו כאן
לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Telegram לחצו כאן