מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
רכיבה ראשונה: ווג 300AC-X סקרמבלר
כתב: עמית משיח | בחנו: אריק רוזנבלום, דניאל וקנין, כפיר וקנין, עמית משיח | צילום: אריק רוזנבלום
שורה תחתונה: על העיצוב הנהדר אין צורך להרחיב, אבל כדאי שתדעו שהמראה תואם את היכולות, קצת שטח, הרבה כביש – מספק ומהנה בשניהם.
פעם, מזמן, כשאופנועים מתוצרת האי הבריטי שלטו ברחובות העולם, ועוד לפני שמהנדסי ימאהה שחררו את ה־XT500 ואלו של הונדה את ה־CR250 אלסינור – נאלצו הפרחחים שרצו לרדת קצת מהאספלט ולתת דוך קטן בקצה החורשה או בין כרי הדשא שבאזורים הפתוחים, לייצר לעצמם מתוך האופנועים הכבדים והמגושמים את מה שאפשר; קיצצו כנפיים מגודלות, הוסיפו ספייסרים למתלים, הרימו אגזוזים וחרצו צמיגים לטובת פינוי ואחיזה משופרים. זה קרה באנגליה, ברחבי אירופה, בארה"ב ובתפוצות, לתוצאה הם קראו סקרמבלר, כי האופנועים המאולתרים הללו באמת היו פאזל להרכבה ונראו כשעטנז מוזר, בעיקר מול אופנת הקפה-רייסר'ס שהתנהלה במקביל ובה היו כללים דומים לגבי קיצוץ והתאמה לייעוד החדש אבל עם תוצאות נעימות יותר לעין… אח"כ באו שנות ה־70 וה־80 ועולם האופנוענות שכח את היציאה המוזרה הזו, מי שרצה לרכב חזק בשטח קנה אנדורו או מוטוקרוס וכל יתר חובבי הטבע נהנו מקשת רחבה של דו-שימושיים – מכל היצרנים ועם מרווח גחון, צמיגים ומבנה מותאמים מראש למשימות בשטח ועל האספלט.
עד שהגיעה אופנת הרטרו למרכז הבמה, המהנדסים ואנשי השיווק חיפשו ומצאו שלל דרכים לחדש את העבר ולהמציא מחדש קו מוצרים חדש-ישן, שיקלע לטעמם וארנקם של הרוכשים הפוטנציאלים. פתאום המהנדסים זונחים את מנהרות הרוח ואת החומרים הקלים-אבל-חזקים-וגמישים שאותם פיתחו ושיכללו במשך עשורים, והנה הם מתכננים נייקדים, קפה-רייסרים וכן, גם סקרמבלרים, גדולים וגם קטנים וקטנטנים.
מותג הבית של קונצרן לונסין, Voge, החל להימכר באירופה ובישראל בשנתיים האחרונות, כשהוא מביא את הידע של היצרן הסיני הגדול לכלים יום-יומיים עטופים באיכות בניה ואבזור התואמים לסטנדרט האירופאי. את ה־300AC (ר"ת Advanced Classic) פגשנו בעבר באולם התצוגה אבל לא הזדמן לנו לבחון, עד שהגיע דגם ה־X שנבדל ממנו בסגנון הסקרמבלרי – שנובע מגלגלי השפיצים וצמיגי הקוביות, המסך הצבעוני, מגן הרוח ולוחית המספר על הזרוע האחורית – שכבש את ליבנו בעיצובו והצליח לשכנע אותנו לתת לכלי הצנוע הזדמנות.
אל תתנו למראה הרטרו של ה־AC-X להטעות אתכם לרגע, מתחת למעטה האופנתי יש פלטפורמה מודרנית לחלוטין. מנוע הסינגל מקורר הנוזל בנפח 292 סמ"ק, שנבנה במקור ע"י קוואסאקי ל־KLX300 ונמכר ללונסין, מייצר הספק של 29 כ"ס ב־8,500 סל"ד ומומנט של 2.6 קג"מ ב־7,000 סל"ד. מלפנים מותקן מזלג הפוך ומאחור בולם יחיד המחובר לזרוע אלומיניום עם לינק, גלגלי השפיצים בקוטר 17″ הם טיובלס ונועלים צמיגי קוביות, צמד דיסקים מקדימה אחראים על העצירה יחד עם מערכת ABS והתאורה כולה LED. אם לא הכנפיים הקצוצות, הפנס העגול, משטחי האלומיניום, ריפוד הכיסא ועוד כמה פרטים מעוצבים, ה־AC-X לא היה שונה מכל אופנוע נייקד בנפח בינוני – מהם יש לא מעט בשוק, למעשה גם ל־Voge יש אחד כזה, ה־300R שלא מיובא ארצה, ודפי הנתונים של שני הדגמים לא כל כך שונים, הם משתמשים באותו המנוע והשלדה וברוב המכלולים, לכן אי אפשר שלא לתהות – מה בעצם מייחד את ה־AC-X? האם זה בסה"כ עיצוב יפה?
ה־AC-X מרגיש קליל וזעיר, הוא שוקל 152 ק"ג לפני 16 ליטר של דלק במיכל, המושב בגובה 795 מ"מ – גבוה, אך נמוך מספיק כדי לאפשר לרוכב ממוצע הגעה נוחה עם שתי כפות רגליים אל הכביש, אבל הוא גם בעל אופי ספרטני. הספוג של ריפוד הכיסא קשה ולא מפנק וברכיבה ממושכת הוא כבר הפריע לרוב הבוחנים, יצוין שהיבואן מציע למי שירצה, ריפוד חלופי לכיסא, עם ספוג רך יותר או מושב עשוי ג'ל ובכל מקרה – כזה שמאפשר חיים נוחים יותר באוכף. באופן כללי ה־300AC-X של ווג הוא קטן ממדים אבל עדיין נראה כמו אופנוע פול-סייז ומאפשר אגב כך, השתחלות קלה בתנועה עמוסה וגם פאן במגרשי המשחקים (סלולים ועפר כאחד).
המתלים עובדים יפה; 110 מ"מ של מהלך גלגלים סופגים היטב את תחלואי האספלט ובו בזמן מספקים קשיחות מבנית משלימה לשלדה המייצרת יציבות גבוהה בפניות, עוזר לניהוג הקל גם כידון הפאט-בר רחב הידיים שמאפשר תמרון קל ונוח ודיוק בהיגוי. בסיס הגלגלים הקצר והכידון הרחב מאפשרים השתחלות קלילה ונשלטת בתנועה העירונית גם כשהמהירות נמוכה, ובכביש הפתוח, כשהדרך מתפתלת, ה־AC-X יודע גם לשמור על קצב מרשים ביחס לקטגוריה, עם תחושות ביטחון גבוהות. בסוף הדרך המתפתלת כיוונו את הכידון אל דרכים לא סלולות, שם מהלך הגלגלים הארוך יותר מדגם ה־AC ומרווח הגחון המשופר יאפשרו להפיק ממנו הנאה מסוימת גם בשבילים וסינגלים קלים.
לפי הגודל של צמד הדיסקים הקדמיים ציפינו לבלימה נושכת ועוצמתית, אלא שפה הם מספקים עוצמת בלימה מספקת ותו לא. מערכת ה־ABS נעימה ולא מתערבת מוקדם מדי. לוח המחוונים מודרני ומלא מידע, כולל צג הילוך, טמפרטורה חיצונית וכל שאר המידע הרלוונטי לנתוני הדרך והאופנוע. שטח הכיסא נדיב לרוכב, לעומת מקום סמלי בלבד למורכב/ת, יש רגליות מתקפלות אבל אין ידיות אחיזה. הנדסת האנוש טובה בכל הנוגע לידיות וכפתורים, אם כי אפשר לשפר את יחידת האיתות שמרגישה פחות איכותית משאר המכלולים.
מעבר לכל המפרט הטכני הזה, ברמת התחושות, ה־300AC-X שופע פאן – גם בגלל המראה, אבל בעיקר בזכות התפעול החלק של השילוש הנודע – מצערת, קלאץ' והילוכים. המנוע מגיב בזריזות לפקודות שמעבירה יד ימין, ותיבת ששת ההילוכים המשודכת למנוע מספקת מעבר חלק ביניהם (גם הקלאץ' הרך תורם את חלקו) כשהילוכים 1-3 קצרים ועוברים ברצף כדי לייצר מהירות המתאימה לתנועה, בעיר הילוך שלישי או רביעי יעשה את רוב העבודה.
על האספלט מתגלה הסקרמבלר הזה כבעל יציבות גבוהה, גם תוך כדי פניה. גם בזאת מסייע הכידון הגדול, ביחד עם שלדה קשיחה ומתלים טובים. הישיבה על האופנוע קטן הממדים מרווחת יחסית וגם רוכבים גבוהים במערכת הסתדרו איתו ולא הרגישו כמו גוליבר בארץ הגמדים… מבחינת ביצועים מייצר הווג תאוצה חזקה מהמקום, כמו גם תאוצות ביניים מורגשות במהירויות בינוניות שיש לסקרמבלר הקטן, אך נוסיף שבאמצע קשת הסל"ד יש בור שרק הורדת הילוך תתן לו מענה ראוי. אבל באופן כללי הווג הזה מצליח לייצר תנועה מהירה וזריזה – בין אם בהשתחלות קלה בפקק או ביציבות המבנית הטובה על הכביש הפתוח.
שטח לא סלול הוא עובר בכיף, בעמידה על הרגליות וחביקת המיכל הצר עם הברכיים או בישיבה. כל עוד זוכרים שהוא לא דו"ש אמיתי במרווח הגחון. אבל עפר, טרשים או סתם גרם מדרגות עירוני לא מרתיעים אותו והסקרמבלר הקטן עובר כאילו היו כביש רגיל. עוד שני נתונים שמתבקשים במבחן דרכים: מהירות מרבית של כ־135 קמ"ש וצריכת דלק ממוצעת של 1:20 קמ"ל.
את הסקרמבלר של ווג מלווים כל מאפייני הקטגוריה; כלומר כנפיים קצוצות, גלגלי שפיצים נעולים צמיגי קוביות נפוחים ואגזוז מוגבה עם מגן חום בולט לעין. כמו גם כיסא שטוח, תאורת LED ולוח מחוונים משופע מידע, מאותתי LED מעוצבים כלולאות קטנות, וזהו. מינימליסטי כמו שסקרמבלר אמור להיות. מיכל הדלק, הצהוב במקרה של כלי המבחן שלנו, הוא למעשה החלק הגדול ביותר באופנוע והוא משתלט על המראה הכללי ובולט מאוד לעין. להשלמת המראה והתחושה, האגזוז המקוצר מנירוסטה, מפיק מהמנוע הקטן צליל בס מגרגר.
אנחנו, כבוחנים תאבי כוח ומומנט שכבר סובבו מצערת או שתיים על נפילים ומגודלים, תמיד נרצה עוד כוח ועוד נפח, נבקש בפסקת הסיום – אם אפשר – לקבל גרסת X גם לדגם ה־500AC החזק יותר, עם אותם מאפיינים וכיוב'. אבל האמת היא שמול אופנועי 250-300 אחרים (בסגמנט ומחוצה לו) המנוע של הווג חזק יותר ומאפשר תאוצות עדיפות – מהמקום כמו גם תוך כדי תנועה, הגלגל הקדמי שש לעלות לשמיים בכל פעם שביקשנו זאת ממנו והתחושה הכללית היא של אופנוע מהודק ואיכותי, כזה שיכול להיות פאן-בייק קל ונוח לשימוש ותוך כדי כך להראות טוב. ממש טוב. ה־AC-X הוא אופנוע מתחילים נהדר, תחליף לקטנוע או אמצעי התניידות עירונית מעוצב, אבל הוא גם יותר מזה, הוא מספק הצצה קלה ומהנה לעולמם של הסקרמבלרים, ובגלל שמדובר במנה קטנה וטעימה, הוא פותח את התיאבון לארוחה גדולה יותר, לרוכבים שאולי לא ידעו שהם רעבים לסקרמבלר.
ה־300AC-X של ווג עולה 28,900 ₪ ומתברג לקטגוריה לא עמוסה, אבל תחרותית – הוא ניצב מול נציגים ממותגים מוכרים וותיקים, מתחריו העיקריים הם ההונדה CB300R, ההוסקוורנה סוורטפילן 250, הבנלי לאונצ'ינו 250 וה־HPS300 של מונדיאל, מתחרה מבית. בכל זאת מדובר בתת-קטגוריה, מצומצמת למדי, שמושפעת בעיקר מעיצוב האופנועים ומי שפחות ישים דגש על העיצוב ימצא עולם שלם של נייקדים נהדרים בנפח ביניים, חלקם טובים מה־300AC-X וחלקם פחות, חלקם זולים ממנו וחלק יקרים – אבל אם בסקרמבלרים מעוצבים עסקינן – אז ה־AC-X הוא מתמודד חזק על הובלת הקטגוריה, לא נופל באיכותו ממתחריו, בעל ביצועים נהדרים ומחיר שממקם אותו במקום טוב באמצע.
