מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
מבחן בכורה: טריומף בונוויל ספידמאסטר 1200
כתב: רוני לדו, מדריך רכיבה מתקדמת | צילום: אריק רוזנבלום
שורה תחתונה: קרוזר עם מבטא בריטי, טונות של סטייל ואפשרויות אבזור ומנוע מהנה.
לא דמיינתי ש"ירידת המים" שלי עם טריומף, שזה עתה חברת אלבר מוטו הרימה כפפה והחלה לייבא בצורה סדירה, תהיה עם משהו אחר פרט לספיד טריפל, זו הייתה הפנטזיה שלי מתוך ארסנל טריומף שנים רבות, ועם חשיפת הספיד טריפל 1200 RS התחושה רק התחזקה. בתור אדם עם מעט מאוד אמפתיה לענתיקות ונוסטלגיה לטכנולוגיות שכבר לא אקטואליות, להסתכל על אופנוע שמבחינה ארגונומית יש בו טעויות בסיסיות שהיו אמורות לפוג מן העולם, עושה כיווץ חמצמץ בבטן. רגשנות ונטייה להספדים מסולסלים משאירים דופק במה שנדמה שהיה אמור לעבור המתת חסד. ככה חשבתי, לפחות.
בסוכנות החדשה והבוהקת של טריומף, הסוכן החשאי נ. גולדשטיין נתן לי קפה שחור בגוון של המוסד, הסבר ומפתח. החיוך התמתן בלשון המעטה כשראיתי פרה חולבת, ולא סוס פרא. היה ספיד, היה 1200, אבל רחוק ממה שחלמתי.
טריומף בונוויל ספידמאסטר, אופנוע קצת חריג בליין היצרנית הבריטית, קרוזר קלאסי המבוסס על סדרת דגמי הרטרו בונוויל T120, כמוהו יש רק עוד אחד – הבונוויל בובר, שלוקח את זה לכיוון יותר מודרני. לקרוזר הבריטי יש מנוע טווין מקבילי בנפח 1,198 סמ"ק, שלמרות מראה צלעות הקירור למעשה מקורר נוזל, המשודך לתיבה בת 6 הילוכים עם מנגנון אסיסט ואיזי קלאץ', ומייצר 77 כ"ס ב-6,100 סל"ד ומומנט של 10.8 קג"מ ב-4,000 סל"ד – עליה של 42% לעומת הדגם הקודם. המצערת החשמלית ומערכת ניהול המנוע מציעות שני מצבי רכיבה – Road ו-Rain – בקרת שיוט ובקרת אחיזה. השלדה מסוג עריסה כפולה עשויה צינורות פלדה. תאורת ה-LED המלאה כוללת פנס ראשי עם תאורת DRL, מאותתים ופנס אחורי. על הבלימה מופקדים צמד דיסקים בקוטר 310 מ"מ מקדימה עם קליפרים בעלי שתי בוכנות מתוצרת ברמבו, ומאחור דיסק בקוטר 255 מ"מ עם קליפר בעל בוכנה אחת מתוצרת ניסין. המזלג הקדמי קונבנציונלי בקוטר 47 מ"מ עם מהלך של 90 מ"מ, מאחור בולם יחיד נסתר עם מנגנון לינקים המציע מהלך של 73 מ"מ, שניהם בעלי אפשרויות כיוונון. גלגלי השפיצים בקוטר 16″ עטופים בצמיגי AVON שמנמנים במידות 130/90-16 מקדימה ו-150/80-16. המושב בגובה 705 מ"מ, בסיס הגלגלים באורך 1,500 מ"מ, משקלו היבש עומד על 263 ק"ג ומיכל הדלק בנפח 12 ליטר. הצביעה של הספידמאסטר מבוצעת בחלקה ביד ומחירו של האופנוע עמוד על 119,400 ₪.
הבונוויל ספידמאסטר 1200 מנצנץ מכל פינה, וכמו עוד כמה בארסנל טריומף, זורק מיד לקווים של אופנועי טריומף משנות החמישים והשישים. עם קווים שמתחילים בפנס עגול, דרך מיכל דלק בנפח 12 ליטר בצורת טיפה ועד לחלק האחורי, בו המתלה מוסתר ונשאר מראה של זנב קשיח. "אבל ככה לא בונים אופנועים היום!!" זועק בי הקול הפנימי, אין מה לעשות, בוא נתחיל, כי אחרת לא נסיים.
רגליות במנח מאוד קדמי, כידון מקומט לאחור ולא יותר מדי לתפוס בין הרגליים. כל זה עוד לפני שהערתי את זוג הבוכנות המקבילות בנפח 1,198 סמ"ק עם סדר הצתה של 270 מעלות.
כבר חשבתי שהבנתי הכל. אז זהו, שלא.
כרוכב למדתי להיות מאוד גמיש מול גישות שונות, אופנועים רבים עוברים תחתי לשמחתי הרבה, ואני מוצא חן כמעט בכולם, אבל אני מגיע מגישה של יעילות ומיצוי פוטנציאל. הכוח, הגמישות או הנוחות, אף אחת מתכונות אלה לא נראו באופק כשמתקרבים אל הספידמאסטר, רק הגמוניה של היסטוריה והתרפקות על העבר והקפדה על כללי הקטגוריה. אפילו מאחורי הצילינדרים, מכל צד מקשטים קרבורטורים, או יותר נכון, לפי הסוכן נ. "מזרקבורטורים" שאמורים לגרום לו להיראות עוד יותר עתיק ונאמן למקור.
מפתח בסוויץ' מאחורי רגל ימין ולוח השעונים מתעורר, זאת אומרת שעיגול גדול עם המחוג עדיין מנמנם ומחווה על אפס קמ"ש, אבל ריבוע קטן של תצוגת LCD נותן בצניעות את שאר המידע ובצורה מעגלית על ידי לחיצת כפתור יעביר בין כל המצבים לחיווי, לא חסר כלום באמת, רק אחרי שנים שהורגלנו במסכי פלזמה עצומים זה שינוי… מרענן?
הקידמה הגיעה לספידמאסטר 1200, בהרבה מובנים, הוא פשוט מנסה להצניעה אותה כמה שיכול לטובת הנוסטלגיה. נורת ה-ABS וה-TC נדלקות עד לדריכתן במהירות גלגול התחלתית. רגלית הצד הנאה והמאוד-נוחה לתפעול מתקפלת, ידית מצמד נמשכת מאוד בקלות לאחור, לחיצה על כפתור המשבת שמשמש גם ככפתור ההנעה, והמאסטר מתעורר. בלי דרמות, בצליל מאוד מדויק ומודרני, מסתובב. חלקות המנוע מפתיעה בסרק וקצת מעבר ומעט מאוד רעידות עולות חזרה לרוכב. לחיצה על רגלית ההילוכים ושילוב לראשון מדויק וברור, אפשר להתגלגל. כבר ביציאה מהחנייה היה ברור שמערכת נעילת הגלגלים מגיבה מאוד מוקדם, מוקדם מדי מאחור, שהמתלים לא מתנדנדים בצורה מגוחכת ושצורת הכידון הרחב אך משוך לאחור, לא מובנת לי בעליל.
מתחילים עם פקקים.
שעות בוקר בתל אביב, מרחוב המלאכה פנינו לאיילון צפון, יאללה מסתבכים בפקקים. גל המומנט שהספיד מאסטר מייצר מאוד נוח וממלא אותי בביטחון מיד. בין האוטובוסים המעשנים לנהגי הפחיות שפניהם קבורים במסך הנייד, אנחנו עם תחושת ביטחון שגדלה מהר מאוד וחודרים זריז ויעיל בג'ונגל הפיתוח. בקרת האחיזה גם מופיעה מאוד מהר וכל שבב של החלקה על אספלט בינוני מקבל טיים אאוט קצר למען הגלגל הסורר לא "יעוף על עצמו" וכוח שב לדחוף ברגע שהאחיזה חוזרת. המערכת לא מתוחכמת במיוחד אבל עושה את עבודתה נאמנה, ניתן לבטל את בקרת האחיזה, וכך גם עשיתי בשלב מסוים – בלי בקרת האחיזה האופנוע קסם לי יותר ורמת השובבות עלתה במעט, ומעבר לכך, התגלה כמה הספידמאסטר יודע לייצר אחיזה טובה ומודיע בבירור כמה אחיזה יש ומתי היא נעלמת. על אותה האחיזה אמונים צמיגי אבון חביבים ומערכת בולמים פשוטה ונעימה שסיננה בצורה יעילה את תחלואי הדרך השונים ודאגה שהגלגלים יהיו בצורה עקבית על האספלט. רק בעת מדרגה גדולה בסלילה או בור קסום, הבולם דאג להזכיר שמהלך הבולם קצר ויש גבול לכל תעלול.
תנוחת הרכיבה על הספידמאסטר דורשת הסתגלות, בייחוד לרוכב שרגיל לחיבור למכונה שתחתיו, עם כפות רגליים קדימה ופיסוק מתבקש יש תחושה 'שלוחית' או 'וואחשית' כמו שהשכנה בילדותי הייתה אומרת, סטייל זרוק על האופנוע והישבן בתוך אוכף מרופד ונוח אבל עם מעט מאוד מקום לתנועה. כמו בעוד הרבה כלים בסגמנט, רגליים קדמוניות לא מאפשר תמיכה על ידי הרגליים לגב, וצריך לאהוב או להתרגל. לאזור ירך וברך אין מה לחפש במיכל היפיוף וחיבור פלג גוף תחתון זה לא פה. הכידון ומנח הידיים בכלל הוציא ממני אנקות של נאקה בייחום וממש לא הבנתי מה המשורר כוונתו, לא בהתחלה לפחות…
קפה שלישי היה כבר בבר-מסעדה Route 44 שצמוד למשמר השבעה, שם קיבלתי חליטה איטלקית משובחת וכמותה, החיבור לאופנוע התחיל ונרקם. מרווח הגחון מאוד צנוע בכלי הדי נמוך הזה, אבל מאידך רגליים מגיעות בביטחון עז לרצפה וכל רוכב ירגיש בנוח, אך עם אותו מרווח גחון צנוע ורגליות נמוכות וקדמוניות משמע מרווח הטייה צר והרגליות פגשו את האספלט לא פעם, רק כי לקח לי זמן לכייל את עצמי להגבלת הטייה בתור צוללן סיבובים ידוע. האופנוע הרגיש מאוד נינוח מבחינת יכולות שילדה בכל סיבוב ומהירות שהגענו, רק לדאוג לא לעבור את מגבלות הגירוד.
פנינו מזרחה והכבישים מתפתלים בשילוב של גיר מתוק ומדויק ומצמד קל התגלו כתענוג בכל רגע. עם אפס קפיצות להילוך סרק ומעברים קליקיים ומדויקים בכל רגע, היה כמעט מאכזב שלא צריך להעביר הילוכים יותר, אם בגלל שהמנוע עשיר במומנט והילוכים חמישי ושישי עושים כמעט הכל, ואם כי האופנוע לא דוחף או מדרבן לרכוב מהר. הכלי נינוח בצורה מהממת בין 90 ל-130 קמ"ש וכל רגע מעבר מרגיש לא קסום כמו, ולא בגלל שהוא לא יכול.
הבלמים בהתחלה היו צוננים וחסרי נשיכה, אולי אפילו קצת מאכזבים, אבל ככל שהרבתי להשתמש בהם ולדחוק בהם, התחושה השתפרה. לא מערכת בלימה מפוארת ומטורללת, אך בהחלט מספקת ומיישרת קו מול שאר הקריטריונים אותם מביאה חבילת הבונוויל ספידמאסטר.
ככל שהתקדמנו בזמן האיכות המשותף שלנו, נהניתי יותר מהטריומף, הידיים מצאו זווית לא מתאמצת, הרגליים הפסיקו לחפש חיבור וכך למדנו לשחרר וליהנות. הוא הזכיר לי שלא הכל חייב להיות מכוון למקסימום ושיש סיבה שהקטגוריה הזו עדיין חייה ובעטת – החוויה, זאת שגיליתי בשניה שהפסקתי לחפש, אחרי קפה טוב במקום שמדבר את השפה של האופנוע הזה למדתי גם כמה מילים שיכולנו להחליף בינינו, אם יזדמן לי לרכוב עליו פעם נוספת, אורכה ורחוקה יותר, אולי גם אלמד את השפה כולה.
כשהחזרתי את הכלי לסוכנות, היה ברור מבט האימה על פניו של נ', ובכנות מאוד פשוטה יצא ממני, "היה ממש כיף". האימה התחלפה בהפתעה ושמחה, חלקנו קצת רשמים ובעיקר הבנתי כמה לא הבנתי את האופנוע הזה בהתחלה – איכות הבניה מרשימה, העיצוב קלאסי נעים לעין, הכל עובד מצוין במונחי הקטגוריה, מערכת פליטה תחליפית יכולה גם לשחרר פסקול כיפי שילווה נסיעות ארוכות ואיטיות, המנוע הזה מחביא היטב את יכולותיו תחת חזות אולד-סקול וטריומף מציעה מעל ל-130 אביזרים שונים לקיסטום ושינוי הספידמאסטר להעדפותיו של הרוכב.
הספידמאסטר מתחרה באופנועי הארלי-דוידסון – מבית אותו היבואן, ממש דלת ליד הסוכנות הראשית – הספורטסטר איירון 1200 שבקרוב יסיים את דרכו, ובסקאוט של אינדיאן שנוקט בגישה מעט יותר מודרנית; אף אחד מהם לא מעוצב בצורה קלאסית כמו הספידמאסטר – עם שפע ניקלים וצביעה דו-גונית, לזירה הזאת הזה יצטרף בקרוב ההונדה רבל 1100, גם בגרסה ידנית.
הספידמאסטר 1200 כנראה לא אופנוע תיירן מושלם לאלו שאין להם ישבן מטיטניום, הוא לא רכב פקקים אולטימטיבי, הוא לא ישבור שיאי מהירות, אבל בחינניות גדולה וסטייל אינסופי הוא יעלה חיוך לכל רוכב שייתן לו צ'אנס. כי יש לו אופי, והרבה ממנו. הבונוויל ספידמאסטר ריכך אותי לרמה שכבר שקלתי לקחת את אחת מהבונווילים היותר מסורתיים לסיבוב, אבל בואו לא נגזים – אני כנראה אחכה לספיד טריפל 1200 RS כדי להניע שוב אופנוע של המותג הבריטי. כנראה.
ברוכים הבאים טריומף! אולד סקול איז דה ניו סקול.
