מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

דיאלים 204 על 35
ברקום
דיאלים 204 על 35
בנלי שורת MENU
הארלי שמאל
קונה אופנוע
עופר אבניר קוביה שמאל
הווסקוורנה באנר שמאל
מטרו באנר שמאל הכי עליון
אלבר מוטושופ קוביה 140 מרכז
לרט
תמוז
מידלנד שחורי 140 על 70
לרט
אגוסטה HM קוביה הכי עליון
אישימוטו באנר קוביה שמאל
בנלי שמאל עליון
ברקום שמאל
סטפן
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC

איך אילפתי גי'רפה (כמעט)

איך אילפתי גי'רפה (כמעט)

gam gam

צילום: iec

לא נשאיר אותכם במתח עד הסוף. אפשר כבר עכשיו לגלות, לא אילפתי גי'רפה. הן לא ניתנות לאילוף. הן פשוט עומדות שם, גבוהות ויפות, ובוחנות אותך לדעת אם אתה מהווה עבורן סכנה או שלא. כל מי שאי פעם העלה בדעתו לאלף אחת ולנסות לרכוב עליה אל האופק הבין שישנה בעיה אבולוציונית קלה שתמנע ממנו מלקיים את המשימה המורכבת, והוא ממשיך הלאה למחוזות מוכרים של סוסים וחמורים…
אח, סוסים וחמורים! אותם אני מכירה היטב. יש לי 124 סוסים וחמור אחד באורווה שלי.

124 הסוסים שלי מרוכזים באופנוע ליטר אחד ומיוחד – CB1000R המכונה הביסט – שאיתו יש לי מערכת יחסים יציבה בהחלט. אנחנו מכירים אחד את השני וצריכים את הביחד שלנו לעיתים קרובות. אוהבים לרכוב לאותם מקומות, לפגוש את אותם אנשים, לתדלק באותן תחנות. אנחנו לעיתים קרובות יושבים ביחד, הוא על פחית 95 ואני על פחית דיאט קולה, בזמן שהסוסים עומדים בצד ולועסים חציר. טוב לנו ביחד, לי ולביסט. ממש טוב. אבל לפעמים משהו קצת חסר. איך מסבירים לו שהכבישים הם אותם כבישים שמתחילים ב-A  ונגמרים ב-B והם רק חולפים במרחבים ולא ממש מתמזגים בהם?
איך מסבירים לו שהשבילים האלה בצידי הדרכים קורצים אלי. מובילים אל הלא נודע. מתחילים אותם בנקודה A  ואף פעם לא יודעים אלו נקודות יצוצו בדרך והיכן תהיה הנקודה האחרונה?

בשביל לחצות את השבילים המאובקים האלו לא צריך סוסים אצילים. מספיק חמור אחד.החמור שלי הוא פולאריס ספורטסמן 500. עכשיו קורא מן השורה יעצור פה כשהבעת תדהמה מטובלת באיבה תעלה על פניו והוא יגיד: "השם ישמור! טרקטורון?"
כן. טרקטורון. בעיני זו הדרך האולטימטיבית לפקוד כל פינה. לחקור כל שביל. לאבד כל כיוון (כי אנחנו במעלה טיזי ואין קליטה בGPS). כשאתה בשטח עם הטרקטורון אתה רואה את הרוכבים על שניים נאבקים במעלה ההר, נופלים, קמים, מדרדרים, ושוב נופלים בזמן שאתה מטפס לך בנחת ושואל את עצמך "מה? היתה פה עליה?"
כשאתה רוכב בשטח עם טרקטורון חמור כמו שלי, אתה מעמיס את הציוד לרכיבה, את הסירים לבישולי השדה, את הגלון מים והגלון דלק והגלון דיאט קולה ואז עוד עומד עוד קצת ומתלבט אם צריך גם שולחן ושני כיסאות או שהפעם נוותר עליהם. כמו שאמרתי – חמור!

פגישה ראשונה
אתם בטח מבינים את התדהמה שאחזה בי כשמצאתי את עצמי עומדת פנים מול פנים עם גי'רפה. דקות ארוכות בהינו אחת בשניה. בוחנות זו את זו אישון מול פנס. מנסות לא להיות זו שממצמצת ראשונה. מנסות להבין מי אמורה לפחד ממי ומהו מקור הסכנה.
אני נשברתי ראשונה. עזבתי את המבט המצמית שלה והתחלתי להסתובב סביבה. להבין מה מאזן הכוחות פה. לאט לאט היא התחילה להיראות מוכר. היו לה כידון ומצערת, ידיות בלם ומצמד, רגלית הילוכים וג'ק צד. התחלתי לזהות איברים – אז היי, המצב לא יכול להיות כל כך נורא?, חשבתי.

אבל אז בדיוק באותו הרגע שמעתי אותה ממלמלת לעצמה "אישה הם שלחו לי. אישה. מה בדיוק הם חשבו לעצמם כשהחליטו לשחרר אותי לטבע עם נקבה…"
מיד חזרתי לעמוד מול הגי'רפה ונעצתי בה מבט עמוק בלבן של הנורה. "את" אמרתי לה "את תהי בשקט! אומנם אין לי מושג איך אני אצליח להניף את הרגל שלי מעל הגב שלך, אבל עוד לא אמרתי פה את המילה האחרונה!"

לבסוף זה איך שהוא זה קרה. מצאתי את עצמי יושבת על ג'ירפה עם רגליים מתנדנדות בחוסר אונים לצדדים. הג'ירפה מוטה על צידה, מעלה אחת לפני שכוח הכבידה יחליט שעכשיו זה זמן למאוזן, ואני בקצות האצבעות של רגל שמאל מחזיקה את ה-144 הקילוגרמים הרטובים שלה. ואז ראיתי אותו. הוא היה שם ממש מולי. נשאתי את ראשי אל על ופצחתי בתפילת הודיה. נרגשת עד דמעות הבטתי על הסטרטר והבנתי שהוא הוא כנראה הכפתור הקטן-גדול שיעשה את כל ההבדל בין ימי רכיבה במרחבים הפתוחים להתרסקות מביישת עוד בחנית הבית.
נגיעה אחת בסטרטר ונעלמה הג'ירפה. פתאום גיליתי מתחתי L250CRF – הדו"ש הקטן והחדש של הונדה. האופנוע שיקבע האם הרומן הדו גלגלי שלי עם השטח יתפתח למחוזות חדשים או יסתיים בקול התרסקות חלושה. נשימה ארוכה – ויצאתי לדרך.

מערכת יחסים
מה אני אגיד לכם? גיליתי שני דברים: הראשון שיש עולם שלם של אפשרויות בשטח גם על שני גלגלים והשני הוא שהחיוך שלי יכול להיות מרוח יומיים שלמים ברצף מתחת לקסדה.
כל היומיים האלו עברו בהכחשה. הכחשתי את העובדה שאני אמורה גם להחזיר אותו. בראש פינטזתי לעצמי על כל הטיולים שעוד נעשה ביחד, על השבילים, המסלולים  והחוויות המשותפות. לא האמנתי שמישהו יכול להיות כל כך אכזר ולקחת אותו ממני. ביומיים הללו רכבתי איתו  בשטח, בכבישים בינעירוניים והתנסות עירונית קלה.

נתחיל מהסוף. בעיר, עם זווית צידוד טובה משל קטנוע הוא קל ונוח לתמרון. עומד יפה ברמת הגימור הגבוהה של כבישים עירוניים (בורות, מכסי ביוב בולטים וקרשים תועים)  ולכן עדיף על קטנוע מבחינת הבטיחות העירונית. הוא צר להשתחלות בפקקים ועולה מדרכות בדילוג קל. יש לו מקום איחסון רב בתיק ששמים על הגב… בקיצור, יכול להוות תחליף מהנה ביותר למי שמתנייד הרבה בעיר אבל מחפש ערך מוסף של הנאה. עם 26.4 קילומטר לליטר שנמדדו בבינעירוני הוא גם חסכוני ומצוי בקטגוריית הביטוח של ה-250. בהחלט אופציה מעניינת. מחוץ לעיר הוא הרגיש כמו עלה נידף עם מהירות מסחררת של 103 קמ"ש. כשמשאית בטון עקפה אותי הבנתי שעל הביסט אני לא מוותרת, אבל הג'ירף (סירף) מכפר על הכל בפאן שהוא נתן לי בשטח.

עכשיו בל נשכח שאני חסרת ניסיון לחלוטין ברכיבה דו-גלגלית בשטח לכן, אין לי כלים לבחון את הביצועים והיכולות של האופנוע, אבל בהחלט היו לי הכלים לבחון את היכולות שלי. זה היה מבחן רכיבה לרוכבת ולא למכונה. ההשוואה המתבקשת הראשונה שעשיתי היתה מן הסתם לחמור. השבילים מוכרים לי, אבל עדיין משהו בתחושה היה מאוד ראשוני. זה התחיל משאלה קיומית כמו איפה שמים את המים  והמשיך בלמידה חדשה לגמרי של העברת משקל וטכניקה.

על הטרקטורון הספציפי שלי אין ממש טכניקה. הוא פשוט נוסע. לא צריך לשים לב יותר מידי לתוואי הדרך, לא צריך להתרכז מאוד במקום הבא שבו הצמיג יפגוש את הקרקע. החירוצים בשביל לא מפריעים לו. גם לא הבורות או האבנים. אפילו את משקל הגוף עושים טובה אם מידי פעם מאזנים בעליות או ירידות קשות, וגם זה בדרך כלל רק בגלל המצאותה של קשת ההתהפכות הטיפשית. כל השאר הוא די על אוטומט – כמו החמור עצמו.

האופנוע לעומת זאת דורש ממך רמה אחרת של ריכוז. כל פיסת קרקע נבחנת ולכל בחירה בנתיב בתוך השביל יש משמעות. צריך עיניים קרוב על מה שאנחנו עומדים לעבור ועיניים קדימה על מה שמגיע עוד מעט. העבודה המנטלית היא רבה ואין ספק שמעייפת יותר מההתנהלות הסימפטית של החמור. אבל כמי שבאה מרכיבת הכביש דווקא היכולת המנטלית היתה בכושר. בכביש היכולת שלך לזהות את הנקודה בה אתה רוצה וצריך להימצא עכשיו ובעוד 100 מטר היא המפתח להישרדות. היכולת לזהות את הדברים לפני שהם מפתיעים אותך היא יכולת שנרכשת היטב בכביש וללא ספק מסייעת במעבר החד הזה מרכיבת הכביש לרכיבת השטח.

הכושר הגופני לעומת זאת זה כבר סיפור אחר… הויברציות שהאופנוע מעביר אליך – כל אבן, כל תלולית, כל בור – עוברות בפולסים חדים עמוק אל תוך הרקמות. בסוף יום של רכיבה הרגשתי את העצמות שלי משקשקות זו בזו. לא חשוב כמה יעצו לי לעמוד בזמן הרכיבה כמה שיותר. רק בסוף יום הרכיבה הבנתי למה. כנראה כנצר לרוכבת חמורים הייתי צריכה ללמוד על בשרי את מה שניסו לחסוך ממני.
במהלך הרכיבה תירגלתי הרבה את עניין העברת המשקל קדימה ואחורה. הייתי צריכה להתרגל גם לשימוש בבלם האחורי כבלם עיקרי, פעולה הפוכה לבלימה שטבועה בי מרכיבת הכביש. כל שינוי ההרגלים הזה הצריך הורדת קצב לצורך הסתגלות. פעמים רבות הרגשתי שדווקא ההרגלים שלי מונעים ממני תגובות נכונות. יכול להיות שדווקא רכיבת הכביש מהווה מכשול?

לפני שאסכם את פרק השטח אני רוצה לעשות צדק עם עולם הטרקטורונים. כל מה שכתבתי פה בהשוואה לאופנוע מרובע גלגלי היתה מול החמור הפרטי שלי. את ימי רכיבת השטח עשיתי בלווית ימאהה ראפטור R700 ואני חושבת שכל ה"סימפטיה" והנוחות שדיברתי עליה קודם עושה עוול למכונה הזו. מדובר בחווית-רכיבת-טרקטורון שונה לגמרי מהחמור. זו מכונת כוח מיניטורית. מפעם לפעם התחלפנו ברכיבה וחלק מהדרך העברתי על הראפטור המוכר לי מרכיבות קודמות. מבחינתי הוא היה שם כמפלט לרגעי מצוקה. בפועל הרגשתי את הפער בדרישה הפיזית בינו לבין הסירף. לעומת הראפטור הסירף היה כורסא מפנקת. אי אפשר להשוות בכלל בין כמות הויברציות שהיכתה בגוף והעבודה המטורפת של החלפת ההילוכים התכופה. בסופו של דבר מצאתי את עצמי נמלטת חזרה לאופנוע המנחם.
הרגשתי איתו בבית.

לסגור תאריך
כטירונית שבילים על 2 יצאתי מהיומיים האלו בהרגשת סוף מסלול. הרגשת עילוי ורעל. רכיבה ארוכה מבוקר עד ערב בשבילים שאומנם לא מאוד מאתגרים לרוכבים מנוסים, אבל בהחלט מספקים במקרה שלי. זו היתה טעימה ראשונית והיה לי טעים! אני מוכנה למנה הבאה בשטח. אני לא יודעת אם העובדה שלא החלקתי עומדת לזכותי או לרעתי. השמועות אומרות שמי שלא מחליק באיזה מעלה לא טעם טעמה של רכיבת שטח. אבל היו לי כמה הצלות יפות של "כמעט", ככה שאולי בכל זאת יש לי איזה שהוא ציון עובר. מבחינתי רק התחלתי בשטח וה-CRF250L נתן לי בדיוק את ההתחלה שרציתי. הוא הרגיש לי סלחן ורחמן וחנון אבל פראי ומשוחרר. העובדה שמדובר באופנוע דו"ש עם מספר צהוב מאפשרת לו להיות שימושי מאוד כאופנוע יחיד למי שלא מתנהל איתו מרחקים ארוכים בבינעירוני ואופנוע שטח פרקטי למי שרוצה לרכב מחוץ למסלול ולהגיע לנקודת ההתחלה בשטח ברכיבה ובין לבין לבצע קטעי קישור.

ברגע שעליתי עליו לראשונה הגובה שלו שכל כך איים עלי בהתחלה הפך להיות לא רלוונטי. הבנתי את הטריק. הגובה שלו שהיה מבחינתי חסם ביני לבין עולם השטח הדו-גלגלי. 5 דקות אחר כך הבנתי שהחסם הזה הוא פסיכולוגי. ברגע שהתגברתי על זה עשיתי 50% מהדרך. את שאר 50% דרך עשיתי ביומיים ארוכים ומופלאים שפתחו לי את חוש הטעם עד כדי רעב אמיתי.
החמור הוא כייף אדיר – אבל כיף אחר. אני רוצה גם ג'ירפה בעדר. ויפה שעה אחת קודם.

20 תגובות ל איך אילפתי גי'רפה (כמעט)

  1. גםגם יקירתי.
    כתיבה מעלפת וכייפית.
    הסיפור שלך והאופן בו תיארת את החוויה הצליח לגרום אפילו "לאנטי שטח" כמוני רצון לטעום ולהתנסות במעט אבק, תלוליות ו….. "שהשם ירוחם"

  2. כיף היה לקרוא. אין ספק שעולם השטח הוא אין סופי

  3. מצמצתי לכם עם הפנס בשבוע שעבר בירושלים. נסיעה טובה בשטח ובכביש.

  4. כמה כיף ומרענן לקרוא בנושא מזווית נשית בתחום די גברי דרך כלל.
    כבוד !

  5. כאחת שממש משקיעה בחיים של בדו גלגלי ובפרט בפורום ועזרה וכו', ממש אני מוריד את הקסדה בפניך.

  6. כתיבה מגניבה מתמצתת ומצחיקה. נכנסתי לפה לאחר שהופנתי ע"י אחת שקוראת פה,ולמרות שכמעט אף פעם אני לא נוהג לבקר פה,גרמת לי להוסיף את האתר למועדפים ולהמתין לעוד ממתקים כאלה ממך. כן ירבו!

  7. כתיבה יפה מזדהה עם כל מילה.
    אני עברתי לפני ארבעה חודשים לאופנוע כביש אחרי שהיו לי כמה אופנועי שטח.
    לפני שבועיים עליתי על אופנוע שטח של חבר, איזה התרגשות הייתה לי יומיים לא הורדתי את החיוך מהפנים. אז החלתטי שאני חייב גם כלי לשטח שם אני מרגיש בבית שם זה המקום להשתולל בכיף שם אני שולט בלי שאיזה אידיוט ייכנס לי לצומת שאני על 160 כי הוא לא הסתכל (קרה לי אתמול לצערי אבל ב"ה הצלחתי לברוח)
    וד"א כותבת יקרה, אופנוע זה גבר לא אישה.למרות שזה ממש נראה ונשמע טוב בחורה על אופנוע שטח.

  8. ה-CRF250L הוא אופנוע של גם וגם והוא מצא בית חם אצל גם גם. הרגשתי קצת פיוטי על הבוקר 🙂

  9. כי עם כל הכבוד להגיגים שמישהי מתרגלת כאן, זה הרי לא מחליף כתבה טכנית על האופנוע, נכון ? אז אולי תתנו לאחד הבוחנים הטכניים שלכם לכתוב, ותחזרו לרמה שיותר מתאימה לכם ?

  10. כתוב לעילא.
    רוצים עוד מהטעם הזה (לא רק חומוס)

  11. נהנתי מהכתבה היפה. הדוש הזה כוכב. בעלות זניחה אני רוכב בשטח ובכביש. החזיר אתי לימי הדוש המפוארים של העבר. אחלה כתבת

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל