fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
קאברג שחורי 205 על 35
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
אישימוטו באנר קוביה שמאל
מידלנד שחורי 140 על 70
מוטוטאץ דקר
תמוז
עופר אבניר קוביה שמאל
לרט
לרט
אודי דגן 140 על 70
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC
voge מוטו24 באנר
סטפן
MV קוביה

במשקף ורוד – שומר החומות

במשקף ורוד – שומר החומות

מיס הילה

"אני עומד על החומה 
עומד בגשם לבדי וכל העיר העתיקה 
מונחת לי על כף ידי אני מביט בה מאוהב 
אני עולה לכאן תמיד סתם להביט 
אבל עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד"

 לפני מספר ימים מישהי סיפרה שהיא צריכה להגיע לשלושה מקומות בירושלים והיא לא מכירה את העיר ואין לה מושג מאיפה מתחילים בכלל. מתוך הכרותי איתה ועם חוש הניווט הגרוע שלה רחמיי נכמרו עליה, אז אמרתי לה "יאללה, נעשה טיול שתינו, ניסע ממקום למקום ונלמד אותך את הדרך". לאט לאט הצטרפו אלינו עוד אנשים לסיור הזה, אז אמרנו שאם כבר, אז נקנח בנס-הרים.

הבוקר הזה התחיל מוקדם. הרבה יותר מדי מוקדם בשביל שבת בבוקר. התחלנו בקבוצה של 10 כלים (מ-250 ועד 900 סמ"ק וכל מה שבאמצע, כמו תמיד) ונסענו על כביש 1 לכיוון ירושלים, כשטי-מקס אחד מחכה לנו על כביש מס' 1, מיד אחרי המחלף של רמלה.
בדיוק כשאנחנו מתקרבים אליו, שוטר עוקף אותנו ומכריז במגהפון: "אופנועיסטים, נא לעצור בצד ימין". פעם ראשונה שטי-מקס מצטרף אלינו וכבר המשטרה מתלבשת עלינו? יפה. מסתבר שזו בדיקת רישיונות שגרתית (עשינו לו את המכסה היומית, בטח א"כ הוא הלך לאכול בורקסים איפשהו). בדק, הכל בסדר, עולים על הכלים וממשיכים על כביש 443 לכיוון עיר הקודש. בכניסה לעיר אנחנו פוגשים את אלי הירושלמי, שם מחליטים חלק מהחבר'ה לחתוך לעין-כרם, לחכות לנו שם מכיוון שאין טעם שהם יעשו איתנו סיבוב עירוני משעמם.

"כן, כן, מי חלם אז בכיתה
כשלמדנו לדקלם על חומותייך ירושלים
הפקדתי שומרים
שיום יגיע ואהיה אחד מהם" 

 אנחנו בנסיעה לכיוון הגבעה הצרפתית, נקודה א' מסומנת ב-V וממשיכים הלאה, לכיוון העיר העתיקה. השיר "שומר החומות" מתחיל להתנגן לי בראש ופתאום אני קולטת – זו הפעם הראשונה שאני רוכבת בירושלים, עיר הולדתי. מצב הרוח עולה לגבהים מטורפים, החזה מתנפח ואני ממש נהנית מהרכיבה, על אף הכבישים הכל כך נוראיים בעיר הזו וחושבת לעצמי: מתי, למען השם, הם נהיו כאלה? אני זוכרת כשרק סללו אותם!.
אנו ממשיכים לשאר הנקודות ומסיימים בבית וגן, שכונה דתית שקטה שהופתעה למראה שיירונת האופנועים שנכנסה לשם בשבת בבוקר. בדרך חזרה אנחנו רואים ילד עם תסמונת דאון שמנפנף לנו במרץ (הוא היחיד שהעז לעשות את זה בשבת בבוקר) וכולנו מחזירים לו נפנופים חזרה ורואים את החיוך מתפשט לו על הפנים.
יורדים לכיוון עין-כרם, עוצרים לקפה ומוזלי, מתכננים את שאר המסלול וממשיכים.

 "אני עומד על החומה 
עומד מקשיב אל הקולות 
קולות השוק והמהומה 
קריאות רוכלים ועגלות 
הנה הוא קול המואזין 
הנה דינדון הפעמון, אבל עלי להאזין 
אם אין שום נפץ של רימון"

 על נס הרים אין יותר מדי מה להגיד למי שהיה שם. אז למי שלא היה שם:
כבישים פתלתלים עולים ויורדים, כמו רכבת הרים לאופנוענים, שנמצאים בתוך נוף מטורף של הרים וים של ירוק, כמו נלקח מאיזו ארץ רחוקה. אני, שאני יודעת שאני רוכבת איטית בפיתולים שכאלו, על אף התרגולים שהתחלתי לקחת לאחרונה, מנסה להוציא מעצמי את המקסימום. שולחת מבטים קדימה וסוחטת את המצערת עד כמה שאני יכולה. היו סיבובים שקראתי לאמא שלי ולאלוהים, אבל עשיתי את זה ועשיתי את זה הרבה יותר טוב מהפעמים הקודמות שהייתי שם.
יורדים דרך כביש צור-הדסה, שהוא נפלא אפילו יותר, רחב קצת יותר וסלול מעולה, כך שאנחנו מאיצים עוד קצת. מגיעים לעמק האלה ומחפשים מקום לשבת ולאכול.
בשלב כלשהוא אני שמה לב לשעה (איך כל כך מהר חלפו להן 5 שעות?!) ומחליטה לחתוך לכיוון ניל"י, התנחלות שנמצאת 7 ק"מ ממודיעין, בצד השני של הקו הירוק, לברביקיו משפחתי. 

"אני עומד על החומה 
רועד מקור ומסתכל הנה שקעה כבר החמה 
שומר מלילה מה מליל אור הירח במלואו 
שוטף חומות ושערים
מתי יבוא היום שבו לא נזדקק עוד לשומרים?" 

אחרי כמה שעות עם המשפחה אני מחליטה לעלות על הבייבי ולחזור לעיר החטאים לפני שיחשיך. כבר דמדומים בחוץ ואני נהנית מהרכיבה. אמנם כבישים זוועה שלא שופצו מאז שנת 67', אבל הנופים מדהימים, תנ"כיים וראשוניים כאלה, שיד אדם עוד לא הרסה והשקיעה לצידי, מקסימה ונעימה.
אני מגיעה למחסום, עוקפת את טור המכוניות, נעצרת ליד החיילת שמגישה לי יד לכף ואומרת לי "אני מקנאה בך!", אני צוחקת וממשיכה לנסוע.
אני מגיעה לישוב החרדי חשמונאים, שלידו הכביש מתיישר לירידה ארוכה ואז לעליה ארוכה. כביש סלול טוב, רחב ידיים שרק דורש סחיטה הגונה למצערת. כנדרש אני סוחטת אותה עוד ועוד, חושבת לעצמי שאולי היום אני אשבור את השיא שלי עם הבייב הזה. באוזניים שלי מתנגן השיר של בוב דילן Forever Young בביצוע המדהים של  Audra Mae, שאין לי ספק שזה יהיה שיר הלוויה שלי, אפילו אם אמות בשיבה טובה. פתאום אני שמה לב שעל הכביש לפני פזורות אבנים בגדלים שונים אני חושבת לעצמי "אהההה… אהממממ…" ובום! אני חוטפת אבן בכתף. אני ממשיכה לרכוב, רוצה להתרחק משם כל עוד נפשי בי. אחרי 200 מטר אני עוצרת בתחנת אוטובוס בכניסה לישוב לפיד, יורדת מהבייב ברגליים רועדות, מורידה את המעיל הממוגן (שהציל לי את הכתף) בידיים שרועדות בסינכרון לרגליים, מפילה אותו על הכביש ומתחילה לבדוק את עצמי.
תוך כדי אני שולפת את הטלפון ומתקשרת למשטרה. לקח לשוטרים קצת יותר מעשרים דקות להגיע אליי. לזכותם יאמר שהם נסעו קודם כל למקום, לראות אם הם יכולים לאתר את הגאון שעשה את זה. כנראה שב"חניק (שוהה בלתי חוקי) משועמם.
בבדיקה עמוקה יותר הכתף נראית בסדר. קצת מפתחת צבעים כחולים, סגולים וצהובים, אבל היא תחלים מזה. מצד שני – לאגו החבול ייקח קצת יותר זמן להתאושש…

Forever Young – Audra Mae


*שומר החומות" – מילים: דן אלמגור

11 תגובות ל במשקף ורוד – שומר החומות

  1. אתמול בלילה טיילתי בירושלים עם חבורת מועדון הויסטרום. בין שאר הדברים ,גיליתי מחדש שירושלים מאד מיוחדת בלילה.

  2. חבל שיש חולרות כאלה שמשביתים שמחות. תרכבי בזהירות ונקווה לקרוא טור נוסף בקרוב 🙂

  3. לגמרי לא מכיר את גברת הילה, ושמחתי להכיר דרך הטקסטים הנעימים שהוגשו פה היום.

  4. אחלה רעיון הירושלים הזה. שוב כתבה יפה, רק הערה- אולי תפסיקו לשים מוזיקה מתחת לקסדה??? זה מה זה לא בטיחותי.

  5. לטיולי BMW .נהייה בקשר במייל לאתר דוגרי. את כותבת בסיגנן מיוחד ויפה.

  6. לקחת אופנוע ולצאת למסע, ואני בכלל לא רוכבת 🙂 (רק על כנפי הדמיון)

    כתיבה משובחת

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל