מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
הונדה סיוויק במבחן דרכים
שי שיוביץ
צילום: אריק רוזנבלום
השורה התחתונה
מתיחת הפנים שעברה הסיוויק מצליחה לשמור על המראה המצופה מרכבי הונדה, והזריקה חיים נחוצים לדגם. מתחת לעור הונדה שמרה על רוב נקודות החוזק העיקריות של הסיוויק- נוחות הנסיעה, מרווח נאה לנוסעים ועיצוב לא שגרתי, רק חבל שהם לא ניצלו את הריענון להוציא לגמלאות את התיבה האוטומטית (5 הילוכים בלבד) שפוגמת במחץ המנוע הנעים והחסכוני ולשפר את איכות החומרים בתא שזוכה לציון סביר בלבד. במחיר של 146,600 ש"ח, גרסת ה- Sport Design שנבחנה סובלת ממחיר גבוה ולטעמינו גם לא ממש מוצדק, למרות המראה הקרבי מסובב הראשים שלה. מצד שני, הסיוויק הידנית תפטור את בעיית הגיר, תשאיר בידכם 22,000 ש"ח, ותזכה אתכם ברכב זריז, חסכוני ונאה ביותר.
וקצת יותר בהרחבה
את שורשיה של ההונדה סיוויק אפשר למצוא עוד בתחילת שנות ה-70, אז הוצג הדגם הראשון. יותר מ- 40 שנה ותשעה דגמים אחרי, הסיוויק יצרה לעצמה בארץ שם של רכב (כמעט) פרימיום וקהל מעריצים אדוק ברחבי העולם. כרגיל בעולם הרכב, מספר שנים לאחר הצגת הדגם היצרן מבצע מתיחת פנים כדי לרענן את הרכב בזמן שנשאר עד להחלפתו, וזה בדיוק המצב כאן. הדור התשיעי של הסיוויק עבר מתיחת פנים ורענון אחוריים, כאשר כל החלקים המכנים נשארו אותו הדבר. החידוש העיקרי שהוא גרסת type R מוגדשת ורותחת לא עשה (עדיין?) עליה לישראל, אך למרות זאת שמחנו לשים על הסיוויק התמימה והמתוחה את ידינו ולצאת לנסיעת מבחן כדי לבדוק מה השתנה.
עיצוב, תא נוסעים, שימושיות
מבחוץ הסיוויק המתוחה נשארה דומה מאוד לדגם של טרום המתיחה, מה שאומר עיצוב המזוהה מיידית אך עם תוספות רצויות ועדכניות כמו תאורת יום (לד) נאה ביותר שעברה מהפגוש הקדמי לתוך גוף הפנס הראשי, ומייצרת (בעיקר בלילה) מראה מכובד ובולט. גם מאחור בוצעו שינויים לפנסים, אך כל מי שהוא לא חולה הגה שרוף יתקשה לשים לב לשינויים. הצבע החדש (אדום/בורדו בוהק) נראה נהדר על הרכב, וגרסת ה- Sport Design הנבחנת מוסיפה עליו עם חישוקי 17" נאים ושחורים, עיצוב שונה לגריל הקדמי, וספויילר אחורי מעט בולט יותר.
השינויים שבוצעו בתוך הרכב קטנים יותר, ומסתכמים בעיקר בריפוד חדש. עיצוב התא נשאר חללי למהדרין עם ערב רב של משטחים בעומקים שונים, כאשר הנהג מוקף במעין מחילה שכאילו מבודדת אותו משאר היושבים ברכב. למרות שהרושם הראשוני המתקבל הוא של באלאגן גדול, רוב הכפתורים ממוקמים בהגיון וקלים לשימוש, ומערכת השמע המקורית (המגיעה בגרסת הספורט בלבד) מבוססת אנדרואיד מתהדרת במסך 7" ובתפעול אינטואטיבי למדי.
האבזור המגיע עם הסיוויק סטנדרטי, כאשר רק מערכת הבלימה האוטומטית (שפועלת עד מהירות של 30 קמ"ש) יוצאת מגדר הרגיל. בגרסת ה- Sport Design הנבחנת האבזור המקורי כולל את מערכת השמע המוזכרת למעלה, דוושות בעיצוב ספורטיבי, בקרת אקלים מפוצלת וזהו בערך. גרסת ה- Elegance תשאיר בכיסכם 3000 ש"ח ובתמורה תקבלו חיישני אורות וגשם, מראות צד מתקפלות, חלונות חשמל המופעלים מהשלט ומשענת יד במושב האחורי. דגם ה- Comfort האוטומטי הבסיסי עולה 131,900, וזה כבר מחיר סביר יחסית אל מול שאר המתחרות בקטגוריה.
כרגיל בסיוויק המרווח טוב, אך החלונות הגבוהים והתקרה הנמוכה יכולים ליצור אשליית של צפיפות מה. הנוסעים מאחור נהנים מרצפה שטוחה (כמיטב מסורת הונדה), ותא המטען שימושי מאוד עם 407 ליטרים ושפע אפשרויות לקבל את הכיסאות.
מנוע, ביצועים, התנהגות
מתיחת הפנים לא נגעה במנוע ובתיבת ההילוכים, מה שאומר שהמנוע נשאר בנפח 1.8 ל', 142 כ"ס ו- 17.7 קג"מ. גם התיבה האוטומטית נשארה כשהיתה עם חמישה הילוכים בלבד, וזה דווקא חבל מאוד. למרות שהמנוע מספק את הסחורה רק בסל"ד גבוה והוא כשלעצמו אינו רע, התיבה הצמודה אליו סובלת מפעולה איטית ומיחסי העברה ארוכים מדי המסרסים את יכולתו. 11.2 שניות ל- 100 הם לא החומר מהם נוצרות האגדות… בכל מקרה, חשוב לנו להדגיש שלא מדובר בעגלה מקרטעת, ובחיי היום-יום אפשר להתנהל עם הסיוויק בלי שום בעיה.
ולמי שלא מפחד מאתגרים- התיבה הידנית המשודכת למנוע משנה לחלוטין לטובה את האופי המנומנם של הסיוויק, ואם אין לכם פוביית קלאץ'- אנחנו ממליצים עליה בחום. לפחות צריכת הדלק יוצאת נשכרת מיחסי ההעברה הארוכים, ובמבחן נמדדה לסיוויק צריכה מעולה של 13.7 קמ"ל.
נוחות הנסיעה טובה למדי ובידוד הרעשים סביר רוב הזמן, אלא אם תצליפו במנוע. התנהגות הסיוויק בטוחה ברוב תנאי הנהיגה, אך ההגה הקל והמעורפל, זוויות הגלגול והמתלים שלא מכויילים לעבודה ספורטיבית באמת יוציאו לכם את החשק מהר מאוד. את הציפיות הספורטיביות באמת נשאיר לגרסת ה- R הלוהטת, אשר לפי דיווחים מחו"ל מצליחה להעפיל על יריבות גיבורות מאוד כמו המגאן RS, לאון קופרה ושות', אז נחכה בסבלנות.
הולכים אל הלא (הו)נדה- הזווית הנשית/ רחל ריכטר
הכותרת למטרות שעשוע בלבד ואין בה כדי להעיד על דעתה של הכותבת, אלא רק על המציאות האובייקטיבית
באמצע הלילה, במחלף סואן, עמדה לה הונדה אדומה ומהממת. אמנם בלי שתי צמות, ואמנם זה לא היה בדיוק אדום אלא יותר צבע בלתי מוגדר, אבל ברגע שהתיישבתי בהחלט שאלתי את עצמי למה.
בתא הנוסעים תשומת הלב מתמגנטת ישירות אל המופע האור-קולי בקדמת הרכב (להלן: לוח המחוונים). הונדה, בהשראת לוחות הבקרה של נאס"א, שילבו את טרנד הדרייב-אין הצובר תאוצה ואפשרו לכל נהג ליהנות אצלו ברכב מחמישה (!) לוחות, מוארים, גדולים, עמוסי מידע, בשני (!) גבהים שונים ובשלושה (!) עומקים. שפע המידע, עם משחקי הצבעים והתאורה, בהחלט מהווים אמירה עיצובית ייחודית וחדשנית, אך בו זמנית יוצרים עומס ויזואלי שלי אישית היה מאוד קשה להסתגל אליו. גם ידית ההילוכים ממוקמת קצת אחרת מהפורמט השגור והמקובל ודורשת מבט נוסף בהעברות ההילוכים הראשונות.
העיצוב החיצוני של ההונדה יפהפה וממגנט מבטים. הצבע המקסים של הרכב, תאורת הלדים וקווי המתאר יוצרים רכב עם מראה כובש ושונה מהמקובל.
הנהיגה בהונדה מעניינת. במהירות קבועה היא מתנהגת יפה, לא מפגינה ביצועים פורצי דרך (תרתי משמע), אבל בסך הכל נעימה לנהיגה. בהאצה של הרכב רעשי המנוע עולים כמו קצב הלב של משתתפי מרתון תל אביב, ויוצרים חווית נהיגה לא רציפה לנסיעה במסגרת המהירות הקבועה בחוק.
בסופו של דבר ההונדה סיוויק מגישה רכב מיוחד מאוד, מעניין ולא שגרתי, שבהחלט ימצא את מקומו בקטגוריה, אבל יהיה רחוק מלכבוש אותה בסערה.
אחלה תמונות. אהבתי את הילדים בתמונות.
כל הכבוד.
אדגיש שאני בסופשים בשטח, ומה שלא יהיה אתקין תפוח