כתב וצילם: שלומי זינגר

אני נשוי ואב לשלושה ילדים, חבר בבית הלוחם תל אביב מזה מספר חודשים. אני מתמודד עם פוסט־טראומה (PTSD) ופציעות אורתופדיות, וכמו רבים אחרים חיפשתי מקום שבו אוכל להרגיש שייך, מובן ובטוח. כבר מהרגע הראשון שבו הגעתי לבית הלוחם תל אביב התקבלתי בחיבוק חם, בגישה מכילה ובתחושה אמיתית של בית. בתוך זמן קצר שובצתי למועדון הרוכבים – אחת הקהילות הגדולות, הפעילות והמגובשות ביותר בבית הלוחם.

אני רוכב על אופנועים כבר למעלה משלושים שנה. לאורך השנים רכבתי על מגוון רחב של אופנועים וסגנונות רכיבה, ותמיד הרגשתי שהאופנוע הוא הרבה מעבר לכלי תחבורה או תחביב. עבורי, הרכיבה היא דרך להתנתק מרעשי היומיום, למצוא שקט פנימי, לחוות חופש ובעיקר להרגיש חי. בשנה האחרונה הפך גם הצילום המוטורי לחלק בלתי נפרד מהדרך שלי. אני מצלם במסלולי רכיבה, במועדוני אופנועים, בטיולי כביש ובשטח. יש לי סיפוק גדול בלהנציח רגעים מיוחדים עבור רוכבים אחרים ולהעניק להם את התמונות ללא כל תמורה. מבחינתי זו דרך לתת בחזרה לקהילה שאני כל כך אוהב.

החיבור שלי למועדון הרוכבים של בית הלוחם היה מיידי. השפה המשותפת, האהבה לאופנועים וההבנה ההדדית בין אנשים שמתמודדים עם אתגרים דומים יצרו עבורי תחושת שותפות אמיתית. לאט־לאט מצאתי את עצמי יוצא ממקומות סגורים וחשוכים אל מקום שבו אני מרגיש בטוח יותר, פתוח יותר ומסוגל ליהנות שוב מחברת אנשים.

לאחרונה השתתפתי בטיול המועדון לנס הרים ולהרי המרכז. התכנסנו בשעות הבוקר המוקדמות בבית הלוחם בתל אביב, ומשם יצאנו לרכיבה משותפת בהובלת הצוות המקצועי והמנוסה, גבי וזיו מהמרכז לרכיבה נכונה. המסלול עבר בכבישים היפים של הרי המרכז, וכלל עצירות, שיחות חברים, ארוחת בוקר וארוחת צהריים באווירה משפחתית ומגבשת.

מעבר לחוויית הרכיבה עצמה, הטיול היה עבורי הזדמנות לחוות את העוצמה של הקבוצה. במהלך היום צילמתי את הרוכבים לאורך המסלול – ברגעי הרכיבה, במפגשים החברתיים ובנקודות העצירה. דרך העדשה ראיתי את מה שהופך את הקבוצה הזו למיוחדת כל כך: חיוכים, אחווה, תמיכה הדדית ותחושת בית אמיתית. התמונות מספרות סיפור של אנשים שבוחרים להמשיך קדימה למרות הקשיים והאתגרים שכל אחד מהם נושא איתו.

מועדון הרוכבים של בית הלוחם הוא הרבה יותר ממועדון אופנועים. עבור רבים מהחברים הוא מסגרת שיקומית ייחודית, המשלבת אהבה לרכיבה עם תמיכה, חברות וצמיחה אישית. הקבוצה פועלת בשיתוף פעולה בין חברי בית הלוחם, אנשי מקצוע ומובילי רכיבה מנוסים. המטרה היא ליצור סביבה בטוחה, תומכת ומעצימה, שבה ניתן לפתח תחושת מסוגלות, ביטחון עצמי, חוסן נפשי וקשרים חברתיים משמעותיים.

כשאני על האופנוע, המחשבות והטרדות נשארות מאחור ואת מקומן תופסים המיקוד, השליטה וההנאה. עבור רבים מחברי הקבוצה, מכל הגילים, המינים וסוגי האופנועים, ובוודאי עבורי, זו אינה רק רכיבה – אלא דרך להתמודד, להתחזק ולחזור לחיים פעילים ומלאים יותר.

אני מבקש להודות מכל הלב לבנגי כהן, לקרין שחר, לנועם זיו, לאלי פנגס, לאבי מנהל בית הלוחם, לצוות ההנהלה ולעובדי בית הלוחם תל אביב. בזכות המסירות, ההשקעה והאמונה באנשים, הם מעניקים לנו הרבה יותר מפעילויות – הם מעניקים תחושת בית וקהילה.

על הכביש כולנו רוכבים יחד, אבל המסע האמיתי מתרחש דווקא בפנים.

כשאני מביט היום בתמונות שצילמתי במהלך הטיול, אני לא רואה רק אופנועים, כבישים ונופים. אני רואה אנשים. אני רואה חברים. אני רואה קהילה. ובעיקר, אני רואה משפחה על שני גלגלים – משפחה שעוזרת לכל אחד מאיתנו למצוא מחדש את תחושת הערך, המסוגלות והשייכות.

עבורי, מועדון הרוכבים של בית הלוחם תל אביב הוא הרבה יותר מקבוצת רכיבה. הוא מקום שמזכיר לי בכל פעם מחדש שאף אחד לא צריך להתמודד לבד.