מוטו מטייל: מאה טנרה כובשים את רמת הגולן

מרים ת׳ראש, אין אף אחד לפני
אני לא הכי מהיר, אני לא הכי טכני, לא עם הכי הרבה ניסיון אבל יש לי טנרה ראלי חדש שאוהב את החופש. אנחנו הקבוצה האחרונה שמזנקת. נכון שזה לא מירוץ, אבל פעם לגרי-פישר היתה סיסמא מצויינת שהם חרטו במקום חבוי על שלדות האופניים שלהם ״כל רכיבה היא מירוץ״. מבט קדימה, אין אף אחד. מבט לאחור, יש לי זנב מקשקש של 15 רוכבים. מוריד מהירות, גם הם מורידים מהירות, פותח גז, גם הם פותחים גז. יש נקודת איזון קסומה בה מצד אחד אתה לא בורח לקבוצה ומפרק אותה לבין רוכב לאט ומבאס את כולם. 20 דקות לתוך האירוע אני מוצא את הנקודה, איזה כיף, איזה קסם. ו… הנה הגענו למפקדה הסורית. חברים יש צלם, תרימו ת׳ראש.

קטע כביש קצר דרך בוקעתה, מגיעים ליער אודם. בין העצים חבוי שביל נסתר שצריך לתפוס. מרים ת׳ראש מעלינו מטוסי קרב בגובה רב מציירים עננים ונכנסים לסוריה, שיחזרו בשלום. מוריד מבט ל-OFFROAD, יש הפרעות GPS. איזה יופי. מרים ת׳ראש. אין מצב שאני מוצא את הכניסה לשביל, אבל יש כאן קטע כמעט מעגלי מושלם והיציאה מקטע השטח היא מאודם. לשם אני יודע להגיע דרך הכביש. בהחלטה של רגע מחליט לעשות את המסלול הפוך. בדרך לאודם אנחנו רואים את אחת הקבוצות מגיעה מולנו. מבחינתי זה סימן שאנחנו בדרך הנכונה, מרים ת׳ראש וממשיך קדימה. באודם יורדים לשטח ואז גם ה-GPS חוזר. פצצה.

חוצים את יער אודם, ואוספים 2 חברים חדשים לקבוצה. אני מתחיל להשאיר מרשלים. לאחד מהם אני מדגיש, אתה נשאר פה עד שעופר מגיע. עופר הוא המאסף. יוצא מהיער ומגלה שנשארנו חצי קבוצה. מסתבר שיש עוד עופר. משאיר את חצי הקבוצה ליד האלון הגדול, חוזר ליער, מרים ת׳ראש ומתחיל לאסוף אותם. כמו פיטריות אחרי הגשם הם צצים בין העצים. לכולם יש שאלה אחת ״למה לא השארת מרשל?״ עופר מגיע… ״למה לא השארת מרשל?״ אפילו עופר לא ידע שיש עוד עופר בקבוצה.

תרים ת׳ראש – יש שם פנצ׳ריה
לא יודע מה קרה ביער, גם לא שואל אבל הקבוצה גדלה, עכשיו אנחנו 17 רוכבים. אחלה ספיריט. יוצאים מהיער בפניה שמאלה לכיוון בירכת רם האופנוע מגיב באופן ספוגי, פאק, פנצ׳ר בגלגל האחורי. מתחילים להתארגן. למי יש כפות, לי יש פנימית, למי יש ג׳ק? מרים ת׳ראש 200 מטר קדימה יש תחנת דלק. בוחרים לטפל בפאנצ׳ר שם. מגיעים, מתמקמים ליד המשאבה ומתחילים את הטקס מחדש. בינתיים אנשים הולכים לקנות קפה. 3 דקות לתוך האירוע צועקים לי ״תרים ת׳ראש, יש כאן פנצ׳ריה. פצצה!!! נכנסים מקבלים ג׳ק נורמלי מפרקים את הגלגל ו… יש שני רכבים לפנינו. בקטנה, משאית וג׳יפ. אני מתקשר לגיא שיאסוף את האנשים ואני אצטרף בהמשך. 5 דקות וגיא מגיע לאסוף את ה״משלוח״. אני מרים ת׳ראש – שי, אבי, שמוליק ועופר בוחרים לחכות איתי ולעזור, אני מוקף באלופים! שעה וקצת לתוך האירוע הגלגל מתוקן, מסמר 10 שבחר להצטרף לטיול נזרק לפח ואנחנו לוקחים אוויר וממשיכים.

מרים ת׳ראש – השמש נמוכה
לא רוצה לרכב בלילה, ובשלב הזה כבר היה ברור שאיבדנו זמן אור יקר. כבר קודם עידכנתי את גיא שאני פותח ציר משלי יחד עם חמשת המופלאים שנשארו איתי וניפגש בקיבוץ. פותח עם גיא שיתוף מיקום בלייב. ויאללה בלאגן. אנחנו מתוכננים להגיע לאורטל עד 17:00, אבל לא רוצים לפספס את הטיול, ולכן, במקום לפנות ימינה לרכיבת כביש עד ברכת רם אני פונה שמאלה לכיוון ציר הנפט לפחות נעשה עוד קצת שטח. הכביש המפותל ממסעדה עד שיך׳ איברהים וציר הנפט פשוט מדהים. זה מה שאני כל כך אוהב בטנרה, כביש, שטח רק לבחור. אני עם לחץ אוויר נמוך בצמיגים מתאים לשטח (25 בשניהם) אבל האופנוע יציב ומדוייק בסיבובים, אוסף ביטחון ומשכיב אותו עוד ועוד ועוד סיבוב ועוד סיבוב מרים ת׳ראש ו… הנה ציר הנפט!

רצים על הציר והשמש שוקעת לימיננו, כל דקה שעוברת יותר ויותר נמוכה, עכשיו זה כבר מירוץ ואנחנו טסים, גובה נמוך, מהירות גבוהה, יש מי שיספר שעברנו את מהירות האור, בסוף ניצחנו ולפני אור אחרון הגענו לקיבוץ אורטל.

מרים ת׳ראש מההמבורגר – ורואה הופעה של ארז שלם
עובר לאזרחי, הלילה באורטל קר. למרות הפוטנציאל היום עבר כמעט בלי פציעות. לא היו התרסקויות שמצטלמות טוב. אף מסוק של צה״ל לא הוקפץ והפצוע היחיד, הגיע לארוחת הערב רוכב על עגלת מזוודות של המלון. אפשר לקחת לבנאדם את הטנרה אבל לא להוציא ממנו את הספיריט!

היתה אחלה ארוחה, והמנה האחרונה היתה הטובה ביותר. כשהבטן מלאה הצחוק מתגלגל מהר יותר. הרעיון לסיים את ארוחת הערב עם מופע סטנדאפ של ארז שלם גאוני בעיני. מעבר לזה שארז רוכב כאילו אין לו עניין לחזור הביתה. זו לא באמת היתה הופעה, אלא יותר דחקות עם החברים לחוויה, רגע קסום בין אנשים עם אותן שריטות ותפיסת עולם מפגרת. זה עבד מעולה. אבל מה שבאמת מצחיק זה שבעוד כמה שעות מחכה לנו עוד יום כזה.

תרימו ת׳ראש הרחפן מצלם אותנו

בואו נדלג על ארוחת הבוקר, ההתארגנות, רכב התיקים, המתנות וכל המנהלה וישר נצא החוצה. התחלנו בפיסגת הר שיפון לתמונה הקבוצתית המסורתית. מה זה כל האופנועים האלה, יש מצב שלא נשארו טנרה בארץ, כולנו כאן. בלילה שינינו קצת את הקבוצות והוספנו קבוצת ביניים בין העממי לטיפולית מה שהופך את כלל הקבוצות לקצת יותר הומוגניות מבחינת היכולות וצפוי לנו יום מדהים. אבל קודם כל, תרימו את הראש מצלמים.

תרים ת׳ראש ותראה 6,000 שנים ב-360

בגדול היום אנחנו בדרך הביתה, בבוקר הציודים עלו על הרכב שיפגוש אותנו בצמח ואנחנו בוחרים את הדרך שלנו. בזכות האירגון מחדש של הקבוצות, נפתחו אפשרויות חדשות ואנחנו מוסיפים חציה של נחל גמלא ועצירה בעין ידידיה ומחליפים את הסדר בין גל רפאים (רוג׳ום אל הירי) ועין אורחה. בואו נגיד את זה ככה: היה לנו חלק שלם באמצע המסלול שמבוסס על הכרת האיזור ולא על מפה… כאשר גיא מכיר את האיזור ואני לא וכל אחד מאיתנו מוביל קבוצה… בלי קשר עין… בהזדמנות זו ברצוני לומר תודה לקארדו. ״גיא איפה אתם?״, "תמשיך עם השביל עד שהוא מחליף צבע מחום כהה לחום בהיר, ואז תקח את ההתמזגות שמאלה, שים לב לא הפניה, ההתמזגות….״ בסוף מה שעשיתי, זה הרמתי ת׳ראש, הרחתי את האוויר, חיפשתי על איזה שביל יש סימני צמיגים טריים ו… התמונות הכי יפות הן מהקטע הזה, שטח, מעברי מים, תל אבנים בן 6,000 שנים שאף אחד לא יודע למה בנו אותו או את המעגלים שסביבו ולמה יש חדר באמצע תל האבנים?

יש לנו קבוצה טובה היום. כבר הכרנו אתמול, והיום אנחנו מסונכרנים היטב. אנשים דואגים אחד לשני, עוזרים במקטעים הטכנים, סוגרים פינות ומייצרים קצב רכיבה מהנה.

מרים ת׳ראש, צמח – סוף מסלול…. כמעט
כבר צהריים, ואנחנו יורדים מהרמה בכביש המתפתל לכיוון משולש הגבולות. רגע לפני, אני עוצר את הקבוצה בצד ומזכיר לכולם להחזיר ABS, מהכביש הזה אפשר לראות את ישראל, סוריה, ירדן והדרך הביתה ומי שמגיע מולינו יכול לראות גם חיוכים בקסדות. אנחנו אולי יורדים מהרמה, אבל כרוכבים וכקבוצה דווקא עלינו ברמה.

ואז פתאום הכל נגמר
תחנת הדלק של צמח. מחזיר את הארגז, מעדכן לחצי אוויר לכביש (אני אוהב 30 בקידמי ו-32 באחורי). כל הציוד חירום שקיבלתי ממטרו חוזר לרכב של אריאל ו… מאיפה חוזרים עכשיו הביתה? אחרי יומיים כאלו, לא רוצה את הדרך הרגילה.

מדבר עם כמה אנשים ובסוף חובר לשרון וחוזרים דרך הבקעה, בית שאן, עפולה וכביש 6. לא יודע עם זה יותר ארוך מהדרך הרגילה, כנראה שכן, אבל חייב לדחות את החזרה לשיגרה בעוד כמה רגעים. זהו הכל מוכן מרים ת׳ראש ויאללה, יוצא לדרך – טנרה ספיריט 2026 אנחנו בדרך.

אפילוג
כאילו שהכתבה הזו היתה דיון רב משתתפים, ובכל זאת. הטנרה-ספיריט-קאמפ הוא חגיגה, הוא מסיבה, הוא חג בלוח החגים הישראלי, יחודי לעדה שלנו, רוכבי הטנרה. יש לנו מסורת, מנהגים ומנהיגים כמו מומי הלוחש לטנרה ויש לנו גיא רדר אחד שהכל נעשה בדברו. תודה (ברמה של אין מילים) למטרו-פריסבי שתומכים, מעודדים, מעורבים ומאפשרים לכל היופי הזה להתקיים ולהתפתח. חלקכם אולי חושבים שאתם בעבודה ואכן אתם עושים עבודה מצויינת, אבל אני לא סגור על זה שאתם באמת מבינים מה אתם עושים. תראו שיום אחד תרימו ת׳ראש ותגידו ״וואווו… אנחנו עשינו את זה! אני עשיתי את זה!״

אז תודה.

מוזמנים לקנות טנרה חדש עם 100% מוטו מימון

רוצים להמשיך את החוויה?
גלרייה רישמית של מטרו-פריסבי. צלם ניר עמוס >>

גלריית תמונות של הרוכבים >>

הסרטון של שי בן דוד:
– הרפתקה על טנרה 700 בגולן |2025 Tenere Spirit Camp – חוויה שלא שוכחים:

סרטון ארוך ומלא חוויות – צילם וערך: חוסן זבוק

וזה הסרטון הסופר מגניב של ישראל קופרמן: