fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
קאברג שחורי 205 על 35
cristalino מתחת לתפריט xi
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
לרט
תמוז
מידלנד שחורי 140 על 70
מוטוטאץ דקר
לרט
עופר אבניר קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
MV קוביה
סטפן
אודי דגן 140 על 70
voge מוטו24 באנר

אלי פנגס | גשם, ממולה, ופיפי

אלי פנגס | גשם, ממולה, ופיפי

כתב: אלי פנגס | איור: אלי פנגס

פורסם לראשונה במגזין מוטו, גיליון 183, יוני 2003

שלוש בלילה הכי סוער של השנה. הדרך המוכרת הביתה, חזרה ממשמרת בנתב"ג. גשם של זרזיפי מים קטנטנים מתערבלים ברוח במין שלגיות כזאת שמסתחררת. רובם מסיימים את החיים כאדוות מיניאטוריות בשלוליות שמסביב, ומיעוטם המוחלט, זה המוכיח כמה אני קטן על הכוכב הזה, פוגע בחליפת הגשם.
אלומת האור מהפנס מאירה את קיר המים הדקיק שמתרומם מהצמיג הקדמי המבריק, זוהר ומתנשא מעל הכנף הקדמית הקצוצה ומתרסק על המסכה השרוטה. דרך המשקף הרטוב, אורות הרחוב נראים כאילו היו מוקפים ברוחות רפאים של אורות רחוב. כל מקור אור מוקף במעגל של שישה כפילים מטושטשים המצטרפים לכדי עשרות של נצנוצים רטובים. ההשתקפות שלי בכביש המוצף רוכבת במהופך על אופנוע הפוך ומסתכלת על איך שהיא מחוברת לתחתית הצמיגים שלי, או שמא איך אני מחובר לתחתית האופנוע שלה. אחר כך שנינו מרימים את העיניים אל הביינים שבתוכם ישנים פתח-תקוואים קשי יום.

צומת גנים. המשקף הפתוח מתופף את קצב הגשם שהתחיל להתחזק. הנשימות האיטיות שלי עושות אותו מעורפל וצלול לסירוגין. כמה טיפות חדות כסיכה דוקרות לי את הפנים כשאני מביט מעלה אל העננים המוארים באור הכתום העמום של גוש דן המתהפך במיטתו. אני סוקר את הרכבים מאחורי, מכוניות שליוו אותי ועקפתי בדקה או שתיים האחרונות. כולם נראים עייפים מאחורי השמשות. יום חול באמצע הלילה ברמזור אדום בפתח תקווה: מה כבר בנאדם יכול להיות אם לא עייף.

האור ברמזור מתחלף לצהוב ואני סוקר את שאר הכבישים שנפגשים בצומת רגע לפני שאני משסה את הקלאץ' במנוע. גם שם, המכוניות נראות תמימות ומתגעגעות הביתה. אלה שהגיעו ממזרח מוכתמות באבק מנוקד גשם. אלה המגיעות מצפון כבר שטופות לגמרי ובוהקות בתאורת הצמתים הצהובה, מרמזות שהגשם חזק יותר בהמשך הדרך הביתה.

מפגש מקרי ברמזור הבא מוביל לשיחה סתמית בענייני שום דבר מיוחד. יש לו את המבט הזה בעיניים: הוא מחבב אותי אבל לא מבין מה לעזאזל אני עושה על אופנוע בגשם הזה, בשעה כזאת. הוא תמיד אהב אותי ואפילו אהב אופנועים מאז שהוא זוכר את עצמו. היו לו כמה. אבל עדיין, האצבע שלו קלה מאוד על הדק החלון החשמלי של המיצובישי מגנום שלו, שהריפוד שלה הופך לח מרגע לרגע. "סע בזהירות" הוא אומר לי כמעט מתוך הרגל. "רק בזהירות" אני מחזיר לו תגובה מותנית.
החלון שלו מתרומם בחרישיות ואני נעלם אל תוך החושך והגשם, חרישי קצת פחות. זמזום של אגזוז מתערבל בלחישה של מים ותקתוק מהיר של המלכוש או הטרום מלכוש, או, אם נתמזל מזלי, הטרום טרום… רצף של ברקים מבזיק בשמיים שמשמאלי כמו פליקר במסיבת טראנס גלובלית. תנועה חלקה, אין רעידות, המנוע אוהב אוויר קר. גם אני.
קחו אוויר, הקיץ בא.

רנדי ממולה
עד הגרנד-פרי בדרום אפריקה חשבתי שהוא עושה עבודה טובה. הוא הסתמן, עם הזמן, כשחקן רכש די טוב ששכרו קברניטי ערוץ יורוספורט: רוכב מרוצים עם עבר מפואר, עתיר ידע ובעל ניסיון לא מבוטל, שנתן טאץ' של "מקור מבפנים" לסיקור המרוצים. תחושות על האופנוע, תהליכים פסיכולוגיים שרצים במוחו של רוכב תוך כדי מרוץ, טכנולוגיה, פוליטיקה של קבוצות מרוצים… אין דרך להביא סיקור שכזה לצופים אם אין בידי הערוץ מישהו שחי פעם את הקרקס הזה שנקרא 'גרנד-פרי'. קצת עצוב שקריירה שכזאת מתבטאת עכשיו בריצה אחרי רוכבים, מכונאים ומנהלי קבוצות בפאדוק, בניסיון להשיג ראיון קצרצר ואקסלוסיבי. כל עבודה מכבדת את בעליה, אבל הרומנטיקה מקשה עליי לקבל שאיפשהו במורד ציר הזמן אדם שנגע בשמי פלנטת האופנועים (או כמעט נגע: סגן אלוף עולם 87'), יש נקודה בה הוא מלקט טבלאות צמיגים ומקליט רוכבים אחרים בפול גז על הישורת.

ספורט הגרנד-פרי אופנועים, לפחות בעולם הקטן שלי ושל החברים הקרובים, חב תודה ענקית לשני המגישים מיורוספורט: טובי מודי וג'וליאן ריידר.
נסו פעם לראות מרוץ בלי סאונד ותבינו איזו תרומה מופלאה מעניקים שני האנשים האלה לספורט במו פיהם. שני אנשים חולי גז ומרוצים שעוסקים בנושא שנים על גבי שנים, מכירים האחד את השני מצוין, חברים טובים, מתואמים להפליא עד לרמת השלמות משפטים. מגישים נהנתנים שיושבים בתא השידור עם כוס בירה, צוחקים ומתלהבים ופולטים מידי פעם בטעות גרעפס למיקרופון פתוח. הם פיתחו שפה וטון דיבור משל עצמם שהפכו לסימן היכר ולעגה בקרב העוסקים בספורט. הם עצמם מהווים את האוטוסטרדה שמתעלת את האנרגיות המטורפות מהמסלול הישר אל גזע המוח של הצופה בבית. בלעדיהם מרוצי גרנד-פרי היו משמימים למדי. מבחינתי הם בבחינת פרה קדושה.

אבל רנדי ממולה… עם הזמן הוא הולך וצובר ביטחון עצמי ואט אט הולך ומפספס את המטרה לשמה הוא חלק מהשידור. זמן האוויר שלו הולך ומתנפח, מתמלא בראיונות בהם לא פעם ולא פעמיים הוא שותל מילים בפי המרואיינים. הסיפורים האישיים שלו הולכים ומתארכים מהנקודות המתות באמצע המרוץ עד כדי שהקול שלו, שמתחיל ממש להימאס עליי, ממשיך לברבר בזמן שמהלכים גדולים מתבצעים על המסלול.

על כל זה יכולתי לעבור עכשיו בשתיקה, אפילו על העובדה שהזמן שהוא מבלה עם מיקרופון פתוח רב יותר מזה של האדונים מודי וריידר הייתי מוכן להבליג. אבל בהקפה האחרונה, כשהטונים של המגישים האגדיים הללו הולכים ומטפסים לכדי צווחות שמושיבות אדם על קצה הכסא עם האף דבוק לטלוויזיה, רגעי השיא של המרוץ ושל השידור הטלוויזיוני שהפך את הספורט הזה למה שהוא, פתאום רנדי פורץ לאוויר בטון מזלזל ומטיח בהם: calm down, calm down you guys… שמתורגם לעברית רק בדרך אחת: "תרגיעו".
מה קאלם-דאון, יא קקה? של נעליך מעל רגליך. לזה בדיוק מחכים מיליונים ברחבי העולם. סגנות אליפות עולם (שכבודה, הגדול באמת, בצידה מונח) לא מזכה אותך בהחרבת מרוצים שנים אח"כ. רנדי, הגיע הזמן שתסתום את הפה קצת, לא?

תזכורת
באקט נדיר של כנות משתפכת סיפרתי כאן לפני כמה חודשים על מקרה מזעזע שקרה לי בזמן הטלת מימיי בזמן שעמדתי מאחורי אופנוע מונע. אזכיר בקצרה שהצלפות גזים מהאגזוז השקט שלו, שנבלע ברעש המכוניות על הכביש לידי, הקפיצו את המכנסיים שלי וכל העניין הרגיש כאילו משתולל לי חרק יום הדין באזור התחתונים. העניין הסתיים בהלקאה עצמית משולחת רסן וידיים נוטפות פיפי… המסקנה הייתה נחרצת: אני חייב אגזוז רועש.

אז זהו. שלב הסקת המסקנות הסתיים, עברנו לשלב הפעולה. אמנם עברו כמה חודשים אבל מוטב מאוחר מאשר ספוג שתן. במהלך כתיבת שורות אלה כבר מסתובב בכבישי המרכז DR400 קולני באופן בלתי נסבל: מהסוג ששומעים ממרחק שלושה קילומטרים ומפעיל אזעקות בסל"ד סרק. מפלט פתוח על סינגל 400 סמ"ק זו אופרה אחרת. אין לו את הבאסים של סינגל גדול או וי-טווין. אין לו את היללה של מרובעי הצילינדרים. זה פשוט צליל חצוצרה מהגיהינום שהולך ומטפס בניסור חולני לפחות שתיים וחצי אוקטבות עד שהוא מגיע לטונים של דינוזאור שנאנס במשכב זכר. זה ממכר, אני נשבע (הסאונד, יא חולים, לא משכב זכר). לגבי תרומה משמעותית להספק המנוע, יש עוד עבודת כוונון בקרבורטור והתאמה קלה בתיבת מסנן האוויר שצריכות להיעשות בכדי שיורגש הבדל מהותי. אבל לעת עתה הרעש מספיק, תודה. אני יבש.

FunGas

עוד בנושא:

אלי פנגס | מסקנה מתבקשת

2 תגובות ל אלי פנגס | גשם, ממולה, ופיפי

  1. הגדלת הקדחים בבוכנת המאייד זה (כמעט) כל מה שעוד תצטרך…!!!

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל