fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
אלבר טריומף מתחת ל-menu – אמצע 3
cristalino מתחת לתפריט xi
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
אישימוטו באנר קוביה שמאל
אלבר טריומף קוביה עליון
מוטוטאץ דקר
עופר אבניר קוביה שמאל
תמוז
מידלנד שחורי 140 על 70
סטפן
אודי דגן 140 על 70
voge מוטו24 באנר
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC

דבר העורך | כמה זמן נותר לאופנועים?

דבר העורך | כמה זמן נותר לאופנועים?

אסף לביא בנארי

בשנת 1885, לפני 136 שנים בדיוק, יצרו גוטליב דיימלר ו־וילהלם מייבאך את ה־Reitwagen (כרכרת הרכיבה) שנחשב בעיניי רבים לאופנוע הראשון, לפניו אמנם היו כל מיני כלים דו-גלגליים מונעי קיטור שהיו יותר אופניים ממונעים, כמו ה־Michaux-Perreaux שקדם לו בכעשור, אבל האופנוע של דיימלר מוגדר על פי רוב כאופנוע הראשון מכיוון שהיה הראשון עם מנוע בעירה פנימית ולמעשה סימן את תום עידן הקיטור ותחילתו של עידן האופנועים שאנחנו מכירים.

לרייטווגן של דיימלר הייתה שלדת עץ, מנוע צילינדר יחיד, ארבע-פעימות, בנפח 264 סמ"ק שהפיק כחצי כ"ס והגיע למהירות של 11 קמ"ש, הוא שקל 90 ק"ג ובשנת הייצור הראשונה היה לו הילוך אחד בלבד. מאז ועד היום האופנועים השתנו ללא היכר.

הטכנולוגיה התקדמה ובמהלך השנים עברו האופנועים שלבים רבים בהתפתחותם, משלדות שיוצרו ממתכות פשוטות, לסגסוגות מורכבות וקרבון פייבר, בטכניקות שנעות בין ריתוך צינורות פלדה ליציקות, כרסום ואפילו הדפסות תלת-מימד, ממשקלים של עשרות ק"ג לקילוגרמים בודדים. ל־BMW יש היום את היכולת להדפיס שלדה לאופנוע סופרבייק ובימוטה מייצרת שלדה מכרסום וחיבור של חלקים שונים – בלי ריתוכים כלל.

והמנועים, איזה עושר, איזה מגוון, אילו טכנולוגיות מדהימות. המנוע הוא הלב הפועם של כל אופנוע ומה שמגדיר אותו יותר מכל – הסוג, התצורה, הנפח, הכיוונון, אפילו צורת הקירור – כל אלו קובעים את אופיו. אילו מנועים מרהיבים זכינו לראות, מנוע האריאל סקוור-פור, ה־V4 עם הבוכנות האובליות של ההונדה NR, משושי-צילינדרים, וי-טווינים ענקיים ואפילו דו-פעימתיים אימתניים כמו ה־TZ750 של ימאהה, שהוציא מקני רוברטס האב את המשפט האלמותי "הם לא משלמים לי מספיק כדי לרכוב על הדבר הזה".

עם השלדות והמנועים – ובעיקר בזכות הידע שנצבר ממרוצים – התפתחו תחומים נוספים. מערכות הבלימה, המתלים והבולמים, האלקטרוניקה, האווירודינמיקה, הצמיגים ובעיקר הנוחות והבטיחות עשו כברת דרך. לפעמים נדמה לי שהגענו לפסגה, בעיקר בגלל ש־"המחליפים" כבר עומדים בדלת.

כל מי ששירת בצבא יודע שכל דור חדש שמגיע ליחידה מסמן את ההתקרבות של דורו לשחרור, וכמו פז"מניק עייף עם דפוק, כך גם אופנועי הבעירה הפנימית מסתכלים על אופנועים כדוגמת הזירו והאנרג'יקה ויודעים שבעוד שלאלו נותר זמן ארוך לשירות, הם כבר בדרך החוצה. ואם נשאר רגע באנלוגיות הצבאיות – חלק מאופנועי הבעירה הפנימית יוכיחו את תרומתם למערכת, או באמצעות קשרים וקומבינות, ישארו בקבע. בתקווה עד לפנסיה.

האופנועים החשמליים ימשיכו את האבולוציה שעבר האופנוע ב־136 השנים האחרונות ויהפכו יעילים יותר, נוחים יותר, חכמים ובטוחים יותר, וכנראה שאף רוכב לא יאמר משהו בסגנון של רוברטס האב או יתאר את יחידת ההנעה במונחים אנושיים עם תשוקה וריגוש, אבל זה טוב יותר מהשלב הבא: היכחדות.

בנקודת הזמן הנוכחית זה אולי לא נראה לנו כמו משהו הגיוני, אבל בעתיד הלא כל-כך רחוק אופנועים יהפכו לנחלת העבר, משהו שהזקנים יספרו עליו לצעירים חסרי העניין – שלא יבינו איזו הנאה מצאנו בזה. זה יקרה בעוד כמה עשורים. בשלב הראשון כל האופנועים והקטנועים (שיהיו קרובים יותר מאי פעם) המשמשים להתניידות יום יומית עירונית-פרברית יהיו חשמליים, כמעט כל האופנועים עד 750 סמ"ק וכל הקטנועים יוחלפו במקבילים חשמליים, כשכלים מיוחדים דוגמת קרוזרים אמריקאיים, אופנועים ספורטיביים (כביש ושטח) ואדוונצ'רים גדולים ימשיכו לייצר עם מנועי בעירה פנימית. בשלב השני גם הכלים האלו יהיו חשמליים ומי שירצה להמשיך לייצר אופנועים "מזהמים" ייאלץ לעשות זאת תחת קנסות בצורת מסים וללא אישורים לנוע במקומות מסוימים. בשלב השלישי, כשרוב הכבישים בעולם יהיו אוטונומיים ואפרוריים, לאופנועים לא יהיה מקום ככלי תחבורה וכנראה גם לא יהיה בהם צורך. הם לא יעלמו לחלוטין, אבל כמו הסוסים שפעם היו דרך תחבורה מרכזית, גם האופנועים יהפכו לתחביב שפוגשים בארוות וחוות פרבריות ולא בחניה מתחת למשרד.

שנות ה־30 עד ה־60 היו ללא ספק תור הזהב של האופנועים, אז הוקמו רוב יצרניות האופנועים הגדולות, נשברו שיאים והתקבעו 'הכללים' שמגדירים אופנועים עד היום, שנות ה־70 עד ה־2000 היו תור הכסף, עם אבולוציה מתמדת ואינטנסיבית של האופנועים והקטנועים והיווצרות הקטגוריות השונות על פיהן אנחנו מגדירים היום את האופנועים, וכיום אנחנו נמצאים בתור הארד, ההתקדמות מואטת ומתרכזת בשיפור הנוחות והבטיחות בעזרת אלקטרוניקה, שיפור היעילות והחיסכון, ובעיקר – שמירה על מנועי הבעירה חיים. אני לא יודע מתי בדיוק יגמר העידן הנוכחי ויתחיל הבא, אבל אני יודע בערך מתי כל זה יגמר, ולצערי אופנועים כנראה לא ישרדו כדי לחגוג את יום הולדת 200, בטח שלא את ה־250.

לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Whatsapp לחצו כאן
לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Telegram לחצו כאן

 

 

 

 

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין