fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
קאברג שחורי 205 על 35
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
לרט
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
מידלנד שחורי 140 על 70
מוטוטאץ דקר
תמוז
עופר אבניר קוביה שמאל
אודי דגן 140 על 70
voge מוטו24 באנר
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
MV קוביה
HJC
סטפן

טכנולוג: יוסי שווץ | היי ישראלי של לואו-טק

טכנולוג: יוסי שווץ | היי ישראלי של לואו-טק

כתב: יוסי שווץ

צילום: אביב ילוביצקי

פורסם לראשונה במגזין מוטו, גיליון 298, ינואר 2013.

אף שענף ההיי-טק ("טכנולוגיה גבוהה" אם מתרגמים את הקיצור האנגלי לעברית) מחזיק פחות או יותר לבדו את כלכלת ישראל ושהגישה הרווחת היא כי ככזה, כנראה ראוי לכבדו, הטכנולוג לא ממש בטוח שהסקטור אכן ראוי לכל אור הזרקורים הזה.

נתחיל מזה ששמות יומרניים ומלאי חשיבות עצמית עושים לטכנולוג חלחלה. מי בכלל רוצה ללכת לפאב "צמרת הוויסקי" או ליקב שמכונה "שיא היין" או למאפייה בשם "לחם מרום"? פדיחה, פשוט מביך. שלא לדבר על היומרנות המפוצצת עוד יותר בחשיבות עצמית של החלטה כי הטכנולוגיה שאתה עוסק בה גבוהה מזו של כל השאר. מי בדיוק נתן לכל ההיי-טקיסטים הללו את הזכות לקבוע מה גבוה ומה נמוך בכלל? למזלם של החבר'ה האלה, באנגלית עוד איכשהו אפשר לבלוע את ה"היי-טק" הזה, אבל אם זה היה בעברית… אז במה אדוני עוסק? אני עובד ב"טכנולוגיה גבוהה". יאללה יאללה… לך ת'יודע לאן!

גורדון ג'נינגס ז"ל, העורך הטכני של אין-ספור עיתוני רכב אמריקניים, מ"סייקל" האגדי, דרך "קאר אנד דרייבר" (מכוניות) עד "מוטורסייקליסט", אמר כבר מזמן שהוא באמת לא מבין מה גבוה כל כך בהיי-טק… הרי במחשבים ובמדיה הדיגיטלית כל התורה כולה מבוססת על פקודות של 0 או 1 שניחתות על אלקטרונים מסכנים וגורמות להם ללכת ימינה או שמאלה בשערי OR, NOR ו–AND לוגיים. חכמה גדולה לפקד על היצורים הקטנים הללו.

מטלורגיה לעומת זאת… הו, זו טכנולוגיה נעלה! להפוך עפרת ברזל פושטית לסגסוגת-על שיכולה לעמוד במאמצים של מאות קילוגרמים למ"מ מרובע דרך תהליכים שגובלים באלכימיה… מממ… זה מעשה נשגב שמאפשר לנו לרכוב על מנועים סדרתיים שמגיעים ל-16 אלף סל"ד בלי שהטלטלים ייקרעו. פיתוח אפליקציה לסמרטפון שמאפשרת לנווט מסביב לפקקים בעזרת הטיפים של משתמשים אחרים זה רעיון חמוד, אבל אני באמת מתקשה להגיד שאפליקציה כזו מייצגת טכנולוגיה גבוהה מזו שנדרשה לתכנון ולייצור של מטוס נוסעים המתרומם בחן לאוויר בעל משקל של 400 טונות כמו ה-747… משנת 1969.

 

מה היה קורה אילו?

בישראל, שהמעבר של מרכז הכובד ההנדסי ממכונות ומאווירונאוטיקה לכיוון הסיליקון והתכנה היה חד, אכזרי וחד-כיווני, כבר כמעט שכחנו את היכולות העצומות שפותחו כאן בשנות השמונים, את הידע שנצבר בעידן של פיתוח המטוס לביא. כיום קשה להאמין, אבל באותן שנים התמחו מאות או אלפי מהנדסים בארץ בתחומי המטלורגיה המתקדמת, בתכנון ובבנייה של חלקים מבניים עם סיבי פחמן וקבלאר, ייצור בעיבוד שבבי של חלקי טיטניום, שלא לדבר על אווירודינמיקאים מהרמה הכי גבוהה שאפשר. כל אנשי ה-Low Tech (לפי הגדרת ההיי-טק של ימינו) הללו מצאו את עצמם ביום בהיר אחד באוגוסט 1987 בוהים בחללי החדרים הגדולים העמוסים שולחנות שרטוט ענקיים (עידן התיב"מ היה אז בחיתוליו). לאחר אין-ספור לבטים והתכסחויות עם ידידינו או מממנינו האמריקנים הפסיקה ממשלת ישראל את הפרויקט האדיר, וההערכות הן שמשהו כמו 6,000 אנשים טכניים מצאו את עצמם פתאום בלי עבודה.

אם רשימת היכולות וההתמחויות שציינתי הרגע נשמעת לכם כמו החלום הרטוב של כל סדנה שמפתחת מכוניות או אופנועי מירוץ, אינכם טועים. והכי קטע, כל זה היה קיים, חי ובועט כאן ממש מעבר לפינת הרחוב. בהיותי איש פיתוח בחיל האוויר אז, ממש בימי הלביא העליזים, נהגתי למשל לבקר במפעל לייצור חלקים מסיבי פחמן מצויד היטב. היום אפשר רק לנסות לדמיין מה היה קורה אילו מישהו שם התעורר ושאל: אם אין עבודה, למה לא להתחיל לייצר שלדות פחמן למכוניות פורמולה 1? ובאותה הזדמנות אולי גם לפתח כאלה גם לאופנועים… גם עם מאות המכונות לעיבוד שבבי מבוקר מחשב שיועדו לייצר את חציצי הטיטניום ואת קורות הכנף של הלביא היה אפשר אז לייצר טלטלים למנועי מירוצים, או אם תרצו – מנועים שלמים, ממש כמו שימאהה מייצרת כיום את מנועי ה- M1 למוטו ג.פ. לחלופין, למה לא לקפוץ אל תוך תעשיית חלקי הקאסטום להרלי, שיש בה Billet Parts, כלומר חלקים המכורסמים מגושי אלומיניום, זה הדבר הכי אִין. ואם צריך גם לצקת חלקים מסובכים, בתי היציקה שפעלו באותן שנים בישראל, שעבדו בסטנדרט של תעופה עם טכנולוגיה (נמוכה) של שעווה נעלמת, יכלו – אם היה צריך – גם לייצר ראשי מנוע. צריכים הוכחה? במפעל יציקות ישראלי עלום הבין מישהו את הפוטנציאל, וראשי המנוע ארבעה שסתומים של חברת Krauser – שנועדו לבוקסרים של ב.מ.וו – יוצרו בעצם בארץ. כיום ראשים כאלה הם פרטי אספנות שבעלי בוקסרים משוגעים מוכנים לשלם עליהם אלפי דולרים. וכן, הם יוצרו אי-שם בגליל, אם הרכילות נכונה.

 

מוטוריקה וציונות – הילכו שניהם יחדיו?

להפתעתי, דרך התגלגלות אי-מיילים מוזרה, מתברר כי לא כולם חושבים שתכנון של סיליקון, אלקטרו-אופטיקה או פיתוח של עוד רשת חברתית הם הדבר הכי מעניין בעולם. באוניברסיטת בן-גוריון, עדיין צוות חביב של סטודנטים להנדסת מכונות מאמין שיש אתגר קטן לא פחות ו"גבוה" לא פחות בפיתוח מכונית מירוץ על טהרת הידע המקומי ובלקיחתה לאיטליה כדי להתמודד בתחרות הפורמולה SAE היוקרתית. פורמולה SAE? מדובר בתחרות בין צוותים של אוניברסיטאות שצריכים לתכנן ולבנות במו ידיהם מכונית מירוץ בהתאם לחוקה, והקשר לאופנועים מגיע מהדרישה להשתמש במנוע 600 סמ"ק. תאורטית, "מותר" גם לייצר את המנוע, אבל רוב הצוותים המשתתפים בצוות מעדיפים להשתמש במנועים של סופרספורט 600 מרובעי צילינדרים, מנוע של פייזר 600 במקרה של הפרויקט של אוניברסיטת הנגב.

אז מה קורה כאשר חבורה מלוכדת היטב מתכננת ובונה מכונית מירוץ מקומית לחלוטין במדינה שרק השנה מתקיימים בה אירועי ספורט מוטורי חוקיים? הצוות הבאר-שבעי השיג מקום 11 מתוך 42 אוניברסיטאות מרחבי העולם, וזו תוצאה שבהחלט אפשר להתכבד בה ושמראה כי גם בארץ הסיליקון וקוד המחשב אפשר לעשות אובייקטים מכניים-דינמיים-מאיצים-פונים שמעוררים את בלוטות האוקטן. ואף שהחבר'ה הללו עוסקים בארבעה גלגלים, אני מניח שיש ביניהם ועוד איך מי שיכול לתרגם גם לאופנועים את היכולות ואת הידע שנרכשו בפרויקט. מהנדסים שיודעים לתכנן שלדת מונוקוק ומתלים פרוגרסיביים למכונית מירוץ יכולים בוודאי להתמודד עם אתגר דו-גלגלי דומה. שלא לדבר על ההתמחות הלא קטנה שהחבר'ה האלה בנו בתחום של ניהול מנוע בעזרת מערכות בקרה ממוחשבות או להבדיל – בשיפור הביצועים של מנוע 600 אופנועני באמצעות עבודה על תיבת האוויר ומערכת הפליטה. חפשו אותם ברשת בשם: Ben Gurion Racing. וכן, גם לי זה נשמע הזוי שקבוצת מירוצי מכוניות מכונה על שם האיש היקר שהכריז על הקמת המדינה… מין שילוב יפה ומוזר של מוטוריקה וציונות.

תגובה אחת ל טכנולוג: יוסי שווץ | היי ישראלי של לואו-טק

  1. האחד והיחיד.
    כמה כייף לקרוא מאמר שלך, שווץ היקר.
    בעיניי תמיד היית ונותרת האחד והיחיד.
    געגוע עז למאמרים שלך.
    קראתי כל אחד מהם 3 פעמים
    לפחות
    ❤✌

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל