fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
אלבר טריומף מתחת ל-menu – אמצע 3
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
cristalino קובית צד xi
מטרו באנר שמאל הכי עליון
אלבר טריומף קוביה עליון
מידלנד שחורי 140 על 70
תמוז
עופר אבניר קוביה שמאל
מוטוטאץ דקר
אישימוטו באנר קוביה שמאל
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
סטפן
voge מוטו24 באנר
אודי דגן 140 על 70

מוטו פוגש: אלוף קטגוריות המשנה – דומיניק אגרטר

מוטו פוגש: אלוף קטגוריות המשנה – דומיניק אגרטר

תמי גורלי | צילום: MotoGP, World SBK

דומיניק אגרטר הוא שם מוכר בעולם המרוצים מזה שנים רבות, אך רק ההישגים בעונת המרוצים 2022 אפשרו לו לקבל את מלוא ההכרה והערכה, כאשר הוא מתחרה ושולט באליפות הסופרספורט ובגביע החשמלי, המוטוE.

דומי נולד בשוויץ למשפחה עם עסק קטן לאופנועים, "למזלי יש לי את ההורים שלי ויש להם את המשאבים ואת האופנועים, בזכות החנות שבבעלותם, אז התחלתי לרכוב בחצר ומסביב לבית", הוא מספר, אך גם לו לא ברור אם זה היה חוקי. "אם אף אחד לא אומר כלום וזה בשטח פרטי ובבית שלך – אז זה מותר, אבל אם עושים יותר מדי רעש אז השכנים יכולים להתלונן וזו עלולה להיות בעיה. השכנים שלנו הגיעו רק מדי פעם עם מטאטא ביד כי פיזרתי להם אדמה כשרכבתי. משעשע להסתכל על זה לאחור, כי בתור ילד צפיתי מראש מתי השכנה תבוא להתלונן כי עשיתי רעש ולכלוך. בגיל חמש התחלתי עם מוטוקרוס, כי זה מותר בשוויץ, שלא כמו מרוצי הכביש", הוא מוסיף. אגרטר, אשר העריץ את ג'אן מישל בייל, ניסה ב־2002, כשהיה בן 12, לעבור למרוצי אספלט, אבל בחר בשלב ההוא להישאר רוכב שטח. "הרשויות אפשרו לקיים אליפות 50 סמ"ק במסלולי קארטינג בשוויץ, צרפת וגרמניה, אבל העדפתי להישאר במוטוקרוס".

הוא המשיך להתחרות באליפויות ג'וניורס, אבל אז רכב לראשונה על אופנוע ה־125 סמ"ק כחלק מאליפות גרמניה הצעירה, ADAC, במסלול הוקנהיים. "אמרתי לעצמי וואו! הרגשתי כזה קטן", הוא אומר ומדגים עם הידיים ופורס אותן רחב כמו החיוך על פניו. "המסלול היה ברוחב 20 מטרים, היה מסלול למרחקים! מכל כיוון! ואני התאהבתי באספלט ובמהירות".

הוא המשיך עם IDM ב־2005, סיים שני ב־2006, כאשר לדבריו ההורים המשיכו לממן את מה שהגדיר עד אז כתחביב. "ב־2006 מנהל קבוצת 'מולטימדיה רייסינג', שתמיד היה יוזם ומחפש רוכבים לתמוך בהם לאורך הקריירה, אפשר לי לעשות שני סבבים כווילד קארד ובגלל שהייתי טוב הוא עזר לי למצוא קבוצה".

דומי, כפי שכולם מכנים אותו, הלך בעקבות תומאס לוטי, אלוף קטגוריית ה־125 סמ"ק של עונת 2005, כאשר בתקופה ההיא מרוצי כביש הייתה פעילות אסורה בשוויץ. "זה לא היה פשוט להשתתף בענף כאשר המדינה שלך אינה מבינה אותו. זה נחמד שאפשר לרכוב מוטוקרוס וזה הספורט הקרוב ביותר למרוצי כביש שבו ניתן להתחרות בשוויץ, אבל אף אחד לא עוזר לך להתקדם, למעט אולי המועדון. הרוכב הוא זה שצריך לסדר את הנסיעות, את האופנוע, הכל לבד בענף ספורט שאינו פשוט למתחרים בו, לא כמו כדורגל או סקי להם יש בכל עיר קטנה מועדון פעיל שמסייע. אולי בגלל זה אין לנו הרבה רוכבים משוויץ".

הוא מודה שלא היה מאוד פעיל במאבק לשינוי החוק המוטורי בשוויץ, אבל כן ניצל את מעמדו הציבורי העולה בשביל לאסוף את החתימות הנדרשות כדי להביא את החוק להערכה מחדש ע"י הרשויות. המאבק אגב צלח השנה והביא לביטול חוק איסור קיום מרוצים בשוויץ, חוק שחוקק אחרי טרגדיית לה מאן ב־1955, בה נהרגו 83 צופים במסלול.

את ההכרה בו הוא גם מנצל כדי לסייע לרוכבים צעירים, אבל טוען שבמולדתו הוא אינו כוכב גדול, "לוטי הרבה יותר פופולרי ממני, כי הוא אלוף באליפות משנה למוטוGP והוא קידם מאוד את הספורט. לא יודע, אני פופולרי רק בסביבת ספורט או במקום שבו אני גר", הוא אומר וצוחק שהוא מקבל קפה בחינם בבית הקפה השכונתי.

"אני לא מרגיש יותר מידי את ההצלחה, כי אנשים בשוויץ, לא שהם ביישנים, אבל בצורה מסוימת מכבדים את המרחב. בכל מקרה, לאף אחד לא באמת אכפת אם אתה מפורסם או לא".

דומי סקרן, הוא אוהב לטייל, לחקור את הסביבה ומנסה לשאוב כל מה שהוא יכול מהיותו רוכב באליפויות העולם. כאשר עולה ההשוואה בין שוויץ לישראל הוא שואל שאלות על המיקום, הקונפליקט וגם נושא הצבא עולה. בשוויץ, כמו בישראל, קיים חוק גיוס חובה וגם דומי קיבל צו. "הייתי בצבא, או יותר נכון אני עדיין בצבא", הוא אומר. "למזלי ישנה יחידת ספורט צבאית שמסייעת לספורטאים מקצועיים. השירות הרגיל אורך כ־28 שבועות וזו תקופה ארוכה מדי עבור כל ספורטאי, כי זה בלתי אפשרי לשרת ובמקביל להתחרות ברמה ספורטיבית גבוהה. לכן הקימו יחידה שבה בשלושה שבועות עוברים קורס בסיסי אשר משלב לימודים ומאפשר להתאמן". הוא לא מסתיר שגם את המינימום הנדרש הוא לא הצליח לשרת לצד כל המחויבויות שיש לו לעולם המרוצים. "קיבלתי את המדים, למדתי לברך בשפה הצבאית, לימדו אותי על הדרגות ואת הדברים הבסיסיים כמו עזרה ראשונה", הוא מספר ומודה שהיה נוכח בשבוע בלבד מתוך שלושת השבועות של הקורס. ברי המזל אשר מתקבלים ליחידה לדבריו לא רק שאינם נאלצים לעשות ויתורים בקריירה, אלא אף מקבלים עזרה נוספת מהצבא, כמו ייעוץ מאנשי מקצוע מובילים בתחומם ושיעורים כדי לסייע להם להפוך לספורטאים טובים יותר – כמו עזרה מנטלית, דיאטה, פיזיותרפיה, ניהול קריירה והרשת החברתית. "אני חושב שבאופן כללי שירות בצבא הוא דבר חיובי עבור צעירים ואם אין להם את הכלים כמו משמעת לעבודה מהבית, אז הצבא יכול ללמד להיות נקיים ומסודרים, לעמוד בזמנים, לעבוד כחלק מקבוצה, לבשל – וזה בית ספר לחיים".

למרות שהוא מדגיש עד כמה משפחתו הייתה לעזר, נראה שדומיניק נאלץ לעבוד קשה יותר מרבים עבור ההצלחה. הרוכב לא תמיד הצליח להפוך את הפוטנציאל וההשקעה לתוצאות והישגים. בשלוש עונות באליפות העולם (125 סמ"ק ומוטו2) היה על הפודיום רק שש פעמים בהם רק פעם אחת על המדרגה העליונה. ההצלחה הגיעה כשעבר למוטוE, ובהמשך כאשר החל להתחרות במקביל גם באליפות הסופרספורט, בפאדוק הסופרבייק.

בעונת 2021 הוכתר אלוף הסופרספורט, אחרי שניצח עשרה מרוצים מתוך 24, למרות שהחמיץ סבב בגלל התנגשות עם לוח השנה של המוטוE. שם, בגביע החשמלי, סיים סגן בגלל תקרית במרוץ הסוגר של העונה עם מי שהוכתר כאלוף, ג'ורדי טורס. "עצבני היא אולי מילה לא נכונה להגדיר את מה שאני מרגיש עדיין כלפי התקרית ההיא", אומר אגרטר, "אולי המילה 'מאוכזב' מתאימה יותר לתחושות שלי. לאנשים שונים יש נקודת מבט שונה, אבל כאשר מסתכלים על זה מהצד שלי, ניסיתי עד הפנייה האחרונה לנצח את האליפות. מצידו של טורס הוא לא היה חייב לנצח, אבל הוא לא יכול היה פשוט לוותר", הוא אומר על ניסיון עקיפה אגרסיבי שהוביל להתרסקות של טורס. "מהלך העקיפה היה נכון, על הקצה, אבל נכון וכאשר נכנסים להקפה האחרונה יודעים שמשהו עומד לקרות שם. גם התגובה האמוציונלית כשחשב שאיבד את התואר… כל הבכי וזה…", הוא אומר בביקורתיות על הדרמה שסבבה את התקרית.

ברור שלמרות שעברה שנה ומאז גם הוכתר האלוף של הגביע החשמלי לעונת 2022, אפילו אם דומי לא אומר זאת מפורשות, כל האנשים סביבו סבורים ואומרים שהתואר נגנב ממנו. עד לפני שבועות ספורים בעמוד הויקיפדיה של הרוכב היה כתוב בהישגים של עונת 2021 שהשוויצרי אלוף המוטוE עם כוכבית קטנה ליד. "אחי חושב שהתואר היה שלי, הרבה אנשים סבורים כך. הלכנו להתלונן ואמרו לנו לחזור וכשחזרנו הם אמרו שהם כבר החליטו ולא משנים את ההחלטה, אבל אנחנו יכולים לדבר. צפינו ביחד במהלך, ניסיתי להתלונן ואז הם אמרו לנו שאולי אם זה לא היה המרוץ האחרון הם לא היו נותנים את העונש של תוספת זמן על מהלך מסוכן – וזה היה משהו מאוד לא פייר מבחינתי לשמוע, כי הם כן בחרו לתת לי את העונש. מבחינה מסוימת זה נתן לי מוטיבציה כשקמתי בבוקר והייתי צריך לצאת לאימון, אז זה נותן דחיפה, אבל מבחינה אחרת זה נתן לי, כאגרטר הילד הזה שאין לו יותר מדי כוח, תחושה ש'הם' עושים איתי מה שהם רוצים, אז זה לא תמיד קל".

בעונת 2022 אגרטר עמד על הפודיום במוטוE בכל המרוצים, למעט שניים בהם סיים רביעי, בסופרספורט ניצח ב־71% מתוך 24 מרוצים אשר הוזנקו כאשר רק בשלושה הוא מסיים מחוץ לפודיום (פעם רביעי ופעמיים חמישי). "זה לא היה קל כמו שזה נראה על הנייר", הוא מדגיש. "כמובן שאם מנצחים כמוני כל כך הרבה מרוצים, אז זה נראה ככה, אבל אני לא ניצחתי בפער של 10 שניות, מה שאומר שתחרות תמיד הייתה שם. בולגה, בלדסארי ומאנזי רוכבים מצויינים והם התחילו לשנוא אותי באיזשהו שלב…", הוא מוסיף.

אך גם העונה הזו לוותה בדרמה, כאשר באמצע העונה, בסבב הצ'כי, הוא נפסל ממרוץ ומושעה מאחד נוסף בגלל התנהגות שאינה ספורטיבית. אגרטר לא רוצה לדבר על הנושא אבל לוקח אחריות על מעשיו. הרוכב של קבוצת Ten Kate שהוצא בהתרסקות רבת משתתפים בפניה מספר אחת הואשם כי העמיד פני פצוע כדי שהמרוץ יעצר עם דגל אדום והוא יוכל לזנק מחדש. "עשיתי טעות", הוא אומר, "לא הייתי בסדר".

למרות הביקורת על ההתנהלות של הרוכב ולמרות גילו המבוגר יחסית (32), ימאהה החליטו להחתים את השוויצרי לעונת 2023 כרוכב שלהם לצידו של רמי גרדנר בקבוצת GRT בסופרבייק. למרות שאהב להתחרות במקביל בשתי האליפויות, כעת כשדומיניק בקטגורייה הבכירה וייתחרה בשלושה מרוצים בכל סופ"ש, הוא ייפרד מהאליפות החשמלית, אך חשוב לו לציין שהוא לא התרשם ממה שקורה במוטוE. "אני מאוכזב מהאופן שבו האליפות הזו התקדמה, כי הזמנים לפעמים איטיים יותר מעונות קודמות והאופנועים אותו הדבר כמו בעונת 2018. נכון, הם הביאו מנוע חדש, אבל זה מנוע שקיים בשוק כבר שנתיים. ב־2019 קיבלנו צמיג חדש, מתלים חדשים ומנגנון קירור, אבל האופנוע הוא אופנוע כביש ובמרוצים אנחנו צריכים לרכוב מהר יותר כל שנה ולהתקדם – ואנחנו לא. אני סקרן במובן מסוים לראות את אופנועי הדוקאטי (V21L), אבל אני לא חושב שזו רמה טובה מספיק כדי להיות מהירים יותר וגם המרוצים לא יהיו ארוכים יותר. יש לנו את ה־6-7 הקפות ואז זה נגמר… אמנם מרוץ קצר זה כיף ובאופן כלשהו כאשר יש שני מרוצים זה בסדר, אבל אין שום דבר שקשור באסטרטגיה או ביכולת תפקוד רוכב במהלך מרוץ. זה יותר קשור במזל אם נמצאים מקדימה במהלך הקפה האחרונה, אבל אם לא, אז אף אחד לא מצליח לעקוף באמת. אני אולי לא הרוכב המהיר ביותר, אבל אני יכול להילחם ואני בולם מאוד מאוחר וזו אולי הסיבה שיכולתי להיות שם כל הזמן. רוכב שאינו רוכב כמוני לא יכול לנצח. האתגר עם המוטוE הוא שאין הרבה הקפות ולכן צריך להגיע יותר מוכנים מבחינה מנטלית וגם עם הכנה למרוץ, שזה אומר להבין את המסלול, איזה סגנון רכיבה צריך למסלול הספציפי ומה ניתן לעשות בשבע או שמונה הקפות".

עם זאת, ראינו אותו במהלך השנים האחרונות נלחם ומטפס במיקומים ומצליח לסיים על הפודיום גם אחרי שהתדרדר לאחור, "בדרך כלל המרוצים לא נגמרים אחרי הקפה אחת או שתיים, לפחות כאשר לא יורד גשם או מישהו מתרסק. בעת הזינוק יש רוכבים שיכולים לסכן יותר, עם אחיזה טובה או עם סוללה טרייה יותר. בסופרספורט אם מתדרדרים למקום החמישי אפשר לחשוב 'נו בסדר יש עדיין 15 הקפות…', יש יותר זמן לקרוא ולהבין את שאר הרוכבים, ניתן להבין למה רוכב אחד מהיר יותר ומה קורה. יש יותר זמן וקצב פעימות הלב הממוצע נמוך יותר, כי צריך להחזיק מעמד הרבה יותר זמן. במרוצים קצרים קצב פעימות הלב קופץ ישר ל־178 או 180 ונשאר שם. המוטוE דורש הרבה אנרגיה וכוח כדי להביא את האופנוע למקום הנכון שאתה רוצה שהוא יהיה ונדרש הרבה ריכוז ואדרנלין, כי צריך להיות מאוד מדויקים כדי להיות בדיוק במקום. צריך להבין, צריך להיות על קו המאבק ואסור לעשות אף טעות, כי ברור שבכל פנייה מישהו מגיע. בסופרספורט, בגלל שהמרוץ ארוך, יש יותר זמן להירגע, אבל בגלל שזה מרוץ שבו רוכבים יותר מ־30 דקות זה קשה מסיבה אחרת".

עונת 2023 תהיה השנה הראשונה בה לא יצטרך להביא כסף בעצמו אל האליפות. דומי הבהיר באמצעות אחיו הסוכן כי הוא אינו מעוניין לחתום אם תידרש השתתפות עצמית כדי להתחרות, "הגישה הייתה שגם אם יציעו לי מקום, אפילו בסופרבייק, אם אני צריך לשלם עליו או להביא חסויות אז התשובה של אחי תהיה לא, לא, לא, אין לי כסף. אני לא יודע כמה כסף הוצאנו עד היום על הרכיבה שלי, יכולנו לקנות בית גדול, אולי אפילו כמה. רק בעונת 2018 הבאתי לקבוצה 650,000 אירו ובעונה אחרי, ל-MV אגוסטה הבאתי חצי מזה (*במוטו2). בשנים האחרונות הייתי צריך לשלם בעצמי על הנסיעות ובשנים הראשונות שילמתי על הצמיגים בעצמי, שזה שלושים אלף אירו. כולם אומרים – כשאתה באליפות העולם אתה כוכב. אבל לא, פאק, זה לא נכון".

הוא לא יודע להסביר אם הקשיים הכלכליים מקורם בגלל היותו שוויצרי, קשרים או מזל, לכן הוא והסביבה שלו נאלצו להיות מאוד יצירתיים בשנים האחרונות במציאת חסויות ולמרות שהוא מדגיש שהוא מוקיר תודה לכל מי שתמך בו, הוא נראה נושם לרווחה שלא ייאלץ לעמוד במחוייבויות לנותני חסות אישיים לצד מחויבויות לקבוצה בעונה הבאה.

בשנים האחרונות לא תמיד הצליחו אלופי הסופרספורט להשתלב ולהצליח בקטגוריית הסופרבייק. אגרטר רכב כבר על ה־R1 במרוצי הסיבולת בסוזוקה ושם הצליח לעשות הקפות מהירות בזמנים כמו רוכבי האליפות. טופראק רזגטליאולו, אשר רוכב עבור ימאהה בקבוצה הבכירה, בטוח שהשוויצרי יהיה מהיר כבר בתחילת העונה. דומי סבור שזכה בשני תארי הסופרספורט למרות שה־YZF-R6 שלו לא היה האופנוע הטוב על המסלול וגם לא היה הימאהה הטוב ביותר, ולכן מאמין שההשתלבות שלו תהיה טובה יותר מזו של לוקאטלי, שהיה אלוף הסופרספורט האחרון שטיפס בין הקטגוריות.

"אני אוהב את הפאדוק של הסופרבייק, הוא משוחרר יותר, הוא נחמד. נכון, זה לא פאדוק המוטוGP, אבל הוא יותר רגוע וחברותי, בלי מבטים חשדניים. אחר שעברתי ממוטוקרוס למרוצי כביש הופתעתי לרעה מהאווירה והיה חסר לי החופש וכאן אני מרגיש את זה שוב", הוא אומר. כשמדברים על חלומות אגרטר מספר שהוא עדיין חולם לרכוב במוטוGP, חלום שהגשים חלקית כאשר קיבל מתנה מסוזוקי וזכה לרכוב על ה־GSX-RR במבחן, הוא מקווה להמשיך להיות בריא וחולם להמשיך להצליח.

לקראת השלב הבא בקריירה אגרטר קיצץ שערו ונפרד מתספורת ה־"ביזנס מקדימה וחגיגה מאחור" (המוכרת לנו גם כתספורת אלי אוחנה). על ה־R1 הוא טיפס לראשונה במבחן באמצע חודש דצמבר והשוויצרי מבטיח לתפוס בשתי ידיים את ההזדמנות שניתנה לו.

לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Whatsapp לחצו כאן
לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Telegram לחצו כאן

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין