מיינדסט: לכוונן את המוח

תמי גורלי | צילום: AG BMW, MotoGP, Suzuki Motor Cooperation, Petronas SRT

דקות ספורות אחרי שהרוכבים צפו בפעילות של רופאים ומרשלים מנסים להציל את חייו של ג'ייסון דופסקייר על המסלול במוג'לו, השעון עבורם החל לדפוק, הם טיפסו על האופנועים, יצאו אל המסלול וקבעו הקפות מהירות. יום למחרת רוכבי המוטוGP עמדו דקת דומיה לזכרו ואז יצאו לעשות 120 קילומטרים בממוצע מהירות של 175 קמ"ש. "במצב כזה חייבים להיות אנוכיים, כי אם לא, אי אפשר לחבוש את הקסדה, ככה זה. זו סיטואציה קשה אנחנו מזדהים עם המצב, אך כל מה שנותר לנו לעשות זה לבצע את העבודה שלנו על המסלול וזה הכול. להתפלל לזכרו ועבור משפחתו של ג'ייסון, לשלוח חיזוקים ויותר מזה אנחנו לא יכולים", אמר אלוף העולם המכהן ג'ואן מיר.

"אני לא מבין כיצד עמדנו על הגריד, רגע אחד עומדים דקת דומייה לזכרו של ילד שאיבדנו אתמול ועשר דקות אחר כך היינו מסוגלים להתחרות", אמר רוכב אפריליה אליקס אספרגארו, "אין לי מושג איך אנחנו מצליחים להיות כל כך אנוכיים. אנחנו כאילו עוברים עם הראש ליקום מקביל ומנסים לא לחשוב, אבל עבורי קשה מאוד אפילו להסביר כיצד אנחנו מסוגלים, אפשר אפילו לומר שכאילו שאנחנו שוכחים מוקדם מדי דבר כזה. זה מסובך ולא פשוט והחיים כאילו ממשיכים מהר מאוד".

אספרגארו ומיר לא היו הרוכבים היחידים שהתקשו באותו היום לצאת למסלול. פקו בגנאיה הודה שההקפות הראשונות שעשה במהלך האימון ביום שבת היו מסוכנות, ביום ראשון התרסק מההובלה וגם במקרה הזה הודה כי ההתרסקות קשורה בחוסר ריכוז. אנאה בסטיאניני לא ראה את זרקו, נכנס בו מאחור בדרך לגריד ואפילו לא זינק. בסוף היום רובם הגדול אמר כי לא הצליחו להיכנס למיינדסט, שלא הצליחו להיות כפי שחלקם קוראים לזה, ב-"רייסינג מוד" הנדרש.

"קשה לי לענות מה זה כי עבורי זו פשוט דרך חיים", אומר ניל הודג'סון, אלוף הסופרבייק וכיום סוכן, מנטור ופרשן מרוצים, "זו הדרך הטובה ביותר בה אני יכול לענות". אפילו איש של מילים מתקשה להסביר מה זה הדבר החמקמק הזה שמבדיל בין רוכב טוב לרוכב מצוין.

בשנים האחרונות יותר רוכבים מדברים על המצב הזה טרום זינוק ובמהלך המרוץ, מצב בו כל העולם נמחק, זה רק הם, האופנוע והיריבים. אפשר לומר שמי ששם את הנושא פתוח על השולחן היה אנדראה דוביציוזו כשחשף את התהליך המנטלי שהוא עובר בעזרתו של פסיכולוג הספורט והנוירופסיכולוג יוג'יניו ליזמה. ליזמה, העובד עם ספורטאים מענפים שונים כמו כדורגל וגולף, מתמחה בענף המוטורי ועובד עם קבוצות פורמולה 1 ורוכבי אופנועים בקטגוריות הבכירות. "זה לא הגיוני מה שהרוכבים נאלצו לעשות וקשה להבין מה עובר בראש שלהם. הספורט המוטורי זה עולם קיצוני: הסבל והכאב, וזו חוויה שונה מכל ספורט אחר או מהחיים הנורמלים", אומר ליזמה על רוכבי המוטוGP. "בכל סוף שבוע הם רואים מוות, אך כאשר מישהו מת זה הזמן לעצור את ההצגה. מה חשוב כאן? הספורט? הכסף? מה הכי חשוב? הבטיחות, זה מה שחשוב", הוא מוסיף בביקורתיות ומנקודת מבט של מי שמקומו להגן על נפשם של הרוכבים. "הכי חשוב זה האדם ורק אח"כ השני בחשיבות זה שהוא רוכב. בעבודה שאנחנו עושים אנחנו מנסים לעזור לספורטאים שלנו להישאר בטוחים ובריאים והמטרה השנייה זה לנסות לנצח במשהו. הרוכבים צריכים לסיים את המרוץ ולחבק את המשפחה שלהם, אנחנו מקווים שהחיבוק יהיה בפארק פרמה, זה יהיה נחמד, אבל הכי חשוב זה לסיים את המרוץ. כאשר משהו כזה קורה אפשר לראות את הערכים של המערכת. בעולם שלי אנחנו מנסים להעביר את המסר שחייבים להגיע שלמים לסוף המרוץ והדבר הבא זה להגיע ראשון, שני או שלישי. כאשר מדברים על בריאות הנפש – וזה כמובן לא רק בהקשר של הרוכבים – זו המערכת, צריכים להעלות את חשיבות הנושא. מה הוא המסר שאנחנו מעבירים, האם הם רק מכונות מהירות או אנשים? זה לא רק באליפות המוטוGP, זה באופן כללי כאשר אנחנו מסתכלים על ספורטאים. קשה לשפוט כי מהפן האנושי אולי היה אפשר לעצור את המרוץ, אבל לא בטוח אם זה בגלל שהם כולם נמצאים בסביבת עבודה אשר בכל סוף שבוע הם עומדים בפני המוות ולכן זה אולי לא נשמע נורמלי, אבל אפשר היה להתחרות. המוות אמנם נמצא עבורם מול הפנים כל היום, אבל מבחינה אנושית זה יכול היה להיות רגע מושלם לשים קודם כל את מה שחשוב: את הרוכב, את האדם, בן האנוש".

עם זאת, ליזמה מציין שאולי דווקא היציאה למסלול יכולה לעזור להתמודד, "מבחינת המוח, המחשבה, העניין הוא שוק החשיבה. חשוב לבטל את השוק, את האימפקט האמוציונלי. לבטל מיד, מאחר וכך זה לא הופך את התאונה לעניין גנרי. זה אותו המכניזם, בדיוק כמו אחרי נשיכת כלב, צריך לראות את הכלב כדי לבטל את התעצמות הכאב. בדרך כלל כאשר רוכב מתרסק רוצים שמיד ישוב לאופנוע ויעבור באותה הפנייה בה התרסק, כך מבטלים את הגנריות של הכאב והפחד באופן כללי. אבל כאשר מישהו מת יש כאן פן הומני, זו איננה התרסקות רגילה".

"לכל רוכב יש את התפישה שלו, הערכים האתיים שלו וצריך להבין מה גורם לכאב האמוציונלי אצלו", אומר ליזמה בקשר לרוכבים שלא רצו להתחרות אך עדיין יצאו למסלול וחלקם סיימו את הסבב בחצץ. "כי אם מאמינים במשהו אך נוהגים הפוך, ישנן התנגשויות ובעיות, כי זה נוגד את העצמי של הרוכב, את האמונה ואת הערכים. כשיש ניגודים כאלו מנסים להבין מדוע ההתנהגות אינה מתיישבת עם הערכים. באופן כללי כאשר אתה לא דובק אחר הערכים זה כי אתה מפחד ממשהו, אולי מפחד מאיבוד העבודה או החוזה, אבל בדרך כלל הפחד משפיע על ההתנהגות".

"הגיוני שזה גרם לחוסר ריכוז, מאחר וכאשר לא נמצאים במצב טוב אמוציונאלית, העין אינה קולטת את האינפורמציה כמו בתחושה של שמחה. כשנמצאים במצב רעוע העין צוברת פחות אינפורמציה וכאשר שמחים וחשים הנאה קולטים יותר. בניסויים ובטיפולים באמצעות מחשוב ניתן לראות את ההבדל והנתונים מראים שכאשר הנבחנים או המטופלים עצובים, הם לא קולטים את אותו המידע. במידה וספורטאי אומר שהוא לא שמח אנחנו יודעים שזה ישפיע פיזיולוגית, כלומר משפיע על הראייה, על ההחלטה ועל היכולות המוטוריות (יכולות הביצוע). כשאנחנו עצובים זה משפיע מבחינה מנטלית. כאשר המוח לא עובד טוב אז הידיים והרגליים גם לא עובדות".
ליזמה מדבר גם על הצורך אולי לדבר עם הרוכבים לפני ההחלטה להזניק מרוץ, על החשיבות לתת לרוכבים שליטה לפחות חלקית על המצב ובכך גם למנוע התנגשות ערכית ולהרגיש חלק מההצגה ולא רק רכיב. מהלך שהיה אולי מונע הרגשה לא טובה של הרוכבים או תחושה כמו שתיארו כמלוכלכת. "זו הזדמנות להרהר לגבי מה חשוב? מדוע הגבנו כך? מדוע זו ההתנהגות של המערכת?".

בעבר המערכת חשבה על הרוכבים עוד פחות, בשנות ה-60 וה-70 כאשר רוכב היה נהרג באימון, היו מניחים זר לזכרו על מקומו המיועד על הגריד ומזיזים אותו רגע לפני הזינוק. היום זה לא היה קורה וליזמה אינו סבור שהמודעות לענייני הנפש ודפוס החשיבה גורמים לרוכבים לקשיים נוספים בגלל עודף מודעות, "הפאן האמוציונאלי הוא חלק מהספורטאי, אנחנו מתקדמים וזה נורמלי שכולם מקבלים עזרה מנטלית, זה צעד בכיוון הנכון. הרוכבים כיום פתוחים יותר והם מבינים שזה כלי כדי להיות מהיר, חכם, אינטנסיבי. נכון שהם מסתכלים יותר פנימה ובריאות הנפש זה חלק מהתוצאה של העזרה המנטלית. פסיכולוגיה הייתה מקושרת בעבר לבעיה וכעת היא מקושרת לביצועים. זה פתח את הראש בתחום הזה", הוא מסביר.

מי שהביא את ליזמה לתוך הפאדוק הוא סוכן הרוכבים סימונה באטיסטלה, אשר ברשימת לקוחותיו נמנים דובי, באוטיסטה ואלסנדרו זקוני המתחרה במוטוE, "כאשר אני מדבר עם רוכבים הם ברמה עולמית וכבר הוכיחו יכולת. וברמה הזו של האליפות הם כולם מהירים, כולם בשלב הזה כבר ניצחו מרוצים והאתגר הוא כיצד ימשיכו להתפתח, חלקם מצליחים וחלקם לא, וזה לא משהו שאפשר לצפות מראש. כאן נכנס עניין הסטטיסטיקה. מספרים זה פרמטר חשוב אבל רק עד אותו הרגע מאחר ובלתי אפשרי לדעת מה יביא המחר, טוב או רע. זו עבודה ללא הפסקה לפתח רוכב מגיל צעיר עד להיותו רוכב בוגר, הרבה עבודה". עם זאת הוא לא בטוח אם האקס פקטור הזה, הרייסינג מוד, הוא משהו שניתן ללמוד, "לא ניתן באמת לדעת האם המיינדסט זו מיומנות נרכשת, אין דרך גנטית כדי להבין האם הרוכב, הנהג או הספורטאי בכל ענף תחרותי יהיה מצליח בתחומו. זה מיקס של מיומנויות גנטיות ומנטליות, פיקחות, אינטואיציה, גורמים רבים".
"אי אפשר לאבד את המיומנות, אבל רוכב יכול ליצור מגבלות עבור עצמו, מעין נקודות בלימה, רוכב יכול להאט את עצמו וחשוב להימנע מכך", מסביר הסוכן אשר בעברו המקצועי מלבד ניהול רוכבים כשני עשורים, הוא ניהל גם קבוצות בעולם הפורמולה. "לכל הרוכבים יש מהירות בסיסית, כולם יודעים כיצד לרכוב מהר, אבל אם אין להם יכולת לפתח את המיינדסט כדי להיות אלופים או כדי לא להאט, הקריירה לא תתקדם. ראינו את זה קורה עם כל כך הרבה כישרונות גדולים כשהם מאבדים עצמם עם השנים תוך התקדמות בקטגוריות וצריך להימנע מכך שישימו לעצמם מכשולים". באטיסטלה מסביר את ההשתתפות של אנדראה דוביציוזו במרוצי מוטוקרוס כחלק מהרצון לשמור על יכולת – ולא רק גופנית, "דובי ממשיך להתחרות כי הוא אוהב את זה ומאושר וכרגע לא משתתף במרוצי ה-GP. בשביל רוכב, תחרות זה משהו בסיסי, זה לא רק משהו שהוא אוהב לעשות. המוטוקרוס נותן לו גם את ההזדמנות לשמור על המיומנות אשר ניתן לפתח רק תוך כדי תחרות, שם הרוכב דוחף את עצמו עד הקצה כי המתחרים היריבים פועלים בדיוק כמוהו. רק השתתפות במרוצים מאמנת אותם להתחרות".

"לא ניתן ללמוד 'רייסינג מוד', זה משהו שמגיע מבפנים. כאשר הרוכבים משתלבים בעולם הזה, יש להם כבר מנטליות שכזו", אומר ג'ינו בורסוי, מנהל קבוצת אספאר ורוכב עבר ב-125 סמ"ק. "אני כרגע כבר לא כזה. אני מודאג כאשר הרוכבים מסתכנים בכל פנייה, אני ממש מודאג. לפעמים אני אפילו לא מסוגל לצפות במרוץ כשהם רוכבים יחד מחשש שמא יתרסקו או יפגעו", מספר בורסוי האחראי על סרג'יו גרסיה ואיזן גאוברה באליפות המוטו3 על אופנועי הגאסגאס, על קאנט ואלברט ארנס, אלוף העולם המכהן במוטו,3 המתחרים במוטו2 ומריה הררה ופרמין אלדגור במוטוE. "בעבר זה היה נורמטיבי עבורי אבל עכשיו אני אדם נורמלי, הפכתי נורמלי. רוכבים לא יכולים להיות כמוני, זו העבודה, זו הסיבה אולי שרוכבים מסוגלים לכבות את הראש ולצאת ברייסינג מוד, כי אם חושבים, לא מזנקים".
בורסוי, שהתחרה מול ולנטינו ומבוגר ממנו רק בשנתיים מספר, "שמעתי שאפילו ולה אומר שהתקשה 'לכבות את הראש', עם הגיל מבינים יותר את החיים והוא אולי יכול לחשוב באופן אחר ולראות את הבעיה, אולי עם הגיל מגיעים אל המרוץ פחות חזקים מהבחינה הזו או פשוט פחות נאיבים. קשה להגדיר את מצב הרוח בו נמצאים, מצב שלא רואים את הצד הקשה. זה כך בכל ענף ספורט עם רמת סיכון גבוהה, זה משהו בדנ"א, נולדים עם זה וככל שמתבגרים הראש משתנה ומתחילים לראות את הסיכון. בהתחלה אוהבים את הסיכון ואז קצת פחות. כששואלים אותי אם אחזור להתחרות אני עונה שלא. לא רוצה, היה לי מספיק סיכון בעבר ואני בסדר ככה. אני לא יכול להגיד את זה לרוכבים שלי, הם יחשבו שאני משוגע".
ג'ינו, שאמון על איתור והחתמת הרוכבים בקבוצות של אספאר ברמה העולמית ובאליפויות הצעירות ב-CEV מבהיר כי המיינדסט זה ההבדל בין רוכב מהיר ורוכב רגיל, "ההבדל ביניהם זה הראש" הוא אומר. "להרבה רוכבים ישנה מהירות, יש פוטנציאל, אבל בסופו של דבר הראש זה המפתח בשביל התוצאה. אם הראש לא חזק הם אולי ינצחו מספר מרוצים – אבל לא יהיו אלופי עולם. אפשר לדעת מתי יש לרוכב פוטנציאל, אנחנו מנסים להבין על פי פרמטרים, לא קל להבין, אבל אפשר לדעת. את מצב ה'מיינדסט' קל להגדיר," בורסוי מסביר "זה מצב שבו שוכחים הכל וחושבים רק על העבודה. זו הדרך היחידה להוציא את המיטב, בלי זה מאבדים את הסיכוי להצליח. זו הדרך היחידה לגישה נכונה לקראת המרוץ, אפילו כאשר משהו קשה קורה, כי זו העבודה ויש להתנהל ולחשוב רק על העבודה. אז מכבים את הראש וחושבים על מה שצריך לעשות לקראת ובמהלך המרוץ. אני לא יודע בדיוק מה קורה בראש כאשר חולפים בפנייה שקרה בה משהו, למזלי לא עברתי את זה בעצמי אבל במצב כזה צריך לחשוב על המרוץ כי ישנם רוכבים אחרים מסביב על המסלול.
ההבדל בין אנשים זה השכל, המחשבה, דרך החשיבה. רוב בני האדם בכלל לא ירצו להסתכן על המסלול, אך סכנה גדולה עבור הרוכבים זה נורמלי. זה די ברור שהראש שלהם אחר".

פרנקי קרצ'די, ראש הצוות של אלוף עונת 2020 ג'ואן מיר בסוזוקי, רואה דווקא נקודות חיבור בינו לבין הרוכב שלו וסבור כי גם לאנשים המקיפים את הרוכב בפאדוק יש רייסינג מוד משלהם "אנחנו קצת אותו הדבר, אני אשן בלילה שלוש שעות במהלך סוף שבוע במסלול ואז ביום שאחרי 14 שעות רצוף, כי המוח במהלך הסבבים של המרוצים, המוח לא כבה. אפילו ביום חמישי כבר נמצא ב"זון" וזה נשאר עד עשר דקות אחרי דגל השחמט, אז אפשר להשתחרר ולשחרר אוויר. כמונו ישנם כמה בקבוצה, אפילו כאשר הם שותים בירה בלילה אחרי יום אימונים, הם חושבים על האופנועים. ישנם שני סוגים של אנשים בפאדוק, יש כאלו שהם מעל ומעבר בכל נושא מוטורספורט ויעשו את העבודה גם בלי לקבל כסף והפוקוס על העבודה טבעי עבורם. הם נכנסים לדמות ונשארים בזה, פוקוס ותשוקה. אני בטוח שיש עוד כמה כמוני בפאדוק עם מחברת ליד המיטה שהם מתעוררים בלילה ורושמים הערות בשביל היום למחרת".

למרות שקרצ'די נמצא במיינדסט, הוא מודע לכך שזה לא אותו דבר כמו הרוכבים עמם הוא עובד, הוא לא עולה על המסלול לכן שומר על עירנות, כדי לדעת מתי אפשר להפריע לרוכבים ויודע לקרוא את מה שנראה כמבט קפוא של הרוכב "כאשר מכירים מישהו טוב, ממש כמו בן זוג, פשוט מבינים ואז בבוקר יודעים אם הרוכב רגוע, מודאג או עובר רגע קשה ואפשר להבין מה המצב רוח שלהם ואם הם רוצים שידברו איתם או להישאר בשלהם. אני לפעמים לא יודע מה עובר לג'ואן בראש, לפעמים אנחנו לא לגמרי מבינים מה הם עושים". אחת השיטות של ראש הצוות הוותיק כאשר הוא מרגיש שהרוכב שלו הולך לאיבוד, זה לדבר איתו על כל מה שקשור במנועים "לכל רוכב יש פיקוס משלו וזה גם תלוי בהכנה שהם עושים בבית. אולי הקרוב ביותר לאופי של ג'ואן היה ניקי היידן והמיינדסט שהיה לו. הוא היה דומה באהבה הטהורה שלו לכל מה שקשור למנועים וביכולת שלו להיכנס לפוקוס. ניקי, לא משנה עבור מי רכב – קבוצת מפעל או קבוצת לווין – הוא תמיד רצה להיות הכי טוב, הכי מהיר והראש הלך לשם".

פרנקי וג'ואן הפכו חברים טובים בשלוש השנים האחרונות, חברות אשר נותנת למיר תחושת ביטחון ושקט שהרוכבים מחפשים בתוך המוסך. "אנחנו בוחנים את הסביבה של הרוכבים ואם יש אנשים בקבוצה או בצוות שאינם מתנהגים באופן המתאים, ואם יש מישהו שהוא ללא מוטיבציה אז אנחנו מנסים ליצור סביבה שבה הרוכבים מרגישים רק בטוב, שירגישו בטוח" מספר ווילקו זילנברג על חשיבות הסביבה הנוחה שהרוכב זקוק לה כדי להיכנס למיינסט ולא לצאת ממנו. זילנברג, מנהל קבוצת המוטוGP בקבוצת פטרונס, אמר לפני תחילת עונת 2021 כי המטרה שלו שרוסי יחזור ליהנות על האופנוע, "לא צריך ללכת לבית ספר כדי ללמוד את זה, אבל זה אומר שהפסיכולוגיה צודקת", הוא מגיב בשעשוע למסקנות של ליזמה כאשר מציין את הניסיון שלו בחמישה עשורים על המסלול ולצידו. "זה ברור שכאשר שמחים והמצב רוח טוב, אז הכל קל ולא מרגישים כאילו כל העולם נגדך. לכולם יש את הימים הללו שחוטפים מכה בברך בבוקר ואז שום דבר לא מסתדר, זה מהימים הללו שאז גם נעלם המפתח והכל קורה. צריך לפתוח את היום כשלא קורים לך דברים כאלו, מקבלים כל דבר ולא נותנים את תשומת הלב, צריך להנות ממה שעושים. אבל הכל מגיע לזה שאי אפשר לרכוב או להתחרות בכל מיני רמות אם הרוכב אינו רואה את עצמו מנצח, וללא הפסדים וללא טעויות ונכנס למרוץ במחשבה שיקרו בעיות. כולם גאים ונהנים מכך שהגיעו להתחרות במוטוGP, הרמה גבוהה, חייבים להיות מהירים אך זה לא מספיק, אלא אם אתה יכול לנצח את היריבים. את זה אפשר לעשות כשנהנים ומרגישים את האופנוע ואת התשוקה שיש בך יותר מהאחרים. ככה זה צריך להיות, אבל זה לא קל לשלוט במנטליות. לפעמים שמחים ולעיתים בעיות גורמות למתח, אך כדי להפגין ביצועים וגם כדי להראות לכל העולם שהם יכולים, אפילו שלפעמים מאבדים את האמביציה, צריך למצוא אותה מחדש והכל עניין של מוטיבציה ותשוקה וכרגע אנחנו לא ב'זון' הנכון", הוא רומז לגבי המצב הנוכחי בקבוצה.
ווילקו, אשר עבד שנים רבות עם חורחה לורנסו, מאווריק וינאלס וכעת עם מורבידלי ורוסי לא מסכים עם הסברה כי רוכבים שמגיעים מרקע משפחתי חזק מצליחים יותר להיכנס לאותו זון. "במקרים רבים דווקא הרוכבים הבאים מרקע קשה עמידים מנטלית יותר מאלה שבאים כביכול מהחיים הטובים או מהמשפחה המבוססת. לפעמים הם מפונקים ולא רכשו אופי טוב וכבוד כדי לתפקד בתוך קבוצה וכדי לפתח את דפוס החשיבה הנכון".
"אומרים שכאשר התיק על הגב גדל נעשים טובים יותר, בזכות הניסיון והכלים אשר נרכשו, אבל מאבדים אלמנטים אחרים", מסביר זילנברג שעבד עם רוכבים שהתקשו לעיתים עם דפוס החשיבה, לגבי השאלה האם זה יכול ללכת לאיבוד, הוא דווקא מדבר על הרוכב הוותיק בקבוצה, ולנטינו רוסי שחגג כבר 42. "נרכש הרבה ידע, אבל כאשר מתבגרים גם הגוף עובר תהליך. אני מלא כבוד לאופן שהוא דוחף. האם ולה היום טוב יותר מבגיל 30? במוג'לו הוא היה מהיר ב-0.6 שניות ממה שהוא היה אי פעם, אבל השאר כנראה טובים יותר".
זילקו גם נותן את הטיפ מהיכן הרוכבים מוצאים את היכולת לחזור סבב אחרי סבב, להתרכז במטרה למרות הקשיים והתוצאות המאכזבות, "כאשר המצב לא פשוט, צריך לפתוח ספר חדש. כל סבב ספר חדש, בעיקר בקטגוריה הבכירה. אנחנו תמיד לומדים כל יום משהו חדש ועם הניסיון לומדים עוד ולכל רוכב יש יותר מומנטום ולכל אחד יש את הרקע והדנ"א שלו".

"לרוכבים יש את היכולת להסתכל קדימה, ואנחנו מסתכלים קדימה כי ישנה עוד הזדמנות, אופציה נוספת", אומר ולנטינו ומסכים עם מנהל הקבוצה שלו. רוכב ימאהה, למרות הקשיים בעונות האחרונות, נראה חדש בכל יום חמישי כאשר מגיע למסלול. "הרבה יותר פשוט לברוח הביתה מאשר לקפוץ על האופנוע, כי אז צריך להתרכז אך רק בעבודה כי זה מסוכן, חושבים ישר על תחילת המרוץ כי צריך להתחרות".

הרוכבים מקיפים עצמם בכל מה שביכולתם כדי להיות במיינדסט הנכון. אנשי צוות שהם בוחרים, עוזרים אישיים עליהם הם יכולים לסמוך, ראשי צוות שהם מפתחים עמם מערכת יחסים חברית, ערכית ומקצועית, אוכל שהם אוהבים ומוודאים שהאנשים האהובים עליהם יכולים להיות שם עבורם בין המקצים, ולכן שנת הקורונה בה אסור היה להכניס לפאדוק מלווים הייתה קשה במיוחד לחלקם.

"השלב הראשון של הכניסה לתוך 'רייסינג מוד', מתחיל כבר ביום שישי, אפילו כבר מיום חמישי אחרי הצהריים", מסביר ולנטינו רוסי. "יום יום, שעה שעה, זה כאילו מסלול שלוקח אותך קרוב יותר למצב המנטלי שבו צריך להיות בזמן המרוץ. כמובן שיום ראשון זה היום, בעיקר אחרי מקצה החימום וכאשר מרוצי המוטו3 והמוטו2 מתחילים, זה לא פשוט להיכנס למצב הזה. אין לי טריקים מיוחדים שעוזרים לי, אבל אני משתדל לעשות את אותם הדברים ואת אותן הפעולות. יש לי תוכנית ברורה, כך שאהיה מוכן לתקן כל מה שיקרה במידת הצורך וכך שאהיה מוכן שעה או כארבעים וחמש דקות לפני הזינוק לחשוב רק על המרוץ. לפעמים אני נמצא ביחד עם הרוכבים הצעירים מהאקדמיה ולכל אחד יש דרך משלו. חלקם צוחקים יותר, חלקם נמצאים תחת יותר לחץ לפני הזינוק ואני סבור שעבור כל אחד זה אחרת", אומר רוסי ומוסיף "אני חייב שתהיה לי השגרה שלי, לנסות להיות ערוך. להביא את האופנוע לגריד, להיות מרוכז ולחשוב רק על המרוץ מבלי שמשתרבב לשם שום נושא אחר".

"זה מתחיל כבר בבית", אומר התלמיד של ולנטינו ורוכב קבוצת המפעל של דוקאטי פקו בגנאיה. "זה מתחיל באימונים וכאשר מרגישים בטוחים בעבודה הטובה שנעשית בבית, אם דאגת וטיפלת בעצמך כמו שצריך, אז ניתן להתחיל בהכנה למרוץ. אבל חשוב להשתדל למצוינות, כי אם לא עושים עבודה טובה ומתאמצים במקצי האימון והדירוג, אז הספקות מתחילים לחלחל".
"זה משתנה כל הזמן", אומר אלוף העולם במוטו2 בעונת 2018, כאשר מתייחס לתהליך, "לעיתים אני מקשיב למוזיקה, לפעמים הכל כרגיל, לפעמים אני יותר לחוץ. אני מנסה להתרכז עד כמה שניתן ולפני הגריד אני מדבר קצת עם האופנוע, חושב על היכן יהיה נכון להתחרות, בוחר קווים. הרגעים בהם אני משתדל מאוד להיות מרוכז זו הקפת החימום ובזמן ההכנה לזינוק על הגריד".

אצל דנילו פטרוצ'י, רוכב KTM בקבוצת Tech3, ניקיון המחשבה כולל את ניקיון הסביבה "אני מנסה להיות רפיטטיבי, לא בגלל שזה מביא לי מזל אלא כדי להתרגל להיות מדוייק ולחזור על כל הדברים שאני עושה. אני אוהב שאני אדם שאכפת לו ממה שקורה מסביב באופן כללי, אבל אני קצת מתנתק ולא רק ממש לפני המרוץ עצמו, זה מתחיל כבר כאשר אני עוזב את הבית. אלו הרגעים בהם אני מנקה ועושה את הכל באופן אופטימלי, מכין את עצמי להיות דרוך לקראת הסופ"ש. אני עושה הרבה דברים מוזרים, כמו לשים את כל הנעליים בשורה או את השלטים מסודרים, דברים טיפשיים כאלו".

אצל בראד בינדר, רוכב קבוצת המפעל של KTM, זה שקט שעוזר לו להירגע, לעומת רוכב ימאהה פאביו קווארטררו שרעש מכניס אותו למוד, "מה שעוזר לי הכי הרבה זו המוסיקה", אומר הצרפתי, שאפשר לראות אותו עם אוזניות בהמתנה במוסך שעה קלה לפני הזינוק. "אני מקשיב למוזיקה כל הזמן לפני שאני מתכונן לעלות על האופנוע, רק לא לפני הזינוק, כי זה עושה אותי קצת יותר עצבני, אבל לפני מקצה הדירוג, לפני מקצה האימון – אני מקשיב למוזיקה כל הזמן. אני לא מבין איך עדיין לא קיבלתי הודעה ממיו (*מריגאלי, מנהל הקבוצה), כי יש לו משרד צמוד לשלי ואני מקשיב למוסיקה מאוד מאוד חזק, נראה לי שלא יקח הרבה זמן עד שאקבל הודעה ממנו… מצחיק, אבל זה באמת מה שעוזר לי להיכנס למוד", המוזיקה שלו אגב היא טראוויס סקוט וקניה ווסט.

רבים מהרוכבים מתקשים להסביר מה זה בדיוק, וכולם היו צריכים רגע לעבד את מה שהם עושים באופן טבעי. איך הם מצליחים להיכנס למצב בו הם שוכחים מכל העולם, המשפחה, הבית, רוכב אחר או סתם הברז שהתפוצץ בבית, או דו"ח התנועה שקיבלו בדרך למסלול. אולי אם לכולנו הייתה היכולת להיכנס למיינדסט הזה, היינו מצטיינים באיזה מסלול שהיינו בוחרים.

טיפים מיוג'ין לבארטי, רוכב BMW באליפות הסופרבייק:

● להיכנס לרוטינה, מאחר והמוח כבר יודע מתי בדיוק נכנסים לרצפי ההתנהגות הללו.

● לבטוח ולסמוך על הצוות המקיף אותך, רק כך ניתן להתרכז במרוץ במאת האחוזים בלי שחששות בטיחות יכנסו לראש, כי כשזה קורה הרוכב נמצא בבעיה.

● השגרה, הרוטינה שלי נמשכת רגעים בודדים עד שאני עולה על האופנוע. לנסות לא להתכונן מוקדם מדי, מאחר ואם מתיישבים על הכסא מבלי שתהיה משימה לעשות העצבים יתגנבו פנימה. להגיע 10 דקות לפני הזמן, ללכת לשירותים, לשוחח עם ראש הצוות ואז מוכנים לשים את אטמי האוזניים ולצאת לדרך.

● תמיד לזכור שלא משנה מה קרה, ישנם דברים גרועים יותר שקרו בעולם ותמיד לשמור על פרספקטיבה. לקחת צעד אחורה, לנשום ולזכור שזה רק מרוץ אופנועים.

כל חדשות מגזין מוטו ישירות לסלולרי