קסדה, תודעה קרבית ואקדח: קורס לרוכבים חמושים

כתב: דניאל 'מיצו' פטרי | צילום: אדם בלנגה

אני רוכב הרבה שנים, ואני גם חמוש, אולי יותר שנים מאשר אני רוכב… עבורי – שני הדברים האלה תמיד הלכו יחד. אבל אחרי לא מעט שנים – ובמיוחד כעת, כשרמת הביטחון האישי של כולנו זועקת הצילו, חשבתי שזה יהיה חשוב לחשוף בפניכם קונספט של אימון חדש שמשלב בין השניים.

את שגיא הרשברג – יוצא יחידת האופנוענים של יס"מ – הכרתי כרוכב במועדון רוכבים אותו אני מנהל. כשפגשתי אותו שוב במהלך אימון ירי במטווח בו הוא עובד, הוא סיפר לי על פיילוט של אימון חדש שהוא פיתח. "תבוא לפיילוט", הוא הציע לי, "תראה מה זה באמת אומר לרכב עם נשק – ולהיות מוכן להשתמש בו". לא הייתי צריך יותר מזה.

והאמת? לא פחות ממרגש אותי לראות סוף סוף מענה לאחת מהסיטואציות הכי קריטיות שיכולות לקרות לרוכב חמוש בישראל. לא מדובר בפנטזיה הוליוודית – אלא בתרחיש ריאלי לגמרי: רוכב – שהוא רק במקרה על הדרך גם אזרח חמוש – מגיע לסיטואציה שבה הוא נתקל במחבל מפגע שדוקר, יורה או מבצע פעילות עוינת כלשהי שמטרתה היא להרוג ולרצוח – והרוכב שנקלע לשם במקרה הוא הראשון שיכול וצריך להגיב כדי לעצור את מסע ההרג.

כשהגעתי למטווח פתוח אי שם במרכז הארץ להשקת הפיילוט של הקורס ציפיתי אולי לכמה תרגולות יבשות, קצת הדרכה טכנית. אבל קיבלתי הרבה יותר מזה. הקורס נבנה מהשטח – לא מחוברת הדרכה ולא מתוך כתבה או רעיון. מהרגע הראשון נכנסנו לסיטואציות מעשיות לחלוטין, שמדמות בדיוק את הרגע ההוא בו רוכב חמוש נקלע לזירת פיגוע או לאירוע ביטחוני פתאומי – והוא זה שצריך להגיב ראשון.

חשוב לציין: בטיחות מעל לכל. לא ירינו תוך כדי נסיעה, לא נופפנו באקדחים באוויר. שמרנו בקפדנות על כל כללי הבטיחות במטווח. מה שעשינו – וזה חשוב להדגיש – היה ירי סטטי בלבד, תוך שימוש באופנוע עצמו כעמדת לחימה: לעיתים תוך כדי ישיבה על הכלי, ולעיתים תוך כדי הסתתרות מאחוריו.

כבר מהשניות הראשונות של האימון, הרגשתי את ההבדל. הקונוסים לא סימלו רק מסלול – הם סימלו מרחב לחימה. והאופנוע? הוא כבר לא רק כלי תחבורה – הוא הפך למחסה, לעמדה, לשותף קרבי באירוע שנתקלתי בו בעל כורחי.

רכבתי, עצרתי, שלפתי, יריתי. שוב ושוב. יבש לפני רטוב, הקפדה על הוראות הבטיחות, תרגלתי שליפה, דריכה וירי מעל הכלי, פריקה ושימוש באופנוע כמחסה, החלפת מחסניות ודילוג למחסה אחר, תוך כדי העסקת המטרה שקפצה, ירדה, עלתה וגם זזה. הדרכה צמודה, ירי תחת לחץ – אבל גם לא מעט חיוכים בין לבין. זו לא הייתה סדנה של טירוף, זו הייתה סדנה של מוכנות.

הפוקוס היה על תגובה מהירה, שליפה חדה, ושמירה על דיוק מוחלט – גם תחת לחץ. כי ברגע האמת, אין הרבה זמן – ואין הזדמנות שנייה. אין תחליף לזיכרון שריר – ואת זה אי אפשר ללמוד בהתכתבות. התרגול המעשי גרם לי להבין עד כמה תאוריות טקטיות לא שוות הרבה כשאתה לא מתאמן עליהן פיזית. כשהגוף שלך חזר שוב ושוב על אותה תנועה – עצירה, שליפה, ירי מדויק – אתה מגביר את הסיכויים לכך שזה מה שתעשה גם ברגע האמת, בצורה אינסטינקטיבית. והתחושה הזאת, שאתה פתאום יודע מה לעשות גם כשאתה לא חושב – היא משהו שאי אפשר לקבל בהרצאה או בקליפ ביוטיוב.

ההנאה מהאימון הייתה מוחלטת. לא בגלל שזה משחק או פעילות פנאי, אלא בגלל שזאת תרגולת למצב אמת. כל תרגיל, כל סריקה, כל תיקון של המדריך – בשילוב עם מטרות קופצות שדימו בצורה מדוייקת מחבל אחד או יותר שנע בין אזרחים לא חמושים במרחקים של בין 10 ל־25 מטר, הרגישו כמו משהו שאני מקווה לא להשתמש בו אף פעם, אבל אם אצטרך – הוא יהיה שם. החיבור בין האקדח לאופנוע, בין מהירות לדיוק, בין תנועה למודעות – נוצר רק דרך מגע ישיר, מנטלי ופיזי כאחד. וזה בדיוק מה שהקורס הזה נותן.

לאחר הסשן מצאתי רגע לשבת עם שגיא ולשאול אותו מה הוביל אותו לבנות את הקורס הזה.

שגיא, למה דווקא רוכבים חמושים? למה לבנות עבורם קורס ייעודי?
"אחרי 32 שנות שירות במשטרה – חלקן ביחידת האופנועים של יס"מ ירושלים – הבנתי שאף אחד לא מאמן רוכבים שהם גם אזרחים חמושים. כולם מדברים על התחמשות, על מוכנות – אבל מה עם אלה שנמצאים על האופנועים? הם הראשונים להגיע, רוכב חמוש עשוי להגיע לפני יחידת הסיור העירוני, לפני המשטרה. אבל אין לו כלים להתמודד עם האירוע. אף אחד לא מאמן אותו. מאז ה־7 באוקטובר – זה כבר לא מותרות. זה חיוני".

מה בעצם לומדים פה?
"קודם כל, ירי מעל האופנוע. עוצרים – לא יורים בנסיעה. שליפה, ניהול אש, סריקה. אבל לא פחות חשוב – איך להפוך את האופנוע למחסה. להשתמש בגוף שלו, במנוע, בתנוחה שלך כדי לשרוד. זה לא סתם תרגול, זו תורה שלמה. והכל מתוך ניסיון אמיתי, לא מתיאוריה".

שאלתי אותו על החשיבות של דיוק לעומת מהירות.
"שניהם חשובים, אבל בלי דיוק – מהירות לא שווה כלום. ברגע שאתה עוצר, אתה חייב לשלוף, לזהות מטרה, ולבצע. וזה בדיוק מה שאנחנו מתרגלים כאן שוב ושוב".

ואיך נושאים נשק על אופנוע? כי זה נושא שמטריד לא מעט רוכבים.
"חד משמעית – הנשק תמיד עליך. לא בארגז. אני אישית נושא באפנדיקס, כן, גם על אופנוע, אבל יש נרתיקים פנימיים אחרים, יש פאוצ'ים צולבים – כל עוד זה נגיש ובטוח מצד אחד, אבל מצד שני גם לא מהווה מטרה קלה למישהו לחטוף את הנשק כשאתה עומד ברמזור, או להסתכן באיבוד הנשק אם חס וחלילה קרה לך משהו בזמן הרכיבה. רק תזכור – כשזה יקרה, לא יהיה לך זמן לחפש את האקדח שלך".

כמה עולה להיות מוכן?
"פחות ממה שחשבת. האימון, שנערך תחת חברת להב, עולה כ־600-700 ש"ח ליום, כולל תחמושת, הדרכה, מטרות וכל הציוד הנלווה. הוא פתוח לכולם: אזרחים חמושים, אנשי ביטחון, יחידות עירוניות. כל מי שרוכב עם נשק – חייב לעצמו לעבור לפחות אימון אחד כזה. אתה לא חייב להיות לוחם קומנדו, אבל אתה כן צריך לדעת מה לעשות כשתיתקל. וההבדל בין מישהו שעבר אימון למי שלא – יכול להיות הבדל של חיים ומוות".

החיים במדינת ישראל דורשים מאיתנו לא מעט מודעות ביטחונית. אבל אם אתה גם רוכב וגם חמוש – אתה נמצא בדיוק בצומת שבו הסיכון והיכולת לפעול נפגשים. האימון הזה – שפותח סוף סוף את הדלת לרוכבים חמושים ללמוד להגיב בצורה מבוקרת, בטוחה ויעילה – הוא מהלך חשוב, כמעט מתבקש. אני שמח וגאה שהוא הופך לנגיש לכל רוכב ורוכבת חמושים במדינה, לא כי כולנו צריכים להפוך ללוחמים – אלא כי ברגע האמת מגיע לנו לדעת איך לשמור על עצמנו – ועל הסובבים אותנו.