מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
מבחן דרכים: טריומף Speed 400 ו־Scrambler 400 X
כתב: אריק רוזנבלום | צילום: רונן טופלברג
שורה תחתונה: מעוצבים, קלים לרכיבה, איכותיים ובעלי ביצועים מפתיעים.
מזה יותר מעשור שטריומף הבריטית עושה צעדים איטיים ומדודים בדרכה להפוך שוב למתחרה מובילה בשוק האופנועים העולמי, כשהיא מסמנת שתי יצרניות גדולות, מצליחות ואירופאיות כמתחרות העיקריות שלה – ב.מ.וו וק.ט.מ – ולאט לאט מציגה דגמים חדשים שמתחרים בכל אחד מהדגמים של הבווארית ושל האוסטרית, אפילו אופנוע מוטוקרוס.
עוד לפני שק.ט.מ חתמה את העסקה שלה לייצור אופנועי מתחילים בשיתוף ענקית הייצור ההודית Bajaj לפני כמעט שני עשורים, החלה טריומף לחשוב באותו כיוון ותכננה להקים מפעל משלה בהודו ולייצר שם אופנועי מתחילים צנועי נפח, היא הגיעה ממש עד השלבים האחרונים, כולל צמד דגמי 250 סמ"ק שהיו מוכנים לייצור, אבל גנזה את הפרויקט. באותו זמן, כמו ק.ט.מ, יצרניות נוספות מחפשות את השידוך שלהן במזרח, איתו יוכלו להרחיב את מגוון הדגמים ולהוזיל את העלות של חלקו המיועד למתחילים, ביניהם ב.מ.וו שעשתה זאת עם TVS.
השמועות על טריומף קטן בשיתוף בג'אג', המחזיקה בבעלות מכובדת על קונצרן KTM, המשיכו כמה שנים עד שהאישור הרשמי לכך הגיע בשנת 2017, אז הצהירו היצרניות על שיתוף פעולה לייצור מגוון דגמים החל מ־200 סמ"ק ועד 750 סמ"ק בתת-היבשת. התהליך הזה התבצע לאט, ואחרי 6 שנים של בישול איטי, הוצגו לראשונה צמד דגמי הכניסה החדשים של טריומף בשיתוף בג'אג', ה־Speed 400 וה־Scrambler 400 X, שבנויים על אותה פלטפורמה, שבבסיסה מנוע סינגל חדש.
זהו מנוע הסינגל הראשון של טריומף המיועד לכביש הציבורי מאז שג'ון בלור השיב את המותג לחיים אי שם בשנות ה־90, מנוע ה־TR החדש הוא חד-צילינדר מקורר נוזל עם 4 שסתומים וגל-זיזים עליון כפול, בנפח 398 סמ"ק המייצר הספק של 40 כ"ס ב־8,000 סל"ד ומומנט של 3.8 קג"מ ב־6,500 סל"ד, שעוצב להיראות כגרסה מוקטנת של מנוע הטווין של הבונוויל, עם צלעות קירור ומכסים דומים. הוא משודך למצערת אלקטרונית ומצמד סליפר ואסיסט קלאץ'.
למעשה, הספיד 400 והסקרמבלר 400 X נבנו בשלמותם להיראות כגרסאות מוקטנות של הספיד טווין וסקרמבלר בעלי מנועי הטווין 900 ו־1200. העיצוב שלהם קלאסי ומוקפד, נועד למשוך רוכבים מתחילים וצעירים ולעודד אותם להשתלב במשפחה ולגדול משם לדגמים הגדולים יותר. לפי התגובות ברחוב הסגנון הייחודי של הטריומפים האלו עובד ויוצר הרבה עניין. הם נבדלים ביניהם בעיקר במידות הגלגלים הייצוקים, בקוטר 17 אינץ' מקדימה ומאחור בספיד, בעוד לסקרמבלר גלגל 19 אינץ' מקדימה, הצמיגים בעלי פרופילים שונים, עיצוב של דברים כמו כנף קדמית או אגזוזים, מהלך הגלגלים וכמובן תנוחת הרכיבה, עם מושב שונה, כידון רחב יותר ורגליות נמוכות יותר בסקרמבלר.
המראה הוא דבר אחד שחשוב בשביל להצליח, אבל איך הם נוסעים? כמו בכל מבחן, אנחנו מתחילים בעיר. כלי המבחן חדשים לחלוטין, עוד מתרגלים לחום של תל אביב בשיא הקיץ עם עשרות ק"מ על השעון. הבלמים, המנוע, הגיר והכל עובד טוב אבל מעט מחוספס ומורגש שעוד לא הגיע לשיא, מה שיקרה לאחר שייצברו עוד ק"מ.
למנוע הסינגל צליל נעים, זה שבוקע מהמפלט כפול-היציאות של הסקרמבלר טוב יותר, ועם מעט פצפוצים משמחי אוזניים. ידית המצמד קלה ותפעול הגיר חלק וקל. הסינגל של טריומף מכוון בצורה חכמה לספק מלא מומנט כבר מההתחלה, בצורה חלקה, וללא הצורך בסל"ד כדי לבנות עוצמה משמעותית. הוא מאיץ בליניאריות, גמיש מאוד וסלחן לרכיבה בהילוך הלא נכון למהירות, גם בתאוצה ממהירות נמוכה בהילוך אחד גבוה מדי הוא לא מגמגם ונוקש ועולה בסל"ד בצורה ליניארית וזריזה. העוצמה מפוזרת על כל קשת הסל"ד, ללא בנייה או התפוצצות של כוח בסל"ד גבוה. אופי המנוע הנעים והחלק מאפשר לשייט בשקט יחסי במהירות של 125 קמ"ש, עם רזרבות לעקיפה או תאוצה, כל הדרך עד למהירות המרבית באזור ה־160 קמ"ש. היעדר מיגון הרוח הוא זה שהופך את השיוט במהירות גבוהה לפחות נוח, כשהמנוע מצד אחד חלק ושקט, אבל הרוח פחות נסבלת. מנוע ה־TR מהווה סוג של ממוצע מצוין בין העצבנות וההספק של הסינגל ההודי-אוסטרי, לבין השלווה והגמישות של רויאל אנפילד. זמין אבל לא מתפוצץ, ידידותי אבל מהנה. צריכת הדלק בתנאי המבחן עמדה על 25 ק"מ לליטר, ממיכל מעוצב בנפח 13 ליטר.
הספיד 400 הוא כאמור הנמוך מבין השניים, עם מושב בגובה 790 מ"מ, תנוחת הרכיבה זקופה אבל מרגישה מעט יותר ספורטיבית מזו של הסקרמבלר, התחושה היא שיושבים בתוך האופנוע ולא עליו ומייצרת יותר חיבור. הוא מתאים גם לרוכבים נמוכים יותר וגם שוקל 170 ק"ג (רטוב), שהם 9 ק"ג פחות מהסקרמבלר, הוא גם קל יותר לתמרון בחניה, בזכות כידון צר יותר ותחושה יותר קומפקטית. הסקרמבלר משמעותית גבוה יותר, עם מושב בגובה 835 מ"מ וכידון רחב יותר – 901 מ"מ לעומת 814 מ"מ בספיד – שיחד עם רגליות נמוכות יותר יוצר תנוחת רכיבה מעט זקופה יותר משל הספיד. לשני הדגמים מושבים נוחים בעלי ספוג די רך, ולמרות שהם נראים צרים הם לא מרגישים ככה ומאכלסים את הישבן בצורה טובה, גם ברכיבה ארוכה.
לוח המחוונים משלב שעון אנלוגי גדול המציג מהירות ולצידו צג LCD עם מחוון הילוכים ונתונים נוספים. בשל החום הגבוה בימי המבחן הורגש חסרונו של מד חום מנוע. גם מהמראות המותקנות בסוף הכידון, שלא קל לכוון, קצת התאכזבנו. בהרכבה על שני הכלים המושב האחורי נוח, אבל לא מרווח על שני הדגמים בהרכבה, כשידית האחיזה הממוקמת מאחורי המורכב גררה תלונות, ובסקרמבלר, הרגליות גבוהות מדי ויוצרות תחושה צפופה יותר וחוויה לא הכי נוחה.
שני הדגמים קלים מאוד לתפעול ותמרון, בעיר הספיד 400 מעט יותר מהיר, מכיוון שהוא משתחל בקלות בין המכוניות, בעוד הכידון הרחב של הסקרמבלר מצדיק מבט שני בתנועה בין המכוניות. למרות הבוסריות של אופנועי המבחן, תפעול המצערת, המצמד והגיר היה חלק ונוח בעיר, עם תחושה של שליטה וביטחון. המתלים עושים עבודה טובה ומפתיעה בשיכוך רוב תחלואי האספלט בעיר, בעיקר אלו של הסקרמבלר שלא מוגזם לומר עליהם שהם ממש מגהצים את כבישי העיר. ההיגוי של הספיד מעט יותר חד, אך עם זאת שניהם זריזים ומדויקים, נותנים הרבה ביטחון בעיר, ולא מעייפים גם ברכיבה ארוכה בתוך הצפיפות העירונית. בכל זאת מדובר באופנועים שנועדו לחיות בתוך העיר הגדולה והפרברים הקרובים אליה.
עם מזלג הפוך בקוטר 43 מ"מ מקדימה ובולם גז יחיד מאחור, בעל מאגר חיצוני וכיוונון עומס קפיץ, המתלים שומרים על נוחות ויציבות גם מחוץ לעיר וללא דרמות, כל עוד המהירות מותאמת לכביש. כשהכביש מתפתל הטריומפים הופכים את הנסיעה המשעממת והמונוטונית בכביש המהיר למשתלמת, כשהכבישים ההררים המרוחקים מהעיר מרגישים כמו המגרש הביתי של השניים, שמקבלים כל רצון של הרוכב לרכוב מהר, בהטיה ובשינויי כיוון מרובים, בהבנה ועם שמירה על אותה תחושת שליטה וביטחון. כמובן שהמהירויות הן לא של אופנוע סופרספורט, אבל בתוך מגבלות המנוע שלהם, השניים מתמודדים עם כמעט כל מה שניתן לדרוש מהם. הספיד כאן כצפוי מרגיש יותר בביתו, אבל ההבדל לא משמעותי ודרמטי, ואם תצאו לאותו הכביש עם שניהם תגלו שנהניתם כמעט באותה המידה. כדי לספק לסקרמבלר התנהגות דומה לזו של הספיד, בטריומף חידדו את זווית ההיגוי שלו, 23.2º לעומת 24.6° בספיד, אך בסיס הגלגלים ארוך יותר, עם 1,418 מ"מ לעומת 1,377 מ"מ וכך גם המפסע – 108 מ"מ לעומת 102 מ"מ.
בעוד שהספיד גרם לנו לפנטז על גרסת RR עטויית פיירינג, הסקרמבלר בעל צמיגי השטח שמח להראות צד נוסף לחוויה עם יכולות שטח טובות, שבילים לבנים ואתגרים לא מאתגרים הם לא בעיה בשבילו, נוח לעמוד עליו והמתלים בעלי מהלך הגלגלים הארוך – 150 מ"מ מקדימה ומאחור לעומת 140 ו־130 מ"מ בספיד – סופגים ושומרים על יציבות, אבל מרווח הגחון המוגבל במיגון ובמיקום מיכל העיבוי גרמו לנו לוותר מהר, לא להתגרות בגורל ולהחזיר את האופנוע שלם.
מערכת הבלימה של ByBre בעלת דיסק קדמי יחיד בקוטר 300 מ"מ בספיד ו־320 מ"מ בסקרמבלר X, קליפר 4 בוכנות רדיאלי ודיסק בקוטר 230 מ"מ עם קליפר חד-בוכנה מאחור, עושה עבודה טובה בכל הנוגע לעוצמת בלימה מספקת לעצירה מכל מהירות, אבל מעט חסרה ברגש ופידבק. צמיגי הפירלי דיאבלו רוסו במידות 110/70-17 מקדימה ו־150/60-17 מאחור שמותקנים על הספיד 400, כמו גם צמיגי המצלר Karoo סטריט במידות 100/90-19 מקדימה ו־140/80-17 מאחור על הסקרמבלר 400 X, פשוט נהדרים, כמצופה. יש לשני הדגמים מערכת ABS וגם בקרת אחיזה הניתנת לניתוק, שתיהן עובדות בצורה נעימה ובלי להתערב מוקדם מדי.
במשך כמה מאות ק"מ עם שני הכלים, בהשקה המקומית ומסגרת המבחן הפרטני, תחושת החיבור התהדקה ומצאנו את עצמנו בוחרים לקחת למשימות קרובות יותר את סקרמבלר המבחן הקטן על פני הסקרמבלר הגדול שלנו, שניהם כלים מאוד מהנים וקלים לרכיבה, לא מעייפים, מעוררי ביטחון, ולמרות ההבדלים הקטנים מציעים חווית רכיבה שונה, כשהספיד מעט יותר ספורטיבי וחד והסקרמבלר X – בשילוב מיגון גחון רציני יותר – מציע יכולת שבילים טובה המרחיבה את מספר המקומות בהם אפשר לשבת ולהתבונן בכלים היפים האלו. העיצוב מוקפד מאוד, יורד לפרטים הקטנים ביותר, באיכות בנייה וחומרים מרשימה שיוצרת תחושה יוקרתית ומזכירה את הדגמים הגדולים של היצרנית הבריטית.
מחירם 37,690 ₪ עבור הספיד 400 ו־39,390 ₪ עבור הסקרמבלר 400 X, עם מרווח טיפולים מרשים שעומד על לא פחות מ־16,000 ק"מ ואחריות בת 24 חודשים ללא הגבלת ק"מ. בשל ביקוש עולמי אליו לא נערכה היצרנית, שהתכוונה תחילה לייצר את האופנועים לשווקי המזרח בלבד, האופנועים הראשונים הגיעו לישראל מתאילנד, ואלו שיגיעו בהמשך יעשו את דרכם ישירות מפס הייצור של בג'אג' בהודו, עליו מיוצרים גם ה־390 דיוק של KTM והסווארטפילן 401 של הוסקוורנה.
הידידותיות והממדים הדי-קומפקטיים של הספיד והסקרמבלר הקטנים, נועדו למשוך בעיקר רוכבים ורוכבות מתחילים, רוכבים-חוזרים ומוגבלי רישיון, ואת זה כאמור הם עושים בצורה נהדרת, אבל העיצוב והיכולות המפתיעות יכולים למשוך רוכבים נוספים שרוצים כלי להתניידות יום-יומית בסביבה עירונית עד עירונית+, עם סטייל בריטי קלאסי ויכולת להפוך כל רכיבה למהנה. מה שבטוח, כל אלו שיבחרו בטריומפים הקטנים, ירצו להתקדם משם לדגמי ה־900 וה־1200. כמעט עשור וחצי של עבודה ופיתוח, תקוות וגם כמה מכשולים בדרך, התנקזו לשני דגמים שטריומף מקווה שיכניסו רוכבים רבים למשפחת האופנועים הקלאסיים של המותג הבריטי, ואנחנו מקווים שהיא לא תעצור שם ותעשה שימוש נוסף בפלטפורמת ה־TR המצוינת ליצירת טייגר, דייטונה ודגמי מיני-מי נוספים.
חמודים.
רק למה שנתיים אחריות? בסה"כ צילינדר יחיד ולא נראה שיהיו בעיות. קדימה, תתבגרו.
ב KTM כבר נותנים 4 שנים, לפחות על ה DUKE790 החדש שייחשף מחר בדלב. תלמדו מהם.
וגם דוקאטי שם עם 4 שנות אחריות.