מוטו בוחן: קליבלנד הייסט

כתבו: מיקו שלו ונח אבגר הלוי | בחנו: אילן ציוני, מיקו שלו, נח אבגר הלוי | צילום: נועם עופרן

פורסם לראשונה במגזין מוטו, גיליון 299, פברואר 2013.

בבוקר היום שלקחתי את הקליבלנד למבחן עוד לא ידעתי שלבי עומד להישבר בשל אהבת כזבים קורעת לבבות.

איתן בן ארי, הבעלים של סוכנות ג.ב.ר, המייבאת ארצה את אופנועי קליבלנד, היה עד לא מכבר היבואן של הרלי-דייווידסון לישראל, והוא אף קאסטומאי מושבע שנים ארוכות; לפיכך אפשר להבין מדוע החליט לייבא דווקא צ'ופר. מצוקות העתים אף גרמו לכך שהיבוא החדש של ג.ב.ר יהיה צ'ופר סיני, עם שם אמריקני עתיק. בתחילת המאה העשרים היה יצרן אמריקני קצר ימים בשם קליבלנד, שהתמקם בקונטיקט דווקא עד שפשט רגל בלא להותיר רושם של ממש על עולם האופנועים. תחיית השם במלחמת העולם הראשונה הייתה חשובה יותר – יוצרו אופנועים ראויים עם שני צילינדרים וגם עם ארבעה, אולם בתחילת שנות השלושים זה גם נגמר. ב-2009 הדביק יזם אמריקני את השם הזה לצ'ופרים סיניים פשוטים מתוצרת CPI עם מנועי הונדה בנפח נמוך וטכנולוגיה נמוכה, וזה מה שעומד לפנינו היום.

מישהו הצביע על משהו שעמד שם בחוץ, על המדרכה. הסתכלתי לשם, והדבר הראשון שעלה בראשי הוא "כחול". האופנוע הזה כחול. אולי זה היה הדבר היחיד שהצלחתי להגדיר באותו שלב כי מה שעמד לפניי, הכחול הזה, היה בהחלט לא מוגדר: אופנוע קאסטום ננסי ועדיין כחול, לא ממש ננסי, אבל לעומת 195 הסנטימטרים שלי הוא נראה ננסי. הוא גם לא ממש נראה אופנוע, בטח לא קאסטום. הוא קטן מכדי להיות קאסטום, אבל במבט נוסף הוא נראה לגמרי קאסטום, ועוד אחד משנות הארבעים. אבל לא לגמרי שנות הארבעים, משהו בו נראה מעודכן ועכשווי, והוא עדיין כחול, וזה הדבר היחיד שאני בטוח בנוגע אליו. ואז בבת אחת הבנתי: לא שקר החן ולא הבל היופי; החרא הקטן הזה שאני והוא מביטים זה בזה פשוט יפה עד כאב. הוא בהחלט יכול להיות הילד הכי יפה של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי אילו אימצו פחות ויולדים יותר. פתאום הרגשתי כאילו טינקרבל פיזרה אבקת אהבת קסמים, ורגשות אהבה עזים מילאו את תוך תוכי, את לבי, בניגוד לרצוני, בניגוד להיגיון. בדיוק כמו מה שהזהירו אותי מפניו, אני מתאהב ביופי, בצורה חיצונית. הכחול הזה כבש אותי. זהו זה, אני שלו: אם יגיד "קפוץ" אקפוץ, אם יגיד "שב" אשב. לא ברור לי איך זה קרה לי עם קטנטין בנפח 125 סמ"ק בלבד.

עכשיו תראו – רבע מהמוצא שלי הוא פולני, וזה כמו טיפת זפת בחבית יין – מקלקל את כל השאר. והנה, באמת, שעתיים מאוחר יותר פיתחתי סממנים של תלותי והתחלתי להתלונן: מה כבר ביקשתי מאהובי הכחול? בסך הכול רציתי להיות אתו איזה עשר דקות לבד, ואי אפשר. רציתי ללחוש לו מילות אהבה באוזן, ללטף את מכסה טנק הדלק שלו, אבל לא הצלחנו להיות לבד לרגע. הקליבלנד הזה, שמחירו 17 אלף שקלים, מושך תשומת לב יותר מלמבורגיני אדומה, ורק אללה יודע כמה היא עולה.

את המבחן הזה עשינו יחד, מיקו שלו ואנוכי, והיו לנו שני דגמים לבחון: 125 סמ"ק ו-250 סמ"ק, שניהם נושאים את השם: Tha, ואין טעות כתיב, הם כותבים "a" בסוף כדי שתקראו את זה כמו שמדברים, בסלנג. גם מיקו שלו התאהב במראה של הקליבלנד, אך כבוחן אחראי נאלץ לדחוק לצד את הפן האסתטי כדי לבדוק מה בתוך הקנקן.

כשהתחלנו לסכם ולתכנן את כתיבת המבחן התפתחה בינינו השיחה הזאת:

מיקו: לפני הכול, הקליבלנד נראה מדהים, זה האופנוע שהייתי רוצה בסלון. מינימליזם עד שלמות.

נח: (מקנא) אבל רגע, אתה בכלל אוהב אופנועים גדולים, לא? עזוב לי את הקליבלנד הזה.

מיקו: דווקא לא כדאי לך, לאופנוע הזה אין בולמים, הוא לא נועד לנסיעה, אין לו אחיזה, והוא לא נועד לרכיבה.

נח: אבל רכבתי עליו, והוא יפה כל כך…

מיקו: תראה, הוא יפה כמו ציור, אבל לא סתם אמרתי שאני רוצה אותו בסלון ולא אמרתי שאני רוצה אותו בכביש.

נח: טוב, נו אז אין בולמים, גם ככה לא עברתי את הארבעים קמ"ש כי צריך לתת לכל אחד ואחד ברחוב הזדמנות לראות אותו טוב-טוב.

מיקו: טוב מאוד שלא עברת את הארבעים קמ"ש, כי עם בלמים כאלו כדאי מאוד לנסוע לאט-לאט.

נח: מה לא בסדר בבלמים? הוא פשוט יפה!

מיקו: ותגיד, אופנוע יפה לא צריך גיר? ההילוכים נכנסים קצת ב"בום טראח", ולא חלק ונקי, וגם קשה מאוד למצוא את הילוך הסרק.

נח: מה אתה כזה מכני וטכנולוגי? אתה קונה אופנוע לפי הגיר? הוא יפה כל כך שגם אם ההילוכים לא עוברים חלק כמו ב-CBR זה ממש לא משנה. תגיד, אתה עוזב אהבת אמת בגלל חצ'קון?

מיקו: ומה תגיד על מעשיות? בנפחים כאלו זה לא אמור להיות אופנוע בין-עירוני, ובעצם המבנה של הקאסטום לא מתאים להיות אופנוע עירוני. אז מה בדיוק אתה אמור לעשות עם האופנוע הזה?

נח: תלוי למה אתה קורא "מעשיות". אם מעשיות אצלך זה להיות בטיחותי, לעלות ולרדת מדרכות ולהיות עם טכנולוגיה טובה, אז הוא לא מעשי. אבל אם מעשי אצלך זה להיראות כמו בבון ולחזור הביתה כל יום עם תאומה אחרת של בר רפאלי – זה האופנוע הכי מעשי בעולם, ועוד ב-17 אלף שקלים ל-125 סמ"ק וב-23 אלף שקלים ל-250 סמ"ק.

מיקו: אם אתה מתלהב כל כך מהאופנוע, למה ויתרת על בחינת האופנוע מחוץ לעיר? כי אין משקף? בגלל הוויברציה שעוברת דרך השלדה לתחת? או שוב, כי אין בולם אחורי?

נח: מה מחוץ לעיר, מה? נראה לך שעם אופנוע כזה אני עומד לצאת מתל אביב? פעם, כדי שבחורות יתחילו אתי, הייתי יורד לים עם גיטרה וכלב. האופנוע הזה הוא גם גיטרה וגם כלב, אנחנו בחצי יום מבחן, וכבר יש לי ארבעה מספרי טלפון.

מיקו: אתה יודע מה, הוא לא רק יפה. יש אחלה מנוע בשני הכלים, יחסית למנועים ניאנדרטליים עם קירור אוויר וקרבוטור, המנועים מפתיעים לטובה, הם חזקים יחסית, עליית הכוח לינארית. ה-250 עם אגזוז פתוח גם נשמע מצוין. תנוחת הישיבה קאסטומית מאוד ומעוררת את הרגשת החופש הזאת, שבאה כל פעם שרוכבים עם רגליים שלוחות קדימה. להבדיל מאופנועי קאסטום בעלי נפח קטן כמו יוסאנג GV250 או קיוואי 125, שעיצובם מנופח עד כדי הגזמה כדי לדמות לאחיהם גדולי הנפח, אופנועי הקליבלנד מעוצבים במינימליסטיות הרמונית שמדגישה את קוטנם ומחמיאה לו. התובנה שלי משלושת ימי המבחן שהיו לנו היא שלא כמו מה שחשבתי, אלו לא אופנועים שמתאימים למתחילים שרוצים לתפוס כוסיות בבית הספר, אלא בדיוק הפוך – האופנועים האלו מתאימים לבוגרים ובעלי ניסיון שיודעים להעריך יופי ואסתטיקה, ויכולים לקנות לעצמם כלי רכב ליופי ולא לרכיבה. דרך אגב, בקשר לסיפור שלך על לתפוס כוסיות בבית הספר, אתה יודע שהאופנועים האלו באים בלי כיסא מורכב. אבל אפשר להרכיב כיסא, אלא שזה בתוספת תשלום.

נח: לא רק כיסא, יש רשימה לא קטנה של חלקים באופנוע הזה שאתה יכול להתאים לעצמך מקטלוג: מראות, כיסא, כידון וכל מיני כאלו. בסוף יוצא לך אופנוע גם יפה וגם ייחודי לך.

מיקו: לא רק זה. אם יש לך רישיון A2 וקנית את ה-125 סמ"ק, ואז שדרגת רישיון ל-A1 ואתה רוצה לעבור ל-250 סמ"ק, אתה יכול להחליף רק את המנוע, כלומר אתה מגיע עם ה-125 סמ"ק שלך, ובתוך כמה שעות מוציאים את המנוע ושמים באופנוע שלך מנוע 250 סמ"ק. המנוע הגדול חזק יותר ובשרני יותר, אבל בכל מקרה אלו לא אופנועים מהירים. ה-125 לא עובר את ה-105 קמ"ש, וה-250 כבר קרע את הכביש במהירות מרבית של… 115 קמ"ש.

נח: ת'שמע מיקו, אני אוהב אותך וכל זה, אבל אתה לא תדבר על הקליבלנד שלי במספרים כאילו שהוא איזה חפץ. זה אופנוע עם נשמה, זה אופנוע עם אהבה. כל המספרים האלו וכל הקשקושים שאתה מדבר עליהם ומוליכים למסקנה שזה לא אופנוע מעולה – לא מדברים אליי בכלל. זה אופנוע שהייתי שם בכניסה למספרה אילו הייתי ספר, בכניסה לבית קפה או פאב אילו הייתי הבעלים, או בכניסה לכל מקום בעולם אילו הייתי שומר לילה שם. זה אופנוע שיביא לך כבוד, שלא לדבר על תשומת לב וחברים.

סיכום

יש אומרים שחצי מהחוויה ברכיבה על אופנוענים הוא הרושם שאנחנו משאירים. אולי הקטנוענים מרגישים את זה פחות, אבל אופנוען יודע שהוא מושך מבטים. אלא שכמו דוגמנית-על שתגיע בביקיני ליום הורים של הבן שלה בכיתה ד' ותעשה את עצמה המומה מכך שמסתכלים עליה, כך גם אנחנו מעמידים פנים כאילו שאנחנו מופתעים מזה שמסתכלים עלינו. אבל מדי פעם זה בא לך לפנים, חזק. מדי פעם, אם בגלל האופנוע שלך, אם משום שהגעת לחבורה המתאימה – אתה כוכב. מתעניינים בך, שואלים אותך או מטיפים לך – אבל אתה במרכז העניינים. עכשיו, תוסיפו לכך את זה שאנחנו עובדים ב"מוטו" וגם רוכבים על כמעט כל סוג של אופנוע שקיים בארץ – ותראו שאנחנו די רגילים לתשומת לב. אבל יש תשומת לב ויש להיות אוקראינית בתימן. אפילו שרכבנו על האופנועים הכי מרשימים שיש, ומכל הסוגים – מב.מ.וו GT1600 , דרך הונדה פיורי עד דוקאטי פניגאלי – לא נתקלנו מעולם בכל כך הרבה תשומת לב לאופנוע. בזה הקליבלנד ממש מצטיין.