רכיבה ראשונה: דוקאטי היפרמוטארד 698 מונו

כתב: צורי כהן-ארזי | בחנו: אריק רוזנבלום, צורי כהן-ארזי | צילום: דניאל דהרי

השורה התחתונה: אופנוע מדויק שעובד מצוין כחבילה ומספק טונות של פאן באריזה איטלקית מעוצבת.

השורשים של ההיפרמוטארד של דוקאטי נטועים אי שם בשנת 2006, כשדוקאטי לקחו את המולטיסטראדה 1100 המוזר למראה, הפשיטו אותו ויצרו ממנו היפרמוטו יפיפה שהיה אופנוע שונה בנוף בין דגמי תחילת האלפיים, מעוצב להפליא ובעל אופי מטורלל, סוס פרא שנשלף מהטבע והיה נראה בלתי ניתן לאילוף. סצנת הסופרמוטו פרחה באותן שנים וקיבלה באהבה את הדגמים המגודלים שנכנסו לתוכה. העידן של ההיפרמוטואים חלף מהר עם כניסתם של הסופרמוטואים בעלי מנוע הסינגל הענק, שהציעו גם הם מעטפת יכולות רחבה, בתג מחיר נמוך יותר וגם תווית משקל מופחתת.

כיום, רוב היצרנים כבר לא מייצרים דגמי היפרמוטו גדולים. אופנועי הסופרמוטו הלכו והקצינו עם השנים עד שהפכו מוכווני מסלול לחלוטין ללא שימוש כביש, שהיה חלק מחדוות הסופרמוטו המקורית. מי ששרדו הם אופנועי הסופרמוטו הגדולים, שלעומת אופנועי הסופרמוטו הטהורים, שנולדו לשטח ואחרי שיצאו לאוויר העולם עברו התאמה-מגזרית לחוליגן כביש, נועדו מההתחלה להיות אופנועי כביש עם מנוע סינגל גדול, ששואבים השראה מתרבות הסופרמוטו בכל הנוגע למהלך מתלים, עיצוב וכיוב' – אבל לא מבוססים על אופנוע שטח טהור גזע, אלא על דגמי דו"ש גדולים, גם אם קרביים – אותה החוויה, אבל במינון אחר לגמרי. הקטגוריה הזו היא זירת יחיד, אפשר לומר; לפני שדוקאטי נכנסה אליה עם המונו עליו נדבר בעוד רגע, היה ניתן למצוא בה למעשה את אותו האופנוע בשלושה צבעים שונים – כתום, לבן או אדום – ולוגו של מותג אחר.

למרות שבדוקאטי התמידו עם ייצור ההיפרמוטרד הדו-צילינדרי בשני העשורים האחרונים, והוא קיבל עדכונים ושיפורים בהתאם לרוחות הזמן כך שהוא נשאר אופנוע די מטורלל ואפילו רלוונטי גם בימינו, בבולוניה החליטו לנער את האבק מעל נישת הסופרמוטו ולהציע את האינטרפרטציה שלהם למה שלא עשו כבר איזה 30 שנה: היפרמוטארד חדש בעל מנוע סינגל. כלי חתיך שנראה די מטורף, עם זרוע דו-צידית ובלי שלדת מסבך הצינורות האייקונית. דוקאטי החליטו לשבור את הכלים, וכנראה ללכת נגד כל הגיון צרכני, במקום לחפש איפה יש הרבה לקוחות ולהם אין מה להציע להם, הם הלכו לאיפה שאין הרבה לקוחות ואין הרבה מה להציע. אולי חוסר ההגיון הוא הקסם של המותג שלא תמיד חשק לייצר אופנוע להמונים, אבל ייצר אופנועים שהמונים אהבו. בדוקאטי כמו באים להגיד שיש מקום לאומנות ועסקנות תחת אותה קורת גג. וההיפרמוטארד החדש הוא אומנות ביי דפינישן. הוא דוקאטי בן דוקאטי שמצליח לג'נגל בין תאימות לרוכב ממוצע, על אף שושלת המרוצים אליה הוא קשור בגנים, לבין הביצועים הגבוהים שמצופים ממנו.

אם נרצה לשים את האצבע לאירוע שמוביל את דוקאטי לשינוי בגישה שהוליד מין אופנוע כזה כיום. נוכל להעיף מבט לתהליך שעברה דוקאטי לפני לא מעט שנים עם הדוקטור – הלא הוא ולנטינו רוסי. בדוקאטי התעקשו על שלדת הקרבון לאופנוע של הדוקטור, מה שיצר אופנוע אגרסיבי ובלתי ניתן לשליטה בקצוות שאליהם רצה הדוקטור לקחת אותו. והם הלכו איתו ראש בראש – הוא רוצה שלדה נורמלית והם רצו קרבון. בסוף, האיטלקים העקשנים הבינו שכדי לנצח מרוצים צריך אופנוע ידידותי לרוכב ובחרו בשלדה שיודעת לעשות בדיוק את זה. וזה קצת מה שקרה גם להיפרמוטארד, האיטלקים הבינו מזמן שאפשר להיות דוקאטי עם נוזל קירור בעורקים, בלי שלדת מסבך צינורות, בלי שהקלאץ' יהיה קשה כמו אימון כח ביחידה מובחרת, גם על הויברציות אפשר לוותר, ולאחרונה אפילו על הזרוע החד-צידית על הסופרבייק, הכל בשביל לייצר אופנוע נעים לרכיבה שמתורגם למכונת ביצועים נשלטת.

גם כאן אי אפשר לפספס את האדום של דוקאטי, או את העיצוב האיטלקי המדויק. והם – האיטלקים – יודעים דבר או שניים בנושא. צמד הדודים שעולים בזנב עם הכיתוב Ducati על הכנף האחורית עושים כבוד למקורו של האופנוע, במחווה להיפרמוטארד הגדול שכבר כמעט שני עשורים מהווה מוקד משיכה לחוליגנים. רק מי שרכב אחרי אחד כזה במסלול וניסה להשחיל גלגל קדמי לעקיפה בפניות, יודע כמה מעצבנים צמד הדודים האלה כשהם בורחים לך בישורת. מעצבנים מעצבנים, אבל יצירת אומנות. מדהים כמה דוקאטי הצליחו ליצוק מהאופי המובהק שלהם לתוך גופו של הסופרמוטו הקומפקטי.

קר, ערב וכבר חשוך, אנחנו אוספים אותו בערב כדי שנוכל להרוויח אותו מוקדם בבוקר בשעות האור. במבט ראשון הוא נראה קטן, הוא גם מרגיש קטן, צר, והוא גם נשמע קצת אנמי כשמניעים אותו… הסאונד של מערכת הפליטה המקורית מטעה, מטעה מאוד! בניגוד גמור לסאונד החלוש שהוא פולט – ההיפרמוטארד מונו בועט אותנו לתוך תנועה צפופה של רביעי בערב בכביש 65. שוט של אספרסו לתוך המוח – אם הייתם זבוב בתוך הקסדה שלנו – הייתם נהיים חרשים מצרחת האושר שנפלטה בזיגזג הראשון בין המכוניות. ווווואאהההה!!! זאת מכונת פקקים היסטרית! ההיפרמוטארד מושיב את הרוכב גבוה מאוד ובתנוחה מושלמת לתקוף את טורי המכוניות המשתרכים. רואים הכל, ומרגישים הכל. הפרונט מעביר כל כך הרבה פידבק מהאספלט מקדימה ומאפשר לקרוא את האחיזה והאספלט – כמו כתב ברייל ללקויי ראייה. רק המראות שם כדי לצאת ידי חובה ואין בהן הרבה שימוש. הידיות והכפתורים נוחים ונגישים גם לקצרי אצבעות – הצג קטן וספרטני אבל מספק את המידע הבסיסי הדרוש. ברכיבה בינעירונית בכביש חשוך יחידת התאורה מקדימה עושה עבודה מרשימה ולא הייתה מביישת תאורת משאית.

בבוקר, אנחנו כבר יוצאים לדרך ולפנינו כל מה שצריך כדי לבחון אופנוע סופרמוטו שאוהב פיתולים. ופקקים. מאחר והלקוח הישראלי הוא כלבויניק ובד"כ משתמש באופנוע ביומיום החלטנו שגם נבדוק איך יהיה לרכוב איתו ביומיום ברכיבות בינעירוניות ארוכות. רמז – Don't. אחרי שתדלקנו את מיכל הדלק הקטן של ההיפרמוטארד שמכיל בסה"כ 12 ליטר, אנחנו מטפסים את כביש אלון. הוא מרוצה הדוקאטי הזה, אנחנו שומעים איך הוא מספר באיטלקית שהוא מרוצה מהכביש ומהפניות. הצמיגים, פירלי Diablo Rosso IV, על חישוקי ה־17 אינץ', זווית ההיגוי בת 26.1°, המזלג הקדמי של מרזוקי, הבולם האחורי של Sachs – שניתנים לכיוונון מלא – הכידון הרחב, מיקום הרוכב על הכיסא, והבלמים – כולם באים לשרת מטרה אחת – לצלול לתוך פניה ולצאת ממנה על הגז מהר, למרוח לכם חיוך על הפרצוף ולהמשיך לפניה הבאה.

והמנוע – אוי המנוע! בואו נדבר עליו שנייה: אם מישהו היה מבקש מאיתנו לדמיין איך היינו מייצרים לב מכני – כנראה שזה מה שהיינו מדמיינים. דוקאטי מביאה פה מנוע חדש – Superquadro Mono בנפח 659 סמ"ק המתבסס על מנוע ה־L-טווין של הפניגאלה 1299. לא נכנס לעומק הפרטים הטכניים – אבל בשביל להסביר בפשטות אפשר לומר שדוקאטי לקחו חצי מה־L של הסופרבייק ושתלו אותו בהיפרמוטארד תחת השם 698 מונו. חצי-חצי, אבל בואו! זה מנוע עם DNA של רייסר שמייצר הספק של 77.5 כ"ס בגרסת הבסיס על משקל של מעט יותר מ־150 ק"ג לפני דלק. ועם חבילת המסלול תקבלו 7 כ"ס נוספים שיבואו עם מערכת פליטה של טרמיניוני. למוגבלי הרשיון אל חשש – קיימת גם גרסת A1. את כל הטוב הזה שידכו לגיר שעובד נהדר בלי פספוסים ובלי קנאקים מיותרים. כמה נהדר? לא תחפשו את הניוטרל.

עכשיו תראו, פעם איזה זקן חכם פסק לגבי ששמאותים. יעני מנועי 600 סמ"ק ספורטיביים, וקבע ששמאותים זה חרא. ברשותכם נתקן ונאמר שדווקא סינגלים זכאים לתואר. למה? כי הם לא זזים ובעיקר מווברצים, ובקצה הם מביאים לתסכול, כי עד שסוף סוף הם נותנים משהו, הם לא אוהבים להיות שם. אבל אם סינגל, אז כמו זה! זה מנוע היסטרי ושמח שמושך בלי בורות ברצועת הכח החל מ־3,000 סל"ד ועד המנתק, שנמצא בנקודה החולנית 10,250 סל"ד. רייסר, כבר אמרנו… וככזה הוא גם לא מאפשר לשייט בקצב רגוע, כמו ילד שאכל את כל החבילה של הקרמבו ורץ במעגלים בגלל הסוכר, המנוע הזה ימשוך אתכם למחוזות ספורטיביים כל יום, כל היום. בדוקאטי הצליחו לייצר אופנוע עם מנוע סינגל בנפח גדול בלי וויברציות שעוקרות שיניים וסתימות, מה שתורם לשימושיות של האופנוע וליכולת לרכוב עליו גם ביומיום, טוב נו, ביום (כן) יום (לא).

בכל הנוגע לאלקטרוניקה, ההיפרמוטארד מונו לא נותר מאחור ומקבל חבילה מקיפה, הכוללת 4 מצבי רכיבה – מצב Sport, מצב Road, מצב Urban ומצב Wet – אותם ניתן להתאים אישית להעדפות הרוכב, יש לו חיישן מדידת אינרציה שש-צירי, שלוש מפות מנוע, בקרת אחיזה, ווילי ובלימת מנוע, מערכת קורנרינג ABS של ברמבו-בוש עם 4 מצבי שימוש, תאורת LED מלאה, מצבר ליתיום-יון קל וצג LCD קטן. רוב הזמן רכבנו במצב Road, שהיה הידידותי ביותר למשתמש. לא ראינו טעם לסרס אותו למצבי Urban או Wet, אבל בתנאי אחיזה ירודים הם יכולים להיות הצלה נהדרת. מצב Sport הרגיש מעט עצבני מידי לרכיבה בכביש ציבורי ודרש דיוק גבוה. לצערנו, לא עלה בידינו לבחון את ההיפרמוטארד מונו במסלול, ואין שום דבר שמשתווה להגעה לפניית היירפין במסלול עם אופנוע סופרמוטו, לנקוש את הגיר פעמיים למטה ותוך כדי לרדת על הבלם הקדמי בשביל לקבל מהאחורי כשכוש זנב, כך שהוא יכוון אותנו עם הפנים החוצה מהפנייה כל הדרך לגז – אבל נו, חלומות לחוד ומציאות לחוד.

המציאות הובילה אותנו אל פתחו של חלום הבלהות של כל ישראלי במכונית. יום חמישי בבוקר, שעה 07:45 כביש 5 לכיוון תל אביב. פוף – יצא לכם החשק לחיות. אלא כן אתם באותו זמן ומקום עם ההיפרמוטארד 698 מונו. מכונת המסלול הזאת לא רק אוהבת פניות קורקסקרו, היא בעצמה חולצת פקקים. המונו חד, כל כך חד שההיגוי והבלימה בין המכוניות הופכות כמעט לחוויה שמימית. צריך לדבר על הבלמים האלה – מערכת הבלימה של ההיפרמוטארד 698 מונו בעלת דיסק יחיד בקוטר 330 מ"מ וקליפר ברמבו מונובלוק רדיאלי עם 4 בוכנות מקדימה ומאחור יש דיסק בקוטר 240 מ"מ. זאת אחת מחבילות הבלימה הכי טובות שדגמנו בשנים האחרונות – קאפיש? הבלמים עוצרים את המכונה הזאת בדיוק מושלם ועם ערימות של רגש. לא יכולנו להפסיק לחשוב שעם קצת אימון האופנוע הזה הופך להיות מכונת סטופי שתפוצץ לנו אדרנלין במוח ותגרום לנו לרשום צ'ק על נזק שיגרם.

בקטעים הלא פקוקים של כביש 5 אפשר לנסוע במהירות שיש שיגדירו אותה לא חוקית, אבל כאן המקום לומר שוב שזה לא אופנוע לרכיבות בינעירוניות יומיומיות – הוא חסר מיגון רוח לחלוטין וכל מה שמסומן כיתרון בשטחי המחייה הטבעיים שלו, כמו מסלול וכבישים צפופים או טכניים, בא לרעתו – או יותר נכון, לרעתכם – בכביש בינעירוני פתוח. שלא תטעו – הוא יכול! ואתם תראו 180 קמ"ש על הסקאלה עוד לפני שתגידו היפרמוטארד 698 מונו, למרות שבעצם זה שם די ארוך, אבל כדי לרכב עליו במהירות שיוט בינעירונית לאורך זמן תצטרכו שרירי בטן של גלדיאטור ושרירי ירך של כדורגלן אנגלי. ואנחנו כבר מזמן לא כאלה וגם לא כאלה. הכיסא הצר שמאפשר תנועה לכל אורכו מפתיע בנוחות שלו גם ברכיבה בינעירונית אפילו די ארוכה. גם המורכבים לא התלוננו והכל זרם בצורה ידידותית וללא התנגדות מצידם או מצד האופנוע.

כשנכנסים עם ההיפרמוטארד מונו לתוך העיר מקבלים מכונה עירונית משובחת, המנוע הגמיש והזריז, זריזות ההיגוי והפרופיל הצר של האופנוע יחד עם הגובה מאפשרים תנועה מעולה בעיר, בפקקים, עליית מדרכות והשתחלויות כאוות נפשכם. בחניה ליד בית הקפה – האדום של ההיפרמוטארד קצת שונה הפעם מהאדום המוכר של דוקאטי, אולי בגלל הפלסטיקה או בגלל שבדוקאטי שינו מעט את הגוון, אבל הוא מושך את העין ואי אפשר שלא להתפעל ממנו. יש בו דיוק עיצובי, תאווה לעיניים כמו שרק איטלקים יודעים לייצר. כמו אספרסו קצר ומדויק. מחירו של ההיפרמוטארד 698 מונו החל מ־96,590 ₪, וכנראה שדוקאטי לא ממש כיוונו לרב מכר להמונים, ולמרות שזה אמור להיות רף כניסה למשפחה, התמחור שלו לעומת המתחרים עומד לו לרועץ.

באופן אישי הרגשתי משהו מוכר בהתנהגות של הדוקאטי הזה וכשניסיתי למקם אותו על סקאלת האופנועים ברפרטואר הלא-גדול שלי, הבנתי שמאז שאפריליה יצאו עם ה־SXV 550 לא זכור לי אופנוע כזה שהמכלולים בו מנגנים בצורה כל כך טובה יחד כמו תזמורת סימפונית. ובואו – האפריליה המדובר לא ממש היה מכונת יומיום. ההיפרמוטארד מונו מתיישב במיקום מצוין שהוא בול בין אופנועי הסופרמוטו בקטגוריית ה־450 לבין מכונות ההיפרמוטו והסופרמוטו גדולות הנפח של העשורים האחרונים והוא לגמרי בא מוכן לקרב. דוקאטי מעוררת את הסצנה המנומנמת עם אופנוע שמזכיר שוב מה יצרניות כמו דוקאטי יודעות לעשות כשהן קצת יצירתיות ופחות ממחזרות. ההיפרמוטארד 698 מונו הוא אופנוע סופרמוטו נהדר שיעבוד מצויין גם בתוך העיר, אבל לא להתניידות יומיומית בינעירונית, עם מנוע חדש ותוסס ומכלולים שמנגנים יחד מנגינה איטלקית נהדרת ובעיקר – אופנוע ממש, אבל ממש, מהנה.