מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
שובו של הקוסם
ערך: גב"ב צילום: רוזנבלום/רייס
שורה תחתונה: מי שמחפש אופנוע דו שימושי אמיתי, אופנוע שנעים ביום יום בכביש. נפלא בעיר ומספק בבין עירוני ובאותו זמן בעל יכולות שטח אמיתיות. זה הכלי.
לפני 26 שנה נפל דבר בעולם האופנועים כאשר סוזוקי הוציאה את ה-DR350S. מה יכול להיות כול כך חשוב באופנוע קטן עם צילינדר בודד, בקושי 30 כוח סוס?…. השלם גדול מסך חלקיו אומרת סוזוקי, ה-DR350S היה בשנות התשעים של המאה הקודמת האופנוע הדו-שימושי האמיתי המוצלח ביותר בעולם. כמובן היו חזקים יותר, קרביים יותר – אבל לא היה אף אחד איתו אתה יכול לפתוח את היום בסינגל או דיונות ומשם מייד לרכב למשרד על כביש 50 קילומטר, מקלחת ויום עבודה. עשר שנים הצליח ה-DR350 עד שהגיע הזמן לשדרג.
בשנת 2000 הציגה סוזוקי את המחליף, DR400S, בפקחות רבה בצעה סוזוקי מהפיכה אך ללא שפיכת המים עם התינוק: ה-400 אמנם קיבל מנוע דור חדש מקורר מים המטפס כבר להספק של 45 כוח סוס ועולה על ה-350 בכול פרמטר – אולם היכולת הקסומה לשלב שטח ואפילו שטח של ממש עם רכיבת כביש בנוחות יותר מסבירה נותרה גם נותרה ואפילו השתפרה.
שלוש גרסאות יוצרו במהלך שנות האלפיים, DR-Z400 המקצועי נטו לשטח ללא מתנע חשמלי; DRZ400E לשטח אך עם מתנע חשמלי; DRZ400S הדו"ש עם תקינת כביש אך יכולת שטח, מתון במעט מה-E במרווח גחון, משקל גבוה יותר, אך בסך הכול השילוב הטוב ביותר מכול העולמות. וכך רוכבי ישראל יחד עם רוכבי העולם קיבלו בברכה את ה-DR400S שנחת כאן בתחילת שנות האלפיים, ושוב, היו אז אופנועי שטח ואפילו דו"ש חזקים יותר, מצוידים יותר – אבל גם נוחים פחות, ממוקדים יותר, דורשים רוכבים מיומנים יותר, מאיימים לא מעט, קשים יותר לטיפולים וכמובן יקרים הרבה יותר.
ה-DRZ400S בצביעה הצהובה והעיצוב האתלטי המושכים את העין נראה בכמויות גדולות יותר ויותר בערי וכבישי ישראל – ובשטח רוכבי ישראל עושים איתו נפלאות, הגדול מכולם הוא כמובן הלוחם הצעיר מעמק יזרעאל יוני לוי שמביא את ה-DRZ400 להישגים גם במירוצי אנדורו. השנים החולפות לא מביאות לשינויים מהותיים ב-DRZ400S, בשנת 2002 מקבל הדגם מזלג מתקדם עם כיוונים מקצועיים, בולם אחורי כנ"ל, כמו-גם שינויי עיצוב; ב-2005 מוצגת גרסת SM עם גלגלי "17, במקביל נפסק ייצור הגרסאות הטהורות לאנדורו לאור הופעת דור משפחת RMZ גם לאנדורו. שינוי נוסף מגיע בשנת 2007 כאשר ה-DRZ400S משופר באבזור כביש עדכני, לוח שעונים עשיר יותר ופעולת מנוע מתונה יותר לטובת יכולת עירונית. מספר שנים חולפות כאשר הציבור נמשך יותר לאופנועים מתוחכמים חזקים ויקרים גם בשטח – אבל מגלה מהר מאוד שזה בא על חשבון היכולת באספלט ובשימוש היומיומי. ויחד עם המשבר הכלכלי של 2009 הרי שבתוך מספר שנים חוזר הביקוש לפשטות ויעילות, ירידה בהוצאות ובכלל תמורה הגיונית יותר לכסף – כלומר DRZ400S, עופר אבניר מזהה את רצון הציבור ובשנת 2015 מחזירה את ה-DRZ400S לליין סוזוקי המשווק בישראל באספקה מיידית, עם תג מחיר של 45,000 שקל בלבד, קנייה יוצאת דופן בשוק, שוב אין כזה שילוב בין כביש לשטח. נקודה.
וכך זכינו בדוגרי להיות העיתונאים הראשונים בישראל לרכב על ה-DRZ400S של 2016, את צוות הבוחנים הוביל מיודענו עודד גביש, אז בואו ניגש לעניין.
עודד גביש
אי שם בתחילת שנות התשעים, אחרי ה-DR600 הייתי בעלים מאושר של DR350. בפרספקטיבה של DR600 הוא הגיש קל זריז ומדהים ממש מוטוקרוס ואכן גם בילה זמן מסלול.
במשך הזמן הוא עבר מקצה שיפורים מקצה לקצה ששיפרו אותו מאד. האופנוע היה נפלא בשטח ויעיל בכביש. את ה-400 פחות הכרתי, לכן עליתי עליו מעט בחשש, מה עוד שזה כלי שלא עבר עדכון מהותי שנים רבות בעוד אופנועי שטח אחרים התקדמו טכנולוגית. רק לקבל מוזג על הטכנולוגיה, ה-DRZ400S עדיין מצויד בקרבוראטור ולא בהזרקה, שווה לנסות ולו רק כדי לחזור לתחושות הללו, בהתאם להגדרתו כדו-שימושי האופנוע אינו קליל אלא שוקל 132 קילו, מרווח הגחון עומד על 300 מ"מ, מעט פחות בהשוואה לאופנועי שטח טהורים, ובהתאם גם גובה המושב 10 מ"מ נמוך בהשוואה לגרסאות השטח, עדיין עם 935 מ"מ המושב אינו ממש נמוך.
התחלתי ברכיבה בשבילי קק"ל הלבנים ומשם לאורך הרכיבה האופנוע עבר הרעת תנאים.
בולמי הזעזועים מגהצים את כל האבנים הקטנות והחריצים כאילו אינם קיימים.
המנוע נעים וחלק מעביר כח בצורה צפויה ולא מאיימת. חזק מספיק לכל משימה.
הברקסים מצוינים. מצד שני הייתי מצפה למיכל דלק מפלסטיק כידון אלומיניום ואפשרויות כיוון נרחבות יותר לבולמי הזעזועים.
ברכיבה האופנוע משרה ביטחון. רכבתי בסינגלים גם טכניים, טיפוסים. מדרגות סלע ודרופים.
הוא פשוט מתמודד עם הכל בצורה חלקה ונעימה חסרת מאמץ. רק כאשר לוחצים אותו למהירויות גבוהות ונחיתות אלימות הוא מגיע למגבלות בולמי הזעזועים ועודף המשקל (בעיקר מלפנים) בא לידי ביטוי.
מבחינה תפעולית, כל המתגים בסטנדרט היפני הגבוה. נוחים שימושיים ועושה רושם שיעבדו לנצח. המראות איכותיות וממש אפשר לראות מה קורה מאחור. לא רכבתי עליו בלילה אבל נראה שהפנס יעיל ולא סימלי כמו באופנועי שטח ייעודיים.
בעיר הכלי נפלא, בולע את כל תלאות השיפוצים והעבודות בלי להעביר אותם לרוכב, הכידון עובר מעל רוב המראות ואין צורך להקדיש מחשבה או תכנון לעליה או ירידה ממדרכה.
גם ברכיבה בין עירונית במהירויות חוקיות הוא מתמודד יפה בלי תלונות.
בקיצור אופנוע טיולים משובח. מאפשר לטייל איתו כל היום ברכיבה חסרת מאמץ. האופנוע סלחן. רוכב מתחיל ירגיש עליו בבית מהרגע הראשון ויקבל ממנו ביטחון לנסות ולהתקדם.
רוכב מנוסה שמתעניין יותר בטיול מאשר בקצב (והוא ממש לא אופנוע איטי) לדעתי ייהנה עליו יותר מאשר על אופנועי אינדורו מקצועיים.
אביעד רייס
סוף סוף הוא כאן. אחרי שנים של געגועים וצפייה לחזרתו של הדו"ש המיתולוגי ומרמור על האמריקאים שממשיכים להינות מדרוזים חדשים, חוזר הסוזוקי DRZ למלא את משבצת הדו"ש הכי ישראלי. הסוזוקי DRZ (וגם אחיו ה- 650 שהגיע איתו יחד) חשובים מאד לשוק הישראלי. רוכבי הדו"שים (וכל הרוכבים בכללי) הישראלים צמאים לשני הכלים האלו כבר שנים רבות, והתמחור הנוח (שאפו ליבואן עופר אבניר), הופכים אותם לאחת הקניות המשתלמות ביותר שניתן לעשות בארצנו.
רצה הגורל ודווקא במסגרת מבחן דרכים אני זוכה לקרוע ניילון מאופנוע חדש בפעם הראשונה בחיי. כשהגעתי לעופר אבניר לאסוף את התייר הוא היה כל כך דנדש, שכמעט והיה חבל להוציא אותו החוצה. נפרדתי מההונדה MSX הקטנטן עליו אני מתנייד ביום- יום, ועברתי לדיאר- כמו לעבור ממכונית מיני לג'יפ. הדיאר הוא מלך הכביש – יושב גבוה מעל כולם. לגובה האופנוע יש השפעות בשטח, וגם בכביש. מי שלא רגיל לגובה שכזה בשני התחומים האמורים, יזדקק לתקופת התרגלות ע"מ לקבל בטחון מלא.
כביש
יושב גבוה כבר אמרנו. רכיבה בכביש על ה-DRZ החדש היא אחת החוויות החלקות שיש. נכון שהאופנוע חדש אבל גם בהמשך די בטוח שהחלקות הזו תישאר ותורגש. הכל עובר כל כך חלק – הקלאץ' והגיר שניהם כאילו מחכים רק שתרצה להשתמש בהם. חמאה היא אגוז קשה לפיצוח בהשוואה ל- SUZUKI DRZ400 החדש. ה-DRZ400 הוא כשמו כן הוא DUAL SPORT אמיתי. מה זה דואל ספורט אתם תוהים? דואל= שניים, ספורט= ספורט. האופנוע מיועד לעשות הכל, כולל הכל, בכל רגע אפשרי. הקונספט של דואל ספורט הוא האהוב עליי מבין כל הז'אנרים בעולם הרכיבה. יש משהו כיף בהרגשה שיש לכם אופנוע שמאפשר לעשות איתו הכל כשרק תרצו בכך. למרות הכל, אופנועי דואל ספורט גובים גם מחיר מרוכביהם, ובעולמנו אנו התרגלנו לנוחות ולאופנועים שעושים משהו אחד טוב במיוחד, במקום כמה דברים בסבבה לגמרי. אפשר להתכחש לעובדה שזה לא משפיע, אבל זה כן, נהינו מפונקים. היום כבר לא מספיק רק שיהיה שם מנוע וגלגלים כדי לצאת עם אופנוע שטח לרכיבה מהצפון לתל אביב, היום צריך שיהיה נוח ובמקביל יעודי.
בגלל שאנחנו מפונקים כבר לא כיף לרכב עם ה-DRZ החדש בכביש מהיר, אין הגנת רוח וגלגל "21 מתחיל לזוז מעל 130, תכלס לא הייתי מייעד אותו לרכיבת חיפה תל אביב בצורה קבועה – ירושלים תל אביב יהיה יותר סבבה.
שטח
כמו לכולנו, גם לי יש את ה-DR350 מודל 91' ברפרטואר. כמובן שאין מה להשוות, אבל נחמד לדעת שיצא לך לרכב על אבות אבותיו של הכלי הנוכחי.
בשטח כמו בכביש ה-DRZ עושה הכל בחלקות מושלמת. נדמה כי מספיק רק ללטף את ידית הקלאץ' ואת רגלית ההילוכים והפעולה כבר התבצעה. משקל האופנוע נשכח ברגע שמתחילים לנוע קדימה, ורק לגובה צריך קצת להתרגל. אני נמוך (1.74), ושילוב של רכיבה בעמידה, גובה, ומשקל האופנוע, הוא משהו שצריך להתרגל אליו.
יצאנו לרכב עם מס' כלים מעולמות שונים – הזדמנות מצויינת להשוות בין ז'אנרים. דילוג בין הפרירייד של רונית, הבטא אלפ 350 וה -520 של שמוליק, המחישו עד כמה הדיאר הוא אופנוע שטח מצויין, שעושה הכל וללא רגשי נחיתות.
לסיכום:
אין ספק כי מדובר באופנוע ALL AROUND מושלם. רוצים לרכב ביום יום בעיר ובכבישים בין עירוניים (האחרונים פחות מומלצים אבל היכולת בהחלט קיימת)? רוצים לצאת בסופ"ש לשטח עם החברים? זקוקים לברייק מחיי היום יום הלחוצים ורוצים לתת קפיצה למדבר? הדיאר הוא הפרטנר המושלם בשבילכם.
רונית בלחסן
הוזמנתי ע"י צוות דוגרי להשתתף במבחן של ה- DRZ400, ולחוות את דעתי עליו. האופנוע הפרטי שלי הוא ק.ט.מ פרירייד 350 – קטן וקל הרבה יותר, ושונה מאד כמעט בכל פרמטר מאופנוע המבחן. ל-DRZ הגעתי ללא נסיון בכלל על אופנועי שטח כבדים יחסית. אני שוקלת 50 קילו, וחששתי מעט שמידות האופנוע לא יתאימו למידותי שלי, אך הסקרנות והרצון לחוות גברו על הכל.
ברגע שעולים על האופנוע הכל נשכח. המשקל הופך ללא רלוונטי, ירידות ועליות חולפות להן חלק וזורמות ללא קושי. האופנוע סופר רך ובמיוחד המתלים שעושים עבודה מצויינת. ה- DRZ400 הפתיע אותי לטובה בכל מה שקשור לרכיבה על אופנועי דו"ש בינוניים-גדולים בשטח. האופנוע מקנה המון בטחון, ולמרות גובהו ומשקלו, מדובר בכלי שמתאים לכל רוכב.
שמוליק כהן
קופץ על אוכף הdrz400- החדש ישן, והכל יושב במקום. הידיות והרגליות מתוכננות כמו שצריך לספק לרוכב נוחות אידיאלית. הכידון היה לי מעט קרוב מידי וזה בתחום החסרונות. מנוע ה-DR נעים, יחסי העברה ארוכים, וידידותי למשתמש. סינגלים, שבילים, וטכני רך – יתקבלו בברכה. ברכיבה עם אופי טכני קשה יותר ההילוך הראשון ארוך ומעט חלש. מיתלים מצויינים. סופגים מהמורות, אבנים וסלעים ללא מאמץ מיוחד. האופנוע משרה המון בטחון לרוכב ברכיבה מהירה – קצת פחות בדרופים וקפיצות.
האופנוע הפרטי שלי הוא ק.ט.מ 520 שנת 2001. אם אני משווה את ה-DRZ לאופנוע שלי כמובן שהסוזוקי מפסיד בזירת הכח ובאינדורו טכני, אך בזירות האחרות כמו נוחות ברכיבת שבילים רחבים הסוזוקי יוצא עם ידו על העליונה.
בשתי מילים: מבחן ענק
דבר חשוב נוסף שיש לdr המון מוצרי אפטר מרקט
בכל העולם וניתן לשפר כמעט כל רכיב באופנ
מהעבר הרחוק אתה עושים לי דזאוו.
הכל נכון הכל היה טוב ואני בטוח שגם האופנוע של היום נותן תשובה לכל מי שמחפש את הכל באופנוע. לדעתי להיט.
נהנתי מהתמונות ומהכתבה.
אם היא אומרת שהיא חששה והיא קטנה ולא הרגישה שום פחד והתחברה מהשניה הראשונה האופנוע הזה פנומן
לא הוזכר שהאופנוע 5 הילוכים, בכביש מאד מעייף מעל 90 100 קמש. בשטח מאד כבד. אם קצת מצפים ליותר. הייתם עם צמיגי 50 אחוז איך אפשר להרגיש אותו כך בשטח משמעותי? צריך למגן את האופנוע טוב טוב לפני כניסה לשטח הכל פריך.
מאין אופנוע שעבר זמנו , אך המחיר מנצח.. מערכת משולבת שכזו לא לכאן ולא לכאן. התפשרות
עדיין מגיע עם צמיג קדמי 80/10 למוטוקרוס?? כל פעם הייתי מחליף צמיג לפני טסט
אי אי אי הדרוזי הישן והטוב, אם הייתי חוזר לאופנועים זה אליו אבל בחיאת סוזוקי לא יכולתם להשקיע קצת בעדכון העיצוב? משהו!! חזית, אחורה
כולבוניק אמיתי עם אמינות מופלגת
עמית רייס אתה קשור במקרה למשפחת רייס מרמת הגולן?
רון, באמת שאין לנו בעיה לקבל ביקורת, ההפך הוא הנכון. אבל בוא אתן לך טיפ לחיים:
אתה רוצה לתת ביקורת? סבבה, אבל תוודא שקראת את כל הכתבה כמו שצריך וגם הבנת מה כתוב בה.
עכשיו, אני אענה לך על הכל.
1. אמרת שלא הזכרנו שהאופנוע עם חמישה הילוכים- שים לב בצד במפרט טכני שכתוב שהאופנוע בעל חמישה הילוכים.
2. "בכביש מאד מעייף מעל 90- 100 קמ"ש, ובשטח מאד כבד"- זה אופנוע דו"ש וזה הקונספט העומד בבסיסו- להיות רק טוב ולא מצויין בשני התחומים. תרצה או לא, ברגע שהאופנוע נוטה לשטח הוא יהיה פחות טוב בכביש ולהפך. מי שרוכש אופנוע דו- שימושי לוקח זאת בחשבון ואם הוא רוצה יותר הוא לא רוכש אופנוע דו"ש. שים לב שכתבתי על זה בחלק של החו"ד שלי לגבי מה זה DUAL- SPORTS.
3. צמיגים 50 אחוז- רכבנו בשטח לא קל בכלל שיכול להיות שהרבה רוכבים אחרים (בוודאי דו"שניקים אך גם "מקצועיים" יותר") אולי לא היו בוחרים לרכב בו, והאופנוע עשה הכל בלי רגשי אשמה בכלל ובנונשלנטיות כמעט מעצבנת. צא לסיבוב עליו ותבין לבד.
4. צריך למגן את האופנוע- זה נכון, אבל כל כלי שטח- בין אם זה ג'יפ, אופנוע או טרקטורון צריך למגן.
5. "מאין אופנוע שעבר זמנו" אני מניח שהתכוונת למילה "מעין"- אז כן, הDRZ הוא לא הכלי הכי מודרני שנמצא על כבישי ארצנו אבל הוא מספק את מה שצריך והרבה יותר מכך. במחיר שלו מדובר באחת העסקאות הטובות שיש לענף האופנועים בישראל להציע כיום.
6. נכון התפשרות- זה דו"ש.
למי שרוצה כיום כביש ביכולת עירונית טובה מאד, בין עירונית סבירה לחלוטין, ויכולת שטח טובה מאד, הDRZ400 הוא הכלי בשבילו. אין עוד הרבה מתחרים שיכולים לספק בדיוק את השילוב שהוא מספק בצורה שבה הוא מספק- רוב המתחרים שלו נופלים בצד השטח או בכביש.
לא סתם מדובר באופנוע מיתולוגי, שמיוצר כבר 16 שנה ללא הפסקה- למרות שהוא בין לבין.
הכי קל לבוא ולהגיד לא מקצועי, ולא טוב, אבל שאתה לא יודע את העובדות ולא מקפיד על להציג את הפרטים הנכונים, הביקורת שלך לא שווה כלום.
רכבתי בעבר על אופנוע דומה.
לדעתי לא הייתה כאן בעיה להרכיב שישה הילוכים. האופנוע אמור לשמש אותך גם לעיר, לכפר, לשטח ובקיצור לגעת בכל המקומות.
וכל זאת גם לאנשים שאין להם כל כך הרבה כסף בכיס ועדיין רוצים להינות מהעולם של הדו גלגלי.
אני באופן אישי נהנתי מהאופנוע בטרוף. גם מהחברי מסביב וגם מאופנוע עם אפס תקלות.
אין כאלו דברים היום. אפס תקלות.
בקיצור אחלה אופנוע לכל מי שרוצה להנות מכל העולמות.
אחרי שכבר הסכמתי להתפשר על מנוע קטן,
אני חוזר להתלבט בין שני הכלים בעקבות הכתבה המחמיאה הזאת.
הבנתי מכתבות, שהWR250R עדיף גם בשטח (קל יותר) וגם בבינעירוני (הילוך שישי וכל זה).
מודרני יותר ואפילו נמוך ב5 מ"מ (אני לא גבוה).
יש לי בכלל עוד על מה להתלבט ?!
סקירה מצויינת של התנסות על אופנוע דו"ש עם מפרט מעט "רטרו" שמציע חבילה פונקציונאלית במחיר נוח יחסית. דו"ש הוא פשרה (ומה לא…?) ואינו מושלם באף פרמטר אבל מציע חבילה-כל רוכב צריך להחליט לעצמו אם זו מתאימה לו. תיאור ההתנסות של אופנוענים רוכבי שטח ובוודאי של אופנוענית ש"חיה" בשטח מאוד במקום. הסקירה מאוד לעניין וכתובה ברוח הנכונה לטעמי. אהבתי
הנסיונות לייחצ"ן ולשווק את הכלי כבעל מחיר אטרקטיבי הם נסיונות גם מקוממים וגם מופרכים. אין טעם להשוות למחיר בעבר כשהיה משווק פה ב 2008 כי מאז קרו 2 דברים: א- בעבר ב2008 האופנועים הללו היו מגיעים לישראל מדילר איטלקי ונקנים ביורו (שער היורו היה אז גם גבוה מאוד). כיום הדגם הזה כלל לא משווק באיטליה או במדינות אירופה ומגיע לפה לישראל – מארה"ב, מדילר אמריקאי. הדולר כיום לא גבוהה והמחיר שלו בארה"ב הוא נמוך מאוד כ-6 וחצי אלף דולר. וזה שם מחיר סופי לצרכן… עופר אבניר כמובן קונים אותו במחיר זול בהרבה. שנית: מאז לפני חצי שנה והרפורמה במכס – כלי כזה בנפח קטן עם הספק צנוע ממוסה עם 40 אחוז מכס ולא 72 כמו שהיה בעבר. ודבר אחרון: הימאהה wr250r בסביבה… הוא גם יפני וחסין מוות כמו הdrz, אבל בנוסף חדשני יותר, מוזרק, ובעל 6 הילוכים… בנוסף מדובר בדגם שבחוץ לארץ יותר יקר ויוקרתי מה drz ואילו פה בישראל עולה פחות מה drz… ה wrr עולה בישראל כיום רק 40 אלף ש"ח. יוצא איפוא שהwrr הוא זה שמשווק עם מחיר אטרקטיבי. ודווקא הdrz הוא בעל מחיר מנופח ולא תחרותי… ואני עוד לא מדבר על הפיגור הטכנולוגי-איכותי של ה drz לעומת הימאהה המוזרק והקל משקל. אם עופר אבניר רוצים להתחרות במטרו הם צריכים להוריד את מחיר ה drz ב 10 אלף ש"ח. צר לי אבל כל עוד ה wrr החדשני נמכר פה ב 40 אלף – זה המצב. כרגע, בתמחור הנוכחי הגבוה של הסוזוקי drz, רק המכורים והמעריצים שלו יקנו אותו.
כתבה מעניינת מאוד כאחד שמעוניין לעלות מקטנוע 250 לאופנוע דוש a1 או להמשיך בקטנוע 250 חדש ,העניין הוא שקטנוע 250 עולה כ20000 פחות ולמרות הפיתוי והחשק המחיר מוציא את החשק ,מכיוון ש90 אחוז מהנסיעות הם בעיר כנראה אמשיך בקטנוע,עדיין אין אופנוע דוש במחיר ונפח שווים לקטנוע וחבל
אביעד רכבת על האופנוע כמה שעות. התשובה שננתי היא רכיבה של חודשים רבים. האופנוע הוא דיארזד וזהוא, דיארזד נשאר דיארזד. על כל מה שכתבתי. ולא קשור מה שכתבת עם הוא דוש או לא דוש. נפילה בשטח זה נפילה. בכביש על כל הבעיות שלו ויש בעיות. ו17 שנה טחנו את זה כבר. משעמם.. למכורים בלבד..
ומדוע לא תעשו גם מבחן לאח הגדול שלו
ה dr650 הנפלא – מחכה בבקשה ובקוצר רוח
תודה מראש ובלי קשר – אתם נהדרים !
ואני יכול לאשר את מה שכתוב בכתבה.איזה כיף לרכב על הכביש לשטח,ללא הסירבול של עגלה.כלי שעושה הכל ומי שלא הולך לרכב הארד אנדורו-מצויין.לא אופניים כמו 125 אבל מפצה על זה במובנים אחרים.לגבי המחיר,גם לדעתי יקר קצת,אבל אנו חיים בארץ הקודש.
כן ציון אנחנו בציון ארץ הקודש ומחירי האופנועים הם בערך פי-3 מכל מקום בגלקציה אבל הדגם הזה גם שימושי ורב גוני מכל כלי אחר אז…
יש לי כזה 10 שנים- סופר משופר ומושקע
FOR LIFE
התלבטות קשה
רכבתי על DR650 וירדתי ממנו עם הרגשה שישבתי על גמל
לא נוח ברמות שאי אפשר לתאר
לא חייבים לשווק אופנוע עם כסא מלפני 30 שנה
אפשר ואף רצוי למכור אותו עם כסא מרופד
האופנוע הרי לא מיועד לצעירים בני 20
אלה ירצו אופנוע עכשווי
הוא מיועד למי שרכב לפני 20 שנה
ורוצה כלי לסוף שבוע
המחיר יקר מידי לאופנוע הזה
כי צריך להחליף מיד כסא, אגזוז פול סיסטם, מגיני ידיים, להוריד את האקורדיונים משנת 2000
וכל זה עולה הרבה מאוד כסף
והחבילה כולה לא משתלמת
אפשר לקנות כלים 650 סמק
עם נטיה ברורה לכביש
ישיבה גבוהה ונוחה מאוד
משקף, צג מתקדם
בתוספת של 10 אלפים
אז לא חושב שיש מה להתלבט
אלא אם אתם רוצים לסוע על כזה בכל מחיר
ואם כן, הייתי שוקל סוזוקי ג'ימיני
אותו כסף והרבה יותר כיף
כסא מפרו סייקל לא כל כך יקר אפשר לקנות משקף,קפיצים מחוזקים למתלים הקדמיים ועוד… זה לא מחייב כל רוכב לפי העדפותיו.וזה היופי בdr