fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
קוב kove מתחת לשורת menu
דוקאטי מתחת לתפריט – אמצע 2
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
עופר אבניר קוביה שמאל
קוב 140 על 70
אלבר טריומף קוביה עליון
מוטוטאץ דקר
מידלנד שחורי 140 על 70
תמוז
אישימוטו באנר קוביה שמאל
סטפן
שרקו
voge מוטו24 באנר
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
HJC
דוקאטי קוביה שמאל
אודי דגן 140 על 70

חי בסרט: דיבור נטול ספוילרים לסרט דדפול & וולברין

חי בסרט: דיבור נטול ספוילרים לסרט דדפול & וולברין

כתב: אסף לביא בנארי | צילום: יח"צ

שורה תחתונה: אם אתם לא מכירים בכלל את העולם של מארוול, כנראה שזה לא בשבילכם. אם אתם מכירים רק חלק ממנו, אתם תהנו, אם אתם ממש מעריצים, צפויה לכם חוויה מדהימה.

על גופתו של "לוגן", אחד מהסרטים הכי מרגשים, עמוקים ועצובים בסוגת הסרטים המבוססים על קומיקס גיבורי-על, מתחברים קווי עלילה של המון סרטים וסדרות שיוצרים את הסרט המהנה ביותר בחמש השנים הכושלות של ה־MCU אחרי "הנוקמים: סוף המשחק", שגם מחבק ונפרד מסרטי מארוול של 20th Century Fox וגם מאיר את הדרך של היקום הסינמטי בעתיד.

היינו אמורים להיפרד מהסיפור של וולברין ב"לוגאן", אבל "דדפול & וולברין" מחזיר את הדמות לסיבוב נוסף, ועושה זאת מבלי לפגוע בסיום העוצמתי של "לוגאן".

הסיפור של סרטי דדפול הוא של אהבה, לייתר דיוק האהבה של ראיין ריינולדס לדמותו של דדפול, האנטי-גיבור המשונה שהחל את דרכו על גבי חוברות הקומיקס אי שם בתחילת שנות ה־90 ומאז לא מפסיק להתבדח ומרבה "לשבור את הקיר הרביעי", כלומר לפנות ישירות לקורא ולהתייחס להיותו דמות בדיונית.

הרבה לפני שסרטי אקשן מבוססי דמויות קומיקס הפכו לז'אנר הפופולרי ביותר בקולנוע, חברת הקומיקס מארוול פיזרה את הזכויות ליצירת סרטים המבוססים על דמויותיה כמעט בחינם ולכל דורש. הזכויות על הפקת סרטים עם דמויות אקס-מן, ספיידרמן, הענק הירוק, ארבעת המופלאים ועוד ניתנו למספר אולפנים שונים, שבסוף שנות ה־90 ותחילת המילניום החלו להשתמש בהם. מהר מאוד מארוול הבינה שהיא עשתה טעות והיא בעצמה נותרה עם הגיבורים ה"פחות נחשבים" – קפטן אמריקה, תור, איירון מן ועוד – בזמן שאולפנים אחרים מרוויחים סכומים אדירים. אולפני פוקס המאה ה־20 החזיקו בזכויות לדמויות הפופולריות ביותר באותם ימים, המוטנטים של חבורת גיבורי-העל "אקס-מן", כמו גם מספר דמויות נוספות, והסרטים המבוססים על הדמויות האלו גרפו סכומים עצומים.

וולברין של יו ג'קמן, בפעם הראשונה על המסך בסרט "אקס-מן" בשנת 2000. הפך להיות הדמות הפופולרית ביותר בסדרת הסרטים, עם 3 סרטי ספין-אוף.

בשנת 2004 החל ריינולדס להתעניין בגילום דמותו של דדפול על המסך הגדול, לאחר שהזכירו את שמו בקומיקס Cable & Deadpool, באמירה שפרצופו המעוות של דדפול נראה כשילוב בין השחקן המוכר והנאה וכלב שאר-פיי מקומט. באותה השנה החלו התסריטאים רט ריס ופול ורניק לעבוד על עיבוד קולנועי בכיכובו של ריינולדס.

ריינולדס קיבל את ההזדמנות הראשונה שלו לשחק את דמותו של המתנקש בעל הפה הגדול בסרט "אקס-מן המקור: וולברין", אך לא לא אהב את הדרך בה נכתבה הדמות האהובה עליו, ממנה נשללה היכולת לפנות לקהל והמראה המוכר מהקומיקס. ריינולדס ביקש לשנות את גורלה, ולאחר הרבה שכנועים מצדו של ראיין, חזרו צמד התסריטאים לעבוד על עיבוד נאמן יותר לדמות, בשיתוף פעולה עם השחקן.

אבל בפוקס לא התלהבו מהרעיון וחשבו שסרט 'נאמן למקור' – מלא קללות, גסויות ואלימות – שיקבל דירוג של הגבלת צפייה ל־18+, לא יצליח בקופות. בפוקס הסתכלו על ההצלחה האדירה של סרטי "היקום הסינמטי של מארוול", מבית Marvel Studios, שהיו ידידותיים לילדים, ורצו להעתיק את ההצלחה הזו עם הדמויות שבידיה. הכישלון של סרט קומיקס אחר בגילומו של ריינולדס, "גרין לנטרן" מבית קומיקס DC, הרחיק את פוקס צעד נוסף מאישור הפרויקט, אבל לא עד כדי גניזה ולאחר שהבמאי הממונה על הפרויקט עזב, ובמקומו נכנס אמן האפקטים הוויזואליים טים מילר.

דדפול… בערך, כפי שהופיע על המסך בפעם הראשונה בסרט "אקס-מן המקור: וולברין". ריינולדס התאכזב ורצה הזדמנות לתקן.

אך מילר מקבל מהאולפנים סכום כסף נמוך מאוד ומתבקש להכין בעזרתו קטע באורך שתי דקות שיציג להנהלה את הכיוון של הסרט ואת סוג האקשן, הקללות ושבירת הקיר הרביעי שיוצג בו, ולקוות שזה ישכנע אותם לאשר סופית את הפקת הסרט. הקטע שהוצג להנהלה לא הצליח לשכנע אותם ביכולותיו של הסרט למשוך קהל והם בחרו שלא להמשיך עם הסרט. מילר לא נכנע וביקש לדעת איך יוכל לשכנע אותם, מה יוכל לעשות, ומה לשנות בתסריט כדי לקבל את האישור, אך לאחר עשרות שינויים וניסיונות, וכמו סרטים אחרים שהיו באותה תקופה בשלבי פיתוח – ביניהם גמביט, בכיכובו של צ'נינג טייטום – בפוקס סירבו להמשיך את פיתוח הסרט.

אבל אז, ביולי 2014, הודלף לרשת אותו קטע קצר שהוצג לפוקס. ראיין ריינולדס אמר שהוא "בטוח ב־70% שזה לא היה הוא", מילר הכחיש בתוקף כל קשר להדלפה, אבל מיליוני תגובות נלהבות ברשת ריצו את פוקס שאישרה את הפקת הסרט – אבל ציידה את ההפקה בתקציב זעום של 58 מיליון דולר בלבד. "דדפול" יצא לקולנוע בשנת 2016, הרוויח כמעט 800 מיליון דולר והמון ביקורות חיוביות.

סרט ההמשך, "דדפול 2", יצא לקולנוע שנתיים לאחר מכן, בזמן שפוקס כבר בתהליכי רכישה ע"י דיסני – בעלת Marvel Studios וכל סרטי "היקום הסינמטי של מארוול" (ה־MCU) – ולא היה ברור איך דדפול הגס והאלים ישתלב בתוכניות של דיסני לעתיד ה־MCU. במהלך תהליך הרכישה הארוך הודיע הבוס של דיסני, בוב אייגר, כי בכוונתו להמשיך לעשות את סרטי "דדפול".

ה־MCU נמצא בצלילה מאז יציאתו של "הנוקמים: סוף המשחק" ב־2019, רגע השיא ליקום הסינמטי, כשרק מחצית מ־11 הסרטים שיצאו מאז מקבלים ציון חיובי, אבל כולם סופגים ביקורות על היותם מוצר מזורז, חסר נשמה, לא מושקע ונטול חזון. גם הסדרות של היקום שיצאו לשירות הסטרימינג של דיסני+, והתחילו כמה קווי עלילה שהמשיכו לסרטי הקולנוע, לא זכו לביקורות אוהדות במיוחד. "סאגת המולטיוורס" אליה ה־MCU התקדם החלה להתפרק ונראתה משעממת, השחקן שגילם את "קאנג", שהיה אמור להיות הנבל הגדול של הסאגה הזו, פוטר, ודמותו בכל מקרה לא התקבלה באהדה רבה.

לכן, אתם יכולים להבין למה חובבי ה־MCU וחובבי "דדפול" מצאו את עצמם כוססים ציפורניים בציפייה לסרט השלישי בסדרה, "דדפול & וולברין" מתוך תקווה שזה יהיה הסרט שיוציא את ה־MCU מהבור אליו הוא צלל, אבל גם מתוך פחד שהוא הולך לצלול יחד איתו.

כשהחומרים השיווקיים, התמונות הראשונות והטיזרים החלו לזרום, היה ברור שכל המעורבים נותנים את כל כולם להצלחת הסרט.

אבל "דדפול & וולברין" מוכיח שוב שסרטים, כמו חומוס, צריך לעשות באהבה או לא לעשות בכלל. הצפייה בסרט מוכיחה כמה חשוב שכל האנשים המעורבים בפרויקט יתרגשו ממנו, יאהבו אותו ויהנו ממנו. ריינולדס קיבל את כל מה שהוא ביקש: הוא המשיך לשחק את דדפול, הוא זוכה להזדמנות שניה לשיתוף פעולה ראוי עם יו ג'קמן בתור וולברין, במה שנראה כמו פנטזיה גם שלו וגם של דמותו, והוא גם עושה את זה בצורה נטולת מגבלות "דיסניות" – עם כל הקללות, האלימות, הגסויות והדם שהוא רוצה, כולל בדיחות על חשבונם של דיסני, אולפני מארוול, הסרטים הקודמים וגם העתידיים.

והוא עושה את זה מבלי לשכוח אף אחד מסרטי העבר של מארוול בהפקת פוקס, תוך שהוא עושה להם כבוד אדיר, בסרט מבדר, מצחיק בטירוף, עמוס ברפרנסים שמי שמבין מרוויח, הופעות אורח מפתיעות ומצחיקות, כשכל המשתתפים מאפשרים לצחוק עליהם ועל חשבונם, ובלי לצחוק עלינו. דדפול הכתיר את עצמו למשיח של מארוול, והוא עומד מאחורי ההבטחה הזו. הפסקול נהדר, המשחק מעולה, איכות האפקטים והצילום ללא רבב. דדפול נשאר דדפול גם תחת האוזניים של מיקי, שאנחנו מקווים שכרגע פתוחות ושומעות אותנו כשאנחנו זועקים: סרטים עושים מתוך תשוקה, מתוך אהבה, ומתוך כבוד – גם לצופה, אבל גם לכל מי שמעורב, להפקה, לקאסט וליוצרים המקוריים והיצירות המקוריות. תמשיכו בכיוון הזה.

דדפול ב־MCU, וולברין של ג'קמן עם החליפה הצהובה האייקונית, מלא דם והומור עצמי. "דדפול & וולברין" לוקח ברצינות את המשימה הקשה לא לקחת את עצמו ברצינות.

 

 

 

 

גלריה

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל – 0 קמ