fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

מטרו ימין 4
פאנטיק קוביה 3 מתחת לתפריט
cristalino מתחת לתפריט xi
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
לרט
מידלנד שחורי 140 על 70
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
מוטוטאץ דקר
תמוז
עופר אבניר קוביה שמאל
HJC
voge מוטו24 באנר
אודי דגן 140 על 70
MV קוביה
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
סטפן

יומן מסע: דניאל וקנין | יוצאים לדרך, אל היבשת הדרומית – פרק 7

יומן מסע: דניאל וקנין | יוצאים לדרך, אל היבשת הדרומית – פרק 7

עדכון ראשון: 2019 במרץ 15 – זכיה בלוטו
הרגע שבו הבנתי שאני הולך לקראת משהו גדול היה לפני כחודש. בשיחה רגילה עם חברים שהתגלגלה לנושא הלעוס של "מה תעשה אם תזכה בלוטו", הבנתי שאני לא מתכוון לשנות כלום. על מה אני מדבר בעצם? הגעתי למסקנה שהגיע הזמן לחזור לארץ, וכדאי שאתחיל מההתחלה: אחרי שברחתי מהארץ לאיזה שלוש שנים, נקלעתי למצב שלא קורה לרוב האנשים שמחזור הגיוס שלהם הוא עוד רלוונטי: אין לי שום התחייבות ואני יכול לדחות עוד קצת את החזרה לארץ, ובעצם להגשים חלום שלא חשבתי שיתגשם.

את סאו פאולו אי אפשר לתפוס בפריים אחד גם מכמה קילומטרים בגובה

 

המטרה: לחצות את דרום אמריקה
האמצעי: BMW F800GS

התהליך:
כבר לפני כמה חודשים התחלתי לחפש בכל מיני פורומים אופנוע למכירה ממטייל שעשה את הדרך מצפון לדרום. המחשבה בהתחלה היתה ש-650 סמ"ק וצילינדר אחד פשוט ואמין יעשו את העבודה. כמעט סגרתי עם בחור אמריקאי על KLR 650 2009 תמורת 3,500$ אבל ברגע האחרון הגיע פיטר, פנסיונר קנדי שרכב עם אשתו מקולומביה לפרו. ורצה 5,500$ תמורת הב.מ.וו שהזכרתי לעיל. סכום לא קטן, ואופנוע שיכול למשוך אש מכל מיני שודדי דרכים שיחשבו שיש לי יותר כסף ממה שבאמת יש לי. אחרי התחבטות עם עצמי ועם מכרים, החלטתי ללכת עליו ולבנות על זה שלא יגנבו אותו ושאצליח למכור ולכסות את ההוצאה בסוף הטיול.

שיחות וואטסאפ עם פיטר הבהירו לי שככל הנראה מדובר באדם אמין שלא מחפש לעקוץ אותי. בלב חצי כבד העברתי לו מקדמה של 500$ כדי שירכב לבואנוס איירס, לשם אני מתעתד לטוס. אחרי 21 שעות בדרכים, נחתתי ופגשתי אותו. האופנוע במצב מדהים ומלוקק. אמנם יד שלישית אבל נראה, נשמע ונוסע נהדר. אחרי טיפול בסוכנות ב.מ.וו שהוא שילם (קנדי אמין ונחמד כמו שציינתי) פייפאל הערימו קשיים על העברה כזאת גדולה ולפיטר היתה טיסה לתפוס. הכסף הועבר לבסוף דרך חברת MONEYGRAM.

כיוון שאנחנו לא ליד משרד רישוי קנדי השלב הבא היה חתימה על 300$ שלקחה לעצמה נתח נכבד של מסמך העברת בעלות אצל נוטריונית ארגנטינאית נחמדה, (אגב, בכללי אני חווה פה שהאדם הממוצע מאוד נחמד), שמקנה לי את כל הזכויות על האופנוע. אז, העברנו בעלות ופיטר טס חזרה למולדתו הקרה והמושלגת. את כל הפרטים הבירוקרטיים כמו גם קונים ומוכרים אפשר למצוא באתר Horizons unlimited, אתר שהוא קהילה מדהימה של אופנוענים חובקי עולם באווירה של "רק תן לי לעזור לך", יש גם עוד כמה קבוצות פייסבוק דומות אבל לא בסדר גודל הזה.

"העיר עמוסה בצורה משוגעת"

בדרך לנוטריון עוצרים אותנו שוטרים. לאופנוע עדיין אין ביטוח ואני רוכב עליו כשאני עדיין לא הבעלים. הכנתי את עצמי לרגע כזה וכשהשוטרים ביקשו מסמכי בעלות וביטוח וקיבלו מסמכים באנגלית יכולתי לראות את גלגלי השיניים חורקים בראש שלהם, רשיון הנהיגה הישראלי שלי בכלל גרם לבלבול. אימצתי את כל כישורי הספרדית שלי כדי להסביר להם שאני פשוט בא ממדינה קטנה שממנה גם בא אחד, ישו שמו, וזה נגמר בזה שאמרתי להם לא לדאוג ושכל המסמכים נמצאים. קצת צחוקים, לחיצות ידיים, והמלצה על כביש מהיר יותר. לא יכול לחכות כבר לצאת מהג'ט לג הנורא הזה ולהתחיל לרכוב.

הגישה: אין לי ברירה אלא ליפול למשהו שיכול להתפס כקלישאתי ולצטט טקסט שמוכר פה מן הסתם לחלק מהקוראים ושחלק גדול מהקהל יתחבר אליו מ"זן ואומנות אחזקת האופנוע": "בנסיעה על אופנוע רואה אתה דברים בצורה שונה לגמרי משניתן לראות בכל דרך אחרת. כשאתה במכונית, מצוי אתה כל הזמן בתוך תא, ומאחר שאתה מורגל בכך, אינך תופס שמה שרואה אתה מבעד לשמשה אינו אלא עוד ממראותיה של הטלוויזיה. אתה צופה פאסיבי, בעוד הכל נע מולך בחדגוניות כשהוא נתון במסגרת. בנסיעה על אופנוע נעלמת המסגרת, אתה נמצא במגע הדוק עם הכל. אתה בתוך המתרחש ולא עוד צופה בו בלבד; ותחושת הנוכחות היא מהממת. אותו בטון החולף בזמזום כחמישה עשר סנטימטר מתחת לכף רגלך הוא הדבר הממשי, אותו החומר שעליו אתה מהלך; מצוי הוא מולך, אמנם כה מטושטש קווים עד כי אינך יכול למקד מבטך בנקודה אחת על פניו; ובכל זאת, לעולם אינו מרוחק מתפיסה ישירה".

ככה זה מתחיל. עדכונים והמשך המעללים – בפרקים הבאים.

גלריה

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל