מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
מוטו פוגש | דנילו פטרוצ'י – הרוכב עם הלב על השרוול
תמי גורלי | צילום: MotoGP, KTM Factory Racing, Pramac Octo Racing, Ducati Motor Holding, דנילו פטרוצ'י
היום הראשון שלו בפאדוק המוטוGP היה היום הראשון של עונת 2012, ביום צילומי כיתת האליפות בו כל הרוכבים מתייצבים בחליפות הרכיבה שלהם בפעם הראשונה ומסתדרים לצילום המסורתי. דנילו הגיע עם חליפת IODA הכחולה-לבנה שלו וכובע נהגי משאיות עם כיתוב גדול רקום בלבן – LOVE, אהבה – הכובע מעך את רעמת התלתלים של הרוכב גדול המידות שלא היה רק גבוה מרוב הרוכבים באליפות העולם, אלא גם היה רחב מכולם. הוא חייך חיוך רחב עם הרבה לחיים, הרבה יותר משל כל רוכב אחר באליפות העולם.
"זו הייתה תקופה מוזרה מאוד בחיי, כמו שרואים לא פעם בחייהם של אמנים", הוא סיפר בזמנו על ההגעה שלו לאליפות העולם. דנילו פטרוצ'י, שהגיע מעולם הסופרסטוק והיה סגן אלוף ה־1,000 סמ"ק ב־2011 ובמקביל היה רוכב המבחן עבור אופנועי הכביש של דוקאטי, הוחתם עבור קבוצת המרוצים IODA, אך חמישה ימים לפני המבחן הקבוצה הודיעה לו שאין להם כסף. האיטלקי בין ה־21 חשב שהכל נגמר עד שקיבל את הטלפון שקרא לו להתייצב בקטאר לתחילת העונה – וזה היה אחרי שכבר חשב לפרוש לחלוטין מעולם המרוצים. "כתבתי אהבה על הכובע שחבשתי בסבבים הראשונים של העונה, כי לא רציתי לכעוס על אף אחד בפאדוק והכובע פשוט שלח שלום ואהבה לכולם".
ההתחלה לא הייתה פשוטה. פטרוצ'י, שחלם להיות רוכב אופנועים מהרגע שהוא זוכר את עצמו, נאלץ לרכוב על אופנוע ה־CRT הנחות, אופנועים ששולבו באליפות העולם ועלותם הייתה נמוכה מאחר ונרכשו מהיצרנים ולא היו אופנועי מפעל רגילים. את 2012 הקבוצה החלה עם מנוע אפריליה RSV4 ושלדת סוטר. במהלך העונה החליפו למנועי BMW, עמם נשארו גם לעונת 2013, אך חזרו למנועי האפריליה בעונה לאחר מכן (בקטגוריה הפתוחה).
באימון הראשון פטרוצ'י היה איטי ביישורת ב־48.3 קמ"ש מהקטור ברברה. "כשהצטרפתי בעונת 2012 ונכנסתי לפאדוק לא הכרתי אף אחד, לא ידעתי אפילו איך לעשות את הכיול, איך להתנהל עם הצמיגים ואפילו לא הכרתי את הפניות במסלולים. כאשר הגעתי לקטאר כל מה שאמרו לי זה שצריך לפנות ימינה ביציאה מהבוקס (מוסך). ממש לא ידעתי דבר", הוא מספר בראיון בלעדי למוטו. "אבל אני חולם", הוא מוסיף "הכל היה חדש אז לא הכרתי אף מסלול, אבל לא ויתרתי – ואולי זה היה הישג גדול, כי אני כמעט הרוכב היחיד שנשאר מעידן ה־CRT", הוא מספר בחיוך גדול.
עברו עשר עונות כמעט מאז אותו יום בפאדוק בו פטרוצ'י והתלתלים הופיעו לראשונה. רק הוא ואליקס אספרגארו נשארו מאותה התקופה בה דורנה עשו הכל כדי למלא את הגריד. הוא צבר רק 70 נקודות בשלוש העונות הראשונות שלו, סיים בעשירייה הראשונה פעם אחת מתוך 51 מרוצים וסבל מפציעה לא פשוטה בשורש כף יד שמאל, שגרמה לו להחסיר מספר סבבים. אך למרות זאת קבוצת פראמק ודוקאטי החליטו להחתים את הרוכב לעונת 2015. "אחרי שלוש שנים כבר טיפסתי על הפודיום ואחרי שמונה ניצחתי מרוץ. כמובן שהחלום תמיד היה להפוך לאלוף העולם, אבל מצאתי בדרך רוכבים אחרים שנכנסו ביני ובין התואר", הוא אומר תוך כדי שהוא צוחק.
הוא רכב ארבע שנים עבור קבוצת הלווין, אך את הניצחון הראשון שלו קטף במדי קבוצת המפעל של דוקאטי, באדום, במוג'לו, בבית, בעונת 2019. "הניצחון במוג'לו בפני כל האוהדים והחברים מהעיר שלי היה הישג ספורטיבי גדול מכדי שאוכל להבין את המשמעות שלו. יש לי רק הבזקים מאותו היום. החיים כאילו חולפים על פניך", מספר הרוכב על היום בו חצה את קו הסיום 43 אלפיות השנייה לפני מארקז.
דוקאטי תמיד היה החלום עבור פטרוצ'י. אביו עבד עם לוריס קפירוסי ודנילו הקטן גדל כאוהד של מי שהיה אחד הרוכבים הדומיננטיים של היצרן האיטלקי. החדר של הילד מטריני היה עמוס בפוסטרים ומזכרות של קפירוסי. דנילו אפילו הפך לשוטר בעקבות האיידול שלו.
כאשר הגיע הניצחון הבא, עונה מאוחר יותר בצרפת 2020, פטרוקס – כפי שמכונה ע"י חבריו – ידע שהוא ודוקאטי כבר לא. הרוכב כבר עבד על הקבוצה הבאה, כי בבולוניה החליטו להחתים את מילר ובגנאיה במקומו ובמקום דוביציוזו.
פטרוצ'י עבר לרכוב עבור KTM ו־Tech3 ולקבוצה ולו היו תקוות, אך ההצלחה לא הגיעה. פטרוצ'י פוטר העונה תוך כדי מקצה אימון, כאשר הקבוצה הודיעה על החלפתו בראול פרננדז הצעיר.
זו לא הייתה הפתעה עבור הרוכב שחגג לא מכבר 31. פטרוצ'י לא הסתדר עם ה־RC16 של היצרן האוסטרי ודורג 19 בטבלת האליפות עם מספר מרוצים מועט לסוף העונה.
המהלך של KTM פגע בו מאוד והפתיע את הרוכב ואת אנשיו, שכן ההודעה לעיתונות יצאה לפני ש־KTM יידעו את מי שנשאר ללא עבודה בגיל צעיר יחסית. "כמובן שלא הייתי מופתע, רק מהעיתוי, ידעתי כבר זמן מה לפני כן שדרכינו יתפצלו בסוף העונה, כי כשאתה מתקשר ואף אחד לא עונה בצד השני, אתה יודע שהעתיד כבר נחתם".
הביקורת על KTM לא איחרה לבוא, בגלל היחס לרוכב אשר נשלח הביתה תוך כדי שסיכן חייו על המסלול וסטפן פרייר, מנכ"ל חברת KTM, התנצל והציע לאיטלקי עבודה "דנילו הוא בחור מאוד מאוד נחמד ובגלל זה אנחנו רוצים לשמור אותו אצלינו והוא קיבל ממני הצעה בשבת בערב (*יום ההודעה על החלפתו). הוא יכול להתחרות עבורנו בדקאר 2022. בהתחלה הוא לא האמין לי! להתחרות בדקאר תמיד הייתה התשוקה שלו, הוא אמר לנו את זה לא פעם ואנחנו לא ניתן לדניאל ללכת". על קו הזינוק למחרת, דנילו כמו דנילו, הרוכב הנחמד בפאדוק, כבר חיבק את פיט ברייר.
למרות שהיו שמועות על שתי הצעות מאליפות הסופרבייק, דנילו החליט לקבל את ההצעה ובוולנסיה, אחרי 169 מרוצים במוטוGP, קריירת מרוצי הכביש של האיטלקי תגיע לסופה.
"ניסיתי, באמת באמת שניסיתי. עשיתי כל מה שאני יכול כדי להישאר במוטוGP להכי הרבה זמן שאני יכול, אבל מה עוד אפשר לעשות? ללכת להתחרות בדקאר זה תמיד היה חלום, אבל זה תמיד היה משהו שראיתי כאמצעי להשתפר כרוכב, אתגר. אני חושב שזה אתגר שכל מי שאוהב מרוצי אופנועים רושם לעצמו לעתיד. חשבתי על ההצעה רבות, בשקט עם עצמי, ואני אמנם בטוח שאתגעגע מאוד לרכוב על אופנוע מוטוGP והייתי מאוד שמח אם הייתי יכול להתחרות ולהפסיק לפי הבחירה שלי, אבל בסופו של דבר אנשים אחרים החליטו עבורי וההזדמנות לרכוב באליפות כבר אינה מונחת בפני. לפני עשור אפילו לא חשבתי, לא תכננתי להתחרות במוטוGP, זה היה חלום רחוק מאוד ובלתי מושג".
הוא לא היה רוכב רגיל בפאדוק. לא רק שהוא לא הגיע מהמסלול הרגיל של האליפות הוא גם נחמד, חמוד, מצחיק. הוא הבחור שכולם אוהבים לאהוב "אני אומר שלום כמעט לכולם בפאדוק ואני אף פעם לא מדבר על מישהו אחר מאחורי הגב. התחריתי ועבדתי מול הרבה מאוד אנשים ולצערי זה בלתי אפשר שכולם יאהבו וגם יכבדו אותך במקביל. אני בוחר באופציה הראשונה. אני מעדיף שיאהבו אותי, אני גם מעדיף לקחת עליי את האחריות על תוצאות לא טובות ואני שם את עצמי ראשון ברשימת הסיבות מדוע משהו לא עבד. בגלל זה אחרי מרוץ אני אולי אגיד שלא יכולתי לרכוב על האופנוע כמו שרציתי, אבל אף פעם לא אומר לקבוצה 'לא נתתם לי את האופנוע שאני רוצה'. אני לא יודע אם זה פגע בקריירה שלי או שיבש אותה, אבל הרבה פעמים אנשים בפאדוק אמרו לי שאני לא צריך להגיד את הדברים האלו על עצמי, עם זאת אני מעדיף תמיד להיות ברור ואמיתי. אני רואה רוכבים אחרים מרימים קול על אנשי הצוות שאיתם הם עובדים ועושים דברים מאוד מאוד מטופשים ולמרות זאת הם עדיין מקבלים כבוד מכולם, למרות שהם ניצחו אפילו פחות ממני".
"אני לא יודע אם זה מתוך כבוד או פשוט פחד, אבל זה מצב שבו אף אחד לא יכול להסתכל לרוכב ישירות בעיניים, בעיקר רוכבים אחרים, המכונאים אפילו לא יכולים לתת לו את העזרה שהם מסוגלים לתת", הוא אומר וכצפוי לא רומז על מי הוא מדבר. "תמיד לקחתי את האשמה עלי. לפעמים בצדק ולפעמים פחות. אבל תמיד ניסיתי לשמור על התנהלות טובה בתוך הקבוצה, לנסות לדבר עם כולם ולשים לב לכל אחד ואחד מאנשי הצוות ולחוזקות של כל אחד מהחברים בקבוצה – ויחד עם זאת לנסות לעשות את הכי טוב שאני יכול. אפשר לנצח או להפסיד מרוץ אם המכונאי אינו מהדק טוב את הברגים ואם המכונאי והרוכב אינם מסתדרים טוב – וזה לא משנה באשמת מי מהצדדים במוסך. חוץ מזה שזאת תחושה לא נעימה ואני לא אוהב אותה".
"אני מעדיף להיות אני עצמי במקום לעשות הצגה או לשחק כאילו אני מישהו אחר. זה לא קיים בי" אומר ומסכים עם כך שאין לו אגו. "תמיד שמתי את עצמי באותה הרמה כמו כל האנשים האחרים שמקיפים אותי, מהבוס הראשון עד מרשל המסלול. עבורי לכל אחד אותה חשיבות. אפילו הבחור שמגיע לבדוק את הלחץ בצמיגים, מאחר ואם הוא מסמן טעות בנתונים כל המרוץ יכול ללכת לאיבוד, רק בגלל זה".
למרות שאחד מחבריו הטובים הוא ולנטינו רוסי, פטרוצ'י תמיד נראה כאילו הוא עדיין לא מאמין שהוא שייך לפאדוק. לא פעם הוא נראה רגיש משאר הרוכבים וכאילו מוותר לכולם. אך כאשר זה הגיע לנושאי בטיחות פטרוצ'י אף פעם לא חשש להביע דעה. "קורה כאשר אנחנו נמצאים בוועדת הבטיחות אנחנו רבים כי תאונות כמו של ג׳ייסון (דופסקייר, מוג'לו 2021) אף פעם אי אפשר באמת להבין כיצד לקבל ולהתמודד איתן ולכן ישנה כל דעה אפשרית בקרב הרוכבים. חלק מהרוכבים כמוני או כמו פקו (*בגנאיה) אמרו שזה לא נורמלי שאנחנו מתחרים, חלק אמר שאנחנו צריכים להחליט וחלק אמר שזה חלק מהעבודה שלנו. הרגע הקשה ביותר היה ביום שבת אחר הצהריים, כאשר כולנו היינו במוסך וצפינו בתאונה כשאנחנו כבר לבושים בחליפות – ואז היה קשה עוד יותר לטפס על האופנוע. מישהו היה צריך להגיד 'אוקיי, בואו נעצור לרגע לדבר שניה ואז נחליט'".
"אנחנו צריכים להביע דעה יותר", הוא מודה, "אבל אם אנחנו מסתכלים למשל על הפורמולה 1, ישנם נהגים שנמצאים שם הרבה מאוד שנים, כמו וטל והמילטון, נהגים כריזמטים, בוגרים יותר עם הרבה יותר ניסיון. בעונה הבאה יהיה לנו את אנדראה שוב והוא יהיה הרוכב עם הכי הרבה ניסיון. אצלנו זה קצת חסר"
הוא אומר שאולי אם היה איגוד רוכבים, אולי אז הבעיה שלו הייתה נפתרת. דנילו מיתמר לגובה של 1.80 מטר. הוא גבוה כמו ולנטינו רוסי, מיר ולוקה מריני, אבל הוא שוקל כעשרה קילו יותר מכל אחד מהם. ממוצע משקל הרוכבים במוטוGP עומד על 66 ק"ג. דנילו שוקל 80. כתוצאה מכך דנילו סבל בישורות, התקשה עם טופ ספיד וגמר את הצמיגים לא פעם. אולי הפיטורים שלו היו מתנהלים אחרת. "עולם הרוכבים זה עולם שחורץ גורלות, הכל קורה כאן כל כך מהר. בעולם הזה מעורבים הרבה יצרנים ומפעלים – ובל נשכח שעבורם זה קרב שהם רוצים לנצח, קרב באליפות הדו-גלגלית הגדולה והחשובה בעולם. אולי זה לא הכי טוב עבורי ואני מודה שאת האמת הזו אני מתקשה לקבל. כי אם למשל במוטוGP היה חל חוק המשקל המשולב בין הרוכב לאופנוע, כמו שיש במוטו2 או במוטו3, כנראה שדברים היו נראים אחרת. אבל אולי חלק מהיצרנים החליטו ששילוב משקל הרוכב והאופנוע פחות טוב עבורם. עבורי חוק שכזה יכול היה להיות טוב, אבל כרגע זה לא רלוונטי", הוא מוסיף בחיוך.
"מבחינת הגיל כמובן שיש 'אייג'זים' (גִּילָנוּת, אפליה על רקע גיל), אבל כדי להתחרות על האופנועים הללו אנחנו צריכים כסף, אנחנו צריכים נותני חסויות ואנחנו צריכים טלוויזיה, אז עבורי זה מה שמשפיע יותר מהגיל", הוא אומר ומבהיר שזו בעצם אינה הסיבה שלא מצא קבוצה להמשיך עימה. "עבורי מה שחשוב זה שיש תחרות נקייה ובריאה התלויה יותר ביכולות של הרוכב היצרן והקבוצה ולא בחוקים, ההנחיות וכו'. כמובן שאי אפשר לשכוח שזה קרב בין היצרנים ולא כל היצרנים חושבים ורוצים אותו דבר".
עד לפני שנתיים נראה היה שדרכו של פטרוצ'י עדיין מובטחת באליפות. למרות הקשיים עם המשקל והדיאטות שהוא עבר, כולל אימונים מיוחדים בחמאם כדי להתמודד עם החסרונות שלו במסלולים בהם הטמפרטורה גבוהה ואחוזי הלחות גבוהים, גם דוקאטי וגם KTM העריכו שגודלו הפיזי יסייע להם בפיתוח ועד 2020 היה לו יתרון בחימום הצמיגים בתחילת מרוצים ובמרוצים הקרים והגשומים. "לאן זה נעלם?" הוא שואל ואז משיב "בעונות 2017-2018 אני ופדרוסה תמיד היינו הפכים מוחלטים. הוא אחד מהרוכבים הטובים ביותר שראיתי אי פעם על האופנוע, בעיקר כי אני לא מבין איך הוא מצליח לרכוב כל כך טוב על אופנוע עם מבנה הגוף שלו (*1.60 ו־51 ק"ג). אנחנו הפכים מוחלטים ובעונות ההן הוא התקשה מאוד עם אופנוע ההונדה ועם הצמיגים. באותה עת, מהצד שלי, הייתי על הפודיום ב־2017 וב־2018 הייתי בטופ 5 כמעט בכל המרוצים. ב־2019 במהלך כמעט כל העונה הייתי שלישי באליפות. המשקל הנוסף היה טוב עבורי בעיקר בתחילת המרוצים ובמהלך מקצה הדירוג, מאחר ויכולתי להעמיס עוד אנרגיה על הצמיגים. חימום הצמיגים לרמת עבודה אידיאלית היה הרבה יותר קל עבורי והרבה יותר קשה עבור דני, בכל זאת הבדל של 29 ק"ג ביננו. בסוף עונת 2019 מבנה הצמיג האחורי השתנה והתחלנו להתקשות גם לשים עליהם עוד משקל בעת האצה ובזמן בלימה וזה יצר לחץ על הצמיגים. הייתי כל הזמן בבעיה ודני היה מהיר – בדיוק הפוך ממני".
"יצא לי לדבר עם ג'יג'י (דלאנייה, מנהל הפיתוח בדוקאטי) לפני כמה ימים והוא אמר לי שכל שינוי הכי קטן של האופנוע או של הצמיגים, אפילו אם זה נראה שזה לא שינה כלום, עדיין יש לו משמעות עצומה. הוא היה מודאג מאחר והוא ראה עד כמה הייתי מהיר בתקופה שעבדתי איתו והוא היה עצוב מכך שאני לא מסוגל לחזור על אותן התוצאות מהעונה האחרונה. אלו הדברים הכי קטנים שעלולים לשנות את תוצאת המרוץ או האליפות, אבל אין הסבר מתמטי להכל. לצערי אנחנו לא כמו אופנוע שאפשר לחבר למחשב ולראות את הנתונים, 'דנילו, יש לנו בעיה', ולראות איך לפתור אותה. הלוואי והיה אפשר, כי לפעמים המוח שלי מתפוצץ מכל האינפורמציה. מבחוץ אפשר לקרוא את הסיטואציה באופן יותר אובייקטיבי, כי לפעמים לא מרגישים מה באמת עושים לא בסדר".
הוא לא מתחרט על דבר, למרות שלא תמיד היה קל, "התחלתי להתחרות באופנועי טריאל כשהייתי בן תשע, כאשר כל היריבים שלי היום על המסלול כבר התחרו על אופנועי מיני ובמיני-מוטו על האספלט. בין גיל 9 ל־15 עברתי למוטוקרוס, אבל תמיד חלמתי להגיע לאליפות העולם באופנועי כביש. אז בתקופה ההיא זה היה 500 סמ"ק, בהמשך מוטוGP, אבל תמיד הייתה בי תשוקה למרוצי כביש ותמיד רציתי לעשות את המעבר. באותה תקופה, כבר אז כאשר צפיתי בטלוויזיה התחרו באליפות רוסי, דני, לורנסו ודובי ואני רק חלמתי בהקיץ. למרות שלא פעם סורבתי בגלל מבנה הגוף שלי כי אף פעם לא ראו רוכב במשקל שלי ובגובה שלי מצליח להביא תוצאות, אחרי הרבה זמן החלום התגשם והפך למציאות. אז עם יד על הלב – כמובן שהייתי שמח יותר אם הייתי מצליח לנצח יותר מרוצים, אבל אי אפשר להגיד שלא ניסיתי…".
הוא ניסה ועבד קשה ובדרך כלל זה גם היה עם חיוך וחוש הומור חריף, מהיר ונשכני "אני אדם חיובי," הוא אומר, "כאשר הדברים מסתדרים טוב… אבל כשהם לא, אז אפשר לראות את זה על הפנים שלי. אני חושב שזה משהו שמעולם לא יכולתי לשלוט בו – וזה לא שלא ניסיתי. לפעמים קיוויתי שהיית יכול לצאת מהמוסך ולהשאיר את הכל שם, להשאיר את כל הבעיות שם. עבורי זה היה חלום להתחרות במוטוGP ובכל יום ניסיתי להתייחס לאותו יום כאל הזדמנות חדשה. תמיד כדאי שיהיה חוש הומור טוב וגישה חיובית ולעיתים התעקשתי לשמור על גישה חיובית גם כאשר דברים לא הלכו כל כך טוב, למרות שלא הצלחתי להסתיר את התחושות שלי, אז בשביל לשמור על אווירה חיובית, כאשר שום דבר לא מסתדר והימים קשים, הייתי זורק בדיחה. יורד על עצמי כדי לשפר את האווירה", מספר מי שקרא לעצמו גורילה בגלל שיער הגוף שלו ואמר שאינו זקוק למיכל המים בחליפה המכונה 'גב הגמל', כי הוא מזיע כמו אותה החיה המדברית.
עוד לפני שעונת המוטוGP האחרונה שלו נגמרת, דנילו 'פטרוקס' פטרוצ'י חוזר לספסל הלימודים, הוא הולך ללמוד ניווט כדי שיוכל להשתתף כבר בדאקר 2022 ועומד לפגוש את חבריו העתידיים, כי לדבריו הוא אפילו לא יודע כמה זוגות מגפיים הוא צריך להביא. הוא נרגש מההרפתקה החדשה העומדת בפתח ומזה שיום שלם אף אחד לא יציק לו והוא יוכל לרכוב בשקט. הוא גם הבטיח שלמרוץ האחרון, כמו למרוץ הראשון שלו במוטוGP, ולמרות שיש לו נותני חסות והסכמים – הוא יחזיר לפאדוק את כובע האהבה.
