אחד באפריל: רוכבים מעדיפים אופנוע חשמלי אוטומטי ואפור

כתב: אסף לביא בנארי, למתיחת אחד באפריל

במחקר שפורסם השבוע בכתב העת הבינלאומי Global Review of Applied Preferences in Transportation Zeitgeist (GRAPTZ), עולה ממצא מפתיע אשר עשוי לשנות את פני עולם התחבורה הדו-גלגלית כפי שאנחנו מכירים אותו. לאחר סקר מעמיק שכלל 721,328 רוכבים מ־38 מדינות, התברר כי מרבית הרוכבים מעדיפים אופנועים חשמליים, אוטומטיים – ושימו לב – כאלה שמגיעים בצבע אפור-משרדי חסר השראה, עם עיצוב פונקציונלי עד כדי מבוכה.

החוקרים, בראשות פרופ' אולגה פון שפינגלה מהמחלקה לפסיכומכניקה-תפעולית באוניברסיטת דיסלדורף-מערב, מדווחים כי "האופנוען הממוצע ב־2025 לא מחפש רעש, סגנון או ריח של דלק – הוא מחפש שקט, נוחות, ותחושת ניכור עיצובית שמסייעת לו להתחבר לאני האמיתי שלו: פקיד שזועק לשקט פנימי".

הנתונים שלא משאירים מקום לספק

המחקר בדק את העדפותיהם של רוכבים במגוון קטגוריות, ובהן סוג המנוע, מערכת ההנעה, תצורת ההילוכים, צבע, צורת הפנסים, וגובה מושב יחסית לטבור. התוצאות מצביעות על מגמה ברורה:

• ● 71.2% מהרוכבים בחרו באופנוע חשמלי על פני בנזין, "כי פשוט נמאס לי מהשאלות של הדודים בשישי על כמה הוא שותה", לדברי הנשאלים.
• ● 82.5% העדיפו תיבת הילוכים אוטומטית.
• ● 67% ציינו שהיו בוחרים באופנוע בצבע אפור "כמו של מדפסת לייזר מהניינטיז", לדבריהם.

עוד ממצא מסקרן: רוכבים אשר דרגו את עצמם כ"מגניבים מאוד" נטו יותר לבחור בדגמים חסרי עיצוב בולט, תוך שהם מסבירים ש"המינימליזם האפור משדר ניתוק מודע מהשיח הקפיטליסטי של עיצוב מתאמץ", וכי "זה לא שאין לאופנוע שלי נוכחות – הוא פשוט בוחר להיות שקט, כמוני, כשאני יושב עם לאטה שיבולת שועל על שפת המדרכה".

מה עומד מאחורי ההעדפות הללו?

פרופ' פון שפינגלה מסבירה:

"המוח המודרני שואף לפשטות. במציאות רוויית גרויים, הרוכב מחפש חוויית נהיגה שדומה לשתיית מים פושרים מקשית נייר – שקט, מינימלי, ואפור. הדו-גלגלי של העתיד יהיה נטול דרמה, נטול הילוכים, ונטול כרום. הוא יהיה… חכם, אילם, ואולי קצת עצוב. וזה בדיוק הקסם".

לפי המחקר, ככל שהעיצוב היה פחות סקסי, כך גבר הסיכוי שהנבדקים יתארו את האופנוע כ"מתאים לי", "כזה שאפשר להתבגר איתו", או "הדבר היחיד שנשאר לי אחרי הגירושים".

תגובות מעורבות בקהילת הרוכבים

בעוד שחלק מהקהילה קיבלה את ממצאי המחקר בעניין רב ("אני כבר צבעתי את הנינג'ה שלי באפור ושמתי לו סט מדבקות של אקסל"), אחרים הרימו גבה. אחד הגולשים כתב בפורום ידוע: "אני דורש לראות את הקובץ של השאלון. נשמע לי כמו מישהו שניסה להצדיק רכישה לא מוצלחת". אחר הוסיף: "אני עם ק.ט.מ כתום-רעשני עד הקבר, תודה".

עם זאת, דווקא בקבוצות הרכיבה הוותיקות נראה שהמגמה מתחילה לחלחל: רכיבות שקטות, בלי רכיבה ספורטיבית, בלי להתרגש מהילוך שלישי. "זה כבר לא 'החיים על הקצה', כמו פעם", אומרת דפנה, רוכבת עם ותק של 18 שנה, "זה יותר 'החיים ליד הקצה, אבל עם חגורת גב'. וזה מדהים".

אז מה גרם לשינוי?
החוקרים מצביעים על גורם מרכזי אחד שמשפיע על כל קהילת הרוכבים: מהפכת הרכב החשמלי – ובעיקר ההשפעה התרבותית וההתנהגותית של טסלה.
לדבריהם, המעבר מכלים מכניים רועשים ומסורבלים לכלים "חכמים", שקטים ועם אפליקציה, יצר שינוי פסיכולוגי עמוק גם אצל רוכבי האופנועים.

"התרגלנו לחשוב שמכונה טובה היא כזו שלא שואלים אותה שאלות," אומרת פרופ' אולגה פון שפינגלה. "אם פעם אנשים רצו להרגיש שהם שולטים על משהו פראי, היום הם רוצים תחושת שליטה בלי מאמץ. כמו טסלה – אתה נכנס, והיא כבר החליטה בשבילך".

ההשפעה ניכרת גם באסתטיקה. "התחלנו עם מכוניות שנראות כמו עכבר מחשב," מוסיף אחד החוקרים, "ועכשיו אנשים רוצים שאופנוע ייראה כמו מטען של לפטופ – שטוח, אפור, ולא פוגעני".

המחקר מזהה תופעה שהחוקרים מכנים "הפרעת מאסקינג" – תסמין חדש שבו אנשים בוחרים בכלי רכב שמרגישים כאילו הם חלק מהטלפון שלהם, ולא מהאישיות שלהם. "לאנשים נמאס לחשוב יותר מדי," טוענים החוקרים. "הם פשוט רוצים שלוחצים על כפתור – וזה זז. בלי קלאץ', בלי רעש, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום".

במילים אחרות:
זה לא שהאופנועים השתנו – זו התודעה הקולקטיבית שלנו שנכבשה על ידי חוויית נסיעה שקטה, סטרילית, ומצוידת בקישוריות בלוטוס.

הכתבה הזו התפרסמה באחד באפריל. אנחנו עדיין לא יודעים אם היא בדיחה או תחזית אפשרית לעתיד.

לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Whatsapp לחצו כאן
לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Telegram לחצו כאן