ועדת הספורט בכנסת: צעד נוסף בקידום הספורט המוטורי

תמי גורלי | צילום: דוברות הכנסת, נועם מושקוביץ

אחרי שה־IMSF, התאחדות הספורט המוטורי, הוכרזה כנציגת ה־FIM בישראל ב־2021 ומאז נערכו כבר שני אירועים בינלאומיים, הפעם השינוי מגיע מלמעלה – מהכנסת. בשבועות האחרונים נראה כי מתחיל מהלך שיכול להביא לשינוי אמיתי נוסף בענף הספורט המוטורי בישראל.

חבר הכנסת סימון דוידסון נפגש כבר לפני מספר שבועות עם גורמים בענף, כולל פגישה עם מנכ"ל ההתאחדות ניב צורי, ביקור בתחרויות המוטוקרוס שהיו חלק מאולימפיאדת הילדים שנערכה בווינגייט וגם עם הרוכבת רן יוחאי, המתחרה בימים אלו בגביע הנשים באירופה.

ביום שני (ה־06.06.2022) התקיים דיון ועדת החינוך, התרבות והספורט שנושאו הרשמי היה "תקצוב התאחדות הספורט המוטורי בישראל", אך גם דן בכל הנושאים המטרידים את העוסקים בספורט המוטורי ובעיקר בספורט הדו-גלגלי, לדיון המלא תוכלו להאזין באתר הכנסת.

ח"כ דוידסון, שמגיע מרקע בעולם השחייה, בו היה שחיין פעיל ומאמן, נראה כי מבין לליבם של הרוכבים, הרוכבות והנטל הכלכלי הכרוך בעיסוק בספורט. "זה ענף המחבר גוף, קואורדינציה, טכניקה, זהו ספורט יפה וקשה", ציין לפני שהחל לשמוע ולעבור על הקשיים עמם מתמודדים ההתאחדות, היבואנים, היזמים, המדריכים, בעלי המסלולים, ההורים, וכמובן – הספורטאיות והספורטאים.

מגוון הנושאים שהועלו בוועדה היה רחב וכלל את כל הנושאים הנדרשים בטיפול כדי להקל על פעילות ספורטיבית – מקצועית וחובבנית – דו-גלגלית, ביניהם: הקשיים הכלכליים, יבוא, מיסוי, רישוי, פערים בחוקה המקומית והתאמתה לחוקה העולמית, מחסור במתקנים, עלויות התחזוקה והשימוש בהם. בדיחה עצובה, עליה חזרו פעמים רבות הנוכחים, הייתה כי הם כולם עבריינים, כי מאפשרים לילדיהם לעסוק בספורט מתחת לגיל המותר בחוק, נושא הדורש שינוי מידי.

לאחר שעה של דיון סיכם ח"כ דוידסון את הנושאים הבסיסיים לטיפול, בהם יצירת שיתוף פעולה עם משרד האוצר והכספים, כולל אישור רשות המיסים ליבוא ארבעה אופנועים למתחרה לשימוש בספורט ולא שניים בלבד כפי שהחוק מתיר, החרגת אדמות לשימוש למטרות ספורט מוטורי, תוך דרישה מרמ"י (רשות מקרקעי ישראל) להתייחס לספורט המוטורי כמו לכל ענף ספורט אחר. התאמת גילי הרוכבים לתקנות בחו"ל, התאמת הנפחים של האופנועים והתאמה רוחבית בין התקנות לבין הרגולציה העולמית.

כמו כן, הוזכר הצורך בתמיכה – שהוערכה בכ־20 רוכבים, הן מהענפים הדו-גלגליים והן מהמכוניות – כמו בכל שאר ענפי הספורט כחלק מ"ההכנות האולימפיות" לתחרויות חשובות בעולם, בהן המתחרים והמתחרות מייצגות ומייצגים את ישראל.

בתום הדיון ח"כ דוידסון פירט את דעותיו ומחשבותיו הראשונות באופן בלעדי עבור מוטו

ממה הכי נבהלת כשיצאת מהפגישה הזאת היום?
"הטירוף של ההשקעה הכלכלית של ההורים והרדיפה הזו, הנדרשת כדי להיות בתוך הענף הזה, זה באמת חריג בנוף הספורטיבי. הסכומים ששמעתי יכולים גם להגיע למיליון שקל בשנה, מצד אחד הם מדהימים בגודל ההשקעה, מצד שני זה מרגש אותי לראות שאנשים מוכנים לעשות כל כך הרבה בשביל ענף ספורט.
יצאתי קצת מדוכדך מחוסר ההבנה שלנו כמדינה לבעייתיות בנושאים מסויימים בענף הזה ובסוף זו רגולציה על רגולציה על רגולציה. ישנה התאחדות בינלאומית, כמו שיש את פיפ"א בכדורגל, כמו שיש את פינה בשחיה, קיים גם גוף בינלאומי (FIM) אשר קובע את התנאים, מה מותר, מה אסור. ישנו גוף שקובע את זה וכאן לא מתייחסים לגוף הזה, אלא לרשות אשר אמורה לתת את הדעה המקצועית בנושא – וזה דבר שיש לטפל בו. ההתאחדות אינה זו שקובעת בסופו של דבר, הרשות היא זו שנותנת את האישור ומשרד הספורט צריך לשנות תקנות – ואם המשרד לא עושה את זה והרשות אינה עושה זאת, אז ההתאחדות אינה חלק מהמשחק פה".

כיצד אתה רואה את הצורך של הגופים האחראים בישראל ביכולת החלטה מהירה באופן שוטף, בעקבות המהירות בה הדברים צריכים לקרות, כי בענף הזה החוקה משתנה באופן תדיר.
"בגלל שזה צריך להיות מהיר, יש לפעול על פי ההתאחדות הבינלאומית. לא ניתן לפעול כרגע במהירות כמו בהתאחדות הבינלאומית כאשר צריך לפעול לשינוי תקנות דרך ועדת חינוך – וזה לוקח זמן, לפי הדברים שנאמרו זה לוקח בממוצע שנתיים. אי אפשר לנהל ספורט ולהמתין שנתיים לשינוי תקנה, העולם בורח ובכל פעם צריכים לרדוף אחריו – וזה לא קורה באף ענף אחר למעט הספורט המוטורי. אני מבין שהפחד הגדול הוא הפחד הבטיחותי, כי בסופו של דבר הרוכבים אינם מבקשים כסף, הם מבקשים – 'תאפשרו לנו להמשיך לפעול למען הילדים שלנו' – וצריכים לראות כיצד מאפשרים את זה, גם אם זה נושא בטיחותי".

עם ההצלחה, תגיע החשיפה, מגיע הכסף וכן הלאה, לא?
"במדינה שלנו, כאשר קורה משהו רע פתאום נבהלים ועושים משהו, כאשר קורה משהו טוב זה לוקח קצת יותר זמן. לא מספיק מעריכים ספורטאים במדינה הזו, זה דבר שאני אומר כל הזמן בכנסת. תרבות הספורט אינה קיימת בישראל וכשאני רואה ילדה בת 20 או 19 זוכה במקום שני באליפות אירופה באופנועי כביש, אותי זה מרגש. אני יודע מה זה, מהי רמת ההשקעה, מה זה כשהורה רוצה שהילד שלו יצליח בספורט, מה צריך לעשות כדי שהילד יצליח במה שהוא עושה. המדינה לא רואה את זה באותה העין, לא מספיק מחבקת את הספורטאים, את ההורים. זה משתפר, אני לא אומר שזה לא משתפר. אבל עדיין אנחנו רחוקים שנות אור ממה שקורה בעולם המודרני. לא רק באופנועים ומכוניות, בכלל בספורט".

בשביל שזה יסתדר צריך למשוך לתוך העניין הרבה מאוד משרדים וליצור שת"פ, זה אפשרי לגרום לאוצר, חינוך, ספורט ועוד לחבור יחד?
"לגבי משרד האוצר זה קשה, זהו גוף קשה ומתגונן והוא חומה, בעיקר כשמדובר על תקנות מס. זה לא יהיה פשוט אבל צריך להתחיל לעבוד. הכי קל יהיה מול שר הספורט חילי טרופר, הוא גם מבין וגם חיובי, אך בגלל שישנם כל כך הרבה נושאים – צריך להתחיל לדחוף. אני סבור שיהיה קל יחסית – השינוי בתקנות הגיל ובנושא של קבלת החוקה של ה־FIM. כיום משרד הספורט, ואני אוהב את זה דווקא, רואה מה קורה בעולם ואומר 'אנחנו רוצים את זה גם'.
גם בנושא הזה העברתי הרבה תקנות, שגם במקרה שלהן שר הספורט אמר כי אנחנו מעבירים 'כי זה מה שקורה בעולם', כי אם גם זה קורה בעולם, בואו נעשה את זה גם. אני מקווה שזה לא יעשה פוליטי מדי, כי כשפוליטיקה מתחילה אז מתחילים דיון נרחב".

הרבה כסף מעורב בענף
"זה תחום שיש בו הרבה כסף, אבל זה בעיקר כסף של ההורים ולא יוצא מהכיס של המדינה, אשר משקיעה בסה"כ חמישה מיליון שקל בכל ענף הספורט המוטורי בישראל – שכולל את כל ההתאחדויות. רק המשכורות הן שניים וחצי מיליון שקלים, אז אין כאן יותר מדי השקעה של המדינה כרגע. יהיה עוד דיון ואני משאר שהוא יתקיים כבר בחודש הבא. צריך לעקוב ולטרלל את המשרדים וזו עבודה, זה לא פשוט".

נמשיך לעקוב במוטו אחר התקדמות הנושא

לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Whatsapp לחצו כאן
לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Telegram לחצו כאן