מאיר שלו שלי / גיא בן-ברק

מבין הדברים הנפלאים שהעניקה לי האופנוענות הרי שהקשר החם והקרוב למאיר שלו נמנה על הצמרת הגבוהה. תאמרו, 'הרי אתם בני-דודים מדרגה ראשונה אז מדוע אתה זקוק לאופנוע כדי ליצור קשר?' אה, אז אצל מאיר שלו זה שאתה קרוב משפחה ממש לא אמר שאתה זוכה ליחס כלשהו – נהפוך הוא – כדי לרכוש התייחסות ממאיר שלו היית צריך להוכיח כי יש לך איזו מיומנות שווה. במקרה שלי זה היה אופנוע. אי-שם בסוף 1992 התלוויתי עם הימאהה FZR600 שלי למאיר שהיה כבר אופנוען מדופלם ורכב אז על XT600E, דגם שרכש במקום הארלי דיווידסון ספורטסטר 1200; בכביש נס הרים וכמובן לא מעט בזכות יתרון האופנוע הצלחתי להרשים אותו בהשכבות, מספיק כדי שיראה בי אופנוען לא רע. הרכיבה הזו שינתה את חיי.

באותה תקופה מאיר שלו כבר סופר ומגיש טלוויזיה מפורסם ואהוב בישראל, גם רכב וכתב במגזין מוטו הצעיר, מאסטר טל שביט ז"ל ראה בו נכס למגזין ונהג להזמין אותו למבחנים כמו-גם לכתוב בנושאי אופנוענות ונהיגה בכלל. המבחנים של מאיר שפורסמו במוטו, למשל הונדה גולדווינג 1200 "אספנקייד" המפואר שאת מזוודותיו שייף מאיר בכביש ערד סדום עם זהר בתו הצעירה במושב האחורי, והמאמרים בראשם ההתנצחות המיתולוגית מול ב. מיכאל סביב מה עדיף מכונית ספורט או אופנוע – זכו להצלחה מטורפת והעלו את תפוצת מגזין מוטו לגבהים חדשים. עם כול הכבוד לעיתונאי מוטו ולעיתונאי רכב בכלל – רמת הכתיבה של מאיר שלו עלתה מאה אלף קילומטר לשעה על כולם כולל כולם, והביאה את בשורת האופנועים לקהלים בישראל אליהם אף אחד בשום כלי תקשורת מקצועי או כללי לא חלם להגיע.

לפיכך כאשר מאיר שלו פנה איפה שהוא ב־1993 לטל שביט ולרפי בן שחר המנכ"ל והמליץ על בן-דודו הגבוה הם לקחו את זה ברצינות. טל הזמין אותי למבחן 600 ספורטיביים אותו שרדתי בעור שיניי אבל היה מספיק טוב כדי שאכנס למגזין ככתב. כך התחילה הקריירה שלי כעיתונאי ועורך וזו מלאה אותי ופרנסה אותי עשרות בשנים. הקשר ביננו שנולד באוכפים נמשך כמובן גם מעבר, מאיר הכיר לי את אשתי, ובכלל בכול פעם שעלה שמו של הסופר המונומנטאלי הזה קפצתי מנפנף בהיותי בן-דודו.

ב־11.4.2023 הלך מאיר שלו לעולמו. מדינת ישראל איבדה את אחד מאוהביה המוכשרים ביותר, תחום עיתונאות הרכב לא יזכה יותר למוח המבריק והמילים הגאוניות. עמוק מהלב בעוד אני בוכה אומר תודה לך בן-דודי הנערץ והאהוב. נוח בשלום על משכבך.