מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
מיצו נפרד מ"בר בהר"
כתב וצילם:דניאל מיצו פטרי
אתמול (31.12.25) היה היום. אני לא אכנס למפרט טכני או להסברים על מקדמי חיכוך של אספלט, כי זה לא מבחן דרכים לאופנוע וגם כי בינינו, אני לא באמת המהנדס שתכנן את זה. אבל מה שאני כן יודע בוודאות זה שהמקום הזה, בית הקפה המוכר בשמו "בר בהר", שהפך עם השנים לנקודת המפגש האולטימטיבית ולבית שני עבור כל כך הרבה מאיתנו, סגר אתמול – ה-31 בדצמבר 2025 – את שעריו בפעם האחרונה.
במשך שנים היינו מגיעים לפה בקביעות. הרוב העדיפו את ימי שישי בצהריים או את שעות הבוקר המוקדמות של שבת, ומי שמכיר את האזור יודע שבשעות האלה הכבישים הופכים לזירה צפופה, כמעט כאוטית.
עבור רוכבי האופניים, הכביש הזה הוא הרבה יותר מאספלט. העלייה לאזור נס הרים הפכה מזמן למדד הכושר הלא רשמי של עולם הרכיבה הישראלי. אם אתה רוכב כביש רציני, יש לך "זמן" רשום על העלייה הזו, וזה כרטיס הביקור שלך. הם מגיעים לכאן כדי להזיע, לסבול ולבדוק את הגבולות של עצמם מול השיפוע המתמשך. המפגש למעלה בבר בהר לא היה סתם לקפה, אלא קו הסיום והפרס אחרי המאמץ הפיזי, המקום שבו משווים תוצאות ומחזירים דופק.
אבל השילוב בינם לבין הכלים הממונעים יצר לא מעט מתח. הכבישים כאן צרים, כמעט נטולי שוליים, והרוכבים נאלצים לדווש בתוך הנתיב. כשמוסיפים למשוואה את האופנוענים, שעבורם הכבישים האלה (386 ו-395) הם מקדש של פניות טכניות ואדרנלין, מקבלים סיר לחץ. בשעות העומס, החניון למעלה היה הופך למסלול תצוגה, מקום לראות ולהיראות, אבל גם מקום שמשך אליו לא מעט תשומת לב משטרתית.
אני? גם אני הייתי פוקד קבוע את המקום לפחות פעמיים בחודש. אבל עם השנים ניסיתי להגיע דווקא בשעות אחר הצהריים של יום שבת. בעיניי אלה היו שעות של קסם. הכבישים, שבבוקר היו עמוסים ברוכבי אופניים ובמשפחות בליסינגומטיות בדרך לפיקניק עם ילדים צורחים מאחור, היו פתאום מתרוקנים. זה היה זמן נדיר של כביש פנוי לרכיבה או נהיגה "נקיה", שקט כמעט מוחלט.
אבל היה לזה עוד יתרון עצום – ההימנעות מהטירוף של ימי שישי והשעות שלפני כניסת השבת. תעשו עם זה מה שאתם רוצים, אבל הניסיון שלי על הכבישים האלה לימד אותי להיזהר מהנהג הטיפוסי הממהר להגיע הביתה לפני כניסת שבת.
זה לא שהסכנה נעלמת לגמרי. האזור הזה מפתה מאוד. מי שחי את האספלט הזה יודע שמדובר ברצועות הכביש המרגשות והטכניות ביותר בישראל. השילוש של כביש 386, 395 ו-3866 (עם הכביש הרביעי – 375 מדרום) מציע טופוגרפיה שאין בשום מקום אחר בטח לא באזור המרכז: רצף בלתי נגמר של פניות S הדוקות, שינויי גובה חדים ועיקולים עיוורים שדורשים ממך להיות נוכח ב-100% בכל רגע נתון. אלה לא סתם כבישים שמחברים בין נקודות, אלא מסלול תובעני ומפתה שמושך אותך לבדוק את הגבולות, כשהנוף של הרי ירושלים משמש תפאורה מושלמת לדרמה המוטורית הזו.
הפיתולים מושכים אותך לקחת אותם במהירות, הישורות הקצרות והמתפרצות מזרימות את האדרנלין ומבקשות עוד גז לקראת הפנייה הבאה. זה גן עדן מוטורי שמשך אליו רוכבים ונהגים ספורטיביים, אבל גם גבה מחיר. לא מעט רוכבי אופנוע רכבו שם בצורה ש… איך נגיד את זה בעדינות? הכתובת הייתה על הקיר.
גם אני כמעט מצאתי שם את הסוף שלי, בצהרי יום חורף שמשי ב- 10 בפברואר 2017. אבל זה עניין לטור אחר. אספר לכם על זה בהמשך.
ועכשיו, מה הלאה? העתיד של המקום לוט בערפל. כרגע אין שום תאריך יעד לסיום השיפוצים, והחשש הגדול הוא שה"זמני" הזה יהפוך לארוך מאוד. מי שזוכר את מה שקרה ב"סטף" הסמוך, שהיה סגור לרגל שיפוצים במשך שנים ארוכות, מבין שזה תרחיש ריאלי ומדאיג. אז לאן כולם ילכו? מה יעשו כל אותם רוכבי אופנוע, נהגי המכוניות ורוכבי האופניים שאיבדו את נקודת הסיום שלהם? אולי נתחיל לראות פה התארגנויות ספונטניות עם ערכות קפה בצל העצים בחניון? אולי הקהילה תנדוד ותחפש בית חדש בכביש אחר? ימים יגידו, אבל בינתיים – ההר מרגיש קצת יותר יתום.
הערה: המפעיל של בית הקפה "בר בהר" עובר להפעיל בית קפה בקונספט דומה שיימצא ב"יד קנדי" בסופו של כביש 3877. המקום צפוי להיפתח באמצע פברואר 2026. האם זה יתפוס? ימים יגידו.
לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Whatsapp לחצו כאן
לחדשות מגזין מוטו ישירות ל־Telegram לחצו כאן
