גם רוכב ותיק יכול תמיד ללמוד בשטח

כתב וצילם: שחר מלאך

ביום חמישי האחרון הצטרפתי ליום הדרכת רכיבת אדוונצ׳ר מתקדמת של Tenere Spirit, בהובלת תומר שמש, באזור תל חדיד. הגעתי לשם בתור רוכב ותיק יחסית, עם לא מעט קילומטרים מאחורי, גם בכביש וגם בשטח, ועם התחושה המוכרת הזאת של ״אני כבר יודע לרכוב״. מהר מאוד הבנתי שזה לא בדיוק הסיפור. כלומר, כן, ניסיון יש, אבל דווקא בגלל הניסיון לפעמים מצטברים הרגלים פחות טובים, והדרכה טובה יודעת לשים עליהם זרקור.

כבר כשהגענו לשטח היה ברור שמישהו חשב על כל הפרטים הקטנים. תומר ונתי חיכו לנו במקום עם חיוך, והמתחם היה מסודר כמו שצריך: גזיבואים, כיסאות, צל, פירות, ירקות, מאפים, שתייה קרה, קפה, מים ומבחר משקאות Monster. ביום חם כמו זה שקיבלנו, הדברים האלה לא רק נחמדים, הם ממש חלק מהיכולת להישאר מרוכזים ולהפיק משהו מהיום.

בסביבות 8:30 התחלנו את ההדרכה. תומר פתח בהסבר בסיסי, אבל חשוב מאוד, על עמידה נכונה על הטנרה. לכאורה, מה כבר יש להסביר בעמידה? בפועל, לא מעט. איפה הידיים צריכות להיות על הכידון, למה חשוב לשמור אצבעות על ידית הבלם הקדמי, איך להימנע ממצב שבו היד ננעלת על הגז בזמן האצה או בלימה, ואיפה הרגליים צריכות לשבת על הפגים. משם זה המשיך למנח הגוף בזמן האצה ובזמן בלימה, עם דגש על הברכיים, הגב והמבט קדימה.

מה שאהבתי בחלק הזה הוא שההסברים לא נשארו ברמת ״ככה נכון לעשות״. תומר הסביר למה זה נכון, מה קורה לאופנוע כשהגוף נמצא במקום הלא נכון, ואיך שינוי קטן בתנוחה יכול להשפיע בצורה משמעותית על השליטה. אלה דברים שאולי נשמעים פשוטים כשאומרים אותם, אבל כשעולים על האופנוע ומנסים לבצע אותם בצורה מודעת, מבינים כמה הגוף התרגל לעבוד אחרת.

אחרי ההסברים עברנו לתרגול מעשי. כל רוכב נכנס בתורו למסלול קצר שהוגדר מראש, וביצע האצות ובלימות תוך כדי רכיבה בעמידה. תומר עמד מהצד, הסתכל, העיר ותיקן, ונתי סייע עם הרבה ידע וניסיון משלו. זה היה אחד החלקים החשובים ביום, כי אין תחליף למישהו מיומן שרואה אותך מבחוץ ואומר לך בדיוק מה אתה עושה לא נכון. לפעמים מדובר במבט שיורד מוקדם מדי, לפעמים ברגליים שלא ממוקמות נכון, ולפעמים בגוף שנשאר אחורה או קדימה ברגע הלא מתאים.

אחרי סבב התרגול עצרנו להתרעננות ושתייה. החום עשה את שלו, וההפסקה הייתה במקום. משם עברנו לשלב הבא: עליות, ירידות, דרדרת ושיפועי צד. תומר חיבר את זה בצורה טבעית למה שלמדנו קודם על מנח הגוף. איך עולים עליה בלי להילחם באופנוע, איך יורדים ירידה בלי להרגיש שהמשקל בורח קדימה, ואיך מתנהלים בשיפוע צד תוך כדי פנייה. גם כאן ההסבר היה ברור וסבלני, כולל מענה לשאלות שעלו מהקבוצה.

אחר כך יצאנו לתרגל במסלול שתומר סימן מראש, שכלל עליות, ירידות עם דרדרת ורכיבה בשיפוע צד. זה כבר היה קרוב יותר למצבים שפוגשים בטיולי שטח אמיתיים, ושם ההדרכה התחילה להתחבר לי ממש לרכיבה היומיומית. גם הפעם תומר ונתי ליוו את הרוכבים, העירו תוך כדי, תיקנו טעויות ונתנו תחושה שיש מקום לנסות, לטעות ולשפר.

בסיום התקבצנו שוב לסיכום, שאלות ודגשים להמשך תרגול. מבחינתי זה היה חלק חשוב, כי הדרכה כזאת לא נגמרת בסוף היום. מגיעים ברכיבה, מתרגלים על אותו אופנוע שאיתו מטיילים בשטח, וחוזרים הביתה עם עוד כלים ועם הבנה טובה יותר של מה אפשר לשפר ברכיבה הבאה.

יצאתי מהיום הזה עם תחושה טובה, אבל גם עם הרבה חומר למחשבה. כרוכב ותיק ומנוסה, למדתי שם לא מעט עקרונות שיעזרו לי לרכוב טוב יותר, רגוע יותר ובשליטה גבוהה יותר, במיוחד ברכיבות אדוונצ׳ר ואינדורו. בעיקר הבנתי שוב שגם אחרי שנים על אופנוע, תמיד יש מה לשפר.

בשורה התחתונה, אני בהחלט ממליץ לכל רוכב, בכל רמה, ללכת להדרכות כאלה. לא משנה אם אתם בתחילת הדרך או עם הרבה שנות רכיבה מאחוריכם, תמיד אפשר ללמוד עוד משהו. וכמו שאומרים: מכל מלמדי השכלתי.