מוטו בוחן | ריינג' רובר ספורט P400

כתב: אריק רוזנבלום  |  צילום: דניאל דהרי 

יש מכוניות שאתה בוחן. יש מכוניות שאתה מעריך. ויש מעט מאוד מכוניות שאתה מסיים איתן יום נהיגה ארוך בתחושת שקט פנימי, כזו שלא דורשת ממך להצדיק או להסביר. אתה פשוט יודע. ריינג' רובר ספורט P400 הוא בדיוק מהסוג האחרון. בעיניי, הוא משתייך לקבוצה מצומצמת במיוחד של מכוניות שכמעט מגיעות לשלמות – וכאשר אתה מתקרב כל כך לאזור הזה, דווקא הדברים הקטנים, השוליים לכאורה, הופכים לגלויים וברורים יותר. לא כי הם חמורים, אלא כי הרף כולו גבוה מאוד.

אני לא מתכוון לעסוק כאן בשאלות של עתיד, רגולציה, חשמול או ארץ מוצא, גם אם היום הריינג' הזה מגיע מאמריקה ולא מאנגליה. זה לא מעניין אותי במבחן דרכים. מה שמעניין הוא החוויה. מה שקורה מהרגע שאתה מתיישב מאחורי ההגה, לוחץ על כפתור ההתנעה ויוצא לדרך. וברגע הזה, הריינג' רובר ספורט מצליח לייצר משהו שכבר לא מובן מאליו בעולם הרכב המודרני: תחושת איכות עמוקה, אמיתית, לא מתאמצת.
כבר במפגש הראשון ברור שזה רכב עם נוכחות. לא נוכחות צעקנית או ראוותנית, אלא כזו שנובעת מפרופורציות נכונות, מעמידה בטוחה על הכביש, ממסה שמורגשת אך אינה מאיימת. זה רכב גדול, רחב, גבוה, שלא נראה כמו קרוסאובר שניסה להתחפש למשהו שהוא לא. הוא נראה כמו ריינג' רובר ספורט, וזה לגמרי מספיק. יש כאן עיצוב בוגר, מאופק, כזה שלא רודף אחרי טרנדים ולא מתחנן לתשומת לב. מי שמבין – מבין.

יש מקום להתעכב עוד רגע על חוויית הנוחות, משום שהיא חורגת בהרבה מהמקובל בתיאורים טכניים. במהלך ימי המבחן נדרש הרכב לנסיעות ארוכות במיוחד, לעומסי תנועה כבדים ולמעברים תכופים מצפון לדרום וחזרה – כולל יום שבו חזרתי צפונה באותו היום עצמו. בתרחישים כאלה, כמעט כל רכב אחר היה מותיר אותי מותש, ודאי עד כדי ויתור על עלייה נוספת לכביש העמוס בישראל, ועוד בסוף שבוע. כאן זה פשוט לא קרה. הנסיעות חלפו בלי תחושת מאמץ, ובלי העייפות המצטברת שמוכרת מכל כך הרבה מכוניות, יוקרתיות ככל שיהיו.

זו נוחות שקשה להגדיר במילים, משום שהיא משלבת רוגע פיזי ומנטלי גם יחד. התחושה הייתה פחות של נהיגה ויותר של שהייה – כמו ישיבה בסלון פרטי נייד, שבו הגוף נתמך נכון והראש נשאר נינוח. מעבר לכך, יצאתי מהנסיעות רענן יותר מכפי שנכנסתי אליהן, תופעה נדירה מאוד, במיוחד בעידן של רכבי יוקרה מתוחכמים וחשמליים.

התחושה הזו ליוותה גם יום שלם עם ארבעה מבוגרים, בנסיעה שכללה כבישים מהירים, מחלפים, קטעי דרך ירוקים ולבנים, שטח קליל ואזורים עירוניים עמוסים. לא נרשמה עייפות, לא צורך בעצירות יזומות, ולא רצון “לצאת ולהתמתח”. להפך, מצאנו את עצמנו תוהים מדוע בכלל צריך לצאת מהרכב. ברור שמדובר בסכום כסף המקביל לדירת שלושה חדרים בבאר שבע, אבל לפחות על הכביש, ריינג' רובר ספורט P400 מצליח לגרום למרחקים בישראל להצטמצם באופן כמעט לא הגיוני.

אבל החוויה האמיתית מתחילה בפנים. תא הנוסעים של הריינג' רובר ספורט הוא קודם כל סלון. חלל שמבודד אותך מהעולם שבחוץ ומכניס אותך לאווירה אחרת. איכות החומרים גבוהה מאוד, רמת ההרכבה מצוינת, והתחושה הכללית היא של מוצר שנבנה בלי לחץ, בלי חיפופים, בלי רצון להרשים בכוח. העור נעים, המשטחים רכים, שום דבר לא מרגיש זול או זמני. השקט בתא הנוסעים מרשים, והבידוד האקוסטי עושה עבודה יוצאת מן הכלל, גם במהירויות גבוהות וגם על אספלט ישראלי עייף.

עם זאת, לא הכל מושלם. יש בחירות מסוימות בהנדסת האנוש שלא התחברתי אליהן עד הסוף. התלות בממשק הדיגיטלי גבוהה מדי לטעמי, ויש פעולות בסיסיות שהייתי שמח לבצע בצורה אינטואיטיבית יותר, בלי לצלול לתפריטים. אלה לא דברים שהורסים את החוויה, ובוודאי שניתן להתרגל אליהם, אבל ברכב ברמה הזו, ברכב שמתקרב כל כך לשלמות, מותר גם להיות ביקורתי. אם זה היה האוטו הפרטי שלי – לא הייתי שמח על זה ב־100 אחוז.

ואז יוצאים לדרך, וכאן הריינג' רובר ספורט מתחיל באמת להראות מי הוא. נוחות הנסיעה היא מהטובות שפגשתי בקטגוריה הזו. המתלים הפניאומטיים מכוילים בצורה מרשימה: הם סופגים שיבושים ברכות, אך שומרים על תחושת ריסון ובקרה. אין כאן תחושת ריחוף מנותקת, אלא נוחות מהונדסת, מדויקת, כזו שמאפשרת גם שיוט רגוע וגם נהיגה דינמית מבלי להרגיש שהרכב מתפזר לאחד הצדדים. זה רכב שאתה יכול לבלות בו שעות ארוכות בלי עייפות, וזה לא מובן מאליו.

הדיוק הזה שבאיכות ובנינוחות נשמר גם כשיורדים מהאספלט, לשביל הכורכר והאדמה הבוציים של החורף הישראלי. לא כל קרוסאובר אפשר להוריד לשטח, אבל כאן מדובר ברכב השייך למשפחת ריינג' רובר המיוחסת ובעלת המוניטין במיוחד כשהכביש נגמר. ושם גם מגלים שהמתלים הפניאומטיים יכולים להגדיל את מרווח הגחון עד 28.4 ס"מ משמעותיים ושמערכת 'Terrain Response 2' מתאימה את יכולות המנוע ותיבת ההילוכים לסוג הקרקע. איכות הנסיעה מעולה גם כאן ויכולות השטח גבוהות מאוד כשאפשר אפילו לצלוח מעבר מים בעומק 90 ס"מ. אבל אף אחד לא יתעמק בשטח עם ריינג' רובר ספורט, גם בגלל הצמיגים הספורטיביים בחתך נמוך, וגם בגלל החשש מפגיעה בפלסטיק הייקר בתחתית המרכב. מי שבכל זאת מחפש יותר שטח ומתעקש על הריינג' ספורט במקום דגם אחר של לנד רובר, כדי שיוסיף לרכב את חבילת השטח הייעודית שכוללת מתלים משופרים הילוך כוח, נעילת דיפרנציאל אחורי ועוד מיני תוספות שיעשו עברו את כל ההבדל.

מנוע הבנזין המוגדש, עם 400 כוחות סוס, הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה האיכותית הזו. נכון, בעידן החשמלי נתוני תאוצה כבר איבדו מעט מהקסם שלהם, אבל כאן זה לא עניין של מספרים. זה עניין של אופי. זה מנוע חי, נושם, מגיב, עם צליל אמיתי ותחושת דחף רציפה ובשרנית. הכוח זמין, התאוצות מרשימות – למשל להאיץ ל-100 קמ״ש מהמקום זה עניין של 5.5 שניות בלבד!, והחיבור בין המנוע לתיבת ההילוכים עובד בצורה חלקה ונעימה. זו לא אלימות, זו עוצמה רגועה, בטוחה בעצמה, כזו שתמיד שם כשצריך.

הופתעתי לטובה מהיכולת הדינמית של הרכב בכבישים מתפתלים. ברור שמדובר ברכב גבוה וכבד ששוקל כמעט 2.4 טון, אבל הוא מרגיש הרבה יותר קטן וקל ממה שהנתונים היבשים מרמזים. ההיגוי מדויק, המרכב מרוסן, והתחושה הכללית היא של רכב שמוכן לעבוד, שמוכן להתאמץ, ולא מתפרק כשדוחפים אותו. הוא לא מנסה להיות מכונית ספורט, והוא גם לא צריך. אבל הוא כן מאפשר לנהג שאוהב לנהוג להוציא ממנו הרבה יותר ממה שמקובל בקטגוריה הזו. ורק נזכיר כי הספורט הזה הוא לא הספורטיבי ביותר. מעל יש גרסאות כוחניות עוד יותר, ומי שרוצה וגם יכול, כדאי שיסתכל על ה-SV עם 626 כ"ס ויכולות שמעניקות למילה ספורט פרשנות חדשה.

רק כשמגיעים לנהיגת קצה, כשבאמת לוחצים אותו עד הסוף ומנסים להוציא ממנו מכונת ביצועים לכביש, מתגלה אחת הנקודות היחידות שבהן הרגשתי שחסר לי עוד קצת. הבלמים מצוינים, אין ספק. יש להם רגש, הם חזקים, הם עקביים. אבל בנשיכה הראשונה ובסופה של הבלימה, הייתי רוצה עוד טיפת חדות, עוד תחושת ביטחון. ברור שמדובר באחוז זעום של נהגים שיגיעו לשם, אבל כשנותנים לך רכב עם 400 כ"ס ועם המילה “ספורט” חרוטה עליו, קשה שלא לצאת לאימון ספורט אמיתי. אני עשיתי את זה, ושם זה הורגש.

ועדיין, כשמסתכלים על התמונה הגדולה, קשה מאוד שלא להתרשם. כחבילת נהיגה כוללת – של נוחות, שקט, איכות, עוצמה והתנהגות – ריינג' רובר ספורט P400 הוא אחד הרכבים השלמים ביותר שניתן לרכוש היום. יש בו פשרות, יש בו בחירות שאפשר להתווכח עליהן, אבל הוא מצליח לייצר חוויה מגובשת, בוגרת, עמוקה, כזו שלא מתפרקת לאוסף של נתונים או גימיקים.

בסופו של יום, זו מכונית שאתה חי איתה. לא רק נוסע בה. והיא עושה את זה בצורה משכנעת מאוד. אם יש כיום כמה מכוניות בודדות שנמצאות כמעט על קו השלמות – הריינג' רובר ספורט P400 בהחלט נמנה עליהן. אולי הוא לא מושלם, אבל לפעמים, כמעט מושלם זה בדיוק המקום שבו נולדת אהבה אמיתית לרכב.

ריינג' רובר ספורט P400 אינו מיועד לכל אחד, וגם לא צריך להיות. זהו רכב למי שמבין ומעריך חבילה שלמה – לא רק יוקרה, לא רק ביצועים, לא רק נוחות, אלא שילוב נדיר של כל אלה יחד, ברמה גבוהה מאוד. מי שיכול להרשות לעצמו, ומחפש יותר מאמצעי תחבורה או סמל סטטוס, ראוי שישקול אותו ברצינות.

במחיר של 836,500 ₪ זו אינה בחירה רציונלית במובן הפשוט של המילה, אך מי שנכנס לטריטוריה הזו כבר יודע שרציונל אינו לב הסיפור. כאן משלמים על תחושה, על איכות, על שקט פנימי ועל הידיעה שאתה חלק ממועדון עלית מצומצם. אם כבר משקיעים סכום כזה, ראוי לקבל יותר מרכב יוקרה – לקבל תחושת שייכות. עם הריינג' רובר ספורט P400, אתה לא רק נצפה כחלק ממשפחת אצולה מוטורית, אתה מרגיש זאת בכל נסיעה. ובמקום הזה, שבו שלמות כמעט מושגת, החוויה כולה מקבלת משמעות אחרת לגמרי.