מבחן בכורה: קאן-אם ספיידר F3-S

כתב: אריק רוזנבלום | צילום: דניאל דהרי

שורה תחתונה: כייפי כמעט כמו אופנוע, נוח כמעט כמו מכונית ונראה כמו רכב מסרט מדע בדיוני – אבל עכשיו אנחנו מבינים למה כל כך אוהבים אותו.

בתחילת שנות האלפיים Bombardier הקנדית עברה שינוי גדול, מבחינת תדמית וגם מבחינת החזון העסקי שלה, היא השיקה מחדש את חטיבת השטח שלה קאן-אם, שהפכה להיות מותג הטרקטורונים שלה, וזמן קצר לאחר מכן חשפה את הכלי התלת גלגלי שלה, ה־Spyder. אותו ספיידר קצת מוזר למראה היה הכלאה בין טרקטורון ואופנוע, כשהוא מיועד לשימוש בכביש, וזכה לתגובות מעורבות. אבל ההצלחה היחסית לה זכה הדגם בשנותיו הראשונות הייתה הוכחה לכך שבקאן-אם צועדים בכיוון הנכון.

חלק ניכר מהלקוחות של הספיידר היו כאלו שלא רכבו לפני כן על אופנוע, חלקם רכבו בעבר ואולי לא יכלו עוד לרכוב על כלי דו-גלגלי וגם בסצנת הבנייה האישית הוא הפך לאורח קבוע. בימינו הספיידר משווק בשתי גרסאות – ה־F3 הספורטיבית יותר וה־RT המיועדת למי שמחפש יותר נוחות ושימושיות לרכיבות תיור. בנוסף, משווקת קאן-אם את הרייקר, שמיועד לקהל צעיר יותר, בעל ממדים מעט יותר קטנים ותג מחיר נמוך בהרבה.

תצורת ה־Y שלו – כלומר שני גלגלים מקדימה ואחד מאחור, ללא יכולת הטייה – היא ירושה מאופנועי השלג של היצרנית, והיא כנראה אחת מהתכונות המושכות ביותר שלו, שכן הוא שומר על יציבותו מבלי הצורך להוריד רגליים. זה גם מה שמשך את מיקי, בעל הספיידר שנבחן כאן – הראשון מסוגו בישראל – לרכוש לעצמו אחד שכזה.

כשמיקי פגש לראשונה את הספיידר הוא היה הארליסט ותיק ובוגר שהחל לתהות על זהותו של האופנוע הבא שלו, וכשפגש את היצור התלת-גלגלי ידע שזה מה שהוא רוצה. אבל בישראל כמו בישראל, שום דבר לא קל, ומיקי נענה בשלילה לבקשה לייבא את האופנוע בייבוא אישי, מכיוון שלמשרד התחבורה לא היה תקן לכלי שכזה. מיקי לחם בכל המערכות והפקידים של משרד התחבורה, שהערימו קשיים ובעיות, טענו שהתקן לא מתאים לישראל, והוא טען שכן, כמעט שכנע אבל אז המשיכו להערים קשיים, מיקי לא ויתר וקיבל מהם מסמכים מרובים אותם ימלא ויחזיר וימלא שוב ויחזיר, ולאחר הרבה מאוד זמן קיבל את התשובה – בחנו את הבקשה, ותוך 10 ימים נודיע לך את תשובתנו.

מיקי המתין את עשרת הימים בסבלנות, אך לא קיבל את התשובה שהובטחה לו, מכיוון שלא עמדו בהתחייבותם מיקי הפעיל את כל הלחץ שיכל, הגיע אליהם עם אישורים נוספים ולבסוף יצא עם התשובה – יש אישור לייבא, ובזכותו נפתח הסכר לייבוא של כלים נוספים כמו הספיידר, ואפילו יחידות ראשונות של הרייקר כבר הספיקו להגיע לישראל, ובעתיד הקרוב אף צפוי להתחיל ייבוא רשמי.

לספיידר F3 (במבחן ברמת הגימור F3-S ממודל 2023) מנוע 3 צילינדרים בשורה, רוטקס ACE, בנפח 1,330 סמ"ק עם מצערת אלקטרונית ושני מצבי רכיבה, המייצר הספק של 115 כ"ס ב־7,250 סל"ד ומומנט של 13.2 קג"מ, יש לו כידון כמו לאופנוע, עם מצערת גז רגילה, אך אין לו מצמד או רגלית הילוכים, הוא חצי-אוטומטי וששת ההילוכים עולים ויורדים בעזרת כפתורים על הכידון. בנוסף, הספיידר מזהה כלי רכב ממולו ויכול לבלום ולהוריד הילוכים בעצמו בעת הצורך. כל מערכת הבלימה מתופעלת ע"י דוושה ברגל ימין.

כדי לעלות על האופנוע הזה ממש צריך לטפס עליו, זה לא שהמושב שלו גבוה מדי, עם 675 מ"מ מהקרקע, אבל היעדר היכולת להטות את האופנוע בעלייה עליו משנה את התחושה וזה קצת מרגיש כמו כניסה למכונית מרוץ. יש מרחב מחייה מכובד לרוכב, המושב רחב ונוח והרגליים מושטות מעט קדימה ומעט בפיסוק, לא צריך לחבוק את המיכל וכל נושא התפעול עם הגוף שונה מאוד מאופנוע דו-גלגלי. רגל שמאל מיד חיפשה את רגלית ההילוכים, הידיים חיפשו את המנופים, אבל אלו יכולות לנוח כעת. תנוחת הרכיבה מאוד נוחה, יש תמיכה לגב התחתון,

אם בנוחות עסקינן, לספיידר יש תא אחסון גדול מקדימה, ובזה מסתפק דגם ה־F3 הספורטיבי, דגם התיור RT מציע גם שני תאי אחסון מאחור, אופציה לארגז נוסף, ידיות מחוממות ומגן רוח רחב וגדול שגם מתכוונן חשמלית. לוח המחוונים הדיגיטלי בגודל 7.8 אינץ' נוח וברור לקריאה ומציע שפע של מידע, וגם קישוריות בלוטוס. תפעול כפתורי הכידון הרבים נוח מאוד ואינטואיטיבי, יש לו בקרת שיוט אדפטיבית והמראות עושות עבודה מצוינת. לספיידר בלם חנייה חשמלי וכמובן הילוך אחורי, כמצופה מכלי רכב גדול במשקל של מעל 400 ק"ג. מיותר לציין שאת החניות איתו צריך קצת לתכנן מראש  – איך חונים ואיך יוצאים – לא מדובר בכלי גמיש לתמרון והכל, כולל עלייה על המדרכה, מתבצע כמעט כמו ברכב.

לכל אחד משלושת הגלגלים בלם דיסק תוצרת ברמבו משלו, בקוטר 270 מ"מ, ועם מערכת ABS, הגה כח DPS ובקרת אחיזה. הצמיגים ברוחב 165 מ"מ מקדימה ואחורי בחתך כמו של רכב ברוחב 225 מ"מ. המתלים האדפטיביים – בתוספת מחיר – מרגישים כמעט כמו ברכב, מעלימים כל מפגע בכביש ושומרים על נוחות גבוהה. צריך להתרגל להתנהגות של האופנוע התלת-גלגלי הזה, שכן הוא נטול יכולת הטייה ולכן מתנהג יותר כמו מכונית, אין כאן היגוי נגדי או הטייה עם הגוף, צריך הרבה מיומנות והיכרות איתו כדי להיכנס לפניות במהירות גבוהה וברוב הפעמים קצת חוששים מזריקה של הזנב, כשניסינו להעלות מעט את הקצב ברכיבה בכביש מפותל נהננו מאוד מהכלי המיוחד, אבל זו חוויה מאוד שונה משל אופנוע דו-גלגלי או למעשה כל דבר אחר.

מנוע הטריפל הגדול מאוד בשרני, עם צליל מגרה ותחושת ביטחון גבוהה בניצול של העוצמה הגלומה בו, ניתן למשוך את ההילוכים גבוה גבוה, כשהם עוברים בחלקות ובמהירות. ההספק הגבוה מאיים כל הזמן להפר את אחיזת הגלגל האחורי, ולמרות שמערכת בקרת האחיזה מתערבת במהירות ושומרת עלינו מלאבד את כיוון הנסיעה, חוסר ההיכרות עם הכלי ובמיוחד כשמדובר באופנוע פרטי – לא התקרבנו לקצה היכולת של הספיידר החזק. הבלמים עובדים מדהים, בלי דעיכה גם תחת שימוש כבד, עם הרבה רגש והרבה עוצמה, ורק הרגלית לא הכי נוחה, אבל אולי גם זה מצריך זמן להתרגל.

הספיידר קל מאוד לרכיבה ונוח, הוא קל לתפעול ולא מעמיס יותר מדי על הרוכב, הגוף יכול להיות נינוח ולא חלק משמעותי מהרכיבה, נוסעים כמו רכב, על אופנוע, ברוחב של רכב, אבל עם כידון, הצליל הוא של אופנוע, העוצמה היא של אופנוע, אבל החוויה לא דומה. איכות הגימור והבנייה של הספיידר גבוהות מאוד, הוא מרגיש הדוק ומכוונן היטב, מאובזר מאוד ודי נוח יחסית לכלי שאמור להיות הספורטיבי במגוון. הוא ללא ספק מכוון להיות כלי ספורטיבי, עם מנוע חזק וסאונד משכר, אבל הוא גם כלי תיור מדהים, נוח לרכיבה בשניים, לא מעייף גם ברכיבה של שעות וקילומטרים, אחריה יורדים ממנו בתחושה כאילו קפצנו דקה למכולת. הפופולריות שלו בהשכרות לטיולים בחו"ל הרבה יותר ברורה לנו עכשיו.

הספיידר F3 של 2024 עבר עדכון קל לעיצובו ומוצע כעת בשלל גרסאות נוספות, המחירים בחו"ל החל מ־15 ועד 33 אלף דולר למשפחת התלת-גלגליים של קאן-אם. שהם בין כ־200 לכ־350 אלף שקל בארץ – ביבוא אישי בלבד, בינתיים. לא נעשה לכם את החשבון האם הוא משתלם או שווה את מחירו ורק נאמר, שהספיידר או הרייקר הצעיר, הצטרפו רשמית לגראז' החלומות שלנו.