fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

בליץ 10kמתחת לשורת התפריט 230 על 40
אלבר טריומף מתחת ל-menu – אמצע 3 – טייגר 800
אודי דגן מתחת לתפריט
מטרו ימין 1 – ימאהה 26 יוני
מטרו באנר שמאל הכי עליון ימאהה – יוני-26
קריסטלינו קובית צד xi
תמוז
עופר אבניר קוביה שמאל
אישימוטו באנר קוביה שמאל
nicot ניקוט אשדוד
מוטוטאץ דקר
kove 140 על 70 – איקס510
זונטס קוביה 140
מידלנד שחורי 140 על 70
בליץ 10k קוביה 140 על 70
אלבר טריומף קוביה עליון – טייגר 800
HJC
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
אודי דגן 140 על 70
voge מוטו24 באנר r-125
סטפן
שרקו

מבחן בכורה: רויאל אנפילד Flying Flea C6 – קרקס הפרעושים

מבחן בכורה: רויאל אנפילד Flying Flea C6 – קרקס הפרעושים

כתב: סר אלן קאת'קארט   |   צילום: Royal Enfield

שורה תחתונה: התוצאה הטובה ביותר שניתן לצפות מהשילוב "רויאל אנפילד" ו-"אופנוע חשמלי". מועצב יפה, שימושי, ומהונדס לעילא!.

הדרך של ה-Flying Flea של רויאל אנפילד אל הכביש הייתה ארוכה. מאז שנחשף בתערוכת EICMA ב-2024, האופנוע החשמלי הראשון של החברה ההודית המתין מאחורי הקלעים, נערך להסתער על הבמה העולמית. הוא נמכר מאז אפריל בבנגלור, המשמשת לרויאל אנפילד שוק ניסוי, והעיתונות ההודית כבר בחנה אותו, אבל אף עיתונאי מחוץ להודו לא עשה זאת – עד עכשיו.

ההזדמנות הראשונה שלי לרכוב עליו הגיעה ביולי, במהלך ביקור במטה רויאל אנפילד בצ'נאי. זה היה דגם המיועד לשוק ההודי, עם מגן סארי ומה שאנשי הפיתוח החשמלי של החברה כינו "מיפוי הודי" ליחידת הבקרה. רכבתי כ-40 ק"מ בפרברי צ'נאי לצד מנכ"ל רויאל אנפילד, גובינדרג'אן, בדרך לארוחת בוקר בבית הקפה האהוב עליו. לאחר מכן המשכנו לרכיבה מהירה בכביש הראשי המוביל דרומה לאורך האוקיינוס ההודי, לכיוון המושבה הצרפתית לשעבר פונדיצ'רי. כך שהרכיבה הקיפה את מגוון השימושים הצפויים ללקוח של אופנוע חשמלי. כעבור כחודשיים ביליתי יום רכיבה ארוך יותר, של 120 ק"מ, על 'הפרעוש המעופף' במפרט אירופי, שמחירו בבריטניה 5,300 ליש"ט. הפעם רכבתי דרך פרברי פריז אל האזור הכפרי שמעבר לארמון ורסאי.

העלייה על ה-Flying Flea C6, כשעמד על הרגלית המרכזית שלו, גילתה שהמושב, בגובה 823 מ"מ, נגיש למדי. הרגלית המרכזית כלולה באבזור הסטנדרטי, לצד רגלית צד שקל למצוא. עם זאת, לרוכבים נמוכים יהיה נוח יותר לדרוך על הרגלית השמאלית כדי להעביר את הרגל מעל מושב המורכב הניתן לפירוק, שגם הוא מגיע כסטנדרט. הסרת הכרית שלו חושפת סבל שימושי מתחתיה. גלגלי ה-19 אינץ' תורמים לגובה האופנוע, אבל את רגליות הרוכב אפשר להתקין בכיוון ההפוך, לקבלת מיקום אחורי וספורטיבי יותר או קדמי, המתאים יותר לשימוש עירוני – לבחירתכם. שתי ידיות הבלם, המותקנות על הכידון, מתכווננות למרחק מהכידון. כמו בקטנוע, ידית הבלם האחורי נמצאת במקום שבו בדרך כלל נמצאת ידית המצמד באופנוע עם מנוע בעירה פנימית. לכן אין כאן מה לתפעל ברגליים, בין היתר כדי להקל על רוכבים מתחילים שהתנסו עד כה רק באופניים.

 

 

אחרי שהתיישבתי, גיליתי שהמושב קשה למדי ולא ממש מזמין. גם פני השטח שלו חלקים מדי, ובבלימה חזקה, כשטוק-טוק הגיח לפניי בצ'נאי, החלקתי קדימה. העיצוב בא כאן על חשבון השימושיות. ריפוד בעל אחיזה טובה יותר בהחלט היה עדיף, וככל הנראה יוצע גם מושב Comfort כאביזר בתוספת תשלום, שעשוי לפתור את הבעיה. ואם לא, שוק האביזרים החלופיים בוודאי יעשה זאת בקרוב!

תנוחת הרכיבה זקופה למדי, ולכן מתאימה מאוד לעיר: קל לסרוק את הדרך ולתכנן מסלול בין המכוניות, האופנועים, המשאיות והמסחריות שנעים לכל הכיוונים, כדרכה של התנועה במרכזי הערים בהודו. קשה לחשוב על כלי מתאים יותר מה-Flying Flea להתמודדות עם הקרוסלה העירונית הזאת. עם משקל של 124 ק"ג בלבד, הוא קל כנוצה במונחי אופנועים חשמליים. אף שהוא גבוה למדי, הוא צר מאוד ומעניק תחושה שקל במיוחד לשלוט בו. ההיגוי קל, אבל ישיר ומדויק מאוד, כך ששינויי כיוון מהירים מתבצעים בקלות רבה. הוא מתקדם בדיוק לאן שמכוונים אותו – ומיד.

כשהשתחלתי בתנועה הכאוטית של צ'נאי, הפרעוש הרגיש חד, ערני וזריז להפליא. המבנה הצר וההיגוי הזריז הקלו על המעבר ברווחים שבין כלי הרכב. ובכל זאת, בפניות מהירות יותר במהלך הרכיבה בצרפת, הוא הרגיש יציב מאוד, למרות צמיגיו הצרים במידה 90/90-19. יהיו נתוני גיאומטריית ההיגוי אשר יהיו, הם נבחרו היטב ומשלבים בהצלחה את היתרונות של שני העולמות.

כשהברכיים נצמדות לצינורות העליונים של השלדה החיצונית, מרגישים ממש חלק מהפרעוש. באף אחת משתי הרכיבות לא הרגשתי צפיפות או אי-נוחות – למעט המושב הקשה. למעשה, האופנוע כולו לא רק נראה מגניב להפליא, אלא גם מרגיש מגובש ועשוי היטב, עם איכות בנייה גבוהה. רכיבה על אספלט משובש מאוד ברחובות צ'נאי, או על ריצוף האבנים הצרפתי המסורתי, לא עוררה רעידות או קרקושים, אלא רק התקדמות כמעט חרישית.

עם זאת, בהשוואה לאופנועים חשמליים דומים שעליהם רכבתי, נדמה שהתמסורת מעט רועשת יותר. אנשי הפיתוח החשמלי של רויאל אנפילד מסבירים שהרעש נובע משימוש ברצועה גם בתמסורת הראשונית וגם בהינע הסופי, בעיקר כדי להשיג את יחס ההפחתה המתאים ולהימנע מפולי אחורי בגודל של פיצה. מלבד זאת, הפרעוש נע בשקט למדי. והוא גם מהיר למדי עבור אופנוע שאמור להתחרות בדגמי 125 סמ"ק בעלי מנוע בעירה פנימית. ראיתי 114 קמ"ש במד המהירות, בהטיה קלה בלבד של הגוף קדימה נגד הרוח, בלי להשתטח על מיכל הדלק המדומה. כך שאין לו בעיה לעמוד בקצב התנועה.

 

 

לרויאל אנפילד יש זהות מובהקת מאוד, הן כחברה והן במוצרים שלה. אולי התיאור המתאים ביותר הוא רטרו שנעשה נכון, בהקשר מודרני. ב-20 השנים שחלפו מאז שסידהרתה לאל מונה למנכ"ל החברה-האם ההודית, Eicher Motors, והחל להשקיע במותג האופנועים שלה, היקפי הייצור זינקו: מ-33,000 אופנועים שנמכרו ב-2006 ל-1,238,659 בשנת הכספים 2025-2026. כיום רויאל אנפילד פועלת ביותר מ-80 מדינות ומובילה את שוק האופנועים העולמי בקטגוריית הביניים.

לכן, כשלאל ועמיתיו התיישבו ב-2017 לשקול כניסה לשוק האופנועים החשמליים, שנראה אז כצומח במהירות, לצד השאלה "האם" עמדה כבר השאלה "איך". באותה שנה גייסה החברה את מאט קרדנאס האמריקאי מטריומף ארה"ב. קרדנאס, ששימש בעבר מהנדס פיתוח במחלקת המחקר והפיתוח של הונדה ובפולריס/אינדיאן, קיבל את המשימה לבחון את דרכה של רויאל אנפילד אל תחום ההנעה החשמלית. כיום הוא מוביל, לצד מנהל הטכנולוגיות הראשי של התחום החשמלי בחברה, אומש קרישנאפה, צוות של 200 מהנדסים. הצוות מממש את שאיפתו של לאל לפתח אופנוע חשמלי שונה מהאחרים, תחת התפיסה המכונה "City Plus".

את התוצאה ראינו לראשונה כשנחשף ה-Flying Flea C6 בתערוכת EICMA בנובמבר 2024, ושנה לאחר מכן הצטרף אליו ה-S6 בעיצוב סקרמבלר. אופנועים חשמליים מתקשים לא פעם לגבש לעצמם זהות: חלקם מנסים לחקות מקרוב מדי אופנועי בנזין, ואחרים הולכים כל כך רחוק לכיוון האוונגרדי, עד שלא נשאר בהם דבר מזהות המותג. נראה שה-Flying Flea מצליח להתחמק משתי המלכודות. איכשהו הוא מזוהה בבירור כרויאל אנפילד, ובו בזמן גם כמשהו חדש לחלוטין. באותה חשיפה ב-2024 הסביר סידהרתה לאל את החשיבה שמאחוריו.

"לפני זמן מה נפל לנו האסימון שאנחנו לא הולכים לייצר אופנועים חשמליים גדולים, כי זה לא עובד מבחינה כלכלית וגם לא מבחינת התנהגות האופנוע", אמר. "אבל ראינו שבשווקים מסוימים קטנועים דווקא עובדים לא רע, עם מארז סוללה קטן, משקל נמוך יחסית וסידור יעיל של המכלולים. אז האם אנחנו יכולים לבנות אופנוע שיהיה מדרגה או שתיים מעליהם, שיציע את אותה נוחות שימוש, אבל עם הרבה יותר אופי והנאה כחלק בלתי נפרד ממנו?" מעל הכול, ה-Flying Flea היה צריך להציע יותר מתחבורה עירונית בלבד. "רצינו ליצור משהו עם טווח נסיעה מעט גדול יותר מזה של כלי חשמלי טיפוסי לנסיעות בתוך העיר", הסביר לאל. "הוא מיועד גם למקרים שבהם רוצים לצאת קצת מחוץ לעיר. למשל, אם אני גר כאן במילאנו ומשתמש באופנוע החשמלי שלי כדי להתנייד בעיר, ורוצה לנסוע לקומו, במרחק 50 ק"מ, לארוחת צהריים עם אמא שלי, אני יכול לעשות את זה – וגם לא לדאוג מהפקקים בשעות העומס בדרך חזרה. אבל הוא לא מיועד למרחקים ארוכים, כי ברגע שמכוונים לשם צריך מארזי סוללות גדולים בהרבה, והאופנוע הופך לגדול, כבד ויקר. City Plus הוא בדיוק מה שהשם אומר: יותר גמישות, יותר טווח וזמני טעינה קצרים באמצעות מטען מובנה. והטעינה חייבת להתאפשר גם משקע ביתי, כדי שאוכל לחבר אותו לחשמל אצל אמא ולטעון בזמן שאנחנו אוכלים!"

הדגם החשמלי החדש פותח במשותף במרכז הטכנולוגי של החברה ב-Bruntingthorpe שבבריטניה ובמרכז הטכני שלה בצ'נאי. ההשראה מגיעה מאחד מאופנועי המלחמה המזוהים ביותר עם רויאל אנפילד: אופנוע דו-פעימתי קל בנפח 126 סמ"ק, שתוכנן להצנחה מאחורי קווי האויב במלחמת העולם השנייה, יחד עם החיילים שרכבו עליו והעניקו לו את הכינוי "Flying Flea" – הפרעוש המעופף. שנתיים לפני חשיפת הגלגול הנוכחי, בדצמבר 2022, ביצעה החברה-האם של רויאל אנפילד, Eicher Motors, השקעה אסטרטגית של 50 מיליון אירו ברכישת 10.35% ממניות יצרנית האופנועים החשמליים הספרדית Stark Future SL. זו היצרנית שמאחורי אופנוע המוטוקרוס החשמלי VARG, שזוכה במרוצים ובתארים ברחבי העולם מול מתחריו בעלי מנועי הבעירה הפנימית. השותפות העניקה לרויאל אנפילד גישה לידע המתקדם של Stark בתחום מערכות ההנעה החשמליות, וקידמה בכמה מדרגות את פיתוח יחידת ההנעה של ה-Flying Flea, בכל הנוגע לטכנולוגיות מתקדמות של המנוע ובקרי הסוללה.

 

 

ייצורו של ה-Flying Flea C6 החל כעת באגף ייעודי חדש ומצויד להפליא, שנבנה במפעל הראשי של רויאל אנפילד בוואלאם ואדגאל. המפעל משתרע על פני כ-263 דונם, כ-50 ק"מ מדרום-מערב לצ'נאי. מוקדם יותר השנה הוזמנתי לבקר בו, כדי לראות בעצמי היכן וכיצד פותח הפרעוש ואיך הוא מיוצר. לאגף החדש כושר ייצור פוטנציאלי של 120,000 אופנועים חשמליים בשנה, וכיום מיוצרים בו 700 בחודש, בעוד המתקן המבוקר אקלימית, הנשמר ברמת ניקיון כמעט קלינית, נערך לייצור בהיקף מלא. עם יותר מ-45 פטנטים שכבר אושרו, ה-C6 שונה לחלוטין, הן במראה והן בטכנולוגיה, מכל מה שנבנה עד כה לשוק הדו-גלגלי החשמלי. די להשוות אותו ל-WN7, האופנוע החשמלי הראשון של הונדה שנחשף לאחרונה, שמשקלו 218 ק"ג, הספקו כ-68 כ"ס (50 קילוואט) ומחירו פי שניים וחצי מזה של הפרעוש. אפילו מבט במארזי הסוללה לבדם יוצר, מבחינה אסתטית, השוואה בין היפה לחיה. כל כך אנפילד.

ה-Flying Flea משתמש במנוע זרם חילופין סינכרוני בעל מגנטים קבועים, מקורר אוויר, שמגיע למהירות מרבית של 7,500 סל"ד. כמו מארז הסוללה והבקרים, גם הוא מפותח ומיוצר כולו בתוך רויאל אנפילד. הספק השיא המוצהר הוא כ-21 כ"ס, והמומנט המרבי עומד על כ-6.1 קג"מ. אלה מספיקים, לפי נתוני היצרן, כדי להאיץ את ה-C6, שמשקלו 124 ק"ג, מ-0 ל-60 קמ"ש בתוך 3.7 שניות ולהגיע למהירות מרבית של 115 קמ"ש. הביצועים והמשקל דומים לאלה של אופנוע עם מנוע חד-צילינדרי ארבע-פעימתי בנפח 125 סמ"ק. המשקל הנמוך במונחי כלים חשמליים מושג באמצעות שמירה על ממדים צנועים של סוללת הליתיום-יון, שקיבולתה 3.91 קוט"ש. מארז הסוללה הייחודי עשוי מגנזיום יצוק, פותח במנהרת רוח וכולל צלעות קירור רבות. בתוכו נמצאים 224 תאים גליליים מתוצרת סמסונג. לאחר שעברו סריקת CT, התאים מחוברים בתהליך ריתוך לייזר מתקדם, שאינו מייצר חום ברמה העלולה להזיק להם. לאחר מכן הם מבודדים בקפידה באמצעות חומר מיוחד להעברת חום, ומוכנסים למארז המגנזיום המורכב מארבעה חלקים.

הסוללה הקטנה משפיעה בהכרח על הטווח. רויאל אנפילד מצהירה על 104 ק"מ במחזור הבדיקה העירוני WMTC Phase 1, ועל 81 ק"מ במחזור הבין-עירוני Phase 2. אבל סוללה קטנה יותר פירושה גם זמני טעינה קצרים יותר. לדברי החברה, טעינה מ-20% ל-80% אורכת 65 דקות, וטעינה מ-0% ל-100% נמשכת שעתיים ורבע, בשני המקרים משקע ביתי. האפשרות הזאת מקלה על הוספת טעינה לאורך הדרך, כפי שעשינו למשל ברכיבה בצרפת, כשעצרנו לקפה ולתוספת טעינה קצרה של 20 דקות, בלי לחפש עמדת טעינה מהירה ייעודית. בהמשך, טעינה ממושכת יותר בזמן ארוחת הצהריים סיפקה לנו את האנרגיה הדרושה לרכיבה הביתה. זו דרך נוחה ושימושית להתנהל עם אופנוע חשמלי, אם כי צריך להעמיד את הפרעוש במרחק של עד 10 מטרים משקע ביתי. זה אורכו של הכבל הארוך ביותר שרויאל אנפילד יכולה לספק, ואת הכבל הזה תצטרכו לשאת בתיק הגב.

מערכת ההנעה והסוללה מותקנות בתוך שלדת אלומיניום בתצורת שלד חיצוני. אליה מחובר אחד המאפיינים הבולטים ביותר של האופנוע: מזלג מסוג Girder, גם הוא מאלומיניום, עם שני בולמי Gabriel המותקנים נמוך משני צדי הגלגל הקדמי ומספקים מהלך גלגל של 100 מ"מ. גם הזרוע האחורית עשויה אלומיניום, והיא מפעילה בולם Gabriel יחיד בחיבור ישיר, ללא מערכת לינקים. הבולם מציע שבע דרגות לכיוון עומס קפיץ ומהלך גלגל של 110 מ"מ. בשני הקצוות מותקנים חישוקי אלומיניום יצוק בקוטר 19 אינץ', עם צמיגי CEAT Energy Ride EV במידה 90/90, שפותחו במיוחד עבור ה-Flying Flea. הצמיג הקדמי מספק אחיזה מצוינת בהטיה, המאפשרת לשמור על המהירות בפנייה וכך לשמר את התנופה שנצברה – עניין חשוב במיוחד ברכיבה חשמלית.

 

 

לפרעוש דיסק קדמי בקוטר 260 מ"מ עם קליפר ByBre בעל שתי בוכנות, ודיסק אחורי בקוטר 220 מ"מ. לצדם פועלים ABS של Bosch, המותאם לבלימה בהטיה, ובקרת אחיזה. האופנוע בולם היטב, והקליפר הקדמי אוחז בדיסק היחיד ביעילות שמספיקה לשימוש בבלם הקדמי בלבד רוב הזמן. הבלם האחורי יעיל אף יותר, אבל מצאתי שעדיף לשמור אותו לבלימות חירום, למשל כדי לחמוק מטוק-טוקים שמגיחים בהפתעה, בליווי ציוץ מצמיג ה-CEAT האחורי.

אבל יש כאן גם מערכת חכמה לבלימה רגנרטיבית אקטיבית, שהשימוש בה הופך לטבע שני אחרי שמתרגלים. במקום להסתמך רק על הפעלת הבלמים לצורך השבת אנרגיה, הפרעוש מאפשר להפעיל את הבלימה הרגנרטיבית פשוט באמצעות סיבוב ידית התאוצה בכיוון ההפוך, דבר שבהחלט מסייע להאריך את הטווח. אחרי שמבינים את העיקרון, אפשר גם לוותר לגמרי על השימוש בבלמים כשרוצים להפחית מעט מהירות בכניסה לפנייה זורמת, לעצור ברמזור וכדומה. ובכל זאת, הטווח בפועל יהיה תלוי בסופו של דבר במידת ההתלהבות שבה תסובבו את ידית התאוצה, אם כי זו לא בהכרח בעיה. הפרעוש לא מנסה להיות אופנוע תיור. הייעוד שלו הוא ניידות עירונית, עם מידה מסוימת של שימושיות גם מחוץ לעיר. City Plus, זוכרים?

מתלי ה-Flying Flea מכוילים עם קפיצים קשיחים למדי בשני הקצוות, אבל בפועל הם התמודדו באופן מפתיע לטובה עם השיבושים ברחובות ההודיים, העמוסים בפסי האטה ובבורות, וגם עם כבישי הכפר הצרפתיים, שכללו פה ושם קטעים מרוצפי אבן. יכולתי להרגיש כיצד שני הבולמים הקדמיים סופגים את חבטות הכביש לאורך מהלך של 100 מ"מ ועוזרים לפרעוש לשמור על התנהגות רגועה על משטחים לא אחידים. כיול השיכוך בשלושת הבולמים, שאינו ניתן לכיוונון, הרגיש מוצלח, וספג שיבושים חדים בלי להוציא את האופנוע משלוותו.

רויאל אנפילד מדגישה שמזלג ה-Girder משמר את אופיו של ה-Flying Flea המקורי, אבל בלי קשר לכך, אהבתי את תרומתו להיגוי הזריז והישיר ואת העברת התחושות הטובה מהצמיג הקדמי, דרך הכידון, אל הרוכב. אם זה היה טוב מספיק עבור ג'ון בריטן, שהשתמש במתלה קדמי בתכנון דומה באופנועי מרוצי הכביש האגדיים שלו עם מנועי וי-טווין, אם כי מסיבי פחמן ועם בולם יחיד מאחורי ראש ההיגוי, זה טוב מספיק גם לפרעוש!

לוח המחוונים הוא מסך מגע TFT צבעוני, עגול וגדול, בקוטר 3.5 אינץ', עם קישוריות לטלפון ומערכת הפעלה ייעודית בשם Fleaware OS, התומכת בניווט המבוסס על Google Maps. התצוגה מסודרת היטב וקריאה מאוד גם באור שמש חזק – ויש לא מעט מסכים שאי אפשר לומר זאת עליהם. חמשת מצבי הרכיבה בחבילת האלקטרוניקה של הפרעוש שונים זה מזה באופן מורגש, וקל לבחור ביניהם במהלך הרכיבה באמצעות טבעת מסתובבת בצדו השמאלי של הכידון, המזכירה את ה-Wonder Wheel של ב.מ.וו.

מצב Sport מעניק תאוצה טובה באופן ניכר מזו של מצב Highway, עד כדי כך שהיא כמעט מרגשת. הפרעוש אמנם אמור להיות דומה בביצועיו לאופנוע 125 סמ"ק בעל מנוע בעירה פנימית, אבל כשמחזיקים את ידית התאוצה פתוחה עד הסוף במצב Sport, הוא ממש לא מרגיש כמו אופנוע צנוע כל כך. בעיניי, נתון התאוצה של רויאל אנפילד, 3.7 שניות מ-0 ל-60 קמ"ש, בהחלט אמין. עם זאת, המחיר הוא בלימה רגנרטיבית חזקה יותר בסגירת ידית התאוצה. הדבר מקשה על שמירת זרימה ברצף פניות עם פתיחה חלקית של הידית במצב Sport: למעשה, צריך להאיץ מחדש בכל פעם שחולפים על פני שיא הפנייה. במצב Highway, לעומת זאת, הבלימה הרגנרטיבית חלשה בהרבה, בלי לוותר על הרבה כוח ביציאה מהפנייה.

 

 

מצב City מתון יותר הן בהאצה והן בהאטה, ואילו במצב Rain התאוצה מיידית הרבה פחות. המהירות נבנית לאט יותר, כצפוי, והבלימה הרגנרטיבית מכוילת היטב להאטה על כביש רטוב. המצב החמישי, Custom, מאפשר לקבוע את ההגדרות בעצמכם. מאט קרדנאס הגדיר עבורי את הכיוונים שבהם הוא משתמש בעצמו, ומאוד אהבתי אותם. אבל כבר בתחילת הרכיבה על הפרעוש מבחינים במיפוי המצוין של ידית התאוצה בכל מצבי הרכיבה המוגדרים מראש. ברור שהתגובה הראשונית רוככה כדי להימנע ממכה או מטלטלה בפתיחה ממצב סגור, וזה משרה ביטחון רב על כל רוכב, במיוחד מתחיל. המומנט מנוהל בחוכמה. לא מקבלים את כל 6.1 הקג"מ ברגע שפותחים את הידית, אבל הכוח גם לא מגיע בהדרגה מוגזמת ומתסכלת. ניכר שהאופנוע הזה נהנה מאלפי קילומטרים של ניסויים בתנאי אמת, בידי אנשים רבים ושונים. רויאל אנפילד מדווחת ש-85 רוכבי מבחן צברו יחד יותר מ-250,000 ק"מ על אבות-הטיפוס, והתוצאה היא מוצר מלוטש בבירור, שמעניק גם ביטחון וגם הנאה.

אולי זו תהיה טענה לא צנועה מצדי, אבל ייתכן שרכבתי על יותר דגמים שונים של אופנועים חשמליים מכל אדם אחר בעולם, החל בסופרבייק החשמלי של Mission Motors ב-2010. בין אלה היו כל הדגמים שניצחו במרוץ TT Zero באי מאן, כולל ה-MotoCzysz הנהדר, שניצח במרוץ ארבע פעמים, וה-Mugen Honda שעליו גבר; סופרבייק ה-Lightning LS218, שניצח בדירוג הכללי בפייקס פיק וקבע את שיא המהירות היבשתי לאופנועים חשמליים; ואחיו לכביש, ה-Strike, שמחירו נגיש במיוחד. בצד היומיומי יותר, רכבתי על היצע דגמי הכביש של Zero בכל שנה מאז 2012, על כל הדגמים החשמליים של ב.מ.וו שהוצעו ללקוחות, לרבות ה-CE-04 הנוכחי, וגם על ה-Freeride החשמלי של KTM ועל ה-LiveWire של הארלי, בגרסאות כביש ומרוצי כביש. ועוד ועוד.

בקיצור, אני מכיר חשמליים. ואני באמת חושב של-Flying Flea החדש של רויאל אנפילד יש פוטנציאל לשנות את כללי המשחק בשוק האופנועים החשמליים. הוא עשוי להיות האופנוע שיפרוץ את הדרך וישכנע לקוחות פוטנציאליים להתגבר על ההסתייגויות שלהם – טוב, על הדעות הקדומות! – ולתת לחשמל הזדמנות. בין שבוחרים בירוק Flea Green, בשחור Storm Black או בלבן Parchment White, שלושת הצבעים שבהם הוא מוצע כעת, ה-Flying Flea נעים לעין לא פחות משהוא מהנה לרכיבה.

הרכיבה הארוכה יותר בצרפת רק חיזקה את דעתי שמדובר במוצר נגיש ומושך, שתוכנן בחוכמה, מספק עניין והנאה ברכיבה ומשלב נוחות שימוש עם שימושיות. יש לו מראה חמוד ואופנתי, שלדעתי יעניק לו את הזהות המותגית שתמלא תפקיד מרכזי בחדירה לשוק. המחיר אטרקטיבי, ואני מאמין ששיווק נכון ברמה המקומית יהפוך את ה-Flea לשחקן משמעותי בשוק האופנועים החשמליים. זהו שוק שעשוי סוף סוף להתחיל לצמוח בקצב מואץ, כעת כשהונדה נכנסה אליו עם דגם שנראה שונה מאוד. ואני חושב שתפיסת ה-City Plus של רויאל אנפילד תאפשר ל-C6 שלה לבלוט מול המתחרים.

נחכה ונראה…

 

 

    מעוניינים בנסיעת מבחן?

    logo moto


     

    עוד בנושא רואיל אנפילד:
    המסלול האיטי לאופנוע מהיר: הסינגלים

    תעודת זהות

     Royal Enfield – Flying Flea C6
    מחיר: 5,300 ליש"ט (בריטניה)

     

    נתונים טכניים

    מנוע: חשמלי סינכרוני עם מגנטים קבועים, מקורר אוויר

     

    הספק: 21 כ"ס ב־7,500 סל"ד

     

    מומנט: 6.1 קג"מ

     

    סוללה: ליתיום-יון, ניקל-קובלט-אלומיניום, בקיבולת 3.91 קוט"ש

     

    מתלים: מקדימה מזלג Girder מאלומיניום מחושל עם צמד בולמי Gabriel, מהלך גלגל של 100 מ"מ וללא אפשרויות כיוונון. מאחור בולם Gabriel יחיד עם מהלך גלגל של 110 מ"מ וכיוונון עומס קפיץ בשבעה מצבים

     

    בלמים: מקדימה דיסק יחיד בקוטר 260 מ"מ וקליפר ByBre דו-בוכנתי. מאחור דיסק בקוטר 220 מ"מ וקליפר ByBre דו-בוכנתי. מערכת ABS להטיה של Bosch ובלימה רגנרטיבית מתכווננת

     

    צמיגים: קדמי 90/90-19, אחורי 90/90-19, CEAT Energy Ride EV

     

    גובה מושב: 823 מ"מ

     

    בסיס גלגלים: 1,366 מ"מ

     

    משקל: 124 ק"ג

     

    טווח רכיבה: 104 ק"מ (עירוני), 81 ק"מ (בין-עירוני), לפי מחזורי WMTC

     

    זמן טעינה: שעתיים ורבע לטעינה מלאה משקע ביתי

     

    תגובה אחת ל מבחן בכורה: רויאל אנפילד Flying Flea C6 – קרקס הפרעושים

    1. לפחות נראה כמו אופנוע להבדיל ממותגים אחרים .

    תגובות


    עופר אבניר מגדל ימין
    הונדה מגדל 2 – wn7