מבחן דרכים: ב.מ.וו R12

כתב: דניאל 'מיצו' פטרי | בחנו: אריק רוזנבלום, דניאל פטרי | צילום: דניאל דהרי

שורה תחתונה: קנבס להתאמה אישית; נינוח, נגיש ומאובזר, עם יכולות יומיומיות נעימות.

ה־R12 הוא לא סתם עוד "אופנוע נוסטלגי" עבור ב.מ.וו. מצד אחד, אכן יש לו שם שעושה מחווה לדגם ה־R12 המקורי מ־1935, אך מצד שני הוא מציע פרשנות עכשווית לאופנוע קרוזר, עם עיצוב רטרו פשוט שמשאיר המון מקום לביטוי אישי, מבין האופנועים היחידים של היצרנית שבאופן מוצהר מגיע כקנבס נקי המחכה לרוכב בעל דמיון שיתאים אותו לצרכיו. אחרי עשור של R nineT, ב.מ.וו פיצלה את המשפחה לשני נתיבים: R12 nineT הרטרו-מודרני הקלאסי, ולצידו ה־R12 שמכוון לעולם הקרוזרים, ומהווה בסיס גם לדגמי מורשת ייחודיים. ה־R12 מעביר את המיקוד מהצגת נתונים מרשימים ליצירת חווית רכיבה אינדיבידואלית. הוא מתחרה בשלל דגמים של יצרניות אמריקאיות, אך גם איטלקיות ואחת בריטית, כשהוא חמוש בסמל מורשת בווארי – מנוע בוקסר מודרני – רמת אבזור גבוהה, כמצופה, אך משלב בזה תג מחיר התחלתי זול ממתחריו האמריקאים.

ה־R12 של ב.מ.וו הוצג בנובמבר 2023, בתערוכת מילאנו, ולישראל הגיע לפני כשנה, יחד עם ה־R12 nineT וה־R12 S שחולקים איתו את רוב המכלולים. ה־R12 פונה לנישת הקרוזר-רטרו, כשגולת הכותרת בו (כמו גם ב־nineT) היא יכולת הקסטומיזציה הכמעט אינסופית שלו, החל מקטלוג תוספות ענק של היצרן עצמו, דרך שוק אפטר-מרקט עצום של יצרנים שיספקו כל פריט עיצובי או פונקציונלי שרק תחשקו בו, וכלה ביצרני בוטיק שיספקו לכם חבילות טרנספורמציה מושלמות לאופנוע – כדי שתוכלו להיות הבעלים הגאים של כלי שיהיה שונה מכל כלי אחר שנמצא על הכביש.
ככזה, ה־R12 הוא למעשה בסיס, נקודת התחלה. קחו אותו ותמשיכו משם לאן שאתם רוצים. או – תשאירו אותו כמו שהוא, אין לחץ.

משפחת דגמי ה־R12 (כמו הדגמים שאותם הם מחליפים) בנויה על קונספט די דומה: קודם כל ולפני הכל – המנוע. מדובר בבוקסר בנפח 1,170 סמ"ק, ואם צריך עדיין להסביר – זה מנוע דו-בוכנתי מסיבי שבו הצילינדרים מוצבים "כמתאגרפים" (בוקסר) זה כנגד זה, בזווית של 180 מעלות, בולטים מבלוק המנוע המסיבי לצידי האופנוע כשהם מעוטרים בצלעות קירור אוויר ומייצרים את המראה האייקוני שכל כך מזוהה עם המותג. זהו סידור שעובד עבור היצרנית עוד מימי מלחמת העולם השניה, אבל למרות שהקונספט נשאר זהה והוא עדיין עושה שימוש בקירור אוויר ושמן (בניגוד למנועי הבוקסר שנמצאים בדגמי ה־R1300 של היצרן שעברו מזמן לקירור נוזל), הוא כמובן עומד בכל תקני הזיהום המחמירים ובעיקר מספק חוויה יוצאת דופן ומהנה במיוחד – בעיקר למי שמגיע "חדש" למותג מאופנועים אחרים. ב־R12 המנוע מכוון כך שהוא יפיק 95 כ"ס ב־6,500 סל"ד (וזאת בניגוד לאחיו ה־nineT ובן דודו ה־S שבהם הוא מפיק 109 כ"ס), כשהמומנט עומד 11.2 קג"מ ב־6,000 סל"ד. ההספק המופחת מאפשר ל־R12 להיות זמין גם בתצורת רישוי A1 מוגבל.

מעל המנוע – מיכל דלק בצורת טיפה המתכתב עם המראה הקלאסי (מכיל 14 ליטר, די קטן, 2 ליטר פחות מה"נינט"). המיכל מותקן יחסית נמוך למושב, מה שנותן לרוכב תחושה כאילו הוא רוכב "על" האופנוע ולא "בתוכו". עוד אלמנט אופייני ליצרן הוא שיטת ההינע הסופי – דרייבשאפט, גל-הינע – שבצורה האופיינית למותג נמצא בצידו הימני של האופנוע ומשמש כזרוע חד-צידית לגלגל האחורי, מה שמוריד מהרוכב את הטרחה לדאוג לשימון ותחזוקת השרשרת. בשפת ב.מ.וו למתלה זה קוראים Paralever, והוא עושה שימוש בסט של לינקים ומחברים המספקים גם את ההנעה הסופית וגם את היציבות והקשיחות המתבקשת מאחור.

עוד תמצאו, מצידו השמאלי של האופנוע, אגזוז כפול העשוי ממתכת, בגימור כרום מבריק. זהו גם הגימור של הסעפת היוצאת משני הצילינדרים וגם של הממיר הקטליטי הנמצא בחלקו התחתון. האגזוז מסתיים בצורת קונוס אופיינית לכל דגמי ה־R12 העכשוויים, והוא מספק סאונד פוליטיקלי קורקט לאורך כל טווח הסל"ד השימושי. בעת פתיחת גז במהירות גבוהה יותר ניתן להבחין בקול בס נעים שהוא מפיק, אבל בעיני חבל שהוא מותקן כך שהוא דווקא מסתיר את הגלגל האחורי. בזנב – כנף אחורית המשמשת מגן בוץ, ומעל לוחית הרישוי המתחברת היישר לאותה כנף – צמד וינקרים אדומים המשולבים עם תאורת בלם בתוכם, תצורה מוכרת ויעילה למדי מדגמים אחרים של היצרן.

בחלקו הקדמי של האופנוע – פנס עגול בעל מראה רטרו אך בעל תאורת LED, כולל תאורה עוקבת פנייה שנדלקת בעת שהאופנוע מזהה הטייה לצד זה או אחר (אם כי התרשמנו שזה לא ממש משנה ברכיבת לילה), וכן תאורת יום נעימה לעין, שמרחוק נראית כקו אופקי (כמו "מינוס" בתוך עיגול). מעל הגלגל הקדמי – כנף קטנה ומעוצבת. הכידון רחב, עבה, ונוח לאחיזה, והוא גבוה יותר מזה שמותקן ב־nineT, מה שמספק לרוכב ישיבה זקופה יותר. בשני הצדדים, בתי מתגים סטנדרטיים בעולם של ב.מ.וו, מעליהם צמד מראות קטנות – גם הן אופייניות למותג – שעושות עבודה טובה למרות גודלן. ידיות הבלם והמצמד (ההידראולי) מתכווננות.

מול הרוכב לוח שעונים קטן, מינימליסטי, מדויק ועם תאורה אחורית מצוינת. הוא מציע מגוון אופציות תצוגת אינפורמציה בחלקו הדיגיטלי, באמצעות כפתור מעלה-מטה בכידון שמאל. אין מד דלק, וגם לא תצוגת סל"ד מובנית – אלא אם כן עוברים להצגת הנתון הזה, ואז הוא רק מציג את הספרות בחלון דיגיטלי קטן ולא ברור מתי ואיפה מגיע הקו האדום. מצד שני, קו אדום באופנוע הזה לא מעניין אף אחד, כנראה.
ה־R12 אמנם מצויד במערכת Keyless, כך שאפשר לרכוב בלי להוציא את המפתח מהכיס, אבל כן צריך את המפתח כדי לפתוח את פקק הדלק (הערה לעצמי: לבדוק אם אפשר לקבל אותו עם פקק דלק חשמלי) – (הערה מהעורך: בדקתי, אי אפשר), בנוסף גם נעילת הכידון דורשת הכנסת המפתח בתוך מנעול ייעודי הנמצא מעל הפנס.

אני מתיישב על הכלי, וישר חוטף את הצילינדר הימני בשוק הרגל… שיט, צריך להתרגל לזה. אל תדאגו, דקה אחרי זה כבר שכחתי מזה, הכל אינטואיטיבי וזורם. הידיים מתלבשות בול על הכידון בלי לדרוש תנוחת גוף רכונה קדימה מדי, רגליות הרוכב נמצאות בדיוק איפה שאתם מצפים למצוא אותן – בתנוחת רכיבה קלאסית – לא גבוהות מדי ולא נמוכות מדי, וכך גם רגלית ההילוכים משמאל ורגלית הבלם מימין.
בצד ימין של הכידון יש מתג קטן. לחיצה עליו והחשמל מתחיל לזרום. מתחתיו – כפתור התנעה אדום. קליק והמנוע מתעורר לחיים תוך שהאופנוע רוטט בתחושת הפמפום המוכרת. תגידו על זה מה שתגידו, אבל אצלי זה מייצר מיד תחושה נעימה של לב מכאני שפועם – וזה גורם לי לחייך.

רגל על רגלית שמאל, קליק כלפי מטה כדי לשלב לראשון. ההילוך נכנס בנקישה חלקה וקצרה. שחרור קלאץ' (רך למדי ונוח לשימוש) ואני מתחיל לנוע קדימה בעדינות כדי לבחון את אזור ההפרדה. התנועה בהילוך הראשון מפתיעה והאופנוע מרגיש קל מאוד למרות משקלו שעומד על 227 ק"ג רטובים (שהם כמה עשרות ק"ג פחות מבן-דודו לבית GS). יחד עם מרכז כובד נמוך האופייני לבוקסרים – הוא נותן הרגשה של קלילות מפתיעה, והוא לא מרגיש כבד גם כשמתמרנים איתו בחניה או בין רכבים בתנועה כבדה של גוש דן. היציאה מחניון אולם התצוגה מובילה אותנו היישר לאיילון דרום. זה היה בדיוק איזה חג, סוכות אולי – אז הכביש היה ריק למדי. היידה להר!

לאופנוע שני מצבי מנוע – Rock ו־Roll. רול הוא המצב הרגוע יותר, ואילו רוק הוא קצת יותר "עצבני". למרות זאת, פתיחת גז – חזקה ככל שלא תהיה – לא מרגישה מאיימת יותר מדי, באף אחד מהמצבים. עוברים בין המצבים באמצעות מתג ייעודי בצד ימין של הכידון. אחרי כמה ק"מ אני בוחר ב־Rock ומתחיל להאיץ בקצב משתנה כדי ללמוד את תגובת המנוע. ה־R12 מצויד בקוויקשיפטר (מכונה Shift Assistant Pro אצל ב.מ.וו) שמאפשר העלאה והורדת הילוכים ללא שימוש בקלאץ'. מדובר באביזר שאמור להפוך את הרכיבה ליותר מהנה, אבל בפועל התחושות שלי בכל פעם שהייתי צריך להחליף הילוכים – בין הילוך ראשון לרביעי – היו "הקפצה" לא נעימה של האופנוע בעת העלאת הילוכים. לא משנה כמה ניסיתי להחליף הילוכים בסל"ד "הנכון" זה לא ממש סייע, עד כדי כך שלפעמים פשוט בחרתי להחליף אותם עם הקלאץ' כדי להימנע מהקפיצה שקצת הפריעה לי. מצד שני, בכל מה שכרוך בהעלאת הילוכים מהרביעי צפונה דרך חמישי-שישי – אין שום בעיה, וגם בהורדת הילוכים המערכת עובדת מצויין. מתרגלים גם לזה ואחרי כמה דקות שכחתי מזה לגמרי.

בנוסף, אחטא לאמת אם לא אזכיר שהורדת הילוכים אגרסיבית בעת רכיבה חזקה עלולה לטלטל את האופנוע ולייצר מחאות מהגלגל האחורי, אלמלא הרוכב מקפיד להתאים את הסל"ד על ידי גז ביניים, וזאת משתי סיבות: הראשונה היא היעדר של סליפר קלאץ' (מנגנון שמאפשר התאמת מהירויות בעת הורדת הילוכים אגרסיבית מסל"ד גבוה), והשניה היא קיומו של אפקט גל ההינע ומנוע הבוקסר שנותן לך "דחלה קטנה" ימינה. זו לא בעיה אם זוכרים את מקומו ומטרתו של ה־R12, וממילא אפשר להתרגל גם לזה בקלות.

מפה לשם האופנוע מאיץ יפה יחסית לז'אנר, והמומנט שלו שזמין לאורך כל טווח הסל"ד נותן תחושה של מנוע שמושך יפה מאוד. השיוט על הילוך שישי ב-5,000 סל"ד משמעותו בדיוק 150 קמ"ש – שזה יפה ונחמד, בוודאי לאופנוע עירום לאיתני הטבע. ל־R12 הנבחן אין מגן רוח, אבל אפשר בהחלט לצייד אותו באחד מכמה סוגי משקפים, כולל כזה זקוף וגבוה יחסית, שאמור לספק אחלה מיגון רוח למי שפחות אוהב את תחושת הרוח בשיער. המהירות הסופית שלו, לפי ספר הרכב, עומדת על קצת יותר מ־200 קמ"ש, אבל אני שמח לבשר שלא בדקתי את העניין.

מקדימה מצויד האופנוע במזלג הפוך לא מתכוונן בקוטר 46 מ"מ. הבולם האחורי מאפשר להתאים את עומס הקפיץ על ידי ברז הנמצא בצידו הימני של האופנוע ונגיש לרוכב גם בעת רכיבה. עוד מקדימה – משכך היגוי מובנה. כל עוד רוכבים על כביש מהיר או בינעירוני במהירות המתאימה – ה־R12 מרגיש הדוק ומתקשר היטב עם הרוכב. אבל ככל שהכביש הופך להיות מפותל יותר והמהירות לא יורדת בהתאם, הוא מאותת בצורה ברורה שהוא לא אוהב שדוחקים אותו. הוא זורם ומשתף פעולה עד גבול מסויים, אבל משם והלאה הוא קצת מתלונן, וזה מתבטא בתחושת נענועי זנב כשדוחקים אותו לסיבובים מהירים ומהלך בולם אחורי שמרגיש קצר מדי כשהקצב מהיר מדי.

הפתרון – הורדת קצב. מובן מאליו, אך לוקח לי עוד קצת זמן להבין את הקונספט – ומאותו רגע הכל מסתדר. המנוע הזה אוהב לחיות על המומנט ולא מאיים בשום אזור של טווח הסל"ד. פתחו את המצערת באיזי, תנו לכוח להגיע בטיימינג שלו, כשהסל"ד עולה, ופתאום הכביש נפתח לפניכם. זה לא אופנוע שאתם אמורים להגיע איתו על 170 קמ"ש לסיבוב חד ואז להוריד במכה 3 הילוכים תוך כדי בלימה וצלילה פנימה כשהמרפק מרחף מעל האספלט… למרות שזה נשמע ממש מפתה – אתם אמורים לתכנן קדימה, לקרוא את הכביש, להבין מה הולך לקרות, להגיע בקצב הנכון ובהילוך הנכון, ופשוט להמשיך על הקו. כאן טמונה הייחודיות שלו, וברגע שנכנסים למוד הנכון בראש – הכל מסתדר. עוד עוזרת – מערכת בקרת אחיזה להטייה (נקראת DTC בשפת ב.מ.וו).

גיאומטריית ההיגוי ותצורת הגלגלים של ה־R12 תומכת בזה: מקדימה גלגל 19 אינץ' עם צמיג בחתך צר, ומאחור גלגל 16 אינץ' בשרני עם צמיג בחתך רחב – תצורה שפחות מוכרת לנו מעולמות אופנועי הכביש המודרנים. אבל ה־R12 הוא כאמור קרוזר רטרו שפונה למוכי הנוסטלגיה, וככזה – הסידור הזה עובד לא רע בכלל. החישוקים יצוקים מאלומיניום, אבל ניתן להזמין אותו עם חישוקי שפיצים, שבעיני יפים יותר לדגם. על הגלגלים מותקנים צמיגים של ברידג'סטון מדגם באטלאקס 46, סט שאוחז יפה ובתנאי המבחן לא הייתה לי תחושה של אובדן אחיזה על כביש יבש בשום מקום.
אמרנו קרוזר קלאסי בקצב רכיבה נינוח, ולכן גם זווית ההטייה לא יותר מדי מפרגנת. הגששים הקטנים בקצוות הרגליות ממהרים לגעת באספלט גם בהטייה לא עמוקה במיוחד, אבל גם לזה יש כיף בפני עצמו, לראות או להרגיש את הניצוצות – גיצוצות – יוצאות מהרגליות. זה דווקא מגניב, כפי שדיווח לי חבר שרכב מאחורי.

בכל מה שקשור למחלקת העצירה, הבלמים של ה־R12 עומדים בסטנדרט המחמיר של המותג ועושים עבודה נפלאה, לא פחות. מקדימה זוג דיסקים בקוטר 310 מ"מ עם קליפרים של ברמבו בעלי 4 בוכנות, ומאחור דיסק בקוטר 265 מ"מ, כשהאופנוע מצויד במערכת ABS לפניות (מכונה בב.מ.וו ABS Pro).

למרות שמדובר באופנוע רטרו מינימליסטי, ה־R12 נמכר בישראל עם חבילת מערכות המכונה Premium Package, וכוללת כמה מערכות אלקטרוניות שעושות את החיים קלים יותר.

אחת מהן היא Hill Hold – בלם בעלייה (מכונה HSC בשפת ב.מ.וו) – פיצ'ר מאוד שימושי המאפשר לשחרר את היד מהבלם לאחר עצירה. הוא פועל בעת עצירה כשהסימן ה־H מהבהב בלוח השעונים. לחיצה קצת אסרטיבית על הבלם הקדמי והופה, אתם שתולים באדמה ויכולים לשחרר יד מידית הבלם. כדי לבטל את הפיצ'ר הזה צריך ללחוץ לחיצה ארוכה נוספת על הבלם – או פשוט לתת גז. זה נחמד, עד שצריך להזיז את האופנוע – למשל כשהחניה קצת בעלייה או קצת בירידה – ורוצים לתמרן החוצה בקלות, ואז אם לא תשימו לב, תמצאו את עצמכם עם אופנוע שעומד ללא תזוזה ותגרדו בראש… נחשו מה? מתרגלים גם לזה.

פיצ'ר נוסף הכלול בחבילה – בקרת שיוט הניתנת להפעלה וביטול באמצעות מתגים אופייניים לב.מ.וו בבית המתגים משמאל. בנוסף – חיישני לחץ אוויר מובנים, מאותתי LED המתבטלים מעצמם אחרי פניה ומחממי ידיים בכידון. פינוק. המושב העשוי מחלק אחד באופנוע המבחן, מרגיש סטנדרטי, ופיסת הנדל"ן שמוקצית למורכב/ת לא גדולה במיוחד. נקודת זכות חשובה לרוכב פוטנציאלי על האופנוע היא גובהו הנוח של המושב, רק 754 מ"מ, מה שמאפשר גם לרוכבים לא גבוהים להניח שתי רגליים בטוחות על הקרקע (וכן, ניתן להחליף את המושב באחד אחר מהקטלוג של היצרן, נוח נמוך ו/או גבוה יותר).

כמו שציינו כבר – קטלוג האביזרים של הדגם מכיל אינסוף אפשרויות קסטומיזציה, החל מכידונים, מושבים, אגזוזים, מגיני מנוע, התקני טלפון, פנסי ערפל, תיקי צד, איבזור נוסף ומה לא, גם דברים הקשורים למראה ועיצוב. רק תבחרו. צריכת הדלק בתנאי המבחן, עמדה על בערך 17 קילומטר לליטר. נורת הדלק נדלקת באזור ה־11 ליטר (מה שמשאיר כ־3 ליטר במיכל + תצוגה של כמה ק"מ עברתם מאז). אגב ק"מ – הטיפולים כל 10,000.

לסיכום אפשר לומר שמדובר בכלי פרימיום הפונה לרוכבי קרוזר עם חיבה למראה רטרו קלאסי, שנוסע יפה מאוד ומרגיש מהודק. אפשר לרכוב איתו לטיולים בקצב הפנאן וליהנות איתו, מה שיעניין את הרוכב הפוטנציאלי הוא לא המהירות הסופית שלו או מה הקו האדום בסל"ד, אלא הנוחות והתחושה ברכיבה באיזי, תוך כדי הנאה מהדרך ורכיבה על המומנט – שלא יהיה חסר בשום הילוך. בין אם זה לקפה עם חברים, רכיבה להר ביום שישי, סידורים בעיר, או תור לילי לבדיקת MRI – האופנוע מרגיש ממש נוח ולא מאיים בשום צורה, מתאים גם לרוכבים ורוכבות מתחילים, וגם לכאלה שמעוניינים לקנות אופנוע שכולו צועק לייף-סטייל וקסטומיזציה מצד אחד, אבל עם כל הפיצ'רים המודרניים של אופנוע בן-דורנו, האיכות של מותג פרימיום – ותג מחיר התחלתי מפתיע שעומד על 124,348 ₪, לפני שתפתחו את הקטלוג ותתחילו לאבזר. ה־R12 הוא אופנוע מהנה בפשטותו, לא דורשני ולא מורכב, אבל גם מאובזר ומרגיש איכותי. Less is More? יש מצב.