משימה אפשרית: הסרט השביעי בסדרת הריגול פשוט נהדר

כתב: אורי רוזנבלום | צילום: יח"צ

הקיץ הגיע ואיתו סרטים רבים שכבר מבטיחים את מקומם ברשימת שוברי הקופות של 2023 ('ברבי' של גרטה גרוויג, גראן טוריסמו, סרט המשך ל'חולית' ועוד). חודש יולי, בו עתיד להשתחרר לקולנוע 'אופנהיימר', האפוס ההיסטורי של הבמאי המבריק כריסטופר נולאן, נפתח דווקא עם הסרט השביעי בסדרת 'משימה בלתי אפשרית' הוותיקה והאהובה, 'נקמת מוות – חלק ראשון'. עם סרטי האקשן האחרים שעלו לאקרנים השנה, כמו מהיר ועצבני 10 (FAST X), נראה כי ז'אנר סרטי האקשן בדעיכה מתמדת ונתפסים כסרטים שכבר לא לוקחים עצמם ברצינות, לא מתמקדים בתסריט טוב וקולנוע איכותי אלא במה שנקרא Fan Service ('סיפוק מעריצים' בתרגום חופשי) ע"י השבת דמויות עבר, סצנות אקשן מורכבות וממוחשבות ודיאלוגים נטולי טעם ורגש.

הסרט החדש בסדרת משימה בלתי אפשרית הוכיח לנו אחרת. נקמת מוות – שהוא החלק הראשון במה שיכול להיות הסיום הגדול לסדרת הסרטים שהחלה ב־1996 – מבשר כי עתיד סרטי האקשן אינו לוט בערפל, להפך – הסרט החדש, בהייתו רק חלק ראשון, מבטיח לנו סרט המשך שאמור להתעלות על הנוכחי, המהווה בסיס מעולה וחזרה לנוסחה הקולנועית האהובה.

אמנם הסרט אינו חף מטעויות, יש לו חורים בעלילה, שימוש ב־"מקגאפין" (MacGuffin, חפץ גנרי המניע את העלילה) כמפלט מלשפוך מעט עומק על הנבלים המרכזיים וסצנות מיותרות שמביאות את אורכו של הסרט ל־163 דקות ארוכות. אך כל אלו זניחים אל מול החוויה מול מסך האיימקס העצום, המתח בסצנות המרדפים עוצר נשימה והמשחק המצוין של טום קרוז ושאר שחקני הסרט, ביניהם סיימון פג ('מת על המתים', 'סוף העולם') , וינג ריימס ('ספרות זולה', 'שחר המתים'), ושחקני הרכש החדשים אסאי מורלס ('נערי הפורענות', 'לה במבה') כנבל ופום קלמנטיף ('שומרי הגלקסיה') כשכירת החרב הרצחנית הממלאת אחר רצונו.

הפעם חבורת IMF – הלא הם בנג'י, לות'ר, אילזה פאוסט (שחוזרת בגילומה המצוין של רבקה פרגוסון) וכמובן אית'ן האנט (טום קרוז) – ניצבת מול אויב חדש שלא נראה כמותו באף אחד מסרטי משימה בלתי אפשרית בעבר – בינה מלאכותית המכונה בסרט "היישות", שהתפתחה מעבר לצפוי לכדי מצב של אי שליטה ופיתוח מודעות תבונית.

מרגע שנשמעת נעימת הנושא האהובה, שחיבר לאלו שיפרין האגדי לסדרה הוותיקה, התרווחנו במושב כשעל פנינו חיוך המצפה לבואן של סצנות האקשן. בסרט השביעי בסדרה, שמתחיל בנקודה חדשה לאחר אירועי הסרט הקודם ולא מהווה המשך ישיר אליו, היה כל מה שרצינו – סצנות אקשן מרהיבות ומותחות, דיאלוגים שנונים והרבה רגש. אין ספק כי הסרט אינו מושלם וישנן בעיות עלילתיות, סצנות שיכולות להרגיש מיותרות ומניעו של הנבל המרכזי לא ברור ומהודק. על כל אלו מתעלות התכונות הטובות של הסרט, שהופכות נדירות יותר ויותר בז'אנר, וגם צילום מצטיין וייחודי, בימוי נהדר ואתנחתות קומיות עם טיימינג נהדר – כל אלו מוסיפים צבע לסרט שבלעדיהם היה בינוני במקרה הטוב.

איך אפשר שלא להתייחס לסרט מנקודת המבט המוטורית? העלילה מתודלקת במרדפי רכב ואופנועים, בסצנות נהדרות בכיכוב מיטב התוצרת הבווארית – שכן BMW שותפה בהפקה – שלעיתים היו על סף ההפיכה לפרסומת לליין הרכבים החשמליים החדש והיוקרתי של המותג. כמו כן, בהתאם לאופי הסרט שנע בין הקלאסי למודרני, כך גם בתחום המוטורי, לצד רכבי היוקרה החשמליים נעים על המסך גם רכבים קלאסיים, כמו פיאט קטנה וצהובה שנסעה במהירות ברחבי רומא העתיקה. הסרט מספק שכבה נוספת של הנאה לחובבי הרכב, האופנועים וכל שבניהם.

טום קרוז שוב מצליח להביא את עצמו בצורה מיטבית אל המסך, בצורה שלא נופלת מהסרטים הקודמים בסדרה. נדמה שעם השנים קרוז רק משתבח, משחקו, המסירות שלו לדמות, היכולות המעולות שחושף וכמובן – הפעלולים, כמו שרק הוא מבין השחקנים ההוליוודיים מסוגל לבצע. בסרט הזה הוא לועג למונח 'בלתי אפשרי' ומוכיח שבגיל 61 אין דבר בלתי אפשרי עבורו, גם קפיצה עם אופנוע בגובה מאות מטרים, שהופכת לצניחה חופשית לכיוון רכבת נוסעת. מעבר לתעוזה שלו, גם בסרט הזה יכולות המשחק שלו מצליחות, יחד עם כותבי הסרט כריסטופר מק'קווארי (שגם ביים) ואריק ינדרסן, להביא את דמותו של אית'ן האנט למקומות חדשים.

דמות הגיבור הראשי מקבלת רובד נוסף בסרט, מתעגלת ומתעמקת. עברו רודף אותו, וחושף רקע חדש לסיפור המקור של הסוכן חסר הפחד, כאדם בעל כוח המניע אותו לעשות הכל. דמותה של גרייס, בגילומה של היילי אטוול ('קפטן אמריקה', 'הדוכסית'), מוציאה ממנו עוד ממד של אנושיות. הרגש ואותה האנושיות משחקים תפקיד מרכזי בסרט זה, בניגוד לדמות הנבל הלא אנושי, חסר הפנים ונטול כל רגש, הסרט כולו בנוי סביב חשיבותו של הקשר האנושי, הוא נע בין קלאסיקה מעוררת חיבה, לבין הניכור והבדידות שבעידן המודרני הטכנולוגי.

בסרט עולות שאלות רבות, הנוגעות במידת האמת בעולם בו כל דבר שאנחנו עושים ואף חושבים מתועד ברשת, וגם מעביר ביקורת נוקבת על המצב שהאנושות הביאה על עצמה, בו כל המתרחש יחיה לעד ברשת, הטכנולוגיה נקשרת לכל פעולה ופיתחנו בה תלות ממשית. מוטיב הבינה המלאכותית נקשר למחאת התסריטאים, המתרחשת בימים אלו בהוליווד, כנגד השימוש בבינה המלאכותית המאיימת להחליפם. אך זהו המסר הטמון ביצירה. בשלמותה, היא בנויה כסרט אחד, ארוך מאוד ופשוט כיפי, שלאחר צפייה בו, בשונה משאר סרטי האקשן שיצאו השנה, לא הרגיש כבזבוז זמן בצפייה במכוניות ממוחשבות וברעיונות לא בשלים, מופרזים ולא סבירים, אלא יצירה קולנועית שכמותה כבר נדיר לראות היום בבית הקולנוע.

מדובר בהצלחה נוספת של טום קרוז, אחרי המגה-להיט של השנה שעברה, 'אהבה בשחקים: מאווריק', ולמרות שמדובר בחלק ראשון מתוך שניים, סיום הסרט לא מרגיש כמו סוף פתוח, אמנם ישנם חורים בעלילה וסצנות מיותרות, אך עם הבימוי הנהדר של כריסטופר מק'קווארי (שביים את סרטי 'אומת הנוכלים' ו'התרסקות' בסדרה) ואקשן מצוין ולא סתמי – הסרט השביעי בסדרת הקאלט הותיר אותנו בציפייה לאותו חלק שני, שצפוי לצאת לאקרנים בשנת 2024.

ההודעה הזו תשמיד את עצמה תוך חמש שניות…