סוגי האופנוענים בארץ: ההארליסט

אחרי שטיפלנו במדורנו בטי-ערס המצוי ובבחורה על המיו הגיע הזמן שנעסוק בסוג אחר של רוכבים. רוכבים מהסוג שאי אפשר להחמיץ מכיוון שאת אהבתם לאופנוע ולרכיבה ניתן לראות, ולשמוע, למרחוק. מדובר כמובן בהארליסטים.

כאמור לעיל את ההארליסט אי אפשר לפספס. קודם כל – שומעים אותו שעה לפני שהוא מגיע. שנית, הדבר הזה עצום! זה כמעט כמו מכונית על שני גלגלים.
ההארליסט תמיד ילבש חולצת טי שחורה עם הדפס כלשהו של הארלי דיוידסון ואו נשר ואו דגל ארה"ב, ילבש ווסט שחור, רצוי מעור, שעל גבו יהיה רקום Harley Davidson בכתום, או סמל כלשהו של אחד המועדונים, יחבוש בנדנה אדומה, ילבש ג'ינס כחול משופשף או מכנסיים שחורים וינעל מגפיי עור. גם בקיץ. ההארליסט יענוד תכשיטים לפי משקל; המון שרשראות (שלפעמים יהיו עשויות משרשרת של אופנוע), עגילים, טבעות (אחת על כל אצבע) וצמידים.
הקסדה שלו תהיה שחורה, קסדת-חצי עטופה בעור שחור, עם סמל הארלי גדול מקדימה, שמישהו הביא לו פעם מאמריקה.
הרכיבה שלו תהיה איטית, אך בטוחה. להארליסט אין ספק שכולם רואים ושומעים אותו. לא סתם "רואים אותו", אלא כולם לוטשים בו עיניים בקנאה. ההארליסט יטפל במוסך שמתמחה בהארלי ובדרך-כלל המוסכניק יהיה הארליסט בעצמו.

אם להארליסט יהיו רמקולים, הוא תמיד ישמע רוק כבד או מוזיקת סיקסטיז אמריקאית כאשר בכל נסיעה יחזור שיר הנושא מהסרט Easy Rider. ההארליסט בפאב תמיד יזמין חצי ליטר בירה. בתוך תוכו ההארליסט הוא מותק, אבל ארשת הפנים שלו תמיד קשוחה. ההארליסט יכול להיות זאב בודד אך כשיפגוש בקבוצת הארליסטים אחרים מייד יווצר חיבור מידי (כפי שראינו במסיבה של אומנות אחזקת האופנוע).
החלום המוטורי שלו: הוא חי את החלום המוטורי שלו. מקסימום להצטרף למועדון הארליסטים ולנדוד עם החבורה, כמו באמריקה, הבעיה שאצלנו הם יגיעו מקסימום עד באר-שבע ויחזרו הביתה לעשות פיפי. בינתיים הוא מסתובב עם עוד הארליסטים אחרים והמקסימום שהם עושים זה לשתות חצי ליטר בירה בפאב השכונתי וחוזרים הביתה. אני לא מבינה איך נעים להם מהשכנים. אני הייתי מתה להיכנס בכזה רעש לשכונה. הצד הפולני שבי לעולם לא ייתן לי להחזיק אופנוע של הארלי דיווידסון, אפילו שזה החלום המוטורי שלי.