מי אמר שזונדה זה לא נעים?

קצת היסטוריה
Pagani Automobili נוסדה בשנת 1992 ע"י מהנדס הרכב "הרשיו פגאני". הרשיו עצמו הינו ארגנטינאי במקור, ואת השנים שקדמו לעבודתו בפגאני בילה בעיקר בלמבורגיני, שם היה אחראי בין השאר לאחת מיצירות המופת של עולם הרכב – הקונטאש. הניסיון בלמבורגיני הפך את פגאני למומחה בתחום סיבי הפחמן, ואם יורשה לי ספויילר – נכון להיום, חברות רבות שמייצרות מכוניות אקזוטיות (ביניהן פרארי, אשר סירבה להעסיק אותו כאשר היגר מארגנטינה לאיטליה, ולמבורגיני – המעסיק הקודם שלו) משתמשות בשירותיו, ופרט לייצור מכוניות על – החברה גם מספקת שירותי ייעוץ וייצור של חלקי פחמן בהזמנה.

ובימים אלו:
פגאני נמצאת, נכון לכתיבת שורות אלו, בתהליכי החלפת דגם – הזונדה הוותיקה והמוכרת עומדת לפנות את מקומה ל- HUAYRA ובעת ביקורי במפעל בתקופה זו עוד ניתן לראות את הזונדות האחרונות שיורדות מפס הייצור, ואת הHUAYRA הראשונות שצפויות להגיע ללקוחות בקרוב. מעבר לתהליך החלפת הדגמים, פגאני גם נמצאת כעת בתהליך של מעבר למפעל גדול, חדש ומודרני יותר (מבחינת גודל, אפשר לומר שמתבצע מעבר ממקום בגודל של מוסך אופנועים דיי גדול אל סניף של שופרסל), אשר אמור גם להגדיל את כמות הייצור של החברה. הסיור עצמו נחלק לשני חלקים, במפעל הנוכחי ובמפעל העתידי – על כך בהמשך.
את הסיור שלי קבעתי בפגאני 3 חודשים לפני הביקור שלי באיטליה, וגם אז לפי מה שנאמר לי זה מקרי לחלוטין להכניס אותי שכן לא היו להם מקומות 4 חודשים קדימה, ועל כן כדאי לבצע בוקינג לסיור מוקדם ככול האפשר.
ניתן להזמין סיור דרך האתר של פגאני: http://www.pagani.com/contacts/pagani_factory_tours/default.aspx

הגעה למפעל פגאני:
המפעל נמצא בחלק המזרחי של העיר מודנה, בעיירה בשם סן-צ'זריו. הדרך הקלה ביותר להגיע למקום למשתמשי תחבורה ציבורית תהיה באמצעות רכבת – מערכת הרכבות באיטליה יעילה מאוד ויש רכבת כמעט לכול מקום. קודם כול, עליכם להגיע לתחנת הרכבת של בולוניה, שהיא תחנה גדולה מאוד (בעיקר בסטנדרטים של מדינת ישראל) וממנה יש קישורים למקומות רבים. מתחנת הרכבת בבולוניה, יש לעלות על רכבת לכיוון תחנת קסטל-פרנקו אמיליה. מדובר בנסיעה של כ-30-40 דקות מבולוניה, וברגע שיוצאים מתחומי תחנת הרכבת נגלים לעין נופים ירוקים שנמשכים עד להגעה לתחנת היעד.
מתחנת הרכבת של קסטל-פרנקו אמיליה ישנן שתי אופציות עיקריות – היות וקווי האוטובוסים שבאזור לא תכופים במיוחד, ואינם מאפשרים לעלות עליהם ישר מהרכבת ולרדת ליד פגאני (יש צורך במרחקי הליכה לא קטנים בין הרכבת אל תחנת האוטובוס, ולאחר מכן הליכה נוספת לפגאני) – האופציה הראשונה והלא מומלצת בכלל היא ללכת ברגל. אופציה זו לא מומלצת בעיקר כי לא לכול אורך הדרך יש מדרכות מסודרות, ובחלק מהמקומות יש צורך בהליכה בשולי כביש מהיר. בזמן הטיול, לשכור רכב לא הייתה אופציה ועל כן היה צורך להשתמש בתחבורה ציבורית ככול האפשר, וכשזו לא נותנת מענה – הולכים לכיוון התחבורה הפחות ציבורית;
לאחר שיטוט ממושך באינטרנט יצא לי לגלות את חברת "פרונטו טקסי" שמציעה שירות הסעה ישירות מתחנת הרכבת בקסטל-פרנקו אמיליה אל מפעל פגאני. יצרתי קשר עם בעל החברה, דוויד, ולאחר מספר מיילים קבענו כי למחרת הוא יפגוש אותנו בתחנת הרכבת וייקח אותנו למפעל פגאני. לא אשקר ואומר שהיה לי חשש מסויים שנרד מהרכבת ולא יהיה שם אף אחד, אך בפועל חששותיי התבדו – דויד חיכה לנו בדיוק בשעה שקבענו, לבוש בחליפה מהודרת עם רכב מצוחצח ונקי, ולקח אותנו למפעל. מחיר השירות הוא 8 אירו לכל כיוון. ומעבר לכך – חברתו של דויד מציעה ימי סיור מרוכזים בכלל המפעלים באזור – פגאני, דוקאטי, למבורגיני, פרארי, ואוסף מכוניות מזראטי שנמצא בפאתי מודנה. דויד עצמו דובר אנגלית מצויינת, ושמח לעזור ולהסביר כול דבר ששואלים אותו. ניתן ליצור איתו קשר דרך האתר

הסיור שלעצמו:
אשתדל שלא להרחיב בפרטים יתר על המידה על מנת לא להרוס את החוויה לאלו מכם שמתעתדים לבקר שם 🙂
בסיור משתתפים בדרך כלל עד עשרה אנשים, לטעמי האישי אם אתם מתכננים לסייר בשאר המפעלים באזור (דוקאטי, פרארי וכו') מומלץ לשמור את הסיור בפגאני לסוף. מתחילים באולם הקבלה, שבמרכזו נמצאת הזונדה F, אחת מביןעשרים וחמש יחידות שיוצרו וכרגע משמשת כרכב התצוגה וכרכב ההדגמות של מחלקת המכירות. באולם מוצגים כמו כן שני מנועי V12 בנפח 7.3 ליטר מתוצרת מרצדס AMG, שמניעים את הפגאני, ועל כל אחד מהם חתום המהנדס אשר היה אחראי לבנייה ולפיתוח שלו. קצת יותר פנימה באולם, מוצגת מכונית מרוץ מבוססת רנו שפגאני בנה בעבר, ואי אפשר שלא לטובת חברינו חובבי הדו גלגלי גם אופנוע קטן בעל בוכנה אותו בנה פגאני באופן אישי בצעירותו.