fbpx

מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית

voge מוטו24 רביעי מתחת לתפריט
קאברג שחורי 205 על 35
אודי דגן מתחת לתפריט
זונטס מתחת לשורת לוגו – אמצע 1
מטרו באנר שמאל הכי עליון
cristalino קובית צד xi
מידלנד שחורי 140 על 70
אישימוטו באנר קוביה שמאל
לרט
לרט
מוטוטאץ דקר
תמוז
עופר אבניר קוביה שמאל
HJC
voge מוטו24 באנר
סטפן
מחירון אופנועים – קוביה שמאל תחתון
אודי דגן 140 על 70
MV קוביה

יומן מסע: דניאל וקנין | סיבוב פרסה – פרק 5

יומן מסע: דניאל וקנין | סיבוב פרסה – פרק 5

יצאתי מ-villa traful, שביל הכורכר נהיה קליל ואחרי חצי שעה אני כבר בחזרה על אספלט, איזו הקלה. אולי אגיע ל-Lago Puelo היום? הכביש שוב יפייפה, בדיוק מה שאני אוהב. עיקוף קטן ל-Villa la Angostura, כפר ציורי אבל יותר מדי טוריסטי ואני ממשיך לעבר ברילוצ׳ה. אני מגיע עייף, צמא ותשוש, יושב לאכול משהו קטן על הדשא, קולט שכבר שקיעה ומחליט להישאר לישון, בבוקר אמשיך דרומה. זה מכבר אני מרגיש איזשהם קליקים באופנוע כשאני מכניס את הקלאץ', הקליקים עדינים ממש אז לא ייחסתי לזה חשיבות, אבל תכננתי לא לרכב הרבה גם ככה ולקחת יום מנוחה, אז למה לא לבדוק מה הבעיה בכפר אל בולסון. עברתי בין מוסכים שאף אחד מהם לא באמת היה מומחה לאופנועים, הכפר קטן ושלחו אותי למכונאי רכב שיש בבעלותו אופנוע ב.מ.וו.
הגעתי לאיש, ריקרדו שמו, גבר כבן 60 שבחצי מבט אמר לי שגלגל השיניים האחורי שחוק, סיבוב קצר על האופנוע חיזק את מה שהוא חשב.

תראו, אני לא מוסכניק אבל בסוכנות ב.מ.וו. בבואנוס-איירס אמרו שזה עדיין לא הזמן להחליף וסמכתי עליהם. מאיפה אני מביא עכשיו סט גלגלי שיניים ושרשרת? ריקרדו שלח אותי לחנות צמיגים סמוכה לדבר עם חבר שלו שמסתובב על דודג' ראם ונראה שהוא הבוס של הכפר, ויקטור שמו. ויקטור מכיר את כולם, מספר טלפונים לברילוצ'ה מבהירים לו שאין סט בנמצא. טלפונים נוספים לעיר הגדולה הבאה – neuquen, והוא מצא סט מתאים. המחיר לא זול, כ-800 שקלים ואת המשלוח הוא עשה עם חבר. חיכיתי יומיים עד שעשה הסט את 500 הקילומטרים מנאוקן. לא ידעתי איך להודות לויקטור שאמר שפשוט תודה זה מספיק. בזמן הזה נהייתי חבר של ריקרדו ואשתו שנראה שחיבבו את מה שאני עושה, משפחה של אופנוענים מושבעי ולנטינו רוסי שיוצאים לטיולי אופנועים משפחתיים בארגנטינה.

ריקרדו סיים את יום העבודה במוסך ולקח אותי לבית שלו לגראז' קטן שכל אחד חולם שיהיה לו, בתוכו היו ימאהה טנרה, ב.מ.וו. R1200RT "כי GS זה זבל" שנשמעים ונראים כאילו יצאו הרגע מהסוכנות, ועוד אחד וינטג' שהוא משפץ, הבנתם מי הטיפוס.

ריקרדו החליף לי את השרשרת וגלגלי השיניים תוך שהוא מסביר באבהות בדיוק מה הוא עושה ולמה חשוב לשים לב. מקצוען, או כמו שהבן שלו הגדיר-המוסכניק הכי טוב בפטגוניה (ריקרדו בתגובה-"חתיכת שקרן"). שתינו בירה ביחד, חיבוק ארוך, איחול לדרך צלחה והבטחה לשמירה על קשר. איזה בנאדם, לא מייצרים כאלה יותר. בהמשך הדרך דרומה אני מחליט להמשיך כל עוד יאפשר זאת מזג האוויר הקר של הסתיו בפטגוניה, מצידי עד אושוואיה.

כביש מס' 40, הדרך די משעממת בקטע הזה ואז אני רואה עגלה ואוהל עם דגל יפן בצד הדרך. אחרי 30 מטר אני נזכר שקראתי עליו ועושה אחורה פנה – מדובר ב-sokichi takashita שצעד את כל אוסטרליה ולא מזמן יצא מאושוואיה כדי לצעוד את אמריקה. לא מדבר כלום חוץ מיפנית אבל הבעתי את הערכתי אליו. פתאום, אחרי אירועי היומיים האחרונים, מתנגן לי בראש "אנשים טובים באמצע הדרך".

אני מגיע לכפר בשם Facundo המונה כ-190 איש ורחוק כ-90 קילומטר מהעיר הקרובה ביותר וחונה ללילה. אני יכול לחצות מחר לצ'ילה בפניה ל-perito moreno אבל מזג האוויר מאיר לי פנים ואני מחליט להמשיך דרומה לכיוון El Calafate. ממלא 10 ליטר ספייר (16 ליטר, זה מה שיש למרסדס שתהיה בריאה להציע, כשהיא שותה בערך ליטר בנזין לכל 18 ק"מ). הדלק בארגנטינה עולה כ-3.5 ₪. אני חושב שזאת ההוצאה העיקרית בטיול הזה, אבל זה משהו שאני לא מתחשבן עליו. כשאני בטיול הכי מרגש שלי עד כה אני מוכן להתפשר על מקום לינה, אוכל, או כל דבר, אבל לא על האופנוע! ב.מ.וו. F800GS היא מכונה נהדרת ואני פשוט נהנה מכל רגע! כמובן שיש לי טענות ועוד אפרט עליהן ואני יודע שיש לו סטיגמה של אופנוע לגיל העמידה, אבל גם אני אוהב אותו, עובדה.
אני מקפיד על שימון השרשרת כל כ-500 ק"מ, בדיקות שמן ומים תכופות, לחץ אוויר בצמיגים ודברים בסיסיים שזה כלום לעומת התמורה של כוח של 85 סוסים שמושכים אותי ורק מחכים לקריאה מיד ימין שלי. את מרסדס קניתי עם 68,500 ק"מ – שלא מורגשים יותר מדי.

אני רואה על המפה חווה עם קמפינג ואני אמור להגיע אליה קצת אחרי 19:00, החושך יורד ב-20:00. כ-30 קילומטרים נשארו כשכביש 40, עליו שייטתי בכ-130 קמ"ש בלי למצמץ, הופך לדרך עפר עם אבנים חלקות. ההילוך יורד עד לשלישי וכשאני מגיע לפניה לחווה גם השמש ירדה לגמרי. כישראלים, אנחנו מרגישים מחוסנים אחרי הצבא, אבל שם כמעט תמיד יש סוג של מודעות ושרשרת פיקוד. פה הייתי לבד לגמרי עם אורות גבוהים באמצע שביל עפר, בחיים לא הרגשתי ככה. אני ממשיך לרכב עד הסימון במפה ופשוט אין שם כלום. מחליט להמשיך ושואל את עצמי, כמה יהיה חכם לפתוח את האוהל פה? כמעט דרסתי היום המון חיות אבל זה היה בעיקר גוונאקו, ארנבים, בנות יענה, סוסים ופרות, לא משהו מזיק. אני רואה כמה פרות ומבין שכנראה יש פה גם אנשים. אני מגיע לשער ורואה שלט בספרדית שאומר שהמקום סגור. אני מחליט להחנות ליד השער, לטפס עליו עם האוהל ולקוות למצוא בפנים מחסה. עשיתי קצת רעש בניסיון למצוא זווית להעמיד את האופנוע ואני רואה פנסים של רכב בהמשך השביל מגיעים אלי! אני מאושר מלראות שני חוואים נחמדים שאומרים לי שהקמפינג סגור לתיירים, אבל מבינים את הסיטואציה ונותנים לי להיכנס ולהחנות בפנים. הרוחות משוגעות, אבל אני ישן בין עצים שעוזרים.

בבוקר אני יוצא שניה אחרי בעל החווה עם הטויוטה היילקס וביציאה הקשוחה עם הרוח בשביל-לא-שביל, אני מחליק. לי לא קורה כלום אבל כשאני מנסה להרים את האופנוע אין לי שום אחיזה בין האבנים החלקלקות עם הרגליים וכל השיטות שעובדות נהדר בחניון לא מצליחות כאן, מרסדס נותרת על הקרקע. אני הולך שני קילומטרים בחזרה עד לכביש 40, מחכה ומקווה לטוב. שקט שיש רק במדבר. 45 דקות של חוסר ודאות, עד שבעל החווה חוזר ומציל אותי בשנית.

גשם מתחיל לרדת והשטח נהיה קשה יותר ויותר. אני בין אבנים ובוץ, במהירות ממוצעת של 30 קמ"ש וקשה לי, פיזית ומנטלית, אבל גם אין לי ברירה. הגשם מתחזק ואני בסופה. הגלגל האחורי מחליק בלי הפסקה והצמיגים מכוסים בבוץ, אני כבר לא יכול ולוקח הפסקה. אבל כל רגע של הפסקה כזו הוא בעצם עמידה בגשם שוטף וידיעה שהתנאים מחמירים, אז אני חוזר לרכב. נורת אזהרה צהובה שמיד הופכת לאדומה, לעזאזל 3! בדיקה ויזואלית-אני רואה שהכל בוץ. אני מוציא מפתח ברגים ומתחיל לפנות בוץ מהמנוע, הנורה נעלמת. לאחר כשעתיים אני יוצא מהשביל, רטוב ורועד מקור. שאגות שמחה לתוך הכלום של המדבר ואני רואה שמיד לאחר מכן שביל הבוץ ממשיך באותה צורה ואני מחליט ללכת לכיוון השני בצומת, יחד עם האספלט כי גם אני וגם האופנוע בסכנה. אני ממש בתוך סערה, קשה לראות. אני נוסע לאט עד לכפר בשם Gobernador Gregores, שם אני מוצא תחנת דלק ושותה שוקו חם. הגוף נוקשה וכואב, עברתי מספיק להיום.

אני מוצא הוסטל זול, מתקלח, מנקה את האופנוע ותולה את הציוד לייבוש. בכפר אני פוגש זוג ישראלים שהתהפכו עם הרכב בסופה, הם בריאים אבל הרכב טוטאל לוס. שמועה על מישהו ששבר רגל והמקומיים אומרים שהמשטרה סגרה את הכביש ההוא. לאחר כארבע שעות מגיעים 3 אופנוענים להוסטל, אחד ברכיבה ושניים על רכב חילוץ – אדריאן משוויץ על אפריקה טווין, כריסטיאן משוויץ עם טנרה 660 ופרדי הברזילאי עם סוזוקי בנדיט 600 . בטח כבר ניחשתם, למרות המתח שניסיתי ליצור, שהאפריקה הוא זה ששרד ושהשניים האחרים שבקו חיים. גם הם סחוטים מעייפות, רטובים עד לשד עצמותיהם ומאושרים שהם בחיים הם מדליקים סיגריה ואני מתחיל להבין שיצאתי בזול. נו טוב, לא צריך לרחם על עצמי כל כך, אבל לאושוואיה אני לא אגיע.

החלטתי לקחת רגע של רגיעה וטיפול באופנוע ומחר אני יוצא עם אדריאן והאפריקה שלו חזרה צפונה ולחציה לצ'ילה, שם נתפצל.
ארגנטינה אהובתי, תכף אשוב.

דניאל.

יומן מסע: התחלת מסע – פרק 1

יומן מסע: כוחו של אילתור – פרק 2

תגובות

עופר אבניר מגדל ימין
הונדה מגדל שמאל