מוטו מטייל | טיול מועדוני הוורסיס והטרייסר

דניאל 'מיצו' פטרי

פעם, כשהייתי ילד, חודש דצמבר היה חודש של חורף – מעילים, מטריות, מגפיים, כל החבילה. כעת, בהווה, עם ההתחממות הגלובלית, אנחנו צריכים להגיד תודה שמטפטף עלינו קצת גשם. במקרה הזה קיוויתי שלא, כי זה יאפשר לי לצאת לטיול מגניב עם עשרות כלים שונים והמון חבר'ה מגניבים, וגם לחזות במאורע שלא רואים כל יום: איחוד רגעי בין מועדון רוכבי ימאהה טרייסר לבין מועדון רוכבי קוואסאקי ורסיס – שניהם מותגים שמיובאים ארצה ע"י חברת מטרו.

אז גשם כן ירד, לפחות בתאריך המקורי של הטיול, מה שגרם לדחייה קטנה באירוע. לא נורא. מחכה שבועיים והנה מגיע התאריך, ואני אוסף את הטרייסר 9 GT החדש, עליו אכתוב בהמשך, מאחד מסניפי מטרו, אחרי שאני מאפסן שם את הכלי הפרטי שלי ויוצא לדרך.

את החבר'ה אני פוגש בלטרון, בבוקר של יום שישי שמשי ונעים. עשרות כלים מגיעים בזה אחר זה, מתודלקים ומצוחצחים – חלקם על כלים שנראים סטוק כאילו יצאו אתמול מהתצוגה, חלקם עם מגוון תוספות ואביזרים שונים – ארגזים לרובם, מזוודות צד לחלקם, המון פנסי "ערפל", פה ושם משקפים גבוהים, ויש גם כמה עם רמקולים מותקנים, כך שהדרך תנעם להם יותר. אחד מהם הוא אורן, שביחד עם אלי מתקתקים את החבר'ה של הוורסיסים. מהצד השני ניר עם הרחפן שלו, שיחד עם שרון מתפעלים את החבר'ה של הטרייסרים.

אחרי תדרוך קפדני במיוחד יוצאים לדרך מזרחה על כביש 1 כשמובטחת לכולנו הפתעה מטעמה של חברת מטרו. יחסית לאמצע השבוע העמוס, הכביש המהיר פנוי בשעות הבוקר והטמפרטורות יורדות אט אט ככל שאנחנו מטפסים לגובה. קצב הרכיבה לא מהיר, והשיירה תופסת לעצמה נתיב, לעיתים שניים, בעוד קרוב ל־100 האופנועים עושים את דרכם בסדר מופתי לכיוון הבירה. אני שומר לעצמי מקום לקראת סופה של השיירה. הטרייסר 9 עליו אני רוכב הוא אופנוע מוזר – כשרוכבים עליו במוד 'רגוע' הוא לא מרגיש אפוי. משהו שם לא מתקתק לי נכון. בסל"ד שיוט איטי המנוע מרגיש קצת דרדלה, או בעצם – לא מרגיש בכלל. הבולמים ככה ככה, הקוויקשיפטר קצת קשה ומרגיש לי שהוא כמעט מפספס, והתחושה שהאופנוע לא נמצא במקום שנוח לו להיות. גם לי לא.

מכיוון שאני רוצה לחזות בשיירה כולה אני לאט לאט מגדיל לעצמי את הקצב ומתקדם לאורך הטור הארוך. ואז כשאני רוכב בקצב שהוא טיפה יותר מהיר קורה הקסם. המנוע משולש הבוכנות של הטרייסר מתעורר לחיים, סביב 7,500 סל"ד מרגישים אותו נכנס לפעולה ופתאום הכל מסתדר – הבולמים, הבלמים, מיכל הדלק שמרגיש נמוך וצר, אפילו הקוויקשיפטר. הכל עובד כמו שצריך. איזה כיף.

עוברים את צומת הגבעה הצרפתית, ומשם מתחילים לרדת לכיוון מעלה אדומים, כשהמטרה שלנו היא מצפה שנמצא ליד הישוב אלון, בהתחלת כביש 458 המכונה גם "דרך אלון". שם אנחנו מגלים עמדת פינוק שהציבו לנו המארגנים מטעם היבואנית, ובה ארוחת בוקר מפנקת ושתיה קרה שהגיעה בול בזמן. נישנושים, מינגלינג, תמונות, והיידה, ממשיכים. אני מנצל את ההפסקה כדי לרוץ קדימה ולמקם את עצמי לטובת צילום וידאו של השיירה שיורדת לאורך הכביש המפותל. כמעט ואין נוכחות של רכבים, ואנחנו נהנים מהנוף המטריף ומזג האוויר שמתחיל להתחמם מעט.

שיפולי ההרים היורדים אל בקעת הירדן מנצנצים לנו באור השמש המזרחית שמטפסת אט אט למרכז השמיים. מדי פעם רכב מקומי, לפעמים רכב צבאי, והשיירה ממשיכה בקצב אחיד צפונה לאורך דרך אלון. בתוכה כלים מסוגים רבים – רובם ורסיס 650 או 1000, ומצד שני טרייסר 700, טרייסר 900, ואפילו שני בני-דודים – ימאהה ניקן תלת-גלגליים שחולקים עם הטרייסר מכלולים רבים וכן את מנוע ה־CP3. נוסעים עוד זמן מה והופה עצירה נוספת, הפעם בנקודת התצפית המוכרת מעל מעלה אפרים. מיד נשלפים כל פק"לי הקפה מכל הארגזים ומזוודות הצד, וכולם מתקתקים אחד לשני כיבודים ושתיה.

השמש כבר קרובה לאמצע השמיים, ואנחנו ממשיכים את דרכנו צפונה על כביש 508. אני כבר הבנתי את הפטנט ואני משאיר לחבר'ה לנסוע קדימה כשאני פותח פער בינינו, מה שמאפשר לי לרכוב בקצב שמתאים לטרייסר שמרגיש הרבה יותר טוב בטווח סל"ד בינוני ומעלה. אני מכיר היטב את הכביש על פיתוליו השונים וגם אני וגם האופנוע שמחים לשחרר קצת סוסים מהאורווה דרך הגלגל האחורי. בכל פעם שאני סוגר את הפער אני מאט, נותן להם להתרחק, וחוזר חלילה.

צומת ג'יפילתיק, כביש 578 מתפתל תחת הצמיגים והנוף המהמם הזה סוגר סביבנו. חודשיים מהיום הכל יהיה שם ירוק מהמם. לא לפספס. הטרייסר ואני נמצאים כעת בסנכרון מושלם. הקצב טוב לנו, והמנוע נושם את עצמו לרווחה כשאני מושך את ההילוכים לעבר הקצה העליון של טווח הסל"ד. עוברים את הישובים רועי וחמדת, ופונים ימינה על כביש צר שעולה לעבר הר שבקצהו בסיס צבאי. לפני הבסיס מחנים את האופנועים ליד עמדת הקפה המכונה "דו"ג 13" המופעלת על ידי מירב, אישה צבעונית ומיוחדת שנאחזת באדמה בעשר אצבעותיה ומפנקת אותנו בקפה ומטעמים (ואי אפשר להתחמק – גם משלל סיפורים ואימרות). הרוכבים מוצאים פינות ישיבה, מחליפים חוויות ויוצרים חברויות.

בא להם טוב החיבור הזה של שני כלים שבסופו של דבר נמצאים באותו ז'אנר – המנוע המשולש של הטרייסר 900 אל מול המנוע המרובע של הוורסיס 1000, אופנועי תיור בעלי פוטנציאל אופי שובב, שמאפשרים למי שרוצה, לזווד אותם בשלל מזוודות וציוד ולרכוב בכיף, לבד או בזוג, לטיול מגניב בקצב שמתאים להם – רגוע מצד אחד, או עצבני מצד שני, למי שרוצה.

השמש כבר עברה מזמן את חצי השמיים, ומשם השיירה מתחברת אל כביש הבקעה ויורדים דרומה חזרה לכיוון החיבור עם כביש 1. אני נפרד מהחבר'ה וחוזר למרכז דרך צומת תפוח וכביש 5. בשלב הזה אני מנסה לעבור בראש על המתחרים השונים בקטגוריה הזו של אופנוע תיור זקופים, דמויי-אדוונצ'ר ללא יומרות שטח בכלל, עם מנוע עצבני ומכלולים איכותיים – ובתג המחיר שבו נמכר הטרייסר. דגם ה-GT עליו אני רוכב מצויד בכמה תוספות כמו בולמים מתכווננים חשמלית, ידיות מחוממות ועוד. ללא ספק מדובר במכונה שיכולה לתת אחלה שואו לרוכב שיודע מה לעשות איתה. הדברים היחידים שקצת מציקים לי הם המשקף, שלמרות גודלו ואפשרויות הכיוונון שלו לא ממש מצטיין, וכן המושב, שמרגיש לי קצת נוטה מדי קדימה, מה שגורם לכל ה'חבילה' להתלבש על מיכל הדלק ודורש תיקוני מיקום מעת לעת. נקודה חיובית נוספת היא צריכת הדלק שבקצב הזה הספיקה לי לכמעט 300 ק"מ של רכיבה לפני שנדלקה לי נורת הרזרבי.

את הרוכבים של מועדוני הטרייסר והוורסיס אני אפגוש עוד בעתיד, וכבר הוזמנתי לרכיבות הבאות שלהם. בזכות שיתוף פעולה של היבואן עם פעילויות המועדונים, הרוכבים יכולים רק להרוויח וליהנות ואני בטוח שהעתיד צופן רק טוב לחבר'ה האלה.

כל חדשות מגזין מוטו ישירות לסלולרי