מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
טנרה: בספיריט של מדבר יהודה
כתב: ערן יורן | צילום: רון שבסו וערן יורן
זה התחיל בהודעה בקבוצה ״מתארגן טיול של הטנרה ספיריט למדבר יהודה, יוצאים ממעלה אדומים, מרסבה ואז ממשיכים לעומק המדבר. מסלולים לפי 3 רמות יכולת״. כמובן שכבר בהודעה הראשונה גיא עדכן שנשארו מקומות אחרונים. אין לחץ. נרשמתי מייד. מפה לשם, עברתי על המסלולים ו… הופה… מה זה סיבוב המוות? חיפוש קצר ביו-טיוב…. אה… זה סיבוב המוות!!!
מסדר נשימה ומתקשר לגיא כדי לעדכן אותו שאני לא בטוח ש-OCEAN, הטנרה ראלי שלי, נעול בצמיגים המתאימים ושאני חושב לקחת את המסלול העממי שאמור להיות פחות אגרסיבי וללא סיבוב המוות. גיא מעדכן אותי שאני מוותר לעצמי וכדי להראות לי עד כמה הוא מאמין ביכולת שלי הוא מזמין אותי להצטרף כמאסף בקבוצה של גיא רוגל שכוללת את סיבוב המוות וחובש קרבי. רק אומר שידוע שאם המאסף מתרסק, אף אחד לא מחפש אותו… אולי אישתו והילדים.
הנה זה מתחיל
שישי בבוקר, יצאתי מוקדם כדי לא למהר, ציוד מלא על כביש 6 לכיוון ירושלים. מה זה הפקק הזה? מחסום של המשטרה על יד בן שמן כולם עומדים בזמן שמסוק של חברת חשמל מעביר כבלים לצד הכביש. באיזשהו שלב המשטרה מאפשרת רק לאופנועים לעבור… התחנה הבאה המנחת של ימאהה במישור אדומים.
חברים, קפה, עוד חברים, שתיה, חברים תדריך כולם כאן. הקבוצה שלנו 14 אנשים. אני מוריד את לחץ האוויר בשני הצמיגים ל-24PSI ומאמין שיהיה בסדר. ספויילר. ה-PIRELLI STR המקוריים מצויינים בכביש אבל בשטח אני תמיד חושש מהם. החשש הזה מלווה אותי לכל אורך הרכיבה, וללא ספק מרסן אותי. במבחן התוצאה עם לחץ האוויר ששמתי הם הפתיעו והעניקו אחיזה טובה מאוד בכל האתגרים שזרק עליי המסלול.
בהנהגתו של מומי הלוחש לטנרה, הכיתה הטיפולית תמיד יוצאת ראשונה. רק שהפעם מומי לא הגיע והילדים האבודים קיבלו חתול חדש שישמור על השמנת, ליאור גונן, עד לפני רגע הילד הבעייתי של הכיתה ופתאום המבוגר האחראי… במגבלות הפורמט. בקיצור. טבילת אש ראשונה וסופר מוצלחת לליאור. שאפו. מומי מתגעגעים אליך.
משאירים את הפחדים והחששות מאחור ויוצאים אל המדבר.
תהיה מלחמה? טרמפ יפציץ? האירנים יגיבו? משחר ההיסטוריה מדבר יהודה הוא המקום אליו אנשים יוצאים כדי להתנתק ולנקות את הראש. אנחנו קבוצה של 14 רוכבים. גיא רוגל מוביל ואני במאסף. חלק מהאנשים מכירים, חלק פחות. הקבוצה פחות או יותר הומוגנית מבחינת רמת הרכיבה והקצב גבוה. אנחנו יודעים לרכב, מכירים את האופנועים אבל אנחנו לא הטיפולית, יש לנו משפחות. בקיצור עד התצפית על מנזר המרסבה כבר כולם חברים טובים. החלשים מקבלים ציוות של מישהו ותיק יותר שמדריך ועוזר איפה שצריך והקבוצה מתקדמת במהירות.
המדבר מלא
אפשר היה לצפות מהמדבר שיהיה ריק. מדברי. אבל המדבר מלא חיים. אם זה ישראלים, כמונו, שמגיעים לטיולים עם רכבי שטח למיניהם (מודעות היא לא מילה גסה ולכן אנחנו משתמשים בה) ואם זה בדואים ופלסטינים תושבי האזור ובכלל מהשטחים שנמצאים באמת בכל מקום. כולם עם חיוך. רובם עם כלים בואו נכבס את המילים ונקרא להם בלי רישיונות. אבל כולם עם חיוך ואנרגיות טובות.
למה קוראים לסיבוב הבא סיבוב המוות?
בעקבות הגשמים והשטפונות השבילים מהודקים והאופנועים אוחזים היטב. הביטחון שלנו עולה מדרגה ומתחילים לעשות שטויות. אין ספק שבקיץ המסלול יהיה מאתגר מאוד אבל עכשיו תנאי רכיבה אידיאלים, מזג האוויר פצצה ואנחנו באנו ליהנות. פותחים גז ומהר מאוד מגיעים לסיבוב המוות. ללא ספק האלמנט הקשה במסלול. למרות שאנחנו עושים אותו בירידה, המקטע מאוד טכני ונפתחים פערים. חלק מהאנשים כבר הגיעו למטה. חלק מהאופנועים כבר נפלו פעם או פעמיים אחרים עוד יפלו. אני בתפקיד המאסף. ויש לי יותר מידי זמן להזכר שהטנרה הוא אופנוע גבוה וכבד, לחשוב איזה מסלול נכון לקחת ולשים לב לכל המכשולים שבדרך. (יש לי הרבה זמן להודות לגיא על האמון וההזדמנות שנתן לי ואני אכן עושה את זה, בכמה שפות). אני מתקדם לאט, לאט מידי, נאלץ להתאים מהירות לרוכב שלפני ולהחזיק את האופנוע בתוך שיפוע צד. בטעות הורדתי את הרגל הלא נכונה ו… פאק אי אפשר להחזיק אותו, אי אפשר ליישר אותו. אולי…. לא. אני מחליט להניח את האופנוע בעדינות על הריצפה ולקרוא לעזרה. קיריל בא לעזור לי, ו-5 דקות מאוחר יותר אנחנו כבר מצטרפים לחברים למטה. מנוחה קצרה וממשיכים לאורך נחל דרגה עד למצוקי דרגות. משם שמאלה כשעה של רכיבה מהירה על ציר המצוקים ואז דרך נבי-מוסא ועד הקבבים של מסעדת מי-קאסה בואך יריחו.
תודה לכולם ותיזהרו בירושלים.
אוכלים, שותים, מצטלמים ונפרדים מהחברים ומהצוות, בעצם כולנו חברים. אז פשוט נפרדים וכמו ציפורים נודדות אנשים יוצרים קבוצות, להקות ונודדים בחזרה הביתה.
עולים על כביש 1 חוצים את ירושלים ו… פתאום המון מכוניות נוסעות נגד כיוון התנועה. חלקן על הכביש חלקן על השוליים, חלקן ברוורס, וחלקן פשוט הפוך, ישר עלינו. אנחנו עוצרים בצד ומנסים להבין. בהתחלה חשבנו אולי פיגוע אבל לא, מסתבר שיש פקק ענק ולאנשים פשוט נמאס לחכות, אז הם מסתובבים וחוזרים כמה קילומטרים אחורה, נגד כיוון התנועה למחלף האחרון. נראה לכם הגיוני? כנראה שבירושלים זה מקובל.
זהו, יש עוד המון מה לספר, אבל האמת שעדיף לבוא ולחוות בעצמכם. בזכות גיא רדר והחברים במטרו-פריסבי יש המון פעילות. כרטיס הכניסה זה טנרה, חצי מיכל דלק, ולפעמים כמה שקלים דמי רצינות.
היה כיף. מחכה למפגש הבא.
בעיקול המוות קיריל בא לעזור לך לא ווסילי חח