מוטו פוגש | ג'ק מילר – נאמן לעצמו

תמי גורלי | צילום: MotoGP, Ducati Motor Holding SpA, Michelin, KTM, Gold and Goose.

מתוך מגזין מוטו, גיליון 402, אוגוסט 2021, לקריאה דיגיטלית כאן.

משהו השנה מרגיש קצת אחרת עם ג'ק מילר. הרוכב האוסטרלי (*שני הוריו למעשה ניו זילנדים, אבל מילר נולד באוסטרליה) שזו עונתו השביעית בקטגוריה הבכירה נראה שונה, רגוע יותר למרות כל ההמולה מסביב.

מילר שחגג יום הולדת 26 בחודש ינואר החל את קריירת המוטוGP במהלך מפתיע כאשר הוא מוקפץ מהמוטו3 ישירות אל קטגוריית המוטוGP ומדלג לחלוטין על קטגוריית המוטו2. מילר, אשר התחרה על KTM והתמודד על תואר המוטו3 בעונת 2014 מול אלכס מארקז ואלכס רינס, קיבל את ההצעה לרכוב עבור הונדה בשיאה של העונה, מהלך שהפעיל לחץ על הרוכב הצעיר ומילר מתעשת רק בסבבים האחרונים של העונה וסוגר את האליפות במקום השני, בפער של שתי נקודות בלבד מאלכס מארקז.

השנים הראשונות בקטגוריה הבכירה לא היו פשוטות, מילר לא היה מוכן פיזית לאופנועים הגדולים ולא היה בכושר כמו שאר רוכבי הקטגוריה ובעונה הראשונה לא הצליח לסיים בתוך העשירייה אפילו פעם אחת. כאשר המציאות טופחת על פניו, מילר 'מאומץ' על ידי בן קבוצתו קאל קראצ'לו שמבוגר ממנו בכמעט עשור, לימים קאל אמר כי ראה שמילר היה צריך מישהו. השניים הפכו חברים טובים ומילר למד להתאמן על אופניים כדי להדביק את בן קבוצתו באימוני הכנה לסופי השבוע. גם כאשר קבוצת LCR החליטה להישאר עם רוכב בודד ומילר הועבר למארק VDS, השניים נשארו כמשפחה, מילר בן בית בקרוואן של הקרצ'לואים ואפילו הפך לימים לסנדק של ביתם ווילו.

הניצחון הראשון בקטגוריה הבכירה עבור מילר היה במסלול אסן הגשום במהלך עונתו השנייה, לניצחון השני מילר המתין חמש עונות עד עונת 2021 ואז הביא דאבל עבור דוקאטי – הפעם במדי קבוצת המפעל. מילר עם הדסמוסדיצ'י כבר ארבע עונות, שלוש מתוכן בפראמק, והבחירה של המפעל בבולוניה באוסטרלי כרוכב רשמי הייתה כחלק ממהלך חילופי הדורות בקבוצה. מילר לראשונה מקבל את תפקיד המנהיג ולמרות שסיים נהדר את עונת 2020 וכל המבחנים טרום עונה נראו מבטיחים, נראה קצת אבוד. הלחץ מהציפיות ובמקביל ההצלחה של רוכבי דוקאטים האחרים משפיע על מילר, שמודע לכך שהוא בתחרות ישירה עם יוהאן זרקו על המושב שלו בעונה הבאה.

"אתה נהדר, אתה יכול לעשות את זה – זה הציטוט של לוסי", מספר מילר בראיון בלעדי עבור מגזין מוטו במהלך הסבב ההולנדי, כאשר חיוך נפרש על פניו. "היא פסיכולוג הספורט שלי", הוא מספר על גברת קראצ'לו, "היא שולחת לי הודעה כל שבוע לפני המרוץ, כי הם צופים בבית. תמיד נחמד לקבל את התמיכה שלהם ותמיד צריך מישהו שיאמין בך. יש לי את זה גם עם אמא שלי, אבל אני לא מקשיב לה כל כך, זה תמיד מאתגר עבור בנים צעירים להקשיב לאמהות שלהם", הוא מוסיף.

מילר קרוב למשפחתו, ההורים תמכו בו ובשאיפות שלו מגיל צעיר, משכנו את הבית ואת החווה ועברו איתו לאירופה, כדי שהרוכב שהחל להתחרות באופן מקצועי מגיל שמונה יוכל להגשים את חלומו. מילר המתגורר באנדורה לא יחזור לאוסטרליה בחופשת הקיץ הארוכה ויחמיץ את חתונת אחותו, עוד הקרבה שהוא עושה על מנת להגשים את היעד והזכייה בתואר במוטוGP. "הדבר הראשון שעולה בראשי כשאני חושב על מה זה הקרבה הוא שהרבה אנשים חושבים שהם מוכנים להקריב, אבל רבים, ברגע שהם צריכים לעשות זאת באמת, הם אולי לא כל כך נלהבים כמו שהיו בהתחלה – במיוחד בתחום העיסוק הזה. להתחרות ברמות האלו דורש הרבה מכולם וראיתי את זה קורה פעם אחר פעם עם בחורים צעירים שאומרים שהם מוכנים להקריב, אבל הם ממש לא. זו מילה  קשה, הקרבה זו מילה גדולה".

בזכות מאמציו, מילר הצטרף העונה לקבוצת המפעל ומקבל תמיכה מלאה מדוקאטי והעומדים בראשה והיה אוסטרלי נוסף שזוכה במושב נכסף אצל היצרן האיטלקי, "הרבה רוכבים גדולים רכבו על האופנוע הזה ואני גאה עד מאוד להצטרף לאגדות הספורט האוסטרליות שניצחו על הדוקאטי. ביחד אנחנו שלושה אשר ניצחו באליפות המוטוGP, אני מרגיש גאה להיות חלק מאותו מועדון ובמקרה שלי אנחנו עדיין עובדים על כתיבת הסיפור שלנו ומקווים שנמשיך להעצים אותו. אם מסתכלים על ההיסטוריה של דוקאטי, אך גם של רפסול הונדה עבורם התחרה מיק דוהאן, אלו שתי הקבוצות שעדיין כאן היום והן אלו שאתה מסתכל וחולם לרכוב עבורן אם אתה אוסטרלי".

מצחיק שכאשר הוא נשאל על משמעות הצבע האדום הוא דווקא חושב על המונח 'לראות אדום' שמגיע מעולם מלחמות שוורים, "הדבר הראשון שעולה בראש זה 'לראות אדום' שזה כשכועסים או משהו דומה ומתחילים לראות אדום מבלי לעצור, לחשוב על השלכות או אם פשוט רוצים נקמה", אז הוא חצי מתנצל וחצי מתלונן, "חשבתי על דוקאטי… גם על זה, אבל את ביקשת את הדבר הראשון שקופץ לראש" הוא מוסיף.

ג'ק מדורג חמישי בטבלת האליפות באמצע העונה וזה בגלל DNF שני העונה, "הייתי רוצה להיות יותר עקבי, גם אני וגם האופנוע. אני חושב שישנם סופי שבוע בהם פשוט לא הולך לנו טוב ביחד או סופי שבוע שהכל הולך טוב לאורך סוף השבוע ומסיבה כלשהי אנחנו לא יכולים למצוא את הקצב שלי ביחד עם האופנוע במרוץ עצמו. מזערנו את הבעיה הזו די הרבה, אבל אם נוכל להימנע מכך לחלוטין משמעות הדבר שאנחנו שם, ושאנחנו נוכל להיות שם שבוע אחר שבוע וזה יהיה חלום".

הוא מודה שלדעתו בעבר סבל מעודף אגו וביטחון עצמי, "הכוונה היא לאופן שבו אני רוכב. נניח שאתה סומך על עצמך יותר ממה שאתה צריך ברגעים מסוימים, כולם חושבים שהם מתמרים לגובה 10 מטר וחסינים לירי ובסופו של דבר הם עושים טעויות ולא מקבלים שום דבר. לפעמים יש לך מישהו על הכתף שלוחש לך, 'הכל בסדר', צריך להרגיע את זה קצת עכשיו, אולי כי זה לא אפשרי באותו הרגע, אבל אנחנו מנסים לעשות את הטוב ביותר בכל הנסיבות – אז גם אני מנסה. העניין העיקרי הוא הבגרות. האספקט הבולט ביותר שמשתקף החוצה זה ההתבגרות, בזכות זה אני מסוגל לשלוט בעצמי בתחום הזה ויכול להתרכז במשימה העומדת בפני יותר מכל דבר אחר".

משהו בפניו נראה רגוע יותר, כאילו יש פחות רעש בפנים, "אני אולי קצת יותר מתודתי, אולי חושב יותר מבעבר וכאשר ישנה תמיכה סביב, האנשים האלו עוזרים להשרות רוגע", הוא מסביר ותחילה קצת מופתע מהאבחנה. "האופן בו אני מנסה לגשת לאליפות כולה קצת שונה, השנה אני מנסה שלא לצאת 'עם אקדח שלוף' ובסערה וכך לעשות טעויות שלא צריכות לקרות. אני חושב, במיוחד בדרך בה האליפות החלה, שהייתי צריך לנקוט בגישה הזו בניגוד לתפיסה בה חייב להיות ניצחון בכל מרוץ". כשאני שואלת את על ה-'פאמפינג אפ' שרואים על המסך כל פעם כשהוא יוצא מהמוסך הכולל אגרופים על החזה ומה שנראה כמו חימום של מתאגרף, הוא צוחק ומסביר שזה תמיד היה שם – רק שהעונה המצלמות נמצאות סביבו כל הזמן.

יש לך אלטר אגו?
"כנראה שיש לי הרבה…" הוא צוחק וישר שולל, "אני לא חושב שיש לי. אני אותו הדבר עם כולם, אני תמיד אותו דבר, אני מנסה לשמור על שקט ניטרלי בכל העולם הזה … אני משתדל לא להשתנות יותר מדי".

ג'ק, שגדל בחווה וכשהגיע לרמה העולמית, התהדר במולט ונראה כאחרוני הקונדסאים. אך הרוכב מתגלה כאחד הקולות החזקים במוטוGP. מילר לא חושש להביע דעה בנושאי בטיחות, להעביר ביקורת על שאר הרוכבים וגם על האליפות. "אם אתנסח בעדינות, דעת הקהל או האופן שבו רואים אותי זה שאני בדחן ושלא ממש אכפת לי. אני כזה ואני אוהב להתבדח ודברים כאלו, אבל בסופו של יום אני מאוד רציני ואני מנסה להתנהל באופן המקצועי והרציני ביותר שניתן. הדרך שלי להתמודד עם לחצים ועם מתח היא לנסות להתבדח כדי לברוח מזה, אני חושב שזו הדרך שלי. העיקר מבחינתי הוא לנסות תמיד להיות אני עצמי, לנסות לא להשתנות או להיות מישהו אחר בשביל אנשים מסוימים. אני מנסה להישאר טבעי ונורמלי ככל שאפשר עם כל אחד ובכל דבר".

מילר גם לא הסתיר את הדמעות על האובדן של דופסקייר או בהזדמנות משמחת יותר, כשניצח עם דוקאטי לראשונה, "כאשר אני חושב על דמעות ומה שהן מסמלות תלוי במצב, זה קצת מסובך מאחר ויש סוגים שונים של דמעות, יש את אלו שהן דמעות של שמחה, ישנן דמעות של עצב, אני לא יודע אם יש הצלבה ביניהם, ואני לא יודע אם בחרז היו דמעות של שמחה או לא, קשה לומר – אבל זה דבר מיוחד".

הוא גם לא מסתיר את התסכול שלו עם הרשתות החברתיות וגם עם מה שנכתב עליו באתרים המסקרים את הענף, "ישנה אמירה ותיקה 'אסור להאמין להייפ'. צריך לנסות לא להאמין לכל ההייפ שיוצרת הסביבה, שכן בסופו של יום זה מרוץ והרבה דברים יכולים להשתנות בעולם המרוצים מהר מאוד. אי אפשר להיכנס לזה ולחשוב שתוכל להשאיר אבק לכל החבר'ה האלה. צריך להכיר בידיעה שאלו הטובים בעולם, 22 מהחבר'ה הטובים בעולם אשר מתחרים איתך ואם דבר כזה או אחר לא מסתדר אז לא רק שלא תסיים שני או שלישי, אתה יכול להתדרדר למיקום ה-15 בזמן קצר מאוד". "הכל קורה כאן מהר מאוד", הוא מאשר, "אני חושב שכל העולם הוא כזה וזה טבען של החדשות. דבר זה או אחר היה, קרה וכבר נעלם ונשכח ובין רגע, העיתון של מחר הוא מרכז העניינים והעיקר. לכן חשוב להבין את זה ולא להיתלות בשום דבר ושינוי הקצב יכול לעזור לגשת לדברים קצת אחרת".

אבל מילר מצליח למצוא גם פן חיובי במהירות שהכול מתנהל בה גם מחוץ למסלול, "מצד שני, זה מקל על פתיחת דף חדש בכל סוף שבוע, ראינו שזה קורה פעם אחר פעם עם רוכבים מסוימים ואפילו איתי. בסבב אחד צצו אצלי ספקות שתהיה לי עבודה לסוף השבוע הבא, שלא לדבר על השנה שלאחר מכן ובסוף השבוע אחר כך, באנג! חוזה חדש. דברים יכולים להשתנות, אבל זה גם חלק מעולם המרוצים ועד כמה מהר דברים יכולים להתהפך".

בראיון שהעניק לאתר המוטוGP אמר מילר כי הוא מנסה שלא להשוות עצמו לאחרים, החלטה מעניינת כאשר מדובר בספורט הישגי הנמדד ע"פ זמנים ודירוג חציית קו הסיום. "התכוונתי שצריך בספורט הזה להתמקד בהרבה דברים שונים כאשר מתחרים ברמה הזו של האליפות ואני חושב שבשלב מסוים יש להחליט מה באמת חשוב לך כאדם", הוא מסביר. "כולנו מתחילים לרכוב על אופנועים כי אנחנו נהנים, אנחנו אוהבים את זה. זה מה שרציתי לעשות כל יום מאז שהייתי ילד ואם זה לא כיף. גם ככה העולם הזה כל כך מלחיץ, זו יכולה להיות ממש עבודה שטנית לרגעים, ​​ואם מישהו לא נהנה, אז למה הוא עושה את זה?"

"בסופו של יום אני פשוט כאן כדי ליהנות מהעבודה שלי, ליהנות ממה שאני עושה, כי ישנו חלון זמן קצר עבורנו בו אנחנו יכולים רכוב על אופנועים למחייתנו, כדי להתחרות בחוד של עולם המרוצים, באליפות ה-MotoGP, הזמן הזה כל כך קצר שאם לא נהנה מזה כשאנחנו כאן, כאשר נסתכל אחורה פשוט נתחרט על הרבה דברים ומבחינתי אני לא רוצה שלא אוכל לומר "הייתי שם", גם אם ניסיתי כמיטב יכולתי ולא הייתי מספיק טוב. וגם אם לא הייתי מספיק טוב, לפחות היה לי כיף, לפחות נהניתי מהזמן שלי שם".

שוט אאוט עם מילר

במהלך הראיון שאלה תמי את ג'ק שאלות רבות, אבל גם קצרות, 'משחק אסוציאציות' בו מילר הגיב בקצרה על מונחים שקשורים לאליפות

MotoGP
"הקודקוד, החלק העליון של הפירמידה, גבוה ככל האפשר, הטוב ביותר של הטוב ביותר".

להיות מהיר
"תמיד נחמד, לא תמיד אפשרי, אבל זו הרגשה נחמדה – וכשיש לך את זה ואתה יכול להגיד 'לעזאזל אני מהיר בסוף השבוע!' זה נותן לך הרגשה טובה בפנים".

חברים
"חברויות אמיתיות חשובות מאוד כדי לבלות עם אנשים, אבל במיוחד בשנתיים האחרונות שבהן הכל היה קצת מבולבל – ולכן חברות חשובה יותר מתמיד".

ג'יג'י
"ג'יג'י הבוס שלי, 'גאון' היא בהחלט דרך צנועה לנסח את זה. אבל ג'יג'י הוא גם בן אדם ממש טוב, וכשהוא מציע את ידו הוא נותן לך את כל כולו".

Shoey
"קודם שותים מהמגף ואחר כך הרגל ממש רטובה, כשצריך לנעול אותו מחדש על מנת להתייצב בכל מסיבות העיתונאים, ועד שאפשר לחלוץ חזרה את המגף הרגל נראית כמו שזיפים מיובשים – אבל זו הרגשה טובה".

כל חדשות מגזין מוטו ישירות לסלולרי