מחירון אופנועים מוטו - גרסה דיגטלית
רותם שביט – אבא
צילום: אבי אלבז
אבא
קשה להאמין שעברה שנה מאז היום ההוא. מאז שהלכת הכל השתנה.
יושבת אצל סבא וסבתא סביב השולחן בחגים, ורק מחכה שתבוא כבר.
כי זה לא הגיוני שאתה פשוט לא בא, אתה הכי אוהב את החגים.
בשנה הזו נאלצתי לשמוע אנשים אחרים אומרים את המילה "אבא", וכל פעם מחדש להחסיר פעימה. הם מדברים על אבא שלהם כאילו הכל רגיל, ואני רק חושבת לעצמי "איפה אבא שלי"? ורק חולמת חלום אחד, בקשה אחת, לקבל ממך חיבוק אחרון. לדבר איתך בפעם האחרונה. להתפעל מכמה שאתה גבוה בפעם האחרונה.
אבא, אני רוצה להגיד לך תודה שאתה לא מפסיק להופיע לי בחלומות, לי ולדן באותו הלילה,כמעט כל פעם, כך שאי אפשר לפספס את העובדה שבאמת באת לבקר אותנו בבית, ובכל חלום אתה דואג לספר לי שאתה בסדר גמור, ולחבק אותי חזק.
בהתחלה הייתי קמה בבהלה, כי זה כל-כך מוחשי כל פעם מחדש.אבל אתה רואה שאני לאט לאט מתרגלת.
אני נהנית לדבר איתך, להתייעץ איתך בכל ענין קטן, בכל פעם שאני פותרת תרגיל נכון בפסיכומטרי, או שקורה לי משהו טוב, אני מסתכלת לעבר התמונה שלך,שוכבת במרכז חדרי, ומחייכת אליך חיוך של "אבא, תהיה גאה בי" ואני יודעת שאתה מסתכל עלי בחזרה.
אבא, תמשיך לשמור עלי ועל דן וללמד אותי כל יום מחדש אהבה חסרת תנאים מהי.
אני אוהבת אותך
רותם
יו איזה עצוב
שלום. אמנם יש בכאב הגעגוע עומק של כאב וסבל בלתי ניתן לתאור. אבל אותו הזכרון כשמו כן הוא: נועד בכוונה כדי לזכור. אני אזכור עמכם. תהיו חזקים, תעשו בדיוק את אותם הדברים אליהם אתם מייחלים, תלמדו, תטיילו, תקראו, תקשיבו למוסיקה. טל יהיה שם תמיד. בעוד שנה, כשתעמדו שוב ליד המצבה תוכלו לספר לו בליבכם שאמנם אתם מתגעגעים ושאין לכם את המילים. אז אתם בעיקר בעיקר זוכרים. ישנם פצעים שלעולם לא יגלידו, אך הם יכאבו פחות ופחות ככל שהחיים נעים במסלולם, אנו מתערבבים בהם, מתקדמים איתם ולעיתים גם מעט נסוגים. ואותו הזכרון. הוא החזק והוא זה שיחזיק.
צמרמורת
שלא תדעו עוד צער.