המכתב שלא נשלח

לפני שנה כמעט בדיוק פתחתי את אתר דוג"רי ולחצתי על לינק צור קשר. המכתב היה קצר:

שלום טל
שמי יובל ואני קורא את כתבותיך מאז שהייתי נער צעיר לפני 25 שנה.
חזרתי לרכב אחרי הפסקה, ורכשתי אופנוע מסוג סוזוקי וי-סטרום 650 בעקבות כתבה שכתבת בעיתון אוטו
חשבתי שאולי אוכל להיות כתב חו"ל ולתרום חומרים צבעוניים מארה"ב

תודה
יובל נווה

צירפתי גם לינק לתמונה מיום ההגעה של האופנוע עם הבעלים המאושר:

ואז, עצרתי וחשבתי לעצמי – מי אני בכלל שאשלח מיילים לטל"ש? מה אני בכלל מנדנד לו? הוא בכלל לא מכיר אותי. אז לחצתי CANCEL ולא שלחתי כלום.

שבוע לאחר מכן, קראתי בכאב גדול על מותו של טל. הייתי באבל אמיתי במשך אותו שבוע. לא הכרתי את טל אישית, אבל הוא היה אחת הדמויות המשפיעות עלי ביותר. קראתי את החומרים שהוא הגה ואני חושב שהבנתי את הלך רוחו – זה גם נחשב מבחינתי להכיר מישהו.

אני לא יודע אם זו קארמה או מעגלים שנסגרים או עיתוי מחורבן, אבל כעסתי על עצמי מאוד שלא יצרתי קשר עם טל. אולי קריאת המייל שלי הייתה גורמת לתזוזה של דקה בלו"ז שלו והוא היה היום חי. סנטימנטלי ולא הגיוני אבל זה מה שעבר לי בראש. אז החלטתי שדווקא כן אצור קשר עם דו"גרי ואקדיש את הכתבה הראשונה לזכרו
עברה שנה – כתבתי כבר כמה כתבות ואני עוד לא מתיימר להיקרא כתב, אבל מצד שני כבר מתחיל להרגיש שיש לי מסלול חדש ואני אוהב אותו. זה בשביל הנשמה, כסף אני עושה במקומות אחרים פחות מעניינים
סיכום שנה מבחינתי, כי השנה הזו התחילה בסוף פברואר שעבר עם דוג"רי וטל ונסתיימה עם דוג"רי אך בלי טל.