המשטרה מורידה את סף האכיפה: קמ"ש אחד

כתב: דניאל 'מיצו' פטרי   

אנחנו בתחילת אוגוסט 2026. פרט לעובדה שחם פה כמו בגיהינום, זה גם המועד שבו נכנס לתוקף השלב השני והמשמעותי של רפורמת "הפרות התעבורה". וכחלק מזה – המשטרה החלה באכיפה אגרסיבית בהרבה של הרבה עבירות תנועה שעד כה התעלמו מהן, ובנוסף – פירסמה שמעתה מצלמות המהירות (גאטסו) יתחילו לאכוף ממהירות הרבה יותר נמוכה וקרובה למהירות החוקית המותרת באותו קטע כביש מאשר היינו רגילים בעבר.

יש לזה משמעות כבדה על הכיס והרישיון שלנו, ולכן כדי להבין למה מה שקורה עכשיו הוא הרבה יותר מעוד שינוי טכני באופן שבו מטפלים בדוחות תנועה, צריך לחבר כמה נקודות.

על מה כולם מדברים עכשיו?

אם התרגלתם במשך השנים לכך שמצלמות המהירות הכתומות – מצלמות הגאטסו של פרויקט א-3 – מאפשרות איזשהו מרווח מעל המהירות המותרת לפני שהן מצלמות, כדאי שתתחילו לשנות הרגלים.

אגף התנועה של המשטרה הודיע על עדכון ספי האכיפה של מצלמות המהירות. המשמעות פשוטה: מצלמות שעד היום לא בהכרח הפיקו דו"ח על חריגה קטנה מהמהירות המותרת עשויות להתחיל לעשות זאת. לפי המשטרה, ההחלטה התקבלה לאחר "בחינה מקצועית ומקיפה" של מערך המצלמות, שבמסגרתה נבדקו מאפייני הדרך, היקפי התנועה, נתוני התאונות, מספר הנפגעים ומאפייני הסיכון בכל מקטע.

בלה בלה בלה.

בינינו, בלי שאף אחד ישמע, אני אומר לכם כבר שנים שאין קשר של ממש בין מיקום חלק ניכר ממצלמות המהירות לבין המקומות שבהם מתרחשות תאונות הדרכים הקטלניות. כתבתי על זה בעבר, בדקתי את הנתונים, והראיתי את אותו הדבר גם בכל הקשור להצבת מצלמות בצמתים.

אבל הפעם זו בכלל לא הפואנטה.

כי מאחורי ההודעה התמימה לכאורה על "עדכון ספי האכיפה" מתרחש תהליך הרבה יותר גדול. שידוד מערכות של האופן שבו מדינת ישראל מטפלת בעבירות תנועה – תהליך שלא התחיל השבוע, וגם לא במקרה. הוא תוכנן מראש להתבצע בשלבים, הראשון היה בפברואר 2026 והשני – עכשיו – באוגוסט 2026.

תהיו איתי.

תזכורת – מה היה עד כה

מה שהיה עד היום היה – בהיעדר מילה מוצלחת יותר – חירלול אחד גדול.

בתי המשפט לתעבורה בישראל מחולקים לשישה מחוזות שיפוט, ולמערכת הזו, כמו לכל מערכת פיזית, יש קיבולת סופית. דמיינו צינור ביוב: יש גבול לכמות ה"חומר" שאפשר להזרים דרכו לפני שהוא נסתם ועולה על גדותיו.

נניח, רק לצורך הדוגמה, שבמחוז מסוים מסוגלים בתי המשפט ללעוס ולירוק 30,000 תיקי תעבורה בשנה. המספר לא חשוב. העיקרון כן. יש מספר מוגבל של שופטים, אולמות, ימי דיונים ושעות עבודה. בסופו של דבר יש מספר סופי של "סלוטים" שהמערכת מסוגלת לספק.

ופה מתחיל החירלול.

למשטרה יש כבר מזמן את הטכנולוגיה הדרושה כדי לייצר מאות אלפי דוחות בשנה. מבחינה טכנית אפשר גם הרבה יותר. מצלמות אוטומטיות לא מתעייפות, לא יוצאות להפסקת צהריים ולא מבקשות שעות נוספות. אבל בשיטה הישנה היה צריך להתחשב גם במה שמחכה בקצה השני של הצינור. כל נהג שקיבל דו"ח ברירת משפט והחליט לבקש להישפט עלול להפוך את פיסת הנייר הזו לתיק שדורש זמן שיפוטי. ולכן יכולת האכיפה לא היתה תלויה רק בכמות המצלמות או השוטרים. מעליה ריחפה כל הזמן מגבלה נוספת: כמה תיקים מסוגלת מערכת המשפט לבלוע, כי ככל שמייצרים יותר דוחות, מגדילים את מספר הנהגים שעשויים לבקש להישפט. ככל שיותר מהם מבקשים להישפט, הצינור מתמלא. וכשהוא מתקרב לקצה הקיבולת שלו, צריך לווסת את הזרם.

אחת הדרכים לעשות זאת במערכת אכיפה אוטומטית היא באמצעות ספי האכיפה. מצלמה בכביש שבו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש אינה חייבת להפיק דו"ח על כל חריגה קטנה. מעלים את סף האכיפה – פחות מכוניות מצולמות, פחות דוחות מופקים ופחות תיקים עלולים להגיע לבית המשפט.

בטיחות בדרכים? הצחקתם את האקסל שלהם.

זה ניהול מלאי.

הערת ביניים חשובה: סף האכיפה והפחתת המהירות בגין סטיית המדידה הם שני דברים שונים. בדוחות מצלמות א-3 מופחתים באופן אוטומטי 5 קמ"ש מהמהירות שנמדדה. לכן אם המצלמה מדדה 130 קמ"ש, הדו"ח יחושב לפי 125 קמ"ש. שינוי סף האכיפה אינו מבטל את ההפחתה הזו.

שלב ראשון – פברואר 2026

המדינה הכירה בבעיה הזו מזמן. למעשה, הרפורמה שנועדה לשנות את אופן הטיפול בעבירות תנועה תוכננה מראש כתהליך מדורג. אפשר היה כמובן להרחיב את בתי המשפט, להוסיף שופטים, אולמות וימי דיונים ולהגדיל את הקיבולת של הצינור הקיים.

זיבי. הצחקתם את שרת התחבורה.

נבחר פתרון אחר: לעקוף חלק מהצינור.

בפברואר 2026 נכנס לתוקף השלב הראשון של רפורמת "הפרות התעבורה". עבירות תנועה קלות יחסית הוצאו מהמסלול הפלילי הרגיל והועברו למסלול מינהלי חדש. במקום שכל נהג המבקש להשיג על דו"ח כזה יגיע לבית משפט לתעבורה במסגרת ההליך הישן, ההפרות החדשות מטופלות בבתי דין מינהליים לתעבורה ובהליך המבוסס במידה רבה על מערכת דיגיטלית. בשלב הראשון נכללו בעיקר עבירות ברף הנמוך – בין היתר עבירות שקנסותיהן עד 500 שקל או כאלה שנשאו עד שש נקודות. אלא שהחלק הנוגע לנקודות עדיין לא היה מוכן להפעלה, ולכן בתקופת הביניים לא נרשמו בפועל נקודות בגין אותן הפרות שעברו למסלול החדש.

זה היה שלב א'.

שלב שני – אוגוסט 2026

ב-8 באוגוסט הגיע שלב ב'.

רשימת העבירות המטופלות במסלול המינהלי הורחבה משמעותית ונכנסו אליה גם עבירות נפוצות וחמורות יותר, ובהן עבירות מהירות מסוימות. במקביל הופעל גם מנגנון הניקוד, כך שהפרות המטופלות במסלול החדש יכולות מעתה לגרור גם נקודות. העבירות החמורות יותר ממשיכות להתנהל בבתי המשפט לתעבורה.

וכאן מתחילה המשמעות האמיתית של המהלך להתבהר. חלק גדול יותר מעבירות התנועה כבר אינו תלוי בצוואר הבקבוק הישן של בתי המשפט לתעבורה. אפשר לייצר יותר דוחות ולטפל ביותר השגות בלי שכל אחת מהן תהפוך אוטומטית לעוד תיק שמחפש "סלוט" בבית המשפט.

במילים אחרות, אחד החסמים המעשיים שהגבילו את היכולת להרחיב את האכיפה האוטומטית הולך ונעלם.

הסכר נפרץ.

ועכשיו מגיע העיתוי המעניין באמת

עובר יום אחד. יממה בלבד לאחר כניסתו לתוקף של השלב השני ברפורמה, משטרת ישראל מודיעה שהיא מעדכנת את ספי האכיפה של מצלמות א-3.

אותן מצלמות שמסוגלות למדוד מהירות, לצלם רכב ולהפיק את חומר הראיות הדרוש לדו"ח באופן אוטומטי, 24 שעות ביממה.

חשוב לדייק: עצם הסמיכות בין האירועים אינה מוכיחה שהורדת ספי האכיפה נעשתה בגלל הרפורמה. אבל גם קשה להתעלם מהתמונה שנוצרת כשמחברים את השלבים. מה שהיווה חסם משפטי – השתחרר. ומעתה, אפשר לדפוק דו"חות על כל מהירות, גם קמ"ש אחד מעל המותר. לאזרח יהיה סיכוי אפסי להתגונן, ומערכות המשפט שעד כה היו עמוסות עד הצוואר – לא יועמסו אפילו יותר כתוצאה מהגדלת מספר הדו"חות.

בפברואר מתחילים להעביר עבירות מהמסלול הפלילי למסלול מינהלי ודיגיטלי. באוגוסט מרחיבים משמעותית את סל העבירות שעוברות במסלול הזה ומפעילים את מנגנון הניקוד. יממה לאחר מכן מודיעה המשטרה על שינוי ספי האכיפה של מערך מצלמות שמסוגל לייצר דוחות אוטומטית. זה כבר לא אירוע בודד. זו מערכת.

ומכאן המספרים מתחילים להיות מעניינים. מצלמות א-3 הוותיקות הפיקו יותר מ-276 אלף דוחות מתחילת השנה, עוד לפני שינוי ספי האכיפה. גורמים בתחום משפט התעבורה מעריכים שהשילוב בין הרפורמה לבין שינוי הספים עשוי לייצר בחודשים הקרובים מאות אלפי דוחות נוספים.

ועכשיו תוסיפו למשוואה את המצלמות הטקטיות, מצלמות האכיפה בניידות ומצלמות הסטילס. בהמשך נמצאת גם אכיפת המהירות הממוצעת – מערכת שמאפשרת למדוד את מהירות הנסיעה לאורך מקטע שלם ולא רק בנקודה אחת, והיא ללא ספק אחד הכלים האפקטיביים ביותר שאפשר להכניס למערך אכיפה אוטומטי, ואז התמונה כבר נראית אחרת לגמרי.

יש להם מערכת שמסוגלת לזהות עבירות באופן אוטומטי, משולבת עם מערכת שמסוגלת להפיק כמויות עצומות של דוחות, הם שינו את המהלך המשפטי והעבירו את הכל אל מסלול מינהלי ודיגיטלי שמסוגל לטפל בחלק גדול מהם בלי להזרים כל השגה אל בתי המשפט לתעבורה ומבלי לתת לאזרח סיכוי להתגונן מול המערכת.

זה התהליך. חזון הכספומט שעליו כתבתי בעבר מתקרב עוד צעד למימוש.

אז אם במשך שנים חלפתם ליד מצלמה כתומה במהירות קצת גבוהה מהמותר מתוך הנחה ש"על כמה קמ"ש אף אחד לא מצלם" – תפסיקו עם זה.

סעו כחוק, גם אם התרגלתם בעבר למרווח מסוים. כללי המשחק משתנים, ומי שלא יסתגל אליהם עלול לגלות את זה בדרך היקרה.

עוד באותו הנושא:
מהפיכה באכיפת מהירות: סוף עידן ה"ברקס לפני המצלמה"?(2025)
בית המשפט: מצלמות מהירות א3' אמינות ומדויקות (2023)
מצלמות המהירות – מה עכשיו? (2019)